ממלכת הזוהר › זוהר › זוהר חדש › מאמר 17: מדרש הנעלם בראשית בהמשכו - ׳מארת׳ חסר בתחית המתים ו ׳נעשה אדם׳ בשלשת האמנים › פיסקה 2

קל וחמר מן האור הקטן לאור הגנוז - וששים טעמים בפרשת בראשית

זוהר חדש · מדרש הנעלם בראשית בהמשכו - ׳מארת׳ חסר בתחית המתים ו ׳נעשה אדם׳ בשלשת האמנים · מאמר 17 · פיסקה 2

לשון הזוהר

אָמַר רִבִּי אֶלְעָזָר, וּמַה נְּהוֹרָא זְעֵירָא דָא, לָא יָכְלִין בְּנֵי נָשָׁא לְאִסְתַּכָּלָא בֵּיהּ, נְהוֹרֵיתָא דְּגָנֵיז לְצַדִּיקַיָּא עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה. אָמַר רִבִּי אַבָּהוּ, וְכָל שֶׁכֵּן נְהִירוּתָא דְּבוּצִינָא דְּשָׁרֵי קַמֵּי מַלְכָּא עִילָּאָה. אָתָא לְנַשְׁקָא יְדֵיהּ דְּרַבִּי אֶלְעָזָר, אֲמַר כְּעַן יְדַעְנָא, דִּי בְקוּשְׁטָא הַאי מְאֹרֹת חָסֵר, וְיָאוֹת לוֹ לְמֶהֱוֵי חָסֵר יַתִּיר מֵהַאי. אֲמַר וַוי לְעָלְמָא כַּד תֵּפּוֹק מִנֵּיהּ, דְּעַד יוֹמָא דָא שָׁאֵילְנָא דָּא, וְלָא אַשְׁכַּחְנָא עִיקָּרָא דְמִילְּתָא, בַּר כְּעָן. הַהוּא אוֹרְחָא דְּנָפְקַת בֵּיהּ, יְהֵא סִימָנָא דִבְרָכָה לִי, עַל דְּעָרְעֵית לָךְ. יָתֵיב עִמֵּיהּ תְּלָתִין יוֹמִין, וְאוֹלֵיף כָּל סְפֵקָא וְקוּשְׁיָא דְּהֲוָה לֵיהּ, וְאוֹלֵיף לֵיהּ שִׁתִּין טַעֲמֵי בְּפָרְשָׁתָא דִּבְרֵאשִׁית. אֲזַל לְאוֹרְחֵיהּ.

תרגום

אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר, וּמָה הָאוֹר הַקָּטָן הַזֶּה, אֵין בְּנֵי אָדָם יְכוֹלִים לְהִסְתַּכֵּל בּוֹ, הָאוֹר הַגָּנוּז לַצַּדִּיקִים עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה. אָמַר רַבִּי אַבָּהוּ, וְכָל שֶׁכֵּן הֶאָרַת הַנֵּר הַשּׁוֹרֶה לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ הָעֶלְיוֹן. בָּא לְנַשֵּׁק אֶת יָדוֹ שֶׁל רַבִּי אֶלְעָזָר, אָמַר עַכְשָׁיו יָדַעְתִּי, כִּי בֶּאֱמֶת הַמִּלָּה מְאֹרֹת חָסֵר, וְיָאוּת לוֹ לִהְיוֹת חָסֵר יוֹתֵר מִזֶּה. אָמַר, אוֹי לָעוֹלָם כְּשֶׁתֵּצֵא נִשְׁמָתוֹ מִמֶּנּוּ, שֶׁעַד הַיּוֹם הַזֶּה שָׁאַלְתִּי זֹאת, וְלֹא מָצָאתִי עִקַּר הַדָּבָר, אֶלָּא עַתָּה. אוֹתָהּ הַדֶּרֶךְ שֶׁיָּצָאתָ בָּהּ, תְּהֵא לִי סִימָן בְּרָכָה, עַל שֶׁנִּפְגַּשְׁתִּי בְּךָ. יָשַׁב עִמּוֹ שְׁלֹשִׁים יוֹם, וְלִמְּדוֹ כָּל סָפֵק וְקֻשְׁיָה שֶׁהָיוּ לוֹ, וְלִמְּדוֹ שִׁשִּׁים טְעָמִים בְּפָרָשַׁת בְּרֵאשִׁית. הָלַךְ לְדַרְכּוֹ.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: אמר רבי אלעזר, ומה נהורא זעירא דא, לא יכלין בני נשא לאסתכלא ביה, נהוריתא דגניז לצדיקיא על אחת כמה וכמה. אמר רבי אבהו, וכל שכן נהירותא דבוצינא דשרי קמי מלכא עילאה. אתא לנשקא ידיה דרבי אלעזר, אמר כען ידענא, די בקושטא האי מארת חסר, ויאות לו למהוי חסר יתיר מהאי. אמר ווי לעלמא כד תפוק מניה, דעד יומא דא שאילנא דא, ולא אשכחנא עיקרא דמילתא, בר כען. ההוא אורחא דנפקת ביה, יהא סימנא דברכה לי, על דערעית לך. יתיב עמיה תלתין יומין, ואוליף כל ספקא וקושיא דהוה ליה, ואוליף ליה שתין טעמי בפרשתא דבראשית. אזל לאורחיה.

התרגום: אמר רבי אלעזר, ומה האור הקטן הזה, אין בני אדם יכולים להסתכל בו, האור הגנוז לצדיקים על אחת כמה וכמה. אמר רבי אבהו, וכל שכן הארת הנר השורה לפני המלך העליון. בא לנשק את ידו של רבי אלעזר, אמר עכשיו ידעתי, כי באמת המלה מארת חסר, ויאות לו להיות חסר יותר מזה. אמר, אוי לעולם כשתצא נשמתו ממנו, שעד היום הזה שאלתי זאת, ולא מצאתי עקר הדבר, אלא עתה. אותה הדרך שיצאת בה, תהא לי סימן ברכה, על שנפגשתי בך. ישב עמו שלשים יום, ולמדו כל ספק וקשיה שהיו לו, ולמדו ששים טעמים בפרשת בראשית. הלך לדרכו.

לימוד הפיסקה עם כל המפרשים והכלים