ה"א אחרת שלמטה וסימן אהה - הקליפה המכסה ועת לבכות
זוהר חדש · בראשית בהמשכו - סוד ה"א אחרונה ומרכבותיה ותחלת סוד אות ו"ו · מאמר 2 · פיסקה 9
לשון הזוהר
וּבְרָזָא דַּחֲנוֹךְ, אִית ה"א אָחֳרָא לְתַתָּא, דְּקָיְימָא מִתְקַשְּׁרָא בְּהַאי ה"א, וְכֹלָּא חַד בְּחַד, וּכְדֵין אִיהוּ עִידָן לְמִבְכֵּי, וְסִימָנֵיךְ אַהָה. בְּגִין דְּסַחֲרָנוֹ בִּישָׁא לְתַתָּא, חַפְיָיא כְּגַוְונָא דְּדל"ת, וְסַחֲרָא לְאִלֵּין אַרְבַּע, וּלְהַאי נְקוּדָה. וְקָיְימָא בְּהַאי נְקוּדָה קְלִיפָּא תַּקִּיפָא, לְחַפְיָיא עֲלָהּ. וּכְדֵין אִתְכַּסִּיאַת סִיהֲרָא, וּנְהִירוּ דִּילָהּ אִתְחַפְיָיא, וּכְדֵין אִתְיְיהֵב רְשׁוּ לְמֵידַן עָלְמָא בְּדִינִין בִּישִׁין. וְרָזָא דְּה"א וְה"א בַּתְרָאָה תַּרְוַויְיהוּ בְּחַד נְקוּדָה ה"ה. דְּהָא כְּדֵין דִּינָא אִתְיְהֵיב בְּרָזָא דִּכְתִיב (דניאל ד׳:י״ד) ׳בִּגְזֵרַת עִירִין פִּתְגָמָא וּמֵאמַר קַדִּישִׁין שְׁאֵלְתָא עַד דִּבְרַת וְגו'׳.
תרגום
וּבְסוֹד חֲנוֹךְ, יֵשׁ ה"א אַחֶרֶת לְמַטָּה, שֶׁעוֹמֶדֶת מִתְקַשֶּׁרֶת בְּה"א זוֹ, וְהַכֹּל אֶחָד בְּאֶחָד, וְאָז הוּא עֵת לִבְכּוֹת, וְסִימָנְךָ אֲהָהּ. מִשּׁוּם שֶׁהַסּוֹבֵב הָרָע לְמַטָּה, מְכַסֶּה כִּדְמוּת דל"ת, וְסוֹבֵב אֶת אַרְבָּעָה אֵלֶּה, וְאֶת הַנְּקוּדָה הַזֹּאת. וְעוֹמֶדֶת עַל הַנְּקוּדָה הַזֹּאת קְלִיפָּה חֲזָקָה, לְכַסּוֹת עָלֶיהָ. וְאָז מִתְכַּסָּה הַלְּבָנָה, וְהֶאָרָתָהּ מִתְכַּסָּה, וְאָז נִתְּנָה רְשׁוּת לָדוֹן אֶת הָעוֹלָם בְּדִינִים רָעִים. וְסוֹד ה"א וְה"א אַחֲרוֹנָה שְׁתֵּיהֶן בִּנְקוּדָה אַחַת ה"ה. שֶׁהֲרֵי אָז הַדִּין נִתָּן בְּסוֹד הַכָּתוּב (דניאל ד׳:י״ד) ׳בִּגְזֵרַת עִירִין פִּתְגָמָא וּמֵאמַר קַדִּישִׁין שְׁאֵלְתָא עַד דִּבְרַת וְגו'׳ (דניאל ד, יד).
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: וברזא דחנוך, אית ה"א אחרא לתתא, דקיימא מתקשרא בהאי ה"א, וכלא חד בחד, וכדין איהו עידן למבכי, וסימניך אהה. בגין דסחרנו בישא לתתא, חפייא כגוונא דדל"ת, וסחרא לאלין ארבע, ולהאי נקודה. וקיימא בהאי נקודה קליפא תקיפא, לחפייא עלה. וכדין אתכסיאת סיהרא, ונהירו דילה אתחפייא, וכדין אתייהב רשו למידן עלמא בדינין בישין. ורזא דה"א וה"א בתראה תרווייהו בחד נקודה ה"ה. דהא כדין דינא אתיהיב ברזא דכתיב (דניאל ד׳:י״ד) ׳בגזרת עירין פתגמא ומאמר קדישין שאלתא עד דברת וגו'׳.
התרגום: ובסוד חנוך, יש ה"א אחרת למטה, שעומדת מתקשרת בה"א זו, והכל אחד באחד, ואז הוא עת לבכות, וסימנך אהה. משום שהסובב הרע למטה, מכסה כדמות דל"ת, וסובב את ארבעה אלה, ואת הנקודה הזאת. ועומדת על הנקודה הזאת קליפה חזקה, לכסות עליה. ואז מתכסה הלבנה, והארתה מתכסה, ואז נתנה רשות לדון את העולם בדינים רעים. וסוד ה"א וה"א אחרונה שתיהן בנקודה אחת ה"ה. שהרי אז הדין נתן בסוד הכתוב (דניאל ד׳:י״ד) ׳בגזרת עירין פתגמא ומאמר קדישין שאלתא עד דברת וגו'׳ (דניאל ד, יד).
מן המפרשים
ביאור הגר"א: מן המקבילה בתיקוני זוהר מאמר צא, כג (נב.) באתוון רשימין כו'. ר"ל ג' דרגין הם: א', האותיות של השם, שהן עצם של ע"ס. ב', קיומא דלהון כמ"ש למטה וכדין נהרין מגווה תמניא אחרנין וכלהו קיימין כו'. ג', רתיכין שהן הסמכין כמ"ש שם אשתכחו…