׳את ה'׳ המיחד ולא המשתף - הודאת חוה שהיתה תחלה לעברה
זוהר חדש · מדרש הנעלם בראשית בהמשכו - שומרי הגן, ׳קניתי איש את ה'׳, ותשובת קין · מאמר 21 · פיסקה 12
לשון הזוהר
רַבִּי עֲקִיבָא, הֲוָה יָתֵיב קַמֵּיהּ דְּר' אֱלִיעֶזְר, אָמַר לֵיהּ מַאי הַאי פָּרָשָׁתָא דִפְסִיקָא דָא, דַּאֲמַר וַתֵּלֶד אֶת קַיִן, וַתֹּאמֶר קָנִיתִי אִישׁ אֶת ה'. אָמַר לֵיהּ, עֲקִיבָא, אֵימָא לָךְ, יוֹמָא דְּר' בְּרוֹקָא וּשְׁאָר חַבְרַיָיא גִּלּוּ הַהוּא חוֹבָה דַּעֲבֵיד אָדָם, לָא הֲוָה אִצְטְרִיךְ לְאִינוּן דְּלָא יָדְעֵי עֲמִיקְתָּא וּמַסְתַּרְתָּא. וְהַהוּא יוֹמָא דְּאִתְגְּלֵי, אִשְׁתְּמַע כֹּלָּא מֵהַאי פְּסוּקָא. אָדָם נִצְטַוָּה עַל הַשֵּׁם, וְחָטָא בַּשֵּׁם. נִצְטַוָּה עַל הַשֵּׁם, הוּא הַשֵּׁם הַמְיוּחָד, דִּכְתִיב ׳וְעֵץ הַחַיִּים וְגו'׳ (שם ב). וְחָטָא בַּשֵּׁם, זֶהוּ שֵׁם הַמְשׁוּתָּף, דִּכְתִיב ׳וְעֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרָע׳. וְחַוָּה הָיְתָה תְּחִלָּה בַּעֲבֵירָה עַל זֶה. דִּכְתִיב (שם ג) וַתִּקַּח מִפִּרְיוֹ. וּלְאַחַר שֶׁחָטְאוּ, וְיָדְעוּ עֲוֹנָם עַל מַה שֶּׁעָבְרוּ, הִתְמַרְמְרוּ עַל מַה שֶּׁחָטְאוּ, וְהִיא בְּיוֹתֵר, מִפְּנֵי שֶׁהִיא הָיְתָה תְּחִלָּה לָעֲבֵירָה, לַעֲבוֹר עַל שְׁמוֹ הַגָּדוֹל. כֵּיוָן שֶׁנּוֹלַד לָהּ בֵּן, הִרְגִּישָׁה בַּדָּבָר, וְאָמְרָה קָנִיתִי אִישׁ אֶת ה' שֶׁהוּא הַשֵּׁם הַמְיֻחָד, וְעַל כֵּן לֹא אָמְרָה הַשֵּׁם הַמְשׁוּתָּף.
תרגום
רִבִּי עֲקִיבָא, הָיָה יוֹשֵׁב לִפְנֵי רִבִּי אֱלִיעֶזֶר, אָמַר לוֹ, מָה עִנְיַן הַפָּסוּק הַזֶּה, שֶׁאוֹמֵר ׳וַתֵּלֶד אֶת קַיִן, וַתֹּאמֶר קָנִיתִי אִישׁ אֶת ה'׳. אָמַר לוֹ, עֲקִיבָא, אֹמַר לְךָ, בְּיוֹם שֶׁרִבִּי בְּרוֹקָא וּשְׁאָר הַחֲבֵרִים גִּלּוּ אֶת הַחֵטְא הַהוּא שֶׁעָשָׂה אָדָם, לֹא הָיָה צָרִיךְ לְאוֹתָם שֶׁלֹּא יוֹדְעִים עֲמוּקוֹת וְנִסְתָּרוֹת. וּבְאוֹתוֹ הַיּוֹם שֶׁנִּתְגַּלָּה, נִשְׁמַע הַכֹּל מִפָּסוּק זֶה. אָדָם נִצְטַוָּה עַל הַשֵּׁם, וְחָטָא בַּשֵּׁם. נִצְטַוָּה עַל הַשֵּׁם, הוּא הַשֵּׁם הַמְיוּחָד, דִּכְתִיב ׳וְעֵץ הַחַיִּים וְגו'׳ (שם ב, כד). וְחָטָא בַּשֵּׁם, זֶהוּ שֵׁם הַמְשׁוּתָּף, דִּכְתִיב וְעֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרָע. וְחַוָּה הָיְתָה תְּחִלָּה בַּעֲבֵירָה עַל זֶה. דִּכְתִיב (שם ג) וַתִּקַּח מִפִּרְיוֹ. וּלְאַחַר שֶׁחָטְאוּ, וְיָדְעוּ עֲוֹנָם עַל מַה שֶּׁעָבְרוּ, הִתְמַרְמְרוּ עַל מַה שֶּׁחָטְאוּ, וְהִיא בְּיוֹתֵר, מִפְּנֵי שֶׁהִיא הָיְתָה תְּחִלָּה לָעֲבֵירָה, ׳לַעֲבוֹר עַל׳ שְׁמוֹ הַגָּדוֹל. כֵּיוָן שֶׁנּוֹלַד לָהּ בֵּן, הִרְגִּישָׁה בַּדָּבָר, וְאָמְרָה ׳קָנִיתִי אִישׁ אֶת ה'׳ - שֶׁהוּא הַשֵּׁם הַמְיֻחָד, וְעַל כֵּן לֹא אָמְרָה הַשֵּׁם הַמְשׁוּתָּף.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: רבי עקיבא, הוה יתיב קמיה דר' אליעזר, אמר ליה מאי האי פרשתא דפסיקא דא, דאמר ותלד את קין, ותאמר קניתי איש את ה'. אמר ליה, עקיבא, אימא לך, יומא דר' ברוקא ושאר חברייא גלו ההוא חובה דעביד אדם, לא הוה אצטריך לאינון דלא ידעי עמיקתא ומסתרתא. וההוא יומא דאתגלי, אשתמע כלא מהאי פסוקא. אדם נצטוה על השם, וחטא בשם. נצטוה על השם, הוא השם המיוחד, דכתיב ׳ועץ החיים וגו'׳ (שם ב). וחטא בשם, זהו שם המשותף, דכתיב ׳ועץ הדעת טוב ורע׳. וחוה היתה תחלה בעבירה על זה. דכתיב (שם ג) ותקח מפריו. ולאחר שחטאו, וידעו עונם על מה שעברו, התמרמרו על מה שחטאו, והיא ביותר, מפני שהיא היתה תחלה לעבירה, לעבור על שמו הגדול. כיון שנולד לה בן, הרגישה בדבר, ואמרה קניתי איש את ה' שהוא השם המיחד, ועל כן לא אמרה השם המשותף.
התרגום: רבי עקיבא, היה יושב לפני רבי אליעזר, אמר לו, מה ענין הפסוק הזה, שאומר ׳ותלד את קין, ותאמר קניתי איש את ה'׳. אמר לו, עקיבא, אמר לך, ביום שרבי ברוקא ושאר החברים גלו את החטא ההוא שעשה אדם, לא היה צריך לאותם שלא יודעים עמוקות ונסתרות. ובאותו היום שנתגלה, נשמע הכל מפסוק זה. אדם נצטוה על השם, וחטא בשם. נצטוה על השם, הוא השם המיוחד, דכתיב ׳ועץ החיים וגו'׳ (שם ב, כד). וחטא בשם, זהו שם המשותף, דכתיב ועץ הדעת טוב ורע. וחוה היתה תחלה בעבירה על זה. דכתיב (שם ג) ותקח מפריו. ולאחר שחטאו, וידעו עונם על מה שעברו, התמרמרו על מה שחטאו, והיא ביותר, מפני שהיא היתה תחלה לעבירה, ׳לעבור על׳ שמו הגדול. כיון שנולד לה בן, הרגישה בדבר, ואמרה ׳קניתי איש את ה'׳ - שהוא השם המיחד, ועל כן לא אמרה השם המשותף.