ממלכת הזוהר › זוהר › זוהר חדש › מאמר 17: מדרש הנעלם בראשית בהמשכו - ׳מארת׳ חסר בתחית המתים ו ׳נעשה אדם׳ בשלשת האמנים › פיסקה 14

זמון שלשת האמנים למלאכתם - כל מעשה בראשית על ידיהם

זוהר חדש · מדרש הנעלם בראשית בהמשכו - ׳מארת׳ חסר בתחית המתים ו ׳נעשה אדם׳ בשלשת האמנים · מאמר 17 · פיסקה 14

לשון הזוהר

וְזַמִּין לְאִלֵּין תְּלָתָא, לְכָל חַד מִנְּהוֹן, לְאַפָּקָא בְּרִיָּיתָא דִּצְרִיךְ לְעָלְמָא. זַמִּין לְמַיָּא, אָמַר לֵיהּ אַתְּ אַפֵּיק לְאַרְעָא דִּתְחוֹתָךְ, וְאַתְּ זִיל אִתְכְּנֵישׁ לַאֲתַר חָד, וּמַיָּא עֲבַד כָּךְ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב, ׳יִקָּווּ הַמַּיִם׳ (בראשית א, ט). קְרָא לְאַרְעָא, אֲמַר לָהּ, אַתְּ אַפֵּיק בִּרְיָין מִינָךְ, בְּעִירִין וְחֵיוָתָן וּכְדְּדָמֵי לוֹן, מִיָּד עָבְדַת כָּךְ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (שם) ׳וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים תּוֹצֵא הָאָרֶץ נֶפֶשׁ חַיָּה לְמִינָהּ׳. קְרָא לַשָּׁמַיִם, אֲמַר לוֹן, אַתּוּן אַבְדִּילוּ בֵּין מַיָּא לְמַיָּא, עֲבָדוּ כָּךְ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב, (שם) ׳וַיַּעַשׂ אֱלֹהִים אֶת הָרָקִיעַ׳. קְרָא לְאַרְעָא, אֲמַר לָהּ אֲפִיקִי דְּשָׁאִים וְעִשְׂבִּים וִיבוּלִין וְאִילָנֵי חַקְלָא, מִיָּד מַה כְּתִיב בָּהּ. (שם) ׳וַתּוֹצֵא הָאָרֶץ דֶּשֶׁא עֵשֶׂב מַזְרִיעַ זֶרַע׳. קְרָא כְּמוֹ כֵן לַשָּׁמַיִם, אֲמַר לוֹן, יְהֵא בְּכוֹן נְהוֹרִין וּבוּצִינִין לְאַנְהָרָא עַל אַרְעָא, הֲדָא הוּא דִכְתִיב, (שם) ׳יְהִי מְאֹרֹת בִּרְקִיעַ הַשָּׁמָיִם׳. קְרָא כְּמוֹ כֵן לְמַיָא, אֲמַר לוֹן, אַתּוּן אֲפִיקוּ רִיחֲשָׁא דְנוּנִין וְעוֹפִין, וּכְדְּדָמֵי לוֹן, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (שם) ׳יִשְׁרְצוּ הַמַּיִם שֶׁרֶץ נֶפֶשׁ חַיָּה׳. וְעַל יְדֵיהוֹן דִּתְלָתָא אִלֵּין, אִתְעֲבֵיד כָּל עוֹבָדָא דִבְרֵאשִׁית, כָּל חַד וְחַד לְזִינֵיהּ.

תרגום

וְזִמֵּן אֶת שְׁלֹשָׁה אֵלֶּה, לְכָל אֶחָד מֵהֶם, לְהוֹצִיא אֶת הַבְּרִיאָה הַצְּרִיכָה לָעוֹלָם. זִמֵּן אֶת הַמַּיִם, אָמַר לוֹ, אַתָּה הוֹצֵא אֶת הָאָרֶץ שֶׁתַּחְתֶּיךָ, וְאַתָּה לֵךְ הִתְכַּנֵּס לְמָקוֹם אֶחָד, וְהַמַּיִם עָשׂוּ כָּךְ, זֶהוּ שֶׁכָּתוּב, ׳יִקָּווּ הַמַּיִם׳ (בראשית א). קָרָא לָאָרֶץ, אָמַר לָהּ, אַתְּ הוֹצִיאִי בְּרִיּוֹת מִמֵּךְ, בְּהֵמוֹת וְחַיּוֹת וְהַדּוֹמֶה לָהֶם, מִיָּד עָשְׂתָה כָּךְ, זֶהוּ שֶׁכָּתוּב (שם) ׳וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים תּוֹצֵא הָאָרֶץ נֶפֶשׁ חַיָּה לְמִינָהּ׳. קָרָא לַשָּׁמַיִם, אָמַר לָהֶם, אַתֶּם הַפְרִידוּ בֵּין מַיִם לְמַיִם, עָשׂוּ כָּךְ, זֶהוּ שֶׁכָּתוּב, (שם) ׳וַיַּעַשׂ אֱלֹהִים אֶת הָרָקִיעַ׳ - קָרָא לָאָרֶץ, אָמַר לָהּ הוֹצִיאִי שָׂדוֹת וַעֲשָׂבִים וִיבוּלִים וְעֵצֵי הַשָּׂדֶה, מִיָּד מַה כָּתוּב בָּהּ. (שם) ׳וַתּוֹצֵא הָאָרֶץ דֶּשֶׁא עֵשֶׂב מַזְרִיעַ זֶרַע׳. קָרָא כְּמוֹ כֵן לַשָּׁמַיִם, אָמַר לָהֶם, יִהְיוּ בָכֶם אוֹרוֹת וּנֵרוֹת ׳לְהָאִיר עַל הָאָרֶץ׳, זֶהוּ שֶׁכָּתוּב, (שם) ׳יְהִי מְאֹרֹת בִּרְקִיעַ הַשָּׁמָיִם׳ - קָרָא כְּמוֹ כֵן לַמַּיִם, אָמַר לָהֶם, אַתֶּם הוֹצִיאוּ רֶמֶשׂ דָּגִים וְעוֹפוֹת, וְהַדּוֹמֶה לָהֶם, זֶהוּ שֶׁכָּתוּב (שם) ׳יִשְׁרְצוּ הַמַּיִם שֶׁרֶץ נֶפֶשׁ חַיָּה׳ - וְעַל יְדֵי שְׁלֹשָׁה אֵלֶּה, נַעֲשָׂה כָּל מַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית, כָּל אֶחָד וְאֶחָד לְמִינוֹ.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: וזמין לאלין תלתא, לכל חד מנהון, לאפקא ברייתא דצריך לעלמא. זמין למיא, אמר ליה את אפיק לארעא דתחותך, ואת זיל אתכניש לאתר חד, ומיא עבד כך, הדא הוא דכתיב, ׳יקוו המים׳ (בראשית א, ט). קרא לארעא, אמר לה, את אפיק בריין מינך, בעירין וחיותן וכדדמי לון, מיד עבדת כך, הדא הוא דכתיב (שם) ׳ויאמר אלהים תוצא הארץ נפש חיה למינה׳. קרא לשמים, אמר לון, אתון אבדילו בין מיא למיא, עבדו כך, הדא הוא דכתיב, (שם) ׳ויעש אלהים את הרקיע׳. קרא לארעא, אמר לה אפיקי דשאים ועשבים ויבולין ואילני חקלא, מיד מה כתיב בה. (שם) ׳ותוצא הארץ דשא עשב מזריע זרע׳. קרא כמו כן לשמים, אמר לון, יהא בכון נהורין ובוצינין לאנהרא על ארעא, הדא הוא דכתיב, (שם) ׳יהי מארת ברקיע השמים׳. קרא כמו כן למיא, אמר לון, אתון אפיקו ריחשא דנונין ועופין, וכדדמי לון, הדא הוא דכתיב (שם) ׳ישרצו המים שרץ נפש חיה׳. ועל ידיהון דתלתא אלין, אתעביד כל עובדא דבראשית, כל חד וחד לזיניה.

התרגום: וזמן את שלשה אלה, לכל אחד מהם, להוציא את הבריאה הצריכה לעולם. זמן את המים, אמר לו, אתה הוצא את הארץ שתחתיך, ואתה לך התכנס למקום אחד, והמים עשו כך, זהו שכתוב, ׳יקוו המים׳ (בראשית א). קרא לארץ, אמר לה, את הוציאי בריות ממך, בהמות וחיות והדומה להם, מיד עשתה כך, זהו שכתוב (שם) ׳ויאמר אלהים תוצא הארץ נפש חיה למינה׳. קרא לשמים, אמר להם, אתם הפרידו בין מים למים, עשו כך, זהו שכתוב, (שם) ׳ויעש אלהים את הרקיע׳ - קרא לארץ, אמר לה הוציאי שדות ועשבים ויבולים ועצי השדה, מיד מה כתוב בה. (שם) ׳ותוצא הארץ דשא עשב מזריע זרע׳. קרא כמו כן לשמים, אמר להם, יהיו בכם אורות ונרות ׳להאיר על הארץ׳, זהו שכתוב, (שם) ׳יהי מארת ברקיע השמים׳ - קרא כמו כן למים, אמר להם, אתם הוציאו רמש דגים ועופות, והדומה להם, זהו שכתוב (שם) ׳ישרצו המים שרץ נפש חיה׳ - ועל ידי שלשה אלה, נעשה כל מעשה בראשית, כל אחד ואחד למינו.

לימוד הפיסקה עם כל המפרשים והכלים

כל דברי הזוהר על פסוק זה

פסוקים שהפיסקה מביאה: