ממלכת הזוהר › זוהר › זוהר חדש › מאמר 18: מדרש הנעלם בראשית בהמשכו - קיום האדם מן הכח העליון ושבחי יום השבת › פיסקה 8

העדר ׳ויהי כן׳ בבריאת אדם - שהמתינה הארץ לכח העליון

זוהר חדש · מדרש הנעלם בראשית בהמשכו - קיום האדם מן הכח העליון ושבחי יום השבת · מאמר 18 · פיסקה 8

לשון הזוהר

רַבִּי אֱלִיעֶזְר וְרַבִּי עֲקִיבָא הֲווֹ אָזְלֵי בְּאוֹרְחָא, אָמַר לֵיהּ רַבִּי עֲקִיבָא, ר', אֵימָא לִי, הָא דִכְתִיב, (בראשית א׳:כ״ו) ׳וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים נַעֲשֶׂה אָדָם׳, לָמָּה לֹא נֶאֱמַר וַיְהִי כֵן מִיָּד, כִּשְׁאָר כָּל הַיָּמִים, כְּשֶׁהָיָה אוֹמֵר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא דָּבָר, מִיָּד נֶאֱמַר וַיְהִי כֵן, וְכָאן לֹא נֶאֱמַר, אֶלָּא לְאַחַר שֶׁאָמַר נַעֲשֶׂה אָדָם, כְּתִיב ׳וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם׳, הָיָה לוֹ לוֹמַר וַיְהִי כֵן. אָמַר לֵיהּ, עֲקִיבָא, וְכִי זֹאת הָיְתָה בְּמַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית וְלֹא יוֹתֵר, וְהָא כְּתִיב (שם) ׳וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יְהִי רָקִיעַ בְּתוֹךְ הַמָּיִם׳, וְלֹא נֶאֱמַר וַיְהִי כֵן, אֶלָּא ׳וַיַּעַשׂ אֱלֹהִים אֶת הָרָקִיעַ׳. וְכֵן (שם) ׳יְהִי מְאֹרֹת בִּרְקִיעַ הַשָּׁמָיִם׳ לְהָאִיר עַל הָאָרֶץ, הָיָה לוֹ לוֹמַר מִיָּד וַיְהִי כֵן, וּכְתִיב ׳וַיַּעַשׂ אֱלֹהִים אֶת שְׁנֵי הַמְאוֹרוֹת הַגְּדוֹלִים׳. אֶלָּא אֵימָא לָךְ, כָּל דָּבָר שֶׁלֹּא הָיָה בָּהֶם הַכֹּחַ הָאָצוּל מִלְּמַעְלָה, נֶאֱמַר מִיָד וַיְהִי כֵן. שֶׁהָאָרֶץ הוֹצִיאָה אוֹתָם בְּתַשְׁלוּם כָּל פְּעוּלָּתָם, וְלֹא הוּצְרְכָה לְהַמְתִּין לַכֹּחַ הָעֶלְיוֹן, לְהַשְּׁלִים תַּשְּׁלוּם אוֹתָהּ הַפְּעוּלָּה. אֲבָל בְּכָל דָּבָר וְדָבָר שֶׁהוֹצִיאָה הָאָרֶץ, וְקִיּוּם תַּשְׁלוּם הַפְּעוּלָּה לֹא הָיְתָה בָהּ, הוּצְרְכָה לְהַמְתִּין עַד שֶׁיָּבֹא הַכֹּחַ מִלְּמַעְלָה, וְיַעֲשֶׂה הַקִּיּוּם וּשְׁלֵמוּת הַפְּעוּלָּה. וְכֵן בְּכָאן בָּאָדָם, הָאָרֶץ הוֹצִיאָה אוֹתוֹ הַדָּבָר הַמַּסְפִּיק לָהּ לַעֲשׂוֹת, וְעָמְדָה, עַד שֶׁיִּתֵּן הַכֹּחַ אוֹתוֹ שֶׁיֵּשׁ בְּיָדוֹ לָתֵת, וּלְפִיכָךְ לֹא נֶאֱמַר מִיָּד וַיְהִי כֵן, עַד שֶׁבָּא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְנָתַן בּוֹ הַכֹּחַ מִלְּמַעְלָה, וְעָשָׂה הַקִּיּוּם.

תרגום

רַבִּי אֱלִיעֶזֶר וְרַבִּי עֲקִיבָא הָיוּ הוֹלְכִים בַּדֶּרֶךְ, אָמַר לוֹ רַבִּי עֲקִיבָא, רַבִּי, אֱמוֹר לִי, הֲרֵי שֶׁכָּתוּב, (בראשית א׳:כ״ו) ׳וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים נַעֲשֶׂה אָדָם׳ - לָמָּה לֹא נֶאֱמַר וַיְהִי כֵן מִיָּד, כִּשְׁאָר כָּל הַיָּמִים, כְּשֶׁהָיָה אוֹמֵר הקב"ה דָּבָר, מִיָּד נֶאֱמַר וַיְהִי כֵן, וְכָאן לֹא נֶאֱמַר, אֶלָּא לְאַחַר שֶׁאָמַר נַעֲשֶׂה אָדָם, כָּתוּב ׳וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם׳ - הָיָה לוֹ לוֹמַר וַיְהִי כֵן. אָמַר לוֹ, עֲקִיבָא, וְכִי זֹאת הָיְתָה בְּמַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית וְלֹא יוֹתֵר, וַהֲרֵי כָּתוּב (שם) ׳וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יְהִי רָקִיעַ בְּתוֹךְ הַמָּיִם׳ - וְלֹא נֶאֱמַר וַיְהִי - כֵן, אֶלָּא ׳וַיַּעַשׂ אֱלֹהִים אֶת הָרָקִיעַ׳ - וְכֵן (שם) ׳יְהִי מְאֹרֹת בִּרְקִיעַ הַשָּׁמָיִם׳ - לְהָאִיר עַל הָאָרֶץ, הָיָה לוֹ לוֹמַר מִיָּד וַיְהִי כֵן, וְכָתוּב ׳וַיַּעַשׂ אֱלֹהִים אֶת שְׁנֵי הַמְאוֹרוֹת הַגְּדוֹלִים׳ (בראשית א, טז). אֶלָּא אֵימָא לָךְ, כָּל דָּבָר שֶׁלֹּא הָיָה בָּהֶם הַכֹּחַ הָאָצוּל מִלְּמַעְלָה, נֶאֱמַר מִיָד וַיְהִי כֵן. שֶׁהָאָרֶץ הוֹצִיאָה אוֹתָם בְּתַשְׁלוּם כָּל פְּעֻלָּתָם, וְלֹא הֻצְרְכָה לְהַמְתִּין לַכֹּחַ הָעֶלְיוֹן, לְהַשְׁלִים תַּשְׁלוּם אוֹתָהּ הַפְּעֻלָּה. אֲבָל בְּכָל דָּבָר וְדָבָר שֶׁהוֹצִיאָה הָאָרֶץ, וְקִיּוּם תַּשְׁלוּם הַפְּעֻלָּה לֹא הָיְתָה בָהּ, הֻצְרְכָה לְהַמְתִּין עַד שֶׁיָּבֹא הַכֹּחַ מִלְּמַעְלָה, וְיַעֲשֶׂה הַקִּיּוּם וּשְׁלֵמוּת הַפְּעֻלָּה. וְכֵן בְּכָאן בָּאָדָם, הָאָרֶץ הוֹצִיאָה אוֹתוֹ הַדָּבָר הַמַּסְפִּיק לָהּ לַעֲשׂוֹת, וְעָמְדָה, עַד שֶׁיִּתֵּן הַכֹּחַ אוֹתוֹ שֶׁיֵּשׁ בְּיָדוֹ לָתֵת, וּלְפִיכָךְ לֹא נֶאֱמַר מִיָּד וַיְהִי כֵן, עַד שֶׁבָּא הקב"ה וְנָתַן בּוֹ הַכֹּחַ מִלְּמַעְלָה, וְעָשָׂה הַקִּיּוּם.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: רבי אליעזר ורבי עקיבא הוו אזלי באורחא, אמר ליה רבי עקיבא, ר', אימא לי, הא דכתיב, (בראשית א׳:כ״ו) ׳ויאמר אלהים נעשה אדם׳, למה לא נאמר ויהי כן מיד, כשאר כל הימים, כשהיה אומר הקדוש ברוך הוא דבר, מיד נאמר ויהי כן, וכאן לא נאמר, אלא לאחר שאמר נעשה אדם, כתיב ׳ויברא אלהים את האדם׳, היה לו לומר ויהי כן. אמר ליה, עקיבא, וכי זאת היתה במעשה בראשית ולא יותר, והא כתיב (שם) ׳ויאמר אלהים יהי רקיע בתוך המים׳, ולא נאמר ויהי כן, אלא ׳ויעש אלהים את הרקיע׳. וכן (שם) ׳יהי מארת ברקיע השמים׳ להאיר על הארץ, היה לו לומר מיד ויהי כן, וכתיב ׳ויעש אלהים את שני המאורות הגדולים׳. אלא אימא לך, כל דבר שלא היה בהם הכח האצול מלמעלה, נאמר מיד ויהי כן. שהארץ הוציאה אותם בתשלום כל פעולתם, ולא הוצרכה להמתין לכח העליון, להשלים תשלום אותה הפעולה. אבל בכל דבר ודבר שהוציאה הארץ, וקיום תשלום הפעולה לא היתה בה, הוצרכה להמתין עד שיבא הכח מלמעלה, ויעשה הקיום ושלמות הפעולה. וכן בכאן באדם, הארץ הוציאה אותו הדבר המספיק לה לעשות, ועמדה, עד שיתן הכח אותו שיש בידו לתת, ולפיכך לא נאמר מיד ויהי כן, עד שבא הקדוש ברוך הוא ונתן בו הכח מלמעלה, ועשה הקיום.

התרגום: רבי אליעזר ורבי עקיבא היו הולכים בדרך, אמר לו רבי עקיבא, רבי, אמור לי, הרי שכתוב, (בראשית א׳:כ״ו) ׳ויאמר אלהים נעשה אדם׳ - למה לא נאמר ויהי כן מיד, כשאר כל הימים, כשהיה אומר הקב"ה דבר, מיד נאמר ויהי כן, וכאן לא נאמר, אלא לאחר שאמר נעשה אדם, כתוב ׳ויברא אלהים את האדם׳ - היה לו לומר ויהי כן. אמר לו, עקיבא, וכי זאת היתה במעשה בראשית ולא יותר, והרי כתוב (שם) ׳ויאמר אלהים יהי רקיע בתוך המים׳ - ולא נאמר ויהי - כן, אלא ׳ויעש אלהים את הרקיע׳ - וכן (שם) ׳יהי מארת ברקיע השמים׳ - להאיר על הארץ, היה לו לומר מיד ויהי כן, וכתוב ׳ויעש אלהים את שני המאורות הגדולים׳ (בראשית א, טז). אלא אימא לך, כל דבר שלא היה בהם הכח האצול מלמעלה, נאמר מיד ויהי כן. שהארץ הוציאה אותם בתשלום כל פעלתם, ולא הצרכה להמתין לכח העליון, להשלים תשלום אותה הפעלה. אבל בכל דבר ודבר שהוציאה הארץ, וקיום תשלום הפעלה לא היתה בה, הצרכה להמתין עד שיבא הכח מלמעלה, ויעשה הקיום ושלמות הפעלה. וכן בכאן באדם, הארץ הוציאה אותו הדבר המספיק לה לעשות, ועמדה, עד שיתן הכח אותו שיש בידו לתת, ולפיכך לא נאמר מיד ויהי כן, עד שבא הקב"ה ונתן בו הכח מלמעלה, ועשה הקיום.

לימוד הפיסקה עם כל המפרשים והכלים