האדם כצפור שיצאה מקנה - ואין מכיר לגוף משיצאה הנשמה
זוהר חדש · מדרש הנעלם בראשית בהמשכו - גן עדן של מטה, החטא בשם, וחלי רשב"י · מאמר 20 · פיסקה 18
לשון הזוהר
(שם) ׳וַיִּשְׁמְעוּ אֶת קוֹל ה' אֱלֹהִים וְגו'׳. אָמַר רִבִּי פִּנְחָס, וּמַה קּוֹזְדִיטָא דַּאֲהִירְנָא בָּעְיָיא רוּחַ הַיּוֹם. תְּנַן אָמַר רִבִּי אֶלְעָזָר, אֲמִיטוֹן בִּבְהִירוּתָא, לְדָא דַּאֲמָרָן, לְמָה הוּא דוֹמֶה אָדָם בָּעוֹלָם הַזֶּה, לְצִפוֹרָא דְּאָזְלַת, כַּד נָפְקַת מִקִּינָהּ, וְלָא אַשְׁכָּחַת מַאן דְּאַכְנֵישׁ לָהּ. כָּךְ הוּא הָאָדָם, כֵּיוָן שֶׁהַנְּשָׁמָה יוֹצְאָה, שׁוּב אֵינוֹ יוֹדֵעַ, וּמֵבִין לְהַגּוּף. בַּר הַהוּא גּוּפָא, מִנְהִירוּ טוּבָא דְּאִיזְדַּמַּן לֵיהּ לְאִשְׁתַּעְשְׁעָא בְּגִנְתָּא דְּעֵדֶן.
תרגום
(שם) ׳וַיִּשְׁמְעוּ אֶת קוֹל ה' אֱלֹהִים וְגוֹ'׳. אָמַר רַבִּי פִּנְחָס, וּמַה בְּהִירוּת הָאוֹר צְרִיכָה רוּחַ הַיּוֹם? שָׁנִינוּ, אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר, אָמְרוּ בְּבֵאוּר, לְזֶה שֶׁאָמַרְנוּ, לְמָה הוּא דּוֹמֶה הָאָדָם בָּעוֹלָם הַזֶּה? לְצִפּוֹר שֶׁהוֹלֶכֶת, כְּשֶׁיּוֹצֵאת מִקִּנָּהּ, וְלֹא מוֹצֵאת מִי שֶׁיְּכַנֵּס אוֹתָהּ. כָּךְ הוּא הָאָדָם, כֵּיוָן שֶׁהַנְּשָׁמָה יוֹצֵאת, שׁוּב אֵינוֹ יוֹדֵעַ, וּמֵבִין לַגּוּף, חוּץ מֵאוֹתוֹ הַגּוּף, מֵאוֹר רַב שֶׁהִזְדַּמֵּן לוֹ לְהִשְׁתַּעֲשֵׁעַ בְּגִנַּת עֵדֶן.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: (שם) ׳וישמעו את קול ה' אלהים וגו'׳. אמר רבי פנחס, ומה קוזדיטא דאהירנא בעייא רוח היום. תנן אמר רבי אלעזר, אמיטון בבהירותא, לדא דאמרן, למה הוא דומה אדם בעולם הזה, לצפורא דאזלת, כד נפקת מקינה, ולא אשכחת מאן דאכניש לה. כך הוא האדם, כיון שהנשמה יוצאה, שוב אינו יודע, ומבין להגוף. בר ההוא גופא, מנהירו טובא דאיזדמן ליה לאשתעשעא בגנתא דעדן.
התרגום: (שם) ׳וישמעו את קול ה' אלהים וגו'׳. אמר רבי פנחס, ומה בהירות האור צריכה רוח היום? שנינו, אמר רבי אלעזר, אמרו בבאור, לזה שאמרנו, למה הוא דומה האדם בעולם הזה? לצפור שהולכת, כשיוצאת מקנה, ולא מוצאת מי שיכנס אותה. כך הוא האדם, כיון שהנשמה יוצאת, שוב אינו יודע, ומבין לגוף, חוץ מאותו הגוף, מאור רב שהזדמן לו להשתעשע בגנת עדן.