מעשה ברבי אלעזר במערת לוד - ונשמות צדיקים הפוגעות להציל
זוהר חדש · נח - התבה והיונה בסוד הגוף והנשמה, והפתחים לעליית הנשמות · מאמר 23 · פיסקה 15
לשון הזוהר
רַבִּי אֶלְעָזָר וְרַבִּי יוֹסֵי חָמוֹי, הֲווֹ אָזְלוֹ מֵאוּשָׁא לְלוֹד. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי לְר' אֶלְעָזָר, אֶפְשָׁר דְּשָׁמַעְתָּ מֵאָבִיךָ, מַאי דִכְתִיב, ׳וְיַעֲקֹב הָלַךְ לְדַרְכּוֹ וַיִּפְגְּעוּ בוֹ מַלְאֲכֵי אֱלֹהִים׳ (בראשית לב). אָמַר לֵיהּ הָכֵי שְׁמִיעַ לִי מֵאַבָּא, אִינוּן הֲווֹ מַלְאָכִים דְּאוּזְפוּהוּ בְּקַדְמִין מֵאַרְעָא דְיִשְׂרָאֵל. אָמַר לֵיהּ, מָאן אִינוּן. אָמַר לֵיהּ לָא יְדַעְנָא. אָמַר לֵיהּ, יָאוֹת לְכוֹן צַדִּיקַיָא, מִלָּה דְפוּמְכוֹן כְּכִתְרָא דְּמַלְכוּתָא, בְּרֵישָׁא דְמַלְכָּא. עַד דַּהֲווֹ אָזְלֵי מָטוֹ לִמְעַרְתָּא דְלוֹד, שְׁמָעוּ הַהוּא קָלָא דַּאֲמַר, תְּרֵין עוּזְלִין דְּאַיַּילְתָּא, עֲבָדוֹ קֳדָמַי רְעוּתָא דְּנִיחָא לִי, וְאִינוּן הֲווֹ מַשִּׁרְיָיתָא קַדִּישָׁא, דְּעָרַע יַעֲקֹב קַמֵּיהּ. אִתְרְגֵישׁ רִבִּי אֶלְעָזָר, וְאִצְטָעֵר בְּנַפְשֵׁיהּ, וַאֲמַר, מָארֵיהּ דְּעָלְמָא, כָּךְ אוֹרְחוֹי, טַב לָן דְּלָא נִשְׁמַע, שְׁמַעְנָא וְלָא יְדַעְנָא. אִתְרְחֵישׁ לֵיהּ נִיסָּא, וּשְׁמַע הַהוּא קָלָא דַּאֲמַר, אַבְרָהָם וְיִצְחָק הֲווֹ. נְפַל עַל אַנְפּוֹי, וְחָמָא דִּיוּקְנָא דְאָבִיו, אָמַר לֵיהּ, אֲנָא שָׁאֵילְנָא, וַאֲתֵיבוּנָא, דְּאַבְרָהָם וְיִצְחָק הֲווֹ, דְּעָרְעוּ לְיַעֲקֹב, כַּד אִשְׁתֵּיזֵיב מִלָּבָן. אָמַר לֵיהּ, בְּרִי, פּוּק פִּיקָתָךְ, וְסַב סִיבָתָךְ, דְּפוּם מְמַלֵּל רַבְרְבָן הוּא. וְלָא דָא הוּא בִּלְחוֹדוֹהִי, אֶלָּא לְכָל צַדִּיקָא, נִשְׁמַתְהוֹן דְּצַדִּיקַיָא מְעָרְעָן קֳדָמוֹהִי לְשֵׁזָבוּתֵיהּ. וְאִינוּן מַלְאָכַיָא קַדִּישֵׁי עִילָּאֵי. וְתָּא חֲזֵי, יִצְחָק קַיָּים הֲוָה בְּהַהוּא שַׁעֲתָא, אֲבָל נִשְׁמָתָא קַדִּישָׁא אִתְנְסֵיבַת בְּכוּרְסֵי יְקָרָא דְמָארֵיהּ, כַּד אִתְעַקַּד עַל גַּבֵּי מַדְבְּחָא, וּמִכְּדֵין אִסְתִּימוּ עֵינוֹי מִלְּמֶחֱזֵי. וְהַיְינוּ דִּכְתִיב, ׳וּפַחַד יִצְחָק הָיָה לִי׳ (שם לא). אָמַר לֵיהּ מָה אֲנַן תַּמָּן. אָמַר לֵיהּ, אֲנָא וְאַתְּ מַלְאָכֵי עִילָּאָה, לְאִשְׁתַּעְשְׁעָא בִּמְשִׁיחָא מַלְכָּא דְּדָוִד. קָם, עַד דְּהֲוָה קָם, חָמָא חָמוּהִי דְּאַנְפּוֹי נְהִירִין כְּשִׁמְשָׁא. אָמַר לֵיהּ חָמוּי, מִלָּה חַדְתָּא שְׁמַעְתְּ, אוֹ בִּנְהִירוּ יְקָרָא זִיוָא דְמשֶׁה אִסְתַּכַּלְתְּ. אָמַר לֵיהּ לָא. אֶלָּא זַכָּאִין אִינוּן צַדִּיקַיָא, דְּנָטְרִין לְהוֹן מַשִּׁרְיָיתֵי קַדִּישֵׁי עִילָּאֵי, שֶׁנֶּאֱמַר (תהילים צ״א:י״א) כִּ"י מַלְאָכָי"ו יְצַוֶּ"ה לָ"ךְ לִשְׁמָרְךָ בְּכָל דְּרָכֶיךָ.
תרגום
רַבִּי אֶלְעָזָר וְרַבִּי יוֹסֵי חוֹתְנוֹ הָיוּ הוֹלְכִים מֵאוּשָׁא לְלוֹד. אָמַר רַבִּי יוֹסֵי לְרַבִּי אֶלְעָזָר, אֶפְשָׁר שֶׁשָּׁמַעְתָּ מֵאָבִיךָ מַה שֶּׁכָּתוּב, ׳וְיַעֲקֹב הָלַךְ לְדַרְכּוֹ וַיִּפְגְּעוּ בוֹ מַלְאֲכֵי אֱלֹהִים׳ (בראשית לב)? אָמַר לוֹ, כָּךְ שָׁמַעְתִּי מֵאַבָּא, הֵם הָיוּ מַלְאָכִים שֶׁלִּוּוּהוּ בָּרִאשׁוֹנָה מֵאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. אָמַר לוֹ, מִי הֵם? אָמַר לוֹ, אֵינִי יוֹדֵעַ. אָמַר לוֹ, נָאֶה לָכֶם הַצַּדִּיקִים, דְּבַר פִּיכֶם כְּכֶתֶר מַלְכוּת בְּרֹאשׁ הַמֶּלֶךְ. עַד שֶׁהָיוּ הוֹלְכִים, הִגִּיעוּ לִמְעָרַת לוֹד, שָׁמְעוּ אוֹתוֹ הַקּוֹל שֶׁאָמַר, שְׁנֵי גְּדָיֵי הָאַיָּלָה עָשׂוּ לְפָנַי רָצוֹן שֶׁנּוֹחַ לִי, וְהֵם הָיוּ מַחֲנֶה קָדוֹשׁ, שֶׁפָּגַע בְּיַעֲקֹב לְפָנָיו. נִרְגַּשׁ רַבִּי אֶלְעָזָר, וְנִצְטַעֵר בְּנַפְשׁוֹ, וְאָמַר, רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, כָּךְ דְּרָכָיו, טוֹב לָנוּ שֶׁלֹּא נִשְׁמַע, שָׁמַעְנוּ וְלֹא יָדַעְנוּ. אֵרַע לוֹ נֵס, וְשָׁמַע אֶת אוֹתוֹ הַקּוֹל שֶׁאָמַר, אַבְרָהָם וְיִצְחָק הָיוּ. נָפַל עַל פָּנָיו, וְרָאָה דְּיוֹקַן אָבִיו. אָמַר לוֹ, אֲנִי שָׁאַלְתִּי, וְעָנוּ לִי, שֶׁאַבְרָהָם וְיִצְחָק הָיוּ שֶׁפָּגְעוּ בְּיַעֲקֹב, כְּשֶׁנִּצַּל מִלָּבָן. אָמַר לוֹ, בְּנִי, הוֹצֵא סְפֵקְךָ וְקַח שֵׂיבָתְךָ, שֶׁפֶּה הַמְדַבֵּר הוּא גָּדוֹל. וְלֹא זֶה בִּלְבַד, אֶלָּא לְכָל צַדִּיק, נִשְׁמוֹת הַצַּדִּיקִים פּוֹגְעוֹת לְפָנָיו לְהַצִּילוֹ, וְהֵם הַמַּלְאָכִים הַקְּדוֹשִׁים הָעֶלְיוֹנִים. וּבֹא רְאֵה, יִצְחָק חַי הָיָה בְּאוֹתָהּ שָׁעָה, אֲבָל הַנְּשָׁמָה הַקְּדוֹשָׁה נִלְקְחָה אֶל כִּסֵּא כְּבוֹד אֲדוֹנוֹ, כְּשֶׁנֶּעֱקַד עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ, וּמֵאָז נִסְתְּמוּ עֵינָיו מִלִּרְאוֹת. וְזֶהוּ שֶׁכָּתוּב, ׳וּפַחַד יִצְחָק הָיָה לִי׳ (שם לא). אָמַר לוֹ, מָה אָנוּ שָׁם? אָמַר לוֹ, אֲנִי וְאַתָּה מַלְאָכִים עֶלְיוֹנִים, לְהִשְׁתַּעֲשֵׁעַ בְּמָשִׁיחַ מֶלֶךְ בֶּן דָּוִד. קָם, וְעַד שֶׁקָּם, רָאָה חוֹתְנוֹ שֶׁפָּנָיו מְאִירוֹת כַּשֶּׁמֶשׁ. אָמַר לוֹ חוֹתְנוֹ, דָּבָר חָדָשׁ שָׁמַעְתָּ, אוֹ בְּזֹהַר כְּבוֹד זִיו מֹשֶׁה הִסְתַּכַּלְתָּ? אָמַר לוֹ, לֹא, אֶלָּא אַשְׁרֵיהֶם הַצַּדִּיקִים, שֶׁשּׁוֹמְרִים אוֹתָם מַחֲנוֹת קְדוֹשִׁים עֶלְיוֹנִים, שֶׁנֶּאֱמַר (תהילים צ״א:י״א) כִּ"י מַלְאָכָי"ו יְצַוֶּ"ה לָ"ךְ לִשְׁמָרְךָ בְּכָל דְּרָכֶיךָ.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: רבי אלעזר ורבי יוסי חמוי, הוו אזלו מאושא ללוד. אמר רבי יוסי לר' אלעזר, אפשר דשמעת מאביך, מאי דכתיב, ׳ויעקב הלך לדרכו ויפגעו בו מלאכי אלהים׳ (בראשית לב). אמר ליה הכי שמיע לי מאבא, אינון הוו מלאכים דאוזפוהו בקדמין מארעא דישראל. אמר ליה, מאן אינון. אמר ליה לא ידענא. אמר ליה, יאות לכון צדיקיא, מלה דפומכון ככתרא דמלכותא, ברישא דמלכא. עד דהוו אזלי מטו למערתא דלוד, שמעו ההוא קלא דאמר, תרין עוזלין דאיילתא, עבדו קדמי רעותא דניחא לי, ואינון הוו משרייתא קדישא, דערע יעקב קמיה. אתרגיש רבי אלעזר, ואצטער בנפשיה, ואמר, מאריה דעלמא, כך אורחוי, טב לן דלא נשמע, שמענא ולא ידענא. אתרחיש ליה ניסא, ושמע ההוא קלא דאמר, אברהם ויצחק הוו. נפל על אנפוי, וחמא דיוקנא דאביו, אמר ליה, אנא שאילנא, ואתיבונא, דאברהם ויצחק הוו, דערעו ליעקב, כד אשתיזיב מלבן. אמר ליה, ברי, פוק פיקתך, וסב סיבתך, דפום ממלל רברבן הוא. ולא דא הוא בלחודוהי, אלא לכל צדיקא, נשמתהון דצדיקיא מערען קדמוהי לשזבותיה. ואינון מלאכיא קדישי עילאי. ותא חזי, יצחק קיים הוה בההוא שעתא, אבל נשמתא קדישא אתנסיבת בכורסי יקרא דמאריה, כד אתעקד על גבי מדבחא, ומכדין אסתימו עינוי מלמחזי. והיינו דכתיב, ׳ופחד יצחק היה לי׳ (שם לא). אמר ליה מה אנן תמן. אמר ליה, אנא ואת מלאכי עילאה, לאשתעשעא במשיחא מלכא דדוד. קם, עד דהוה קם, חמא חמוהי דאנפוי נהירין כשמשא. אמר ליה חמוי, מלה חדתא שמעת, או בנהירו יקרא זיוא דמשה אסתכלת. אמר ליה לא. אלא זכאין אינון צדיקיא, דנטרין להון משרייתי קדישי עילאי, שנאמר (תהילים צ״א:י״א) כ"י מלאכי"ו יצו"ה ל"ך לשמרך בכל דרכיך.
התרגום: רבי אלעזר ורבי יוסי חותנו היו הולכים מאושא ללוד. אמר רבי יוסי לרבי אלעזר, אפשר ששמעת מאביך מה שכתוב, ׳ויעקב הלך לדרכו ויפגעו בו מלאכי אלהים׳ (בראשית לב)? אמר לו, כך שמעתי מאבא, הם היו מלאכים שלווהו בראשונה מארץ ישראל. אמר לו, מי הם? אמר לו, איני יודע. אמר לו, נאה לכם הצדיקים, דבר פיכם ככתר מלכות בראש המלך. עד שהיו הולכים, הגיעו למערת לוד, שמעו אותו הקול שאמר, שני גדיי האילה עשו לפני רצון שנוח לי, והם היו מחנה קדוש, שפגע ביעקב לפניו. נרגש רבי אלעזר, ונצטער בנפשו, ואמר, רבונו של עולם, כך דרכיו, טוב לנו שלא נשמע, שמענו ולא ידענו. ארע לו נס, ושמע את אותו הקול שאמר, אברהם ויצחק היו. נפל על פניו, וראה דיוקן אביו. אמר לו, אני שאלתי, וענו לי, שאברהם ויצחק היו שפגעו ביעקב, כשנצל מלבן. אמר לו, בני, הוצא ספקך וקח שיבתך, שפה המדבר הוא גדול. ולא זה בלבד, אלא לכל צדיק, נשמות הצדיקים פוגעות לפניו להצילו, והם המלאכים הקדושים העליונים. ובא ראה, יצחק חי היה באותה שעה, אבל הנשמה הקדושה נלקחה אל כסא כבוד אדונו, כשנעקד על גבי המזבח, ומאז נסתמו עיניו מלראות. וזהו שכתוב, ׳ופחד יצחק היה לי׳ (שם לא). אמר לו, מה אנו שם? אמר לו, אני ואתה מלאכים עליונים, להשתעשע במשיח מלך בן דוד. קם, ועד שקם, ראה חותנו שפניו מאירות כשמש. אמר לו חותנו, דבר חדש שמעת, או בזהר כבוד זיו משה הסתכלת? אמר לו, לא, אלא אשריהם הצדיקים, ששומרים אותם מחנות קדושים עליונים, שנאמר (תהילים צ״א:י״א) כ"י מלאכי"ו יצו"ה ל"ך לשמרך בכל דרכיך.
מן המפרשים
אור החמה: מן המקבילה במצורע מאמר טז, א (נו:) דף נ "ו ע"ב וראשי הכל הם ד' אותיות יהו"ה ויש בהם י"ב הויות והנה יש בו ב' עניינים א' כי נודע בסוד שיר פשוט וכו' היות י' בחסד ה' בגבורה ו' בת"ת ה' במלכות ובאלו הם הי"ב שבטים עוד יש סדר אחר והוא…
הסולם: מן המקבילה במצורע מאמר טז, א (נו:) רבי אלעזר ורבי יוסי וכו׳: ר״א, ור״י חמיו, היו הולכים מאושא ללוד. א״ר יוסי לר׳ אלעזר, אולי שמעת מאביך מה שכתוב, ויעקב הלך לדרכו וגו׳. אמר לו איני יודע. בעוד שהיו הולכים הגיעו למערה של לוד.…
כל דברי הזוהר על פסוק זה
פסוקים שהפיסקה מביאה: