ממלכת הזוהר › זוהר › זוהר חדש › מאמר 20: מדרש הנעלם בראשית בהמשכו - גן עדן של מטה, החטא בשם, וחלי רשב"י › פיסקה 22

העלמות רשב"י מבית חליו - מקומו עם אחיה ואדם הראשון מדבר עמו

זוהר חדש · מדרש הנעלם בראשית בהמשכו - גן עדן של מטה, החטא בשם, וחלי רשב"י · מאמר 20 · פיסקה 22

לשון הזוהר

אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן מִלָּה, וְחָמוֹן בֵּי מַרְעֵיהּ, דְּלָא הֲוָה הוּא תַּמָּן. תְּוָוהוּ, וְלָא הֲוָה יָכִיל חַד מִנְּהוֹן לְמַלָּלָא בְּפוּמֵיהּ, מִדְחִילוּ רַבָּה דַּהֲוֵי עֲלֵיהוֹן. עַד דַּהֲווֹ יָתְבֵי, סָלֵיק לוֹן רֵיחִין דְּבוּסְמֵי סַגִּיאִין, וְכָל חַד וְחַד מִנְּהוֹן אִתְיַישַׁר חֵילֵיהּ, עַד דְּחָמוֹ לְרַבִּי שִׁמְעוֹן, וַהֲוָה מְמַלֵּל מִלִּין, וְלָא הֲוָה חָמָאן אַחֲרָן בַּר מִינֵיהּ. לְבָתַר עִידָן, אֲמַר לוֹן רַבִּי שִׁמְעוֹן, חֲמִיתּוֹן מִידֵי. אָמַר לֵיהּ ר' פִּנְחָס, לָא, אֶלָּא כּוּלָּנָא תְּוָוהִין עַל דְּלָא חָמֵינָא לָךְ בְּבֵי מַרְעָךְ, זְמַן רַב, וְכַד חָמֵינָא לָךְ סָלֵיק לָךְ רֵיחִין דְּבוּסְמִין דְּגִנְתָּא דְּעֵדֶן, וְשָׁמַעְנָא קָלָךְ מְמַלֵּל, וְלָא יְדַעְנָא מָאן מְמַלֵּל עִמָּךְ. אֲמַר לוֹן, וְלָא שְׁמַעְתּוּן מִלָּה אוֹחֲרָנָא בַּר מִדִּידִי. אֲמָרוּ לָאו. אֲמַר לוֹן, לֵית אַתּוּן חַזְיָין לְמֶחֱמֵי סְבַר עַתִּיק יוֹמִין. אֲמַר לוֹן, אֵימָא לְכוֹ מִלָּה, תְּוַוהְנָא עַל ר' פִּנְחָס, דְּלָא חָמָא. דַּאֲנָא חָמִית לֵיהּ כְּעַן בְּהַהוּא עָלְמָא, לְתַתָּא מֵרַבִּי אֶלְעָזָר בְּרִי. וּכְעַן שָׁדְרוּ בְּדִילִי מִלְּעֵילָא, וְאַחְזְיָן לִי אַתְרָא דְּצַדִּיקַיָא לְעָלְמָא דְּאָתֵי, וְלָא אִתְיְישַׁר בְּלִבָּאי דּוּכְתָּאי, בַּר עִם אֲחִיָּה הַשִּׁילוֹנִי. וּבָרֵירְנָא דּוּכְתָּאי, וְאָתֵינָא, וַאֲתוֹ עִמִּי תְּלַת מְאָה נִשְׁמָתִין דְּצַדִּיקַיָא, וְעֵילָא מִנְּהוֹן אָדָם הָרִאשׁוֹן, דְּהֲוָה יָתֵיב גַּבָּאי, וְהוּא הֲוָה מְמַלֵּל עִמִּי. וּבָעֵי, דְּלָא יִתְגַּלֵּי חוֹבֵיהּ לְכָל עָלְמָא. בַּר הַהוּא דְּאָמְרָה אוֹרַיְיתָא בְּגִינֵיהּ, וְאִתְכַּסֵּי בְּהַהוּא אִילָנָא דְּגִנְתָּא דְּעֵדֶן.

תרגום

אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן דָּבָר, וְרָאוּ אֶת בֵּית חָלְיוֹ, שֶׁלֹּא הָיָה הוּא שָׁם. תָּמְהוּ, וְלֹא הָיָה יָכוֹל אֶחָד מֵהֶם לְדַבֵּר בְּפִיו, מִפַּחַד גָּדוֹל שֶׁהָיָה עֲלֵיהֶם. עַד שֶׁהָיוּ יוֹשְׁבִים, עָלוּ לָהֶם רֵיחוֹת בְּשָׂמִים רַבִּים, וְכָל אֶחָד וְאֶחָד מֵהֶם הִתְיַשֵּׁר כֹּחוֹ, עַד שֶׁרָאוּ אֶת רַבִּי שִׁמְעוֹן, וְהָיָה מְדַבֵּר דְּבָרִים, וְלֹא רָאוּ אַחֵר חוּץ מִמֶּנּוּ. אַחַר זְמַן, אָמַר לָהֶם רַבִּי שִׁמְעוֹן, רְאִיתֶם דָּבָר? אָמַר לוֹ רַבִּי פִּנְחָס, לֹא, אֶלָּא כֻּלָּנוּ תְּמֵהִים עַל שֶׁלֹּא רָאִינוּ אוֹתְךָ בְּבֵית חָלְיְךָ, זְמַן רַב, וּכְשֶׁרָאִינוּ אוֹתְךָ עָלוּ לְךָ רֵיחוֹת בְּשָׂמִים שֶׁל גִּנַּת עֵדֶן, וְשָׁמַעְנוּ קוֹלְךָ מְדַבֵּר, וְלֹא יָדַעְנוּ מִי מְדַבֵּר עִמְּךָ. אָמַר לָהֶם, וְלֹא שְׁמַעְתֶּם דָּבָר אַחֵר חוּץ מִשֶּׁלִּי? אָמְרוּ, לֹא. אָמַר לָהֶם, אֵין אַתֶּם רְאוּיִים לִרְאוֹת סֵבֶר עַתִּיק יוֹמִין. אָמַר לָהֶם, אֹמַר לָכֶם דָּבָר, תָּמֵהַּ אֲנִי עַל רַבִּי פִּנְחָס, שֶׁלֹּא רָאָה, שֶׁאֲנִי רָאִיתִי אוֹתוֹ עַכְשָׁו בְּאוֹתוֹ הָעוֹלָם, לְמַטָּה מֵרַבִּי אֶלְעָזָר בְּנִי. וְעַכְשָׁו שָׁלְחוּ בִּשְׁבִילִי מִלְּמַעְלָה, וְהֶרְאוּ לִי מְקוֹם הַצַּדִּיקִים לָעוֹלָם הַבָּא, וְלֹא נִתְיַשֵּׁב בְּלִבִּי מְקוֹמִי, אֶלָּא עִם אֲחִיָּה הַשִּׁילוֹנִי. וּבָחַרְתִּי מְקוֹמִי, וּבָאתִי, וּבָאוּ עִמִּי שְׁלֹשׁ מֵאוֹת נִשְׁמוֹת הַצַּדִּיקִים, וּלְמַעְלָה מֵהֶם אָדָם הָרִאשׁוֹן, שֶׁהָיָה יוֹשֵׁב אֶצְלִי, וְהוּא הָיָה מְדַבֵּר עִמִּי. וּמְבַקֵּשׁ, שֶׁלֹּא יִתְגַּלֶּה חֶטְאוֹ לְכָל הָעוֹלָם, חוּץ מֵאוֹתוֹ שֶׁאָמְרָה הַתּוֹרָה בִּשְׁבִילוֹ, וְנִתְכַּסָּה בְּאוֹתוֹ הָאִילָן שֶׁל גִּנַּת עֵדֶן.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: אמר רבי שמעון מלה, וחמון בי מרעיה, דלא הוה הוא תמן. תווהו, ולא הוה יכיל חד מנהון למללא בפומיה, מדחילו רבה דהוי עליהון. עד דהוו יתבי, סליק לון ריחין דבוסמי סגיאין, וכל חד וחד מנהון אתיישר חיליה, עד דחמו לרבי שמעון, והוה ממלל מלין, ולא הוה חמאן אחרן בר מיניה. לבתר עידן, אמר לון רבי שמעון, חמיתון מידי. אמר ליה ר' פנחס, לא, אלא כולנא תווהין על דלא חמינא לך בבי מרעך, זמן רב, וכד חמינא לך סליק לך ריחין דבוסמין דגנתא דעדן, ושמענא קלך ממלל, ולא ידענא מאן ממלל עמך. אמר לון, ולא שמעתון מלה אוחרנא בר מדידי. אמרו לאו. אמר לון, לית אתון חזיין למחמי סבר עתיק יומין. אמר לון, אימא לכו מלה, תווהנא על ר' פנחס, דלא חמא. דאנא חמית ליה כען בההוא עלמא, לתתא מרבי אלעזר ברי. וכען שדרו בדילי מלעילא, ואחזין לי אתרא דצדיקיא לעלמא דאתי, ולא אתיישר בלבאי דוכתאי, בר עם אחיה השילוני. וברירנא דוכתאי, ואתינא, ואתו עמי תלת מאה נשמתין דצדיקיא, ועילא מנהון אדם הראשון, דהוה יתיב גבאי, והוא הוה ממלל עמי. ובעי, דלא יתגלי חוביה לכל עלמא. בר ההוא דאמרה אורייתא בגיניה, ואתכסי בההוא אילנא דגנתא דעדן.

התרגום: אמר רבי שמעון דבר, וראו את בית חליו, שלא היה הוא שם. תמהו, ולא היה יכול אחד מהם לדבר בפיו, מפחד גדול שהיה עליהם. עד שהיו יושבים, עלו להם ריחות בשמים רבים, וכל אחד ואחד מהם התישר כחו, עד שראו את רבי שמעון, והיה מדבר דברים, ולא ראו אחר חוץ ממנו. אחר זמן, אמר להם רבי שמעון, ראיתם דבר? אמר לו רבי פנחס, לא, אלא כלנו תמהים על שלא ראינו אותך בבית חליך, זמן רב, וכשראינו אותך עלו לך ריחות בשמים של גנת עדן, ושמענו קולך מדבר, ולא ידענו מי מדבר עמך. אמר להם, ולא שמעתם דבר אחר חוץ משלי? אמרו, לא. אמר להם, אין אתם ראויים לראות סבר עתיק יומין. אמר להם, אמר לכם דבר, תמה אני על רבי פנחס, שלא ראה, שאני ראיתי אותו עכשו באותו העולם, למטה מרבי אלעזר בני. ועכשו שלחו בשבילי מלמעלה, והראו לי מקום הצדיקים לעולם הבא, ולא נתישב בלבי מקומי, אלא עם אחיה השילוני. ובחרתי מקומי, ובאתי, ובאו עמי שלש מאות נשמות הצדיקים, ולמעלה מהם אדם הראשון, שהיה יושב אצלי, והוא היה מדבר עמי. ומבקש, שלא יתגלה חטאו לכל העולם, חוץ מאותו שאמרה התורה בשבילו, ונתכסה באותו האילן של גנת עדן.

לימוד הפיסקה עם כל המפרשים והכלים