ממלכת הזוהר › זוהר › זוהר חדש › מאמר 27: מדרש הנעלם לך לך - תשובת אחרית הימים, והנשמה היורדת לגוף ולוט יצר הרע › פיסקה 16

משל המלך המקשיב לצועק ושותק - ׳רצון יראיו יעשה׳ לעושי רצונו

זוהר חדש · מדרש הנעלם לך לך - תשובת אחרית הימים, והנשמה היורדת לגוף ולוט יצר הרע · מאמר 27 · פיסקה 16

לשון הזוהר

מָשָׁל לְמֶלֶךְ, דְּהֲוָה יָתֵיב, וְאָתָא בַּר נָשׁ וְצָוַח קַמֵּיהּ, אָצֵית מַלְכָּא כָּל מַה דַּאֲמַר, וְלָא אָתֵיב לֵיהּ, הוּא צָוַח וּמַלְכָּא אָצֵית וְשָׁתֵיק. אָזַל הַהוּא גַבְרָא. אָמְרוּ מְשַׁמְּשׁוֹהִי קַמֵּי מַלְכָּא, מָרָנָא, לָמָּה לָא אֲתֵיבַת לְהַאי מִסְּכֵּינָא מִדָּעַם, אֲמַר לְהוֹ, שְׁמָעִית כָּל מַה דַּאֲמַר, וְאָצֵית לֵיהּ, אֲבָל הוּא חַיָּיבָא קַמָּאי, וְלֵיתוֹהִי כְּדַאי לְמֶעְבַּד רְעוּתֵיהּ, דְּהָא אֲמָרוּ לֵיהּ וּלְחַבְרוֹהִי זִמְנִין סַגִּיאִין מִן שְׁמִי, דְּלָא יֶהֱווֹן בִּישִׁין, וְיֵיתוּן קַמָּאי וְאַעֲבֵיד עִמְּהוֹן טָבָא, וְלָא אַשְׁגָּחוּ בִּי, כְּעַן לֵית אֲנָא מַשְׁגַּח בְּהוֹן. כָךָ הוּא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, ׳קָרוֹב ה' לְכָל קֹרְאָיו לְכֹל אֲשֶׁר יִקְרָאֻהוּ בֶאֱמֶת׳, וְשׁוֹמֵעַ לָהֶם. אֲבָל לְמִי שֶׁהוּא עוֹשֶׂה רְצוֹנוֹ, לְהַאי כְּתִיב, (שם) ׳רְצוֹן יְרֵאָיו יַעֲשֶׂה וְאֶת שַׁוְעָתָם יִשְׁמַע וְיוֹשִׁיעֵם׳.

תרגום

מָשָׁל לְמֶלֶךְ, שֶׁהָיָה יוֹשֵׁב, וּבָא אָדָם וְצָעַק לְפָנָיו, הִקְשִׁיב הַמֶּלֶךְ לְכָל מַה שֶּׁאָמַר, וְלֹא הֵשִׁיב לוֹ, הוּא צָעַק וְהַמֶּלֶךְ מַקְשִׁיב וְשׁוֹתֵק. הָלַךְ אוֹתוֹ הָאִישׁ. אָמְרוּ מְשַׁמְּשָׁיו לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ, אֲדוֹנֵנוּ, לָמָּה לֹא הֵשַׁבְתָּ לְעָנִי הַזֶּה דָּבָר, אָמַר לָהֶם, שָׁמַעְתִּי כָּל מַה שֶּׁאָמַר, וְהִקְשַׁבְתִּי לוֹ, אֲבָל הוּא חַיָּב לְפָנַי, וְאֵינֶנּוּ כְּדַאי לַעֲשׂוֹת רְצוֹנוֹ, שֶׁהֲרֵי אָמְרוּ לוֹ וּלַחֲבֵרָיו פְּעָמִים רַבּוֹת מִשְּׁמִי, שֶׁלֹּא יִהְיוּ רָעִים, וְיָבֹאוּ לְפָנַי וְאֶעֱשֶׂה עִמָּהֶם טוֹבָה, וְלֹא הִשְׁגִּיחוּ בִּי, עַכְשָׁיו אֵינֶנִּי מַשְׁגִּיחַ בָּהֶם. כָּךְ הוּא הקב"ה, ׳קָרוֹב ה' לְכָל קֹרְאָיו לְכֹל אֲשֶׁר יִקְרָאֻהוּ בֶאֱמֶת׳ (תהלים קמה, יח) - וְשׁוֹמֵעַ לָהֶם. אֲבָל לְמִי שֶׁהוּא עוֹשֶׂה רְצוֹנוֹ, עַל זֶה כָּתוּב, (שם) ׳רְצוֹן יְרֵאָיו יַעֲשֶׂה וְאֶת שַׁוְעָתָם יִשְׁמַע וְיוֹשִׁיעֵם׳.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: משל למלך, דהוה יתיב, ואתא בר נש וצוח קמיה, אצית מלכא כל מה דאמר, ולא אתיב ליה, הוא צוח ומלכא אצית ושתיק. אזל ההוא גברא. אמרו משמשוהי קמי מלכא, מרנא, למה לא אתיבת להאי מסכינא מדעם, אמר להו, שמעית כל מה דאמר, ואצית ליה, אבל הוא חייבא קמאי, וליתוהי כדאי למעבד רעותיה, דהא אמרו ליה ולחברוהי זמנין סגיאין מן שמי, דלא יהוון בישין, וייתון קמאי ואעביד עמהון טבא, ולא אשגחו בי, כען לית אנא משגח בהון. כך הוא הקדוש ברוך הוא, ׳קרוב ה' לכל קראיו לכל אשר יקראהו באמת׳, ושומע להם. אבל למי שהוא עושה רצונו, להאי כתיב, (שם) ׳רצון יראיו יעשה ואת שועתם ישמע ויושיעם׳.

התרגום: משל למלך, שהיה יושב, ובא אדם וצעק לפניו, הקשיב המלך לכל מה שאמר, ולא השיב לו, הוא צעק והמלך מקשיב ושותק. הלך אותו האיש. אמרו משמשיו לפני המלך, אדוננו, למה לא השבת לעני הזה דבר, אמר להם, שמעתי כל מה שאמר, והקשבתי לו, אבל הוא חיב לפני, ואיננו כדאי לעשות רצונו, שהרי אמרו לו ולחבריו פעמים רבות משמי, שלא יהיו רעים, ויבאו לפני ואעשה עמהם טובה, ולא השגיחו בי, עכשיו אינני משגיח בהם. כך הוא הקב"ה, ׳קרוב ה' לכל קראיו לכל אשר יקראהו באמת׳ (תהלים קמה, יח) - ושומע להם. אבל למי שהוא עושה רצונו, על זה כתוב, (שם) ׳רצון יראיו יעשה ואת שועתם ישמע ויושיעם׳.

לימוד הפיסקה עם כל המפרשים והכלים