ממלכת הזוהר › זוהר › זוהר חדש › מאמר 23: נח - התבה והיונה בסוד הגוף והנשמה, והפתחים לעליית הנשמות › פיסקה 2

שופר של מטה מעורר שופר של מעלה - וקימת הקב"ה לכסא רחמים

זוהר חדש · נח - התבה והיונה בסוד הגוף והנשמה, והפתחים לעליית הנשמות · מאמר 23 · פיסקה 2

לשון הזוהר

תָּא חֲזֵי, בְּיוֹמָא דְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה, קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא יָתֵיב בְּדִינָא עַל עָלְמָא, וְכָל בְּנֵי עָלְמָא עָאלִין לְחוּשְׁבְּנָא, וְלָא אִית מָאן דְּלָא עָאל בְּחוּשְׁבְּנָא. וְסִפְרִין דְּחַיִּין וּמֵתִין פְּתִיחָן בְּהַהוּא יוֹמָא. וְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בְּגִין דְּאִתְרְעֵי בְּהוּ, יְהַב לוֹן עֵיטָא לְאִשְׁתֵּזָבָא מִכָּל מְקַטְרְגִין דִּלְעֵילָא, דְּאִינוּן אִתְמַנָּן בְּכָל זִמְנָא דְּדִינָא שַׁרְיָא עַל עָלְמָא. בְּהַאי יוֹמָא אִזְדַּמְּנָן יִשְׂרָאֵל לְאַתְעָרָא רַחֲמֵי עֲלַיְיהוּ. וּבַמֶּה. בַּשּׁוֹפָר. דְּהָא קָלָא דְּנָפֵיק, סָלֵיק לְעֵילָא, וְאִתְעַר שׁוֹפָר דִּלְעֵילָא. כְּדֵין אִתְעָרוּ רַחֲמֵי מֵאַתְרַיְיהוּ. וְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא קָם מִכּוּרְסַיָּיא דְּדִינָא וְיָתֵיב בְּכוּרְסַיָא דְּרַחֲמֵי, וְחָיֵיס עֲלַיְיהוּ דְיִשְׂרָאֵל, וְלָא אִתְיְיהֵיב רְשׁוּ לִמְקַטְרְגָא עֲלֵיהוֹן. וְיִשְׂרָאֵל תָּיְיבֵי בִּתְיוּבְתָּא קַמֵּי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, וְתָקְעֵי שׁוֹפָר, וְאִתְעָרוּ רַחֲמֵי. דְּהָא הַהוּא קָלָא דְּנָפַק, אִתְעָרוּתָא דְּרַחֲמֵי אִיהוּ. וּכְדֵין, דִּלְטוֹרָא לָא יָכֵיל לְקָיְימָא קַמֵּי כּוּרְסְיָיא דְרַחֲמֵי. דְּהָא לָא אָתֵי מֵהַהוּא סִטְרָא, וְלָא אִשְׁתְּכַח קַטֵיגוֹרָא.

תרגום

בֹּא רְאֵה, בְּיוֹם רֹאשׁ הַשָּׁנָה, הקב"ה יוֹשֵׁב בְּדִין עַל הָעוֹלָם, וְכָל בְּנֵי הָעוֹלָם נִכְנָסִים לְחֶשְׁבּוֹן, וְאֵין מִי שֶׁלֹּא נִכְנָס בְּחֶשְׁבּוֹן. וְסִפְרֵי חַיִּים וּמֵתִים פְּתוּחִים בְּאוֹתוֹ הַיּוֹם. וְהקב"ה, מִשּׁוּם שֶׁרָצָה בָּהֶם, נָתַן לָהֶם עֵצָה לְהִנָּצֵל מִכָּל הַמְקַטְרְגִים שֶׁלְּמַעְלָה, הַמְמֻנִּים בְּכָל עֵת שֶׁדִּין שׁוֹרֶה עַל הָעוֹלָם. בְּיוֹם זֶה מְזֻמָּנִים יִשְׂרָאֵל לְעוֹרֵר רַחֲמִים עֲלֵיהֶם. וּבַמֶּה? בַּשּׁוֹפָר. שֶׁהֲרֵי הַקּוֹל הַיּוֹצֵא עוֹלֶה לְמַעְלָה, וּמְעוֹרֵר שׁוֹפָר שֶׁלְּמַעְלָה. אָז מִתְעוֹרְרִים רַחֲמִים מִמְּקוֹמָם. וְהקב"ה קָם מִכִּסֵּא הַדִּין וְיוֹשֵׁב בְּכִסֵּא הָרַחֲמִים, וְחָס עֲלֵיהֶם שֶׁל יִשְׂרָאֵל, וְלֹא נִתְּנָה רְשׁוּת לְקַטְרֵג עֲלֵיהֶם. וְיִשְׂרָאֵל שָׁבִים בִּתְשׁוּבָה לִפְנֵי הקב"ה, וְתוֹקְעִים שׁוֹפָר, וּמִתְעוֹרְרִים רַחֲמִים, שֶׁהֲרֵי אוֹתוֹ הַקּוֹל הַיּוֹצֵא, הִתְעוֹרְרוּת רַחֲמִים הוּא. וְאָז הַמְקַטְרֵג אֵינוֹ יָכוֹל לַעֲמֹד לִפְנֵי כִּסֵּא הָרַחֲמִים, שֶׁהֲרֵי אֵינוֹ בָּא מֵאוֹתוֹ הַצַּד, וְלֹא נִמְצָא קַטֵּגוֹר.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: תא חזי, ביומא דראש השנה, קודשא בריך הוא יתיב בדינא על עלמא, וכל בני עלמא עאלין לחושבנא, ולא אית מאן דלא עאל בחושבנא. וספרין דחיין ומתין פתיחן בההוא יומא. וקודשא בריך הוא בגין דאתרעי בהו, יהב לון עיטא לאשתזבא מכל מקטרגין דלעילא, דאינון אתמנן בכל זמנא דדינא שריא על עלמא. בהאי יומא אזדמנן ישראל לאתערא רחמי עלייהו. ובמה. בשופר. דהא קלא דנפיק, סליק לעילא, ואתער שופר דלעילא. כדין אתערו רחמי מאתרייהו. וקודשא בריך הוא קם מכורסייא דדינא ויתיב בכורסיא דרחמי, וחייס עלייהו דישראל, ולא אתייהיב רשו למקטרגא עליהון. וישראל תייבי בתיובתא קמי קודשא בריך הוא, ותקעי שופר, ואתערו רחמי. דהא ההוא קלא דנפק, אתערותא דרחמי איהו. וכדין, דלטורא לא יכיל לקיימא קמי כורסייא דרחמי. דהא לא אתי מההוא סטרא, ולא אשתכח קטיגורא.

התרגום: בא ראה, ביום ראש השנה, הקב"ה יושב בדין על העולם, וכל בני העולם נכנסים לחשבון, ואין מי שלא נכנס בחשבון. וספרי חיים ומתים פתוחים באותו היום. והקב"ה, משום שרצה בהם, נתן להם עצה להנצל מכל המקטרגים שלמעלה, הממנים בכל עת שדין שורה על העולם. ביום זה מזמנים ישראל לעורר רחמים עליהם. ובמה? בשופר. שהרי הקול היוצא עולה למעלה, ומעורר שופר שלמעלה. אז מתעוררים רחמים ממקומם. והקב"ה קם מכסא הדין ויושב בכסא הרחמים, וחס עליהם של ישראל, ולא נתנה רשות לקטרג עליהם. וישראל שבים בתשובה לפני הקב"ה, ותוקעים שופר, ומתעוררים רחמים, שהרי אותו הקול היוצא, התעוררות רחמים הוא. ואז המקטרג אינו יכול לעמד לפני כסא הרחמים, שהרי אינו בא מאותו הצד, ולא נמצא קטגור.

לימוד הפיסקה עם כל המפרשים והכלים