ישיבתו על כסא הכבוד משבאה שבת - שאז פצחו כלם רנה ושבחה
זוהר חדש · מדרש הנעלם בראשית בהמשכו - קיום האדם מן הכח העליון ושבחי יום השבת · מאמר 18 · פיסקה 21
לשון הזוהר
אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב, לֹא יָשַׁב הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל כִּסֵּא כְבוֹדוֹ, עַד שֶׁבָּא שַׁבָּת, וְנִתְעַלָּה וְיָשַׁב עַל כִּסְּאוֹ. אָמַר לֵיהּ ר' יוֹסֵי, וְהָא קוֹדֶם שֶׁנִּבְרָא הָעוֹלָם יָשַׁב הָיָה הֹוֶה וְיִהְיֶה. אָמַר רִבִּי יְהוּדָה, אִי מַשְׁמַע לָן דְּעַל כִּסֵּא כְבוֹדוֹ מַמָּשׁ הוּא, לֹא. אֶלָּא הָכֵי תָּנִינָן, עַד שֶׁלֹּא נִבְרָא הָעוֹלָם, לֹא הָיָה מִי שֶׁיְקַלֵּס לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וְיַכִּיר אוֹתוֹ. כֵּיוָן שֶׁבָּרָא עוֹלָמוֹ, בָּרָא הַמַּלְאָכִים, וְחַיּוֹת הַקֹּדֶשׁ, הַשָּׁמַיִם, וְכָל צְבָאָם, וּבָרָא אֶת הָאָדָם, וְכֻלָּם מוּכָנִים לְשַׁבֵּחַ לְיוֹצְרָם וּלְפָאֲרוֹ. וַעֲדַיִין לֹא הֲוָה פְּאֵר וְשֶׁבַח לְפָנָיו, עַד שֶׁנִּכְנַס שַׁבָּת, וְשָׁקְטוּ כֻּלָּם, וּפָצְחוּ רִנָּה וְשִׁבְחָה, הָעֶלְיוֹנִים וְהַתַּחְתּוֹנִים, וְאָז יָשַׁב עַל כִּסֵּא כְבוֹדוֹ. כְּלוֹמַר, אֲזַי הָיָה מִי שֶׁיַּכִּיר אֶת כְּבוֹדוֹ, וִישַׁבֵּחַ לִכְבוֹדוֹ.
תרגום
אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב, לֹא יָשַׁב הקב"ה עַל כִּסֵּא כְבוֹדוֹ, עַד שֶׁבָּא שַׁבָּת, וְנִתְעַלָּה וְיָשַׁב עַל כִּסְּאוֹ. אָמַר לוֹ רַבִּי יוֹסֵי, וַהֲרֵי קוֹדֶם שֶׁנִּבְרָא הָעוֹלָם יָשַׁב, הָיָה, הֹוֶה וְיִהְיֶה. אָמַר רַבִּי יְהוּדָה, אִם מַשְׁמַע לָנוּ שֶׁעַל כִּסֵּא כְבוֹדוֹ מַמָּשׁ הוּא, לֹא. אֶלָּא הָכֵי שָׁנִינוּ, עַד שֶׁלֹּא נִבְרָא הָעוֹלָם, לֹא הָיָה מִי שֶׁיְקַלֵּס לְהקב"ה, וְיַכִּיר אוֹתוֹ. כֵּיוָן שֶׁבָּרָא עוֹלָמוֹ, בָּרָא הַמַּלְאָכִים, וְחַיּוֹת הַקֹּדֶשׁ, הַשָּׁמַיִם, וְכָל צְבָאָם, וּבָרָא אֶת הָאָדָם, וְכֻלָּם מוּכָנִים לְשַׁבֵּחַ לְיוֹצְרָם וּלְפָאֲרוֹ. וַעֲדַיִין לֹא הָיָה פְּאֵר וְשֶׁבַח לְפָנָיו, עַד שֶׁנִּכְנַס שַׁבָּת, וְשָׁקְטוּ כֻּלָּם, וּפָצְחוּ רִנָּה וְשִׁבְחָה, הָעֶלְיוֹנִים וְהַתַּחְתּוֹנִים, וְאָז יָשַׁב עַל כִּסֵּא כְבוֹדוֹ. כְּלוֹמַר, אֲזַי הָיָה מִי שֶׁיַּכִּיר אֶת כְּבוֹדוֹ, וִישַׁבֵּחַ לִכְבוֹדוֹ.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: אמר רב יהודה אמר רב, לא ישב הקדוש ברוך הוא על כסא כבודו, עד שבא שבת, ונתעלה וישב על כסאו. אמר ליה ר' יוסי, והא קודם שנברא העולם ישב היה הוה ויהיה. אמר רבי יהודה, אי משמע לן דעל כסא כבודו ממש הוא, לא. אלא הכי תנינן, עד שלא נברא העולם, לא היה מי שיקלס להקדוש ברוך הוא, ויכיר אותו. כיון שברא עולמו, ברא המלאכים, וחיות הקדש, השמים, וכל צבאם, וברא את האדם, וכלם מוכנים לשבח ליוצרם ולפארו. ועדיין לא הוה פאר ושבח לפניו, עד שנכנס שבת, ושקטו כלם, ופצחו רנה ושבחה, העליונים והתחתונים, ואז ישב על כסא כבודו. כלומר, אזי היה מי שיכיר את כבודו, וישבח לכבודו.
התרגום: אמר רב יהודה אמר רב, לא ישב הקב"ה על כסא כבודו, עד שבא שבת, ונתעלה וישב על כסאו. אמר לו רבי יוסי, והרי קודם שנברא העולם ישב, היה, הוה ויהיה. אמר רבי יהודה, אם משמע לנו שעל כסא כבודו ממש הוא, לא. אלא הכי שנינו, עד שלא נברא העולם, לא היה מי שיקלס להקב"ה, ויכיר אותו. כיון שברא עולמו, ברא המלאכים, וחיות הקדש, השמים, וכל צבאם, וברא את האדם, וכלם מוכנים לשבח ליוצרם ולפארו. ועדיין לא היה פאר ושבח לפניו, עד שנכנס שבת, ושקטו כלם, ופצחו רנה ושבחה, העליונים והתחתונים, ואז ישב על כסא כבודו. כלומר, אזי היה מי שיכיר את כבודו, וישבח לכבודו.