היונה המשתלחת בכל לילה היא הנשמה - ומים זדונים מלאכי חבלה
זוהר חדש · נח - התבה והיונה בסוד הגוף והנשמה, והפתחים לעליית הנשמות · מאמר 23 · פיסקה 7
לשון הזוהר
אָמַר רִבִּי יְהוּדָה, תָּא חֲזֵי לֵית לָךְ בְּכָל לֵילְיָא וְלֵילְיָא, דְּלָא תֵיפוֹק נִשְׁמָתָא מִגּוּפָא דְּבַּר נָשׁ, דְּאִיקְרֵי יוֹנָה. דִּכְתִיב, ׳וַיְשַׁלַּח אֶת הַיּוֹנָה׳ (שם ח). הֲקַלּוּ הַמַּיִם, אִלֵּין מַיִם זֵדוֹנִים, כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר (תהילים קכ״ד:ה׳) הַמַּיִם הַזֵּדוֹנִים. דְּאִינוּן מִסִּטְרָא דִּמְסָאֲבוּ. מֵעַל הָאָרֶץ, דְּאִינוּן לְעֵיל מִן אַרְעָא, אִלֵּין מַלְאֲכֵי חַבָּלָה. מַה כְּתִיב. ׳וְלֹא מָצְאָה הַיּוֹנָה מָנוֹחַ׳ - דְּאִתְמְנָעֵי מֵעָלְמָא עִילָּאָה, וּמִן צַדִּיקִים דִּלְעֵילָא, וּמִכָּל בִּרְכָאן. הֲדָא הוּא דִכְתִיב, (בראשית ח׳:ט׳) ׳וַתָּשָׁב אֵלָיו אֶל הַתֵּיבָה כִּי מַיִם עַל פְּנֵי כָל הָאָרֶץ׳. אַפֵּיק לָהּ תִּנְיָינוּת, ׳וַיּוֹסֶף שַׁלַּח אֶת הַיּוֹנָה׳ מֵאִתּוֹ, וּמִגוֹ דּוֹחֲקָא וְצַעֲרָא, ׳וַתָּבֹא אֵלָיו הַיּוֹנָה לְעֵת עֶרֶב׳, דְּלָא הֲוַת נָהֲרָא לוֹן שַׁעֲתָא דְרַוְוחָא, כְּמָה דַּהֲוַת בְּקַדְמִיתָא, וְאִתְחַשַּׁךְ לָהּ יוֹמָא, וְאִתְעָרַב לָהּ שִׁמְשָׁא. וּמָה אֲמָרַת לְנֹחַ וְלִבְנוֹי. (שיר השירים ה׳:ז׳) ׳מְצָאוּנִי הַשּׁוֹמְרִים הַסּוֹבְבִים בָּעִיר׳. אִלֵּין נָטְרֵי תַּרְעֵי יְרוּשָׁלַיִם. וְעִם כָּל דָּא, (בראשית ח׳:י״א) ׳וְהִנֵּה עָלֶה זַיִת טָרָף בְּפִיהָ׳, וְעַל דָּא ׳וַיֵּדַע נֹחַ כִּי קַלּוּ הַמַּיִם׳, וְאִתְתַּקָּפוּ מַלְאֲכֵי דִקְדֻשָּׁה עַל מַלְאֲכֵי חַבָּלָה. ׳וַיִּיָחֶל עוֹד שִׁבְעַת יָמִים אֲחֵרִים׳ כו', וְלֹא יָסְפָה כו', ׳חָרְבוּ הַמַּיִם מֵעַל הָאָרֶץ׳. בָּתַר דְּאִסְתַּתַּר וְאַעֲבַר הַהוּא זִימְנָא דְּשַׁלֵּיט מַלְאַךְ הַמָּוֶת, וְאִתְעֲבָרוּ חַיָּיבִין מֵעָלְמָא, מַה כְּתִיב, (שם) ׳וַיִּזְכֹּר אֱלֹהִים אֶת נֹחַ׳.
תרגום
אָמַר רַבִּי יְהוּדָה, בֹּא רְאֵה, אֵין לְךָ בְּכָל לַיְלָה וָלַיְלָה, שֶׁלֹּא תֵּצֵא נְשָׁמָה מִגּוּפוֹ שֶׁל אָדָם, שֶׁנִּקְרֵאת יוֹנָה, שֶׁכָּתוּב, ׳וַיְשַׁלַּח אֶת הַיּוֹנָה׳ (שם ח, י). ׳הֲקַלּוּ הַמַּיִם׳ - אֵלּוּ מַיִם זֵדוֹנִים, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (תהילים קכ״ד:ה׳) ׳הַמַּיִם הַזֵּדוֹנִים׳, שֶׁהֵם מִצַּד הַטֻּמְאָה. ׳מֵעַל הָאָרֶץ׳ - שֶׁהֵם לְמַעְלָה מִן הָאָרֶץ, אֵלּוּ מַלְאֲכֵי חַבָּלָה. מַה כָּתוּב? ׳וְלֹא מָצְאָה הַיּוֹנָה מָנוֹחַ׳ (בראשית ח, ט) - שֶׁנִּמְנְעָה מֵעוֹלָם עֶלְיוֹן, וּמִצַּדִּיקִים שֶׁלְּמַעְלָה, וּמִכָּל הַבְּרָכוֹת. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב, (בראשית ח׳:ט׳) ׳וַתָּשָׁב אֵלָיו אֶל הַתֵּיבָה כִּי מַיִם עַל פְּנֵי כָל הָאָרֶץ׳. הוֹצִיא אוֹתָהּ שֵׁנִית, ׳וַיּוֹסֶף שַׁלַּח אֶת הַיּוֹנָה׳ (בראשית ח, י) - מֵאִתּוֹ, וּמִתּוֹךְ הַדֹּחַק וְהַצַּעַר, ׳וַתָּבֹא אֵלָיו הַיּוֹנָה לְעֵת עֶרֶב׳ (בראשית ח, יא) - שֶׁלֹּא הֵאִירָה לָהֶם שְׁעַת הָרְוָחָה, כְּמוֹ שֶׁהָיְתָה בַּתְּחִלָּה, וְהֶחְשִׁיךְ לָהּ הַיּוֹם, וְשָׁקְעָה לָהּ הַשֶּׁמֶשׁ. וּמָה אָמְרָה לְנֹחַ וּלְבָנָיו? (שיר השירים ה׳:ז׳) ׳מְצָאֻנִי הַשֹּׁמְרִים הַסֹּבְבִים בָּעִיר׳ - אֵלּוּ שׁוֹמְרֵי שַׁעֲרֵי יְרוּשָׁלַיִם. וְעִם כָּל זֶה, (בראשית ח׳:י״א) ׳וְהִנֵּה עָלֶה זַיִת טָרָף בְּפִיהָ׳ (בראשית ח, יא) - וְעַל זֶה ׳וַיֵּדַע נֹחַ כִּי קַלּוּ הַמַּיִם׳ - וְהִתְחַזְּקוּ מַלְאֲכֵי הַקְּדֻשָּׁה עַל מַלְאֲכֵי חַבָּלָה. ׳וַיִּיָחֶל עוֹד שִׁבְעַת יָמִים אֲחֵרִים׳ וְכוּ', ׳וְלֹא יָסְפָה׳ וְכוּ', ׳חָרְבוּ הַמַּיִם מֵעַל הָאָרֶץ׳ (בראשית ח, יג). אַחַר שֶׁנִּסְתַּר וְעָבַר אוֹתוֹ הַזְּמַן שֶׁשָּׁלַט בּוֹ מַלְאַךְ הַמָּוֶת, וְעָבְרוּ הָרְשָׁעִים מִן הָעוֹלָם, מַה כָּתוּב? (שם) ׳וַיִּזְכֹּר אֱלֹהִים אֶת נֹחַ׳.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: אמר רבי יהודה, תא חזי לית לך בכל ליליא וליליא, דלא תיפוק נשמתא מגופא דבר נש, דאיקרי יונה. דכתיב, ׳וישלח את היונה׳ (שם ח). הקלו המים, אלין מים זדונים, כמה דאת אמר (תהילים קכ״ד:ה׳) המים הזדונים. דאינון מסטרא דמסאבו. מעל הארץ, דאינון לעיל מן ארעא, אלין מלאכי חבלה. מה כתיב. ׳ולא מצאה היונה מנוח׳ - דאתמנעי מעלמא עילאה, ומן צדיקים דלעילא, ומכל ברכאן. הדא הוא דכתיב, (בראשית ח׳:ט׳) ׳ותשב אליו אל התיבה כי מים על פני כל הארץ׳. אפיק לה תניינות, ׳ויוסף שלח את היונה׳ מאתו, ומגו דוחקא וצערא, ׳ותבא אליו היונה לעת ערב׳, דלא הות נהרא לון שעתא דרווחא, כמה דהות בקדמיתא, ואתחשך לה יומא, ואתערב לה שמשא. ומה אמרת לנח ולבנוי. (שיר השירים ה׳:ז׳) ׳מצאוני השומרים הסובבים בעיר׳. אלין נטרי תרעי ירושלים. ועם כל דא, (בראשית ח׳:י״א) ׳והנה עלה זית טרף בפיה׳, ועל דא ׳וידע נח כי קלו המים׳, ואתתקפו מלאכי דקדשה על מלאכי חבלה. ׳וייחל עוד שבעת ימים אחרים׳ כו', ולא יספה כו', ׳חרבו המים מעל הארץ׳. בתר דאסתתר ואעבר ההוא זימנא דשליט מלאך המות, ואתעברו חייבין מעלמא, מה כתיב, (שם) ׳ויזכר אלהים את נח׳.
התרגום: אמר רבי יהודה, בא ראה, אין לך בכל לילה ולילה, שלא תצא נשמה מגופו של אדם, שנקראת יונה, שכתוב, ׳וישלח את היונה׳ (שם ח, י). ׳הקלו המים׳ - אלו מים זדונים, כמו שנאמר (תהילים קכ״ד:ה׳) ׳המים הזדונים׳, שהם מצד הטמאה. ׳מעל הארץ׳ - שהם למעלה מן הארץ, אלו מלאכי חבלה. מה כתוב? ׳ולא מצאה היונה מנוח׳ (בראשית ח, ט) - שנמנעה מעולם עליון, ומצדיקים שלמעלה, ומכל הברכות. זהו שכתוב, (בראשית ח׳:ט׳) ׳ותשב אליו אל התיבה כי מים על פני כל הארץ׳. הוציא אותה שנית, ׳ויוסף שלח את היונה׳ (בראשית ח, י) - מאתו, ומתוך הדחק והצער, ׳ותבא אליו היונה לעת ערב׳ (בראשית ח, יא) - שלא האירה להם שעת הרוחה, כמו שהיתה בתחלה, והחשיך לה היום, ושקעה לה השמש. ומה אמרה לנח ולבניו? (שיר השירים ה׳:ז׳) ׳מצאני השמרים הסבבים בעיר׳ - אלו שומרי שערי ירושלים. ועם כל זה, (בראשית ח׳:י״א) ׳והנה עלה זית טרף בפיה׳ (בראשית ח, יא) - ועל זה ׳וידע נח כי קלו המים׳ - והתחזקו מלאכי הקדשה על מלאכי חבלה. ׳וייחל עוד שבעת ימים אחרים׳ וכו', ׳ולא יספה׳ וכו', ׳חרבו המים מעל הארץ׳ (בראשית ח, יג). אחר שנסתר ועבר אותו הזמן ששלט בו מלאך המות, ועברו הרשעים מן העולם, מה כתוב? (שם) ׳ויזכר אלהים את נח׳.
לימוד הפיסקה עם כל המפרשים והכלים
כל דברי הזוהר על פסוק זה
פסוקים שהפיסקה מביאה: