ממלכת הזוהר › זוהר › זוהר חדש › מאמר 16: מדרש הנעלם בראשית בהמשכו - שמש יעקב הגנוזה, דרשת הילד על שלשה הרועים, ומסעי השמש › פיסקה 4

מיתת משה בחוצה לארץ בשביל מתי מדבר - ו ׳אחלק לו ברבים׳

זוהר חדש · מדרש הנעלם בראשית בהמשכו - שמש יעקב הגנוזה, דרשת הילד על שלשה הרועים, ומסעי השמש · מאמר 16 · פיסקה 4

לשון הזוהר

דִּתְנַן, לָמָּה מֵת משֶׁה בְּחוּצָה לָאָרֶץ, לְהוֹרוֹת, דְּבִזְכוּתֵיהּ יִתְקַיְימוּן מֵתֵי מִדְבָּר. וַאֲמַר אֲבוֹי, אָמַר משֶׁה לִפְנֵי הַקָדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם אֶכָּנֵס לָאָרֶץ לְקָיְימָא פִּקּוּדֶיךָ, דְּהָא כְתִיב (ויקרא כ״ג:י׳) ׳כִּי תָבֹאוּ אֶל הָאָרֶץ׳. (שמות י״ב:כ״ה) ׳וְהָיָה כִי תָבוֹאוּ אֶל הָאָרֶץ׳. וְתַמָּן הוּא קִיּוּמָא דְּפִיקּוּדֶיךָ. אָמַר לֵיהּ מַה דְּאַזְהָרַת שְׁלִים לָךְ וּמַה דְּיַעַבְדוּן יִשְׂרָאֵל בְּאַרְעָא קַדִּישָׁא יְהִי חוּלָקָךְ עִמְּהוֹן. הֲדָא הוּא דִכְתִיב (ישעיהו נ״ג:י״ב) ׳לָכֵן אֲחַלֵּק לוֹ בָּרַבִּים׳, אֵלּוּ זַכָּאִין דְּיִשְׂרָאֵל. ׳וְאֶת עֲצוּמִים יְחַלֵּק שָׁלָל׳ - אִלֵּין אֲבָהָתָא, וְלָמָּה, ׳תַּחַת אֲשֶׁר הֶעֱרָה לָמוּת נַפְשׁוֹ׳.

תרגום

שֶׁשָּׁנִינוּ, לָמָּה מֵת מֹשֶׁה בְּחוּצָה לָאָרֶץ? לְהוֹרוֹת, שֶׁבִּזְכוּתוֹ יִתְקַיְּמוּ מֵתֵי מִדְבָּר. וְאָמַר אָבִי, אָמַר מֹשֶׁה לִפְנֵי הקב"ה, רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, אֶכָּנֵס לָאָרֶץ לְקַיֵּם פִּקּוּדֶיךָ, שֶׁהֲרֵי כָתוּב (ויקרא כ״ג:י׳) ׳כִּי תָבֹאוּ אֶל הָאָרֶץ׳. (שמות י״ב:כ״ה) ׳וְהָיָה כִי תָבוֹאוּ אֶל הָאָרֶץ׳ (שמות יב, כה). וְשָׁם הוּא קִיּוּם פִּקּוּדֶיךָ. אָמַר לוֹ, מַה שֶּׁהִזְהַרְתָּ נִשְׁלַם לְךָ, וּמַה שֶּׁיַּעֲשׂוּ יִשְׂרָאֵל בָּאָרֶץ הַקְּדוֹשָׁה, יְהִי חֶלְקְךָ עִמָּהֶם. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב (ישעיהו נ״ג:י״ב) ׳לָכֵן אֲחַלֵּק לוֹ בָּרַבִּים׳ (ישעיה נג, יב), אֵלּוּ זַכָּאֵי יִשְׂרָאֵל. ׳וְאֶת עֲצוּמִים יְחַלֵּק שָׁלָל׳ - אֵלּוּ הָאָבוֹת, וְלָמָּה? ׳תַּחַת אֲשֶׁר הֶעֱרָה לָמוּת נַפְשׁוֹ׳.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: דתנן, למה מת משה בחוצה לארץ, להורות, דבזכותיה יתקיימון מתי מדבר. ואמר אבוי, אמר משה לפני הקדוש ברוך הוא, רבונו של עולם אכנס לארץ לקיימא פקודיך, דהא כתיב (ויקרא כ״ג:י׳) ׳כי תבאו אל הארץ׳. (שמות י״ב:כ״ה) ׳והיה כי תבואו אל הארץ׳. ותמן הוא קיומא דפיקודיך. אמר ליה מה דאזהרת שלים לך ומה דיעבדון ישראל בארעא קדישא יהי חולקך עמהון. הדא הוא דכתיב (ישעיהו נ״ג:י״ב) ׳לכן אחלק לו ברבים׳, אלו זכאין דישראל. ׳ואת עצומים יחלק שלל׳ - אלין אבהתא, ולמה, ׳תחת אשר הערה למות נפשו׳.

התרגום: ששנינו, למה מת משה בחוצה לארץ? להורות, שבזכותו יתקימו מתי מדבר. ואמר אבי, אמר משה לפני הקב"ה, רבונו של עולם, אכנס לארץ לקים פקודיך, שהרי כתוב (ויקרא כ״ג:י׳) ׳כי תבאו אל הארץ׳. (שמות י״ב:כ״ה) ׳והיה כי תבואו אל הארץ׳ (שמות יב, כה). ושם הוא קיום פקודיך. אמר לו, מה שהזהרת נשלם לך, ומה שיעשו ישראל בארץ הקדושה, יהי חלקך עמהם. זהו שכתוב (ישעיהו נ״ג:י״ב) ׳לכן אחלק לו ברבים׳ (ישעיה נג, יב), אלו זכאי ישראל. ׳ואת עצומים יחלק שלל׳ - אלו האבות, ולמה? ׳תחת אשר הערה למות נפשו׳.

לימוד הפיסקה עם כל המפרשים והכלים