תרעמת התורה על אדם - שחזר מנשמה קדושה לנפש הבהמה
זוהר חדש · מדרש הנעלם בראשית בהמשכו - יצירת אדם עפר ונשמה, ושבחי הלילה בגנת אגוז · מאמר 19 · פיסקה 10
לשון הזוהר
(בראשית ב׳:ז׳) ׳וַיִּפַּח בְּאַפָּיו נִשְׁמַת חַיִּים וְגו'׳, אוֹרַיְיתָא אִתְקַבָּלַת עַל אָדָם, חֲזוֹ מַה דַּעֲבַד בַּר נָשׁ דָּא, דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא יָהֵיב בֵּיהּ נִשְׁמָתָא קַדִּישָׁא, לְמֵיהַב לֵיהּ חַיִּין לְעָלְמָא דְאָתֵי, וְהוּא בְּחוֹבָתֵיהּ, אִתְחֲזַר לְהַהִיא נַפְשָׁא חָיְיתָא, דְּהוּא נַפְשָׁא דִּבְעִירָתָא, דַּאֲפֵיקַת אַרְעָא לִבְעִירָתָא וּלְחַיָיתָא. הֲדָא הוּא דִכְתִיב, ׳תּוֹצֵא הָאָרֶץ נֶפֶשׁ חַיָּה לְמִינָהּ׳ (שם א, כד).
תרגום
(בראשית ב׳:ז׳) ׳וַיִּפַּח בְּאַפָּיו נִשְׁמַת חַיִּים וְגוֹ'׳ (בראשית ב, ז), הַתּוֹרָה קִבְּלָה עַל אָדָם, רְאוּ מַה שֶּׁעָשָׂה אָדָם זֶה, שֶׁהקב"ה נָתַן בּוֹ נְשָׁמָה קְדוֹשָׁה, לָתֵת לוֹ חַיִּים לָעוֹלָם הַבָּא, וְהוּא בַּעֲוֹנוֹ, חָזַר לְאוֹתָהּ ׳נֶפֶשׁ חַיָּה׳, שֶׁהִיא נֶפֶשׁ הַבְּהֵמָה, שֶׁהוֹצִיאָה הָאָרֶץ לַבְּהֵמָה וְלַחַיָּה. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב, ׳תּוֹצֵא הָאָרֶץ נֶפֶשׁ חַיָּה לְמִינָהּ׳ (שם א, כד).
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: (בראשית ב׳:ז׳) ׳ויפח באפיו נשמת חיים וגו'׳, אורייתא אתקבלת על אדם, חזו מה דעבד בר נש דא, דקודשא בריך הוא יהיב ביה נשמתא קדישא, למיהב ליה חיין לעלמא דאתי, והוא בחובתיה, אתחזר לההיא נפשא חייתא, דהוא נפשא דבעירתא, דאפיקת ארעא לבעירתא ולחייתא. הדא הוא דכתיב, ׳תוצא הארץ נפש חיה למינה׳ (שם א, כד).
התרגום: (בראשית ב׳:ז׳) ׳ויפח באפיו נשמת חיים וגו'׳ (בראשית ב, ז), התורה קבלה על אדם, ראו מה שעשה אדם זה, שהקב"ה נתן בו נשמה קדושה, לתת לו חיים לעולם הבא, והוא בעונו, חזר לאותה ׳נפש חיה׳, שהיא נפש הבהמה, שהוציאה הארץ לבהמה ולחיה. זהו שכתוב, ׳תוצא הארץ נפש חיה למינה׳ (שם א, כד).