בכית רבי אליעזר על ארך הגלות - שלטון האדם בששי ושמטת השביעי
זוהר חדש · מדרש הנעלם בראשית בהמשכו - קיום האדם מן הכח העליון ושבחי יום השבת · מאמר 18 · פיסקה 9
לשון הזוהר
אָמַר לוֹ רַבִּי עֲקִיבָא, רַבִּי, מָה רָאָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁלֹּא עָשָׂה אֶת הָאָדָם אֶלָּא בַּשִּׁשִּׁי, אָמַר לֵיהּ, שֶׁלֹּא יְהֵא פִּתְחוֹן פֶּה לָאָדָם לוֹמַר, שֶׁהוּא סִיַּיע בְּשׁוּם דָּבָר מִכָּל מַה שֶּׁנִּבְרָא. אֲזָלוּ, עַד דַּהֲווֹ אָזְלֵי, קָם רַבִּי אֱלִיעֶזְר, וְגָחִין רֹאשֵׁיהּ, וְשַׁוֵּי יְדוֹי עַל פּוּמֵיהּ, וּבָכֵי. אָמַר לֵיהּ רַבִּי עֲקִיבָא, רַבִּי, לָמָּה אַתְּ בָּכֵי. אָמַר לֵיהּ, עַל דָּא דִּשְׁאֵילְתָּא. חֵיזוּ חָזֵית, וְקַשְׁיָא מִלָּה. עֲקִיבָא עֲקִיבָא, מַאן יִזְכֵּי לְהַאי אוֹרְכָא דְגָלוּתָא דְּאִתְמְשַׁךְ, דְּהָא לָא יָקוּם בַּר נָשׁ, דְּעָתִיד לִימְטֵי לַעֲנָנֵי שְׁמַיָא, עַד יוֹמָא שְׁתִיתָאָה. דְּהוּא בְּשִׁית אֶלֶף שְׁנִין, וְלָא בְּאַשְׁלָמוּתֵיהּ, בַּר בִּתְקוֹף תְּשׁוּבָה, דְּהָא שׁוּלְטָנָא דְּבַּר נָשׁ הַהִיא לֵיתֵיהּ אֶלָּא בִּשְׁתִיתָאָה. וּבִשְׁבִיעָאָה, יִשְׁתָּאַר שְׁמִטָה בְּעָלְמָא, חָרוּב. וּבִתְמִינָאָה, יִתְחַדֵּשׁ עָלְמָא כְּמִלְּקַדְּמִין, וִיהֵא מַה דִּיהֵא. עַל דָּא (ישעיהו ד׳:ג׳) ׳וְהָיָה הַנִּשְׁאָר בְּצִיּוֹן וְהַנּוֹתָר בִּירוּשָׁלַיִם קָדוֹשׁ יֵאָמֶר לוֹ׳. וּבְגִינֵהוֹן נֶאֱמַר, (תהילים ק״ד:ל״א) ׳יְהִי כְבוֹד ה' לְעוֹלָם יִשְׂמַח ה' בְּמַעֲשָׂיו׳.
תרגום
אָמַר לוֹ רַבִּי עֲקִיבָא, רַבִּי, מָה רָאָה הקב"ה שֶׁלֹּא עָשָׂה אֶת הָאָדָם אֶלָּא בַּשִּׁשִּׁי, אָמַר לוֹ, שֶׁלֹּא יְהֵא פִּתְחוֹן פֶּה לָאָדָם לוֹמַר, שֶׁהוּא סִיַּיע בְּשׁוּם דָּבָר מִכָּל מַה שֶּׁנִּבְרָא. הָלְכוּ, וְעַד שֶׁהָיוּ הוֹלְכִים, קָם רַבִּי אֱלִיעֶזֶר, וְהִרְכִּין רֹאשׁוֹ, וְשָׂם יָדָיו עַל פִּיו, וּבָכָה. אָמַר לוֹ רַבִּי עֲקִיבָא, רַבִּי, לָמָּה אַתָּה בּוֹכֶה. אָמַר לוֹ, עַל זֶה שֶׁשָּׁאַלְתָּ. מַחֲזֶה רָאִיתָ, וְקָשֶׁה הַדָּבָר. עֲקִיבָא עֲקִיבָא, מִי יִזְכֶּה לְאֹרֶךְ הַגָּלוּת הַזֶּה הַנִּמְשָׁךְ, כִּי לֹא יָקוּם אָדָם, שֶׁעָתִיד לְהַגִּיעַ לְעַנְנֵי הַשָּׁמַיִם, עַד הַיּוֹם הַשִּׁשִּׁי. שֶׁהוּא בְּשֵׁשֶׁת אַלְפֵי שָׁנִים, וְלֹא בִּשְׁלֵמוּתוֹ, אֶלָּא בְּתֹקֶף תְּשׁוּבָה, כִּי שִׁלְטוֹן הָאָדָם הַהוּא אֵינֶנּוּ אֶלָּא בַּשִּׁשִּׁי. וּבַשְּׁבִיעִית, תִּשָּׁאֵר שְׁמִטָּה בָּעוֹלָם, חָרֵב. וּבַשְּׁמִינִית, יִתְחַדֵּשׁ הָעוֹלָם כְּבַתְּחִלָּה, וִיהֵא מַה שֶּׁיִּהְיֶה. עַל זֶה (ישעיהו ד׳:ג׳) ׳וְהָיָה הַנִּשְׁאָר בְּצִיּוֹן וְהַנּוֹתָר בִּירוּשָׁלַיִם קָדוֹשׁ יֵאָמֶר לוֹ׳ - וּבִגְלָלָם נֶאֱמַר, (תהילים ק״ד:ל״א) ׳יְהִי כְבוֹד ה' לְעוֹלָם יִשְׂמַח ה' בְּמַעֲשָׂיו׳ (תהלים קד, לא).
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: אמר לו רבי עקיבא, רבי, מה ראה הקדוש ברוך הוא שלא עשה את האדם אלא בששי, אמר ליה, שלא יהא פתחון פה לאדם לומר, שהוא סייע בשום דבר מכל מה שנברא. אזלו, עד דהוו אזלי, קם רבי אליעזר, וגחין ראשיה, ושוי ידוי על פומיה, ובכי. אמר ליה רבי עקיבא, רבי, למה את בכי. אמר ליה, על דא דשאילתא. חיזו חזית, וקשיא מלה. עקיבא עקיבא, מאן יזכי להאי אורכא דגלותא דאתמשך, דהא לא יקום בר נש, דעתיד לימטי לענני שמיא, עד יומא שתיתאה. דהוא בשית אלף שנין, ולא באשלמותיה, בר בתקוף תשובה, דהא שולטנא דבר נש ההיא ליתיה אלא בשתיתאה. ובשביעאה, ישתאר שמטה בעלמא, חרוב. ובתמינאה, יתחדש עלמא כמלקדמין, ויהא מה דיהא. על דא (ישעיהו ד׳:ג׳) ׳והיה הנשאר בציון והנותר בירושלים קדוש יאמר לו׳. ובגינהון נאמר, (תהילים ק״ד:ל״א) ׳יהי כבוד ה' לעולם ישמח ה' במעשיו׳.
התרגום: אמר לו רבי עקיבא, רבי, מה ראה הקב"ה שלא עשה את האדם אלא בששי, אמר לו, שלא יהא פתחון פה לאדם לומר, שהוא סייע בשום דבר מכל מה שנברא. הלכו, ועד שהיו הולכים, קם רבי אליעזר, והרכין ראשו, ושם ידיו על פיו, ובכה. אמר לו רבי עקיבא, רבי, למה אתה בוכה. אמר לו, על זה ששאלת. מחזה ראית, וקשה הדבר. עקיבא עקיבא, מי יזכה לארך הגלות הזה הנמשך, כי לא יקום אדם, שעתיד להגיע לענני השמים, עד היום הששי. שהוא בששת אלפי שנים, ולא בשלמותו, אלא בתקף תשובה, כי שלטון האדם ההוא איננו אלא בששי. ובשביעית, תשאר שמטה בעולם, חרב. ובשמינית, יתחדש העולם כבתחלה, ויהא מה שיהיה. על זה (ישעיהו ד׳:ג׳) ׳והיה הנשאר בציון והנותר בירושלים קדוש יאמר לו׳ - ובגללם נאמר, (תהילים ק״ד:ל״א) ׳יהי כבוד ה' לעולם ישמח ה' במעשיו׳ (תהלים קד, לא).