גלוי החטא לחברים בלבד - והמורה את השם לכל נופל ונתפס
זוהר חדש · מדרש הנעלם בראשית בהמשכו - שומרי הגן, ׳קניתי איש את ה'׳, ותשובת קין · מאמר 21 · פיסקה 1
לשון הזוהר
וַאֲמֵינָא לֵיהּ אֲנָא דְּהָא חַבְרַיָיא גִּלּוּ. אֲמַר הַהוּא דְּגִלּוּ חַבְרַיָיא בֵּינַיְיהוּ טַב וְשַׁפִּיר, אֲבָל לִשְׁאָר בְּנֵי עָלְמָא לָא. מַאי טַעְמָא, דְּחָס קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא עַל יְקָרֵיהּ, וְלָא בָּעָא לְפִרְסוּמֵי חוֹבֵיהּ, אֶלָּא בְּהַהוּא אִילָנָא דַּאֲמַר דַּאֲכַל מִנֵּיהּ. וְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא גָּלֵי לִי בְּרוּחַ הַקֹּדֶשׁ, וּלְחַבְרַיָיא, דְּלִישְׁתָּעוֹ אִינוּן בֵּינַיְיהוּ, וְלָא לְדַרְדְּקֵי דְּחַבְרַיָיא, וּלְאִינוּן דְּיֵיתוֹן לְעָלְמָא. דְּהוּא מִלָּה דְּלָא יָדְעֵי כָּל אִינְשֵׁי, וְטָעְיָין בֵּיהּ, לָאו מִשּׁוּם חוֹבָתָא דְחָב, אֶלָּא מִשּׁוּם יְקָרָא דִּשְׁמָא עִילָּאָה, דִּבְנֵי נָשָׁא לָא זְהִירִין בֵּיהּ, וּכְתִיב זֶה שְׁמִי לְעוֹלָם. וְיֵיתוֹן לְמִשְׁאַל מַה דְּלָא צְרִיכֵי לוֹן. וְהַיְינוּ דִּכְתִיב, ׳פֶּן יֶהֶרְסוּ אֶל ה' לִרְאוֹת וְנָפַל מִמֶּנּוּ רָב׳ (שמות יט, כא), מַאי ׳וְנָפַל מִמֶּנּוּ רָב׳. הָכֵי גָּזַרְנָא, הַאי חַבְרָא דְּאוֹרֵי שְׁמָא קַדִּישָׁא לְכוֹלָא, הוּא נָפֵיל וְנִתְפַּס בְּהַהוּא חוֹבָא, יַתִּיר מִנַּיְיהוּ, דִּכְתִיב ׳וְנָפַל מִמֶּנּוּ רָב׳, הָרַב נוֹפֵל וְנִתְפַּס בְּאוֹתוֹ עָוֹן.
תרגום
וְאָמַרְתִּי לוֹ אֲנִי שֶׁהֲרֵי הַחֲבֵרִים גִּלּוּ. אָמַר, מַה שֶּׁגִּלּוּ הַחֲבֵרִים בֵּינֵיהֶם טוֹב וְיָפֶה, אֲבָל לִשְׁאָר בְּנֵי הָעוֹלָם לֹא. מַה הַטַּעַם, שֶׁחָס הקב"ה עַל כְּבוֹדוֹ, וְלֹא רָצָה לְפַרְסֵם חֶטְאוֹ, אֶלָּא בְּאוֹתוֹ הָעֵץ שֶׁאָמַר שֶׁאָכַל מִמֶּנּוּ. וְהקב"ה גִּלָּה לִי בְּרוּחַ הַקֹּדֶשׁ, וְלַחֲבֵרִים, שֶׁיְּשִׂיחוּ הֵם בֵּינֵיהֶם, וְלֹא לִצְעִירֵי הַחֲבֵרִים, וְלֹא לְאוֹתָם שֶׁיָּבֹאוּ לָעוֹלָם. שֶׁהוּא דָּבָר שֶׁלֹּא יוֹדְעִים כָּל בְּנֵי הָאָדָם, וְטוֹעִים בּוֹ, לֹא מִשּׁוּם הַחֵטְא שֶׁחָטָא, אֶלָּא מִשּׁוּם כְּבוֹד הַשֵּׁם הָעֶלְיוֹן, שֶׁבְּנֵי הָאָדָם אֵינָם נִזְהָרִים בּוֹ, וְכָתוּב ׳זֶה שְׁמִי לְעוֹלָם׳. וְיָבוֹאוּ לִשְׁאוֹל מַה שֶּׁלֹּא צְרִיכִים לָהֶם. וְזֶהוּ שֶׁכָּתוּב, ׳פֶּן יֶהֶרְסוּ אֶל ה' לִרְאוֹת וְנָפַל מִמֶּנּוּ רָב׳ (שמות יט, כא) - מַהוּ ׳וְנָפַל מִמֶּנּוּ רָב׳ (שמות יט, כא) - כָּךְ גָּזַרְנוּ, הֶחָבֵר הַזֶּה שֶׁמּוֹרֶה אֶת הַשֵּׁם הַקָּדוֹשׁ לַכֹּל, הוּא נוֹפֵל וְנִתְפָּס בְּאוֹתוֹ חֵטְא, יוֹתֵר מֵהֶם, שֶׁכָּתוּב ׳וְנָפַל מִמֶּנּוּ רָב׳ - הָרַב נוֹפֵל וְנִתְפָּס בְּאוֹתוֹ עָוֹן.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: ואמינא ליה אנא דהא חברייא גלו. אמר ההוא דגלו חברייא בינייהו טב ושפיר, אבל לשאר בני עלמא לא. מאי טעמא, דחס קודשא בריך הוא על יקריה, ולא בעא לפרסומי חוביה, אלא בההוא אילנא דאמר דאכל מניה. וקודשא בריך הוא גלי לי ברוח הקדש, ולחברייא, דלישתעו אינון בינייהו, ולא לדרדקי דחברייא, ולאינון דייתון לעלמא. דהוא מלה דלא ידעי כל אינשי, וטעיין ביה, לאו משום חובתא דחב, אלא משום יקרא דשמא עילאה, דבני נשא לא זהירין ביה, וכתיב זה שמי לעולם. וייתון למשאל מה דלא צריכי לון. והיינו דכתיב, ׳פן יהרסו אל ה' לראות ונפל ממנו רב׳ (שמות יט, כא), מאי ׳ונפל ממנו רב׳. הכי גזרנא, האי חברא דאורי שמא קדישא לכולא, הוא נפיל ונתפס בההוא חובא, יתיר מנייהו, דכתיב ׳ונפל ממנו רב׳, הרב נופל ונתפס באותו עון.
התרגום: ואמרתי לו אני שהרי החברים גלו. אמר, מה שגלו החברים ביניהם טוב ויפה, אבל לשאר בני העולם לא. מה הטעם, שחס הקב"ה על כבודו, ולא רצה לפרסם חטאו, אלא באותו העץ שאמר שאכל ממנו. והקב"ה גלה לי ברוח הקדש, ולחברים, שישיחו הם ביניהם, ולא לצעירי החברים, ולא לאותם שיבאו לעולם. שהוא דבר שלא יודעים כל בני האדם, וטועים בו, לא משום החטא שחטא, אלא משום כבוד השם העליון, שבני האדם אינם נזהרים בו, וכתוב ׳זה שמי לעולם׳. ויבואו לשאול מה שלא צריכים להם. וזהו שכתוב, ׳פן יהרסו אל ה' לראות ונפל ממנו רב׳ (שמות יט, כא) - מהו ׳ונפל ממנו רב׳ (שמות יט, כא) - כך גזרנו, החבר הזה שמורה את השם הקדוש לכל, הוא נופל ונתפס באותו חטא, יותר מהם, שכתוב ׳ונפל ממנו רב׳ - הרב נופל ונתפס באותו עון.