מעשה ריב"ל בסלע של עיטם - חגבים שכחם בפיהם והנהר שנעשה בנס
זוהר חדש · מדרש הנעלם נח בהמשכו - מדת הצדיק הנוח, מפלת דור המבול וכרם הנשמה · מאמר 24 · פיסקה 13
לשון הזוהר
אָמַר ריב"ל, זִימְנָא חָדָא עֲרָעִית בְּטוּרָא דְטִינָרָא דְּעֵיטָם. וְאַשְׁכָּחִית בִּתְרֵי סִטְרֵי טִינָרָא, תְּרֵין גּוּבְרִין, וְדַמְיָין בִּתְרֵין פּוּמִין, דָּא עִילָּאָה דְדָא. וַהֲווֹ מְמַלְּלוּ דָּא עִם דָּא, תָּא וְנַעַבְרֵיהּ מִן עָלְמָא. אִזְדַּמַּן לְהוֹ הַהוּא גוּבְרָא רַבְרְבָא, דְאַגְרַת בַּת מָחֳלַת, וּשְׁמֵיהּ יוֹסֵף שִׁידָא, אֲמַר לְהוֹן, הֲלֹא דָא הוּא רַבָּה סַגִּיאָה עִילָּאָה דְּדָרָא, דִּי בִּגְזֵרַת פּוּמֵיהּ אַעֲבִירָנָא מִן יִשּׁוּבָא דְאַרְעָא, וְדָא הוּא דְמַכְרְזֵי עֲלֵיהּ בִּרְקִיעָא. עַד דַּהֲוֵינָא אָזְלֵי, אַשְׁכַּחְנָא אִמָּהוֹן דְּגוּבְרַיָיא הָאִינוּן, אָמְרָה לִבְרַתָּא זְעֵירְתָּא, אִלֵּין אִינוּן חֲגָבַיָיא זְעֵירַיָיא, דְּחֵילְהוֹן בְּפוּמְהוֹן, אַיְיתֵי לְהוֹן גַּבָּאי, וְנַעֲבֵיד מִנְּהוֹן טַעֲמָא דְתַבְשִׁילָא לְאָחוּךְ. עַד דַּאֲתַת, אִיתְרְחֵישׁ לָן נִיסָּא, וְאִיתְעֲבֵיד מִקַּדְמָהָא נַהֲרָא דְמַיָא רַבְרְבָא, שְׁמַעְנָא דַּהֲוַות אֲמָרַת, אִימָּא אִימָּא, פַּרְפָּרָא רַבַּאת סַבְרָנָא עֲבָרַת, וְעָרַקְנָא מִנְּהוֹן, וְאִשְׁתְּזֵיבְנָא.
תרגום
אָמַר ריב"ל, פַּעַם אַחַת פָּגַשְׁתִּי בְּהַר הַסֶּלַע שֶׁל עֵיטָם, וּמָצָאתִי בִּשְׁנֵי צִדֵּי הַסֶּלַע שְׁנֵי אֲנָשִׁים, וְדוֹמִים בִּשְׁנֵי פִּיּוֹת, זֶה עֶלְיוֹן מִזֶּה. וְהָיוּ מְדַבְּרִים זֶה עִם זֶה, בֹּא וְנַעֲבִירֶנּוּ מִן הָעוֹלָם. נִזְדַּמֵּן לָהֶם אוֹתוֹ אִישׁ גָּדוֹל, שֶׁל אַגְרַת בַּת מָחֲלַת, וּשְׁמוֹ יוֹסֵף הַשֵּׁד, אָמַר לָהֶם, הֲלֹא זֶה הוּא הַגָּדוֹל הָרַב הָעֶלְיוֹן שֶׁל הַדּוֹר, אֲשֶׁר בִּגְזֵרַת פִּיו אַעֲבִיר מִיִּשּׁוּב הָאָרֶץ, וְזֶה הוּא שֶׁמַּכְרִיזִים עָלָיו בָּרָקִיעַ. עַד שֶׁהָיִינוּ הוֹלְכִים, מָצָאנוּ אֵם אוֹתָם הָאֲנָשִׁים, אָמְרָה לְבִתָּהּ הַקְּטַנָּה, אֵלֶּה הֵם הַחֲגָבִים הַקְּטַנִּים, שֶׁכֹּחָם בְּפִיהֶם, הָבִיאִי אוֹתָם אֵלַי, וְנַעֲשֶׂה מֵהֶם טַעַם תַּבְשִׁיל לְאָחִיךְ. עַד שֶׁבָּאָה, אֵרַע לָנוּ נֵס, וְנַעֲשָׂה לְפָנֶיהָ נָהָר שֶׁל מַיִם גְּדוֹלִים, שָׁמַעְנוּ שֶׁהָיְתָה אוֹמֶרֶת, אִמָּא אִמָּא, מָנָה גְּדוֹלָה כְּסָבוּרָה הָיִיתִי שֶׁעָבְרָה, וּבָרַחְנוּ מֵהֶם, וְנִצַּלְנוּ.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: אמר ריב"ל, זימנא חדא ערעית בטורא דטינרא דעיטם. ואשכחית בתרי סטרי טינרא, תרין גוברין, ודמיין בתרין פומין, דא עילאה דדא. והוו ממללו דא עם דא, תא ונעבריה מן עלמא. אזדמן להו ההוא גוברא רברבא, דאגרת בת מחלת, ושמיה יוסף שידא, אמר להון, הלא דא הוא רבה סגיאה עילאה דדרא, די בגזרת פומיה אעבירנא מן ישובא דארעא, ודא הוא דמכרזי עליה ברקיעא. עד דהוינא אזלי, אשכחנא אמהון דגוברייא האינון, אמרה לברתא זעירתא, אלין אינון חגבייא זעירייא, דחילהון בפומהון, אייתי להון גבאי, ונעביד מנהון טעמא דתבשילא לאחוך. עד דאתת, איתרחיש לן ניסא, ואיתעביד מקדמהא נהרא דמיא רברבא, שמענא דהוות אמרת, אימא אימא, פרפרא רבאת סברנא עברת, וערקנא מנהון, ואשתזיבנא.
התרגום: אמר ריב"ל, פעם אחת פגשתי בהר הסלע של עיטם, ומצאתי בשני צדי הסלע שני אנשים, ודומים בשני פיות, זה עליון מזה. והיו מדברים זה עם זה, בא ונעבירנו מן העולם. נזדמן להם אותו איש גדול, של אגרת בת מחלת, ושמו יוסף השד, אמר להם, הלא זה הוא הגדול הרב העליון של הדור, אשר בגזרת פיו אעביר מישוב הארץ, וזה הוא שמכריזים עליו ברקיע. עד שהיינו הולכים, מצאנו אם אותם האנשים, אמרה לבתה הקטנה, אלה הם החגבים הקטנים, שכחם בפיהם, הביאי אותם אלי, ונעשה מהם טעם תבשיל לאחיך. עד שבאה, ארע לנו נס, ונעשה לפניה נהר של מים גדולים, שמענו שהיתה אומרת, אמא אמא, מנה גדולה כסבורה הייתי שעברה, וברחנו מהם, ונצלנו.