סכלות דור המבול ורגליהם ברותחי התהום - ופתיחת ׳אשרי תבחר ותקרב׳
זוהר חדש · מדרש הנעלם נח בהמשכו - מדת הצדיק הנוח, מפלת דור המבול וכרם הנשמה · מאמר 24 · פיסקה 18
לשון הזוהר
אָמַר רִבִּי יְהוּדָה, חַכְּמִין הֲווֹ דָּרָא דְּטוֹפָנָא טְפֵי, דַּהֲווֹ יָדְעֵי מַה דַּעֲתִיד לְמֶהֱוֵי. אֲבָל נָסַבּוּ סוּכְלְתָנוֹ בְּלִבְּהוֹן. וַאֲמָרוּ, אִי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא מַיְיתֵי טוֹפָנָא, אֲנַחְנָא גּוּבְרִין רָאמֵי קוֹמָתָא, וְנָשׁוּט עַל אַפֵּי מַיָּא, וְנִשְׁתֵּיזִיב. וְאִי מִן תְּהוֹמָא יֵיתֵי מַיָּא, רַגְלָנָא נָשׂוֹי עַל בֵּירָא דְמַיָּא, וְלָא יִפְקוֹן מַיָּא וְנִשְׁתֵּזִיב. כַד אָתָא טוֹפָנָא, אַרְתַּח קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא מַיָּא דִתְהוֹמָא, וַהֲווּ מַשְׁוֵי רַגְלֵיהוֹן עַל עֵינָא דְמַיָּא, וְאִתְמְשַׁךְ מָשְׁכֵיהּ מִנֵּיהּ, וּנְפָלוּ. וּמַיָּא מִלְּעֵילָא הֲווֹ מִתְגַּבְּרֵי עִם מַיָּא דִתְהוֹמָא, וַהֲווּ מִתְגַּלְגְּלִין וְנַחֲתִין, נְמוֹקִין בִּרְתִיחוּתָא דִתְהוֹמָא לְבָבֶל. (בראשית ז׳:ט״ו) ׳וַיָּבֹאוּ אֶל נֹחַ אֶל הַתֵּבָה׳. ר' יוֹחָנָן פְּתַח, (תהילים ס״ה:ה׳) ׳אַשְׁרֵי תִּבְחַר וּתְקָרֵב יִשְׁכֹּן חֲצֵרֶיךָ נִשְׂבְּעָה בְּטוּב בֵּיתֶךָ קְדשׁ הֵיכָלֶךָ׳. בֹּא וּרְאֵה, כַּמָּה יֵשׁ לְאָדָם לִיזָּהֵר, וְלִבְדּוֹק עַצְמוֹ וּמַעֲשָׂיו בְּכָל יוֹם וָיוֹם.
תרגום
אָמַר רַבִּי יְהוּדָה, חֲכָמִים הָיוּ דּוֹר הַמַּבּוּל בְּיוֹתֵר, שֶׁהָיוּ יוֹדְעִים מַה שֶּׁעָתִיד לִהְיוֹת, אֲבָל לָקְחוּ סִכְלוּת בְּלִבָּם, וְאָמְרוּ, אִם הקב"ה מֵבִיא מַבּוּל, אֲנַחְנוּ אֲנָשִׁים רָמֵי קוֹמָה, וְנָשׁוּט עַל פְּנֵי הַמַּיִם וְנִנָּצֵל. וְאִם מִן הַתְּהוֹם יָבוֹאוּ הַמַּיִם, נָשִׂים רַגְלֵנוּ עַל בְּאֵר הַמַּיִם, וְלֹא יֵצְאוּ הַמַּיִם וְנִנָּצֵל. כְּשֶׁבָּא הַמַּבּוּל, הִרְתִּיחַ הקב"ה אֶת מֵי הַתְּהוֹם, וְהָיוּ שָׂמִים רַגְלֵיהֶם עַל מַעְיַן הַמַּיִם, וְנִמְשַׁךְ עוֹרוֹ מִמֶּנּוּ, וְנָפְלוּ. וְהַמַּיִם מִלְּמַעְלָה הָיוּ מִתְגַּבְּרִים עִם מֵי הַתְּהוֹם, וְהָיוּ מִתְגַּלְגְּלִים וְיוֹרְדִים, נָמוֹקִים בְּרוֹתְחֵי הַתְּהוֹם עַד בָּבֶל. (בראשית ז׳:ט״ו) ׳וַיָּבֹאוּ אֶל נֹחַ אֶל הַתֵּבָה׳. רַבִּי יוֹחָנָן פָּתַח, (תהילים ס״ה:ה׳) ׳אַשְׁרֵי תִּבְחַר וּתְקָרֵב יִשְׁכֹּן חֲצֵרֶיךָ נִשְׂבְּעָה בְּטוּב בֵּיתֶךָ קְדֹשׁ הֵיכָלֶךָ׳. בֹּא וּרְאֵה, כַּמָּה יֵשׁ לְאָדָם לְהִזָּהֵר, וְלִבְדֹּק עַצְמוֹ וּמַעֲשָׂיו בְּכָל יוֹם וָיוֹם.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: אמר רבי יהודה, חכמין הוו דרא דטופנא טפי, דהוו ידעי מה דעתיד למהוי. אבל נסבו סוכלתנו בלבהון. ואמרו, אי קודשא בריך הוא מייתי טופנא, אנחנא גוברין ראמי קומתא, ונשוט על אפי מיא, ונשתיזיב. ואי מן תהומא ייתי מיא, רגלנא נשוי על בירא דמיא, ולא יפקון מיא ונשתזיב. כד אתא טופנא, ארתח קודשא בריך הוא מיא דתהומא, והוו משוי רגליהון על עינא דמיא, ואתמשך משכיה מניה, ונפלו. ומיא מלעילא הוו מתגברי עם מיא דתהומא, והוו מתגלגלין ונחתין, נמוקין ברתיחותא דתהומא לבבל. (בראשית ז׳:ט״ו) ׳ויבאו אל נח אל התבה׳. ר' יוחנן פתח, (תהילים ס״ה:ה׳) ׳אשרי תבחר ותקרב ישכן חצריך נשבעה בטוב ביתך קדש היכלך׳. בא וראה, כמה יש לאדם ליזהר, ולבדוק עצמו ומעשיו בכל יום ויום.
התרגום: אמר רבי יהודה, חכמים היו דור המבול ביותר, שהיו יודעים מה שעתיד להיות, אבל לקחו סכלות בלבם, ואמרו, אם הקב"ה מביא מבול, אנחנו אנשים רמי קומה, ונשוט על פני המים וננצל. ואם מן התהום יבואו המים, נשים רגלנו על באר המים, ולא יצאו המים וננצל. כשבא המבול, הרתיח הקב"ה את מי התהום, והיו שמים רגליהם על מעין המים, ונמשך עורו ממנו, ונפלו. והמים מלמעלה היו מתגברים עם מי התהום, והיו מתגלגלים ויורדים, נמוקים ברותחי התהום עד בבל. (בראשית ז׳:ט״ו) ׳ויבאו אל נח אל התבה׳. רבי יוחנן פתח, (תהילים ס״ה:ה׳) ׳אשרי תבחר ותקרב ישכן חצריך נשבעה בטוב ביתך קדש היכלך׳. בא וראה, כמה יש לאדם להזהר, ולבדק עצמו ומעשיו בכל יום ויום.