שעיר יום הכפורים מצד רוח הטמאה - שלא יקרב המקטרג למקדש
זוהר חדש · נח - התבה והיונה בסוד הגוף והנשמה, והפתחים לעליית הנשמות · מאמר 23 · פיסקה 3
לשון הזוהר
בְּיוֹמָא דְּכִפּוּרֵי, דְּאִיהוּ חֲתִימָא דְדִינָא, וְקָיְימֵי יִשְׂרָאֵל בִּקְדוּשָׁתָא דְּמָארֵיהוֹן. בְּהַהוּא יוֹמָא, בְּגִין דְּלָא יִקְרַב דִּלְטוֹרָא לְמַקְדְּשָׁא, יָהֲבִין לֵיהּ שָׂעִיר, דְּאָתֵי מִסִּטְרָא דְרוּחָא מְסָאֲבָא, וְהוּא מְסָאֲבָא, וְרוּחָא מְסָאֲבָא אִתְהַנֵּי מִינֵיהּ, וְהוּא אִתְעַסַּק בֵּיהּ, וְלָא קָרֵיב לְמַקְדְּשָׁא לְסָאֲבָא. וּכְדֵין אַנְפִּין נְהִירִין, וְיִשְׂרָאֵל אִשְׁתְּזִיבוּ מִנֵּיהּ.
תרגום
בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים, שֶׁהוּא חֲתִימַת הַדִּין, וְעוֹמְדִים יִשְׂרָאֵל בִּקְדֻשָּׁתוֹ שֶׁל אֲדוֹנָם, בְּאוֹתוֹ הַיּוֹם, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִקְרַב הַמְקַטְרֵג לַמִּקְדָּשׁ, נוֹתְנִים לוֹ שָׂעִיר, הַבָּא מִצַּד רוּחַ הַטֻּמְאָה, וְהוּא טָמֵא, וְרוּחַ הַטֻּמְאָה נֶהֱנֵית מִמֶּנּוּ, וְהוּא מִתְעַסֵּק בּוֹ, וְלֹא קָרֵב לַמִּקְדָּשׁ לְטַמֵּא. וְאָז הַפָּנִים מְאִירוֹת, וְיִשְׂרָאֵל נִצּוֹלִים מִמֶּנּוּ.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: ביומא דכפורי, דאיהו חתימא דדינא, וקיימי ישראל בקדושתא דמאריהון. בההוא יומא, בגין דלא יקרב דלטורא למקדשא, יהבין ליה שעיר, דאתי מסטרא דרוחא מסאבא, והוא מסאבא, ורוחא מסאבא אתהני מיניה, והוא אתעסק ביה, ולא קריב למקדשא לסאבא. וכדין אנפין נהירין, וישראל אשתזיבו מניה.
התרגום: ביום הכפורים, שהוא חתימת הדין, ועומדים ישראל בקדשתו של אדונם, באותו היום, כדי שלא יקרב המקטרג למקדש, נותנים לו שעיר, הבא מצד רוח הטמאה, והוא טמא, ורוח הטמאה נהנית ממנו, והוא מתעסק בו, ולא קרב למקדש לטמא. ואז הפנים מאירות, וישראל נצולים ממנו.