ירידת הנשמה כנר מאיר על הגוף המתעורר - ׳להאיר על הארץ׳
זוהר חדש · מדרש הנעלם בראשית בהמשכו - ׳מארת׳ חסר בתחית המתים ו ׳נעשה אדם׳ בשלשת האמנים · מאמר 17 · פיסקה 6
לשון הזוהר
אָמַר רִבִּי יִצְחָק, תָּא שְׁמַע, ׳יְהִי מְאֹרֹת בִּרְקִיעַ הַשָּׁמָיִם׳, ר' יִצְחָק אָמַר, כְּשֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְחַיֶּה אֶת הַמֵּתִים, וְיַעֲבֵר כָּרוֹזָא עַל כָּל צִיּוּנָא וְצִיּוּנָא. בֵּיהּ זִמְנָא נָחֵית הַהִיא נִשְׁמָתָא, כִּנְהוֹרָא וּבוּצִינָא דְּיַנְהַר בִּנְהִירוּ רְקִיעָא דִשְׁמַיָא, עַל הַהוּא גוּפָא דְּאַתְעַר מִן אַרְעָא. הֲדָא הוּא דִכְתִיב, ׳יְהִי מְאֹרֹת בִּרְקִיעַ הַשָּׁמָיִם׳. וְלָמָּה, ׳לְהָאִיר עַל הָאָרֶץ׳, עַל אוֹתוֹ הַגּוּף הַיּוֹצֵא מִן הָאָרֶץ.
תרגום
אָמַר רַבִּי יִצְחָק, בֹּא וּשְׁמַע, ׳יְהִי מְאֹרֹת בִּרְקִיעַ הַשָּׁמָיִם׳ (בראשית א, יד) - רַבִּי יִצְחָק אָמַר, כְּשֶׁהקב"ה מְחַיֶּה אֶת הַמֵּתִים, וְיַעֲבִיר כָּרוֹז עַל כָּל צִיּוּן וְצִיּוּן. בְּאוֹתוֹ הַזְּמַן תֵּרֵד אוֹתָהּ הַנְּשָׁמָה, כְּאוֹר וְנֵר הַמֵּאִיר בְּהֶאָרַת ׳רְקִיעַ הַשָּׁמַיִם׳, עַל אוֹתוֹ הַגּוּף הַמִּתְעוֹרֵר מִן הָאָרֶץ. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב, ׳יְהִי מְאֹרֹת בִּרְקִיעַ הַשָּׁמָיִם׳ - וְלָמָּה, ׳לְהָאִיר עַל הָאָרֶץ׳, עַל אוֹתוֹ הַגּוּף הַיּוֹצֵא מִן הָאָרֶץ.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: אמר רבי יצחק, תא שמע, ׳יהי מארת ברקיע השמים׳, ר' יצחק אמר, כשהקדוש ברוך הוא מחיה את המתים, ויעבר כרוזא על כל ציונא וציונא. ביה זמנא נחית ההיא נשמתא, כנהורא ובוצינא דינהר בנהירו רקיעא דשמיא, על ההוא גופא דאתער מן ארעא. הדא הוא דכתיב, ׳יהי מארת ברקיע השמים׳. ולמה, ׳להאיר על הארץ׳, על אותו הגוף היוצא מן הארץ.
התרגום: אמר רבי יצחק, בא ושמע, ׳יהי מארת ברקיע השמים׳ (בראשית א, יד) - רבי יצחק אמר, כשהקב"ה מחיה את המתים, ויעביר כרוז על כל ציון וציון. באותו הזמן תרד אותה הנשמה, כאור ונר המאיר בהארת ׳רקיע השמים׳, על אותו הגוף המתעורר מן הארץ. זהו שכתוב, ׳יהי מארת ברקיע השמים׳ - ולמה, ׳להאיר על הארץ׳, על אותו הגוף היוצא מן הארץ.