ממלכת הזוהר › זוהר › זוהר חדש › מאמר 20: מדרש הנעלם בראשית בהמשכו - גן עדן של מטה, החטא בשם, וחלי רשב"י › פיסקה 21

דין רשב"י ביד המלך העליון לבדו - ובקשת שלשה עשר שערי האבות

זוהר חדש · מדרש הנעלם בראשית בהמשכו - גן עדן של מטה, החטא בשם, וחלי רשב"י · מאמר 20 · פיסקה 21

לשון הזוהר

תָּנוּ רַבָּנָן, כְּשֶׁחָלָה רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחָאי. עָאלוּ קַמֵּיהּ ר' פִּנְחָס, וְר' חִיָּיא, וְר' אַבָּהוּ. אָמְרוּ לוֹ, מַאן דְּהוּא קְיָימָא דְעָלְמָא, שָׁכִיב. אֲמַר לוֹן, לָא בִּי דִּינָא דִּלְעֵילָא מְעַיְינִין בְּדִינָאי, דְּהָא אֲנָא חֲזָאי דְּלֵית אֲנָא מִתְיְיהֵב לְמַלְאָכָא וּלְדַיָּינָא דִלְעֵילָא. דַּאֲנָא לָאו כִּשְׁאָר בְּנֵי נָשָׁא. אֶלָּא הַאי דִינָא דִּילִי, קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא דַּיְינֵיהּ, וְלָא בִּי דִּינֵיהּ. וְהַיְינוּ דַּאֲמַר דָּוִד, בְּבָעוּתֵיהּ קַמֵּיהּ (תהילים מ״ג:א׳) ׳שָׁפְטֵנִי אֱלֹהִים וְרִיבָה רִיבִי׳. וְכֵן שְׁלֹמֹה אֲמַר, (מלכים א ח׳:נ״ט) ׳לַעֲשׂוֹת מִשְׁפַּט עַבְדּוֹ׳, הוּא בִּלְחוֹדוֹי, וְלָא אַחֲרָן. דְּהָא תָּנִינָן, כְּשֶׁהָאָדָם הוּא שׁוֹכֵב, בֵּי דִינָא דִּלְעֵילָא מִסְתַּכְּלִין בְּדִינוֹי, אִית מִנְּהוֹן דְּנָטָאן לְכַף זְכוּת, דְּאַחְזְיָין זְכוּתָא דְּבַר נָשׁ, וְאִית מִנְּהוֹן דְּנָטָאן לְכַף חוֹבָה, דְּאַחְזְיָין חוֹבָה דְּבַר נָשׁ. וּנְפֵיק אִינִישׁ מִן דִּינָא, כְּמָה דְּהוּא בָּעֵי. אֲבָל מַאן דְּדָאִין לֵיהּ מַלְכָּא עִילָּאָה, דְּשַׁלִּיט עַל כּוֹלָא, הוּא טַב, וְלָא יָכִיל אִינִישׁ לְמֶהֱוֵי בְּהַהוּא דִינָא, בַּר טַב. מַאי טַעְמָא, דְּהָא תָּנִינָן, מְכִילוֹי דְּמַלְכָּא עִילָּאָה, נָטֵי לִזְכוּתָא תָּדִיר, וְהוּא כּוּלֵיהּ צַד רַחְמָנוּתָא, וּבְיָדוֹ לְשָׁבְקָא לְחֶטְאִין וְחוֹבִין, הֲדָא הוּא דִכְתִיב, (תהילים ק״ל:ד׳) ׳כִּי עִמְךָ הַסְּלִיחָה וְגו'׳, וְלֹא עִם אַחֵר. וּבְגִין כָּךְ בָּעֵינָא קַמֵּיהּ דְּהוּא יָדִין דִּינָאי, וַאֲנָא אָעֵיל תְּלֵיסַר אַבָּבֵי לְעָלְמָא דְאָתֵי, דְּלָא אֲעֲבָרוֹ לוֹן בַּר אֲבָהָתָא, וְלָא יְהֵא מַאן דְּיִמְחֵי בְּיָדִי, וְעוֹד דְּלָא אֶתְבַּע רְשׁוּתָא מִנְּהוֹן.

תרגום

שָׁנוּ רַבּוֹתֵינוּ, כְּשֶׁחָלָה רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי, נִכְנְסוּ לְפָנָיו רַבִּי פִּנְחָס, וְרַבִּי חִיָּיא, וְרַבִּי אַבָּהוּ. אָמְרוּ לוֹ, מִי שֶׁהוּא קִיּוּם הָעוֹלָם, שׁוֹכֵב! אָמַר לָהֶם, לֹא בִּי דִּין שֶׁלְּמַעְלָה מְעַיֵּן בְּדִינִי, שֶׁהֲרֵי אֲנִי רָאִיתִי שֶׁאֵינִי נִמְסָר לְמַלְאָךְ וּלְדַיָּן שֶׁלְּמַעְלָה, שֶׁאֲנִי אֵינֶנִּי כִּשְׁאָר בְּנֵי אָדָם. אֶלָּא דִּין זֶה שֶׁלִּי, הקב"ה דָּן אוֹתוֹ, וְלֹא בִּי דִּינוֹ. וְזֶהוּ שֶׁאָמַר דָּוִד, בְּבַקָּשָׁתוֹ לְפָנָיו (תהילים מ״ג:א׳) ׳שָׁפְטֵנִי אֱלֹהִים וְרִיבָה רִיבִי׳. וְכֵן שְׁלֹמֹה אָמַר, (מלכים א ח׳:נ״ט) ׳לַעֲשׂוֹת מִשְׁפַּט עַבְדּוֹ׳, הוּא לְבַדּוֹ, וְלֹא אַחֵר. שֶׁהֲרֵי שָׁנִינוּ, כְּשֶׁהָאָדָם הוּא שׁוֹכֵב, בֵּית דִּין שֶׁלְּמַעְלָה מִסְתַּכְּלִים בְּדִינוֹ, יֵשׁ מֵהֶם שֶׁנּוֹטִים לְכַף זְכוּת, שֶׁמַּרְאִים זְכוּת הָאָדָם, וְיֵשׁ מֵהֶם שֶׁנּוֹטִים לְכַף חוֹבָה, שֶׁמַּרְאִים חוֹבַת הָאָדָם. וְיוֹצֵא הָאָדָם מִן הַדִּין, כְּמוֹ שֶׁהוּא רוֹצֶה. אֲבָל מִי שֶׁדָּן אוֹתוֹ הַמֶּלֶךְ הָעֶלְיוֹן, שֶׁשּׁוֹלֵט עַל הַכֹּל, הוּא טוֹב, וְאֵין אָדָם יָכוֹל לִהְיוֹת בְּאוֹתוֹ הַדִּין, אֶלָּא טוֹב. מַה הַטַּעַם? שֶׁהֲרֵי שָׁנִינוּ, מִדּוֹתָיו שֶׁל הַמֶּלֶךְ הָעֶלְיוֹן, נוֹטוֹת לִזְכוּת תָּמִיד, וְהוּא כֻּלּוֹ צַד רַחְמָנוּת, וּבְיָדוֹ לִסְלֹחַ לַחֲטָאִים וַעֲוֹנוֹת, זֶהוּ שֶׁכָּתוּב, (תהילים ק״ל:ד׳) ׳כִּי עִמְּךָ הַסְּלִיחָה וְגוֹ'׳, וְלֹא עִם אַחֵר. וּבִגְלַל כָּךְ אֲנִי מְבַקֵּשׁ לְפָנָיו שֶׁהוּא יָדִין אֶת דִּינִי, וַאֲנִי אֶכָּנֵס בִּשְׁלֹשָׁה עָשָׂר שְׁעָרִים לָעוֹלָם הַבָּא, שֶׁלֹּא עָבְרוּ בָּהֶם אֶלָּא הָאָבוֹת, וְלֹא יִהְיֶה מִי שֶׁיִּמְחֶה בְּיָדִי, וְעוֹד שֶׁלֹּא אֶתְבַּע רְשׁוּת מֵהֶם.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: תנו רבנן, כשחלה רבי שמעון בן יוחאי. עאלו קמיה ר' פנחס, ור' חייא, ור' אבהו. אמרו לו, מאן דהוא קיימא דעלמא, שכיב. אמר לון, לא בי דינא דלעילא מעיינין בדינאי, דהא אנא חזאי דלית אנא מתייהב למלאכא ולדיינא דלעילא. דאנא לאו כשאר בני נשא. אלא האי דינא דילי, קודשא בריך הוא דייניה, ולא בי דיניה. והיינו דאמר דוד, בבעותיה קמיה (תהילים מ״ג:א׳) ׳שפטני אלהים וריבה ריבי׳. וכן שלמה אמר, (מלכים א ח׳:נ״ט) ׳לעשות משפט עבדו׳, הוא בלחודוי, ולא אחרן. דהא תנינן, כשהאדם הוא שוכב, בי דינא דלעילא מסתכלין בדינוי, אית מנהון דנטאן לכף זכות, דאחזיין זכותא דבר נש, ואית מנהון דנטאן לכף חובה, דאחזיין חובה דבר נש. ונפיק איניש מן דינא, כמה דהוא בעי. אבל מאן דדאין ליה מלכא עילאה, דשליט על כולא, הוא טב, ולא יכיל איניש למהוי בההוא דינא, בר טב. מאי טעמא, דהא תנינן, מכילוי דמלכא עילאה, נטי לזכותא תדיר, והוא כוליה צד רחמנותא, ובידו לשבקא לחטאין וחובין, הדא הוא דכתיב, (תהילים ק״ל:ד׳) ׳כי עמך הסליחה וגו'׳, ולא עם אחר. ובגין כך בעינא קמיה דהוא ידין דינאי, ואנא אעיל תליסר אבבי לעלמא דאתי, דלא אעברו לון בר אבהתא, ולא יהא מאן דימחי בידי, ועוד דלא אתבע רשותא מנהון.

התרגום: שנו רבותינו, כשחלה רבי שמעון בן יוחאי, נכנסו לפניו רבי פנחס, ורבי חייא, ורבי אבהו. אמרו לו, מי שהוא קיום העולם, שוכב! אמר להם, לא בי דין שלמעלה מעין בדיני, שהרי אני ראיתי שאיני נמסר למלאך ולדין שלמעלה, שאני אינני כשאר בני אדם. אלא דין זה שלי, הקב"ה דן אותו, ולא בי דינו. וזהו שאמר דוד, בבקשתו לפניו (תהילים מ״ג:א׳) ׳שפטני אלהים וריבה ריבי׳. וכן שלמה אמר, (מלכים א ח׳:נ״ט) ׳לעשות משפט עבדו׳, הוא לבדו, ולא אחר. שהרי שנינו, כשהאדם הוא שוכב, בית דין שלמעלה מסתכלים בדינו, יש מהם שנוטים לכף זכות, שמראים זכות האדם, ויש מהם שנוטים לכף חובה, שמראים חובת האדם. ויוצא האדם מן הדין, כמו שהוא רוצה. אבל מי שדן אותו המלך העליון, ששולט על הכל, הוא טוב, ואין אדם יכול להיות באותו הדין, אלא טוב. מה הטעם? שהרי שנינו, מדותיו של המלך העליון, נוטות לזכות תמיד, והוא כלו צד רחמנות, ובידו לסלח לחטאים ועונות, זהו שכתוב, (תהילים ק״ל:ד׳) ׳כי עמך הסליחה וגו'׳, ולא עם אחר. ובגלל כך אני מבקש לפניו שהוא ידין את דיני, ואני אכנס בשלשה עשר שערים לעולם הבא, שלא עברו בהם אלא האבות, ולא יהיה מי שימחה בידי, ועוד שלא אתבע רשות מהם.

לימוד הפיסקה עם כל המפרשים והכלים