ממלכת הזוהר › זוהר › זוהר חדש › מאמר 16: מדרש הנעלם בראשית בהמשכו - שמש יעקב הגנוזה, דרשת הילד על שלשה הרועים, ומסעי השמש › פיסקה 3

שלש מתנות בזכות שלשה רועים - ודיוקנם חקוק ברקיע להאיר זכותם

זוהר חדש · מדרש הנעלם בראשית בהמשכו - שמש יעקב הגנוזה, דרשת הילד על שלשה הרועים, ומסעי השמש · מאמר 16 · פיסקה 3

לשון הזוהר

פְּתַח הַהוּא יְנוּקָא פּוּמֵיהּ וַאֲמַר, (במדבר כ״א:י״ח) ׳בְּאֵר חֲפָרוּהָ שָׂרִים כָּרוּהָ נְדִיבֵי הָעָם בִּמְחוֹקֵק בְּמִשְׁעֲנוֹתָם׳. תָּאנָא, שָׁלשׁ מַתָּנוֹת טוֹבוֹת נָתַן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיִשְׂרָאֵל, עַל יְדֵי שְׁלשָׁה רוֹעִים אַחִים, משֶׁה, אַהֲרֹן, וּמִרְיָם. בִּזְכוּת משֶׁה, הָיָה הַמָּן יוֹרֵד לְיִשְׂרָאֵל. בִּזְכוּת אַהֲרֹן, הָיוּ עֲנַנֵּי כָבוֹד הוֹלְכִים עִם יִשְׂרָאֵל. בִּזְכוּת מִרְיָם, הָיְתָה הַבְּאֵר הוֹלֶכֶת עִמָּהֶם. מֵתָה מִרְיָם, פָּסְקָה הַבְּאֵר. מֵת אַהֲרֹן, נִיטְלוּ עֲנַנֵּי כָבוֹד. הֲדָא הוּא דִכְתִיב. ׳וַיִּרְאוּ כָל הָעֵדָה׳ (שם כ). אַל תִּקְרֵי וַיִּרְאוּ אֶלָּא וַיִּירָאוּ. מֵתָה מִרְיָם פָּסְקָה הַבְּאֵר, מְנָא לָן. דִּכְתִיב (שם) ׳וַיֵּשֶׁב הָעָם בְּקָדֵשׁ וַתָּמָת שָׁם מִרְיָם׳. וּכְתִיב בַּתְרֵיהּ ׳וְלֹא הָיָה מַיִם לָעֵדָה׳. וּבִזְכוּת משֶׁה חָזְרוּ שְׁלָשְׁתָּן. וַהֲוָה אֲמַר אֲבוֹי, תְּלָתֵיהוֹן גְּלִיפִין בִּרְקִיעָא דְּיוֹקְנֵהוֹן, לְאַנְהָרָא זְכוּתְהוֹן עַל יִשְׂרָאֵל. הֲדָא הוּא דִכְתִיב, (בראשית א׳:י״ז) ׳וַיִּתֵּן אֹתָם אֱלֹהִים בִּרְקִיעַ הַשָּׁמָיִם לְהָאִיר עַל הָאָרֶץ׳. וּמְנָא לָן דִּתְלָתֵיהוֹן גְּלִיפִין בִּרְקִיעָא, דְּהָא תְּנַן, בְּכָלְהוֹ כְּתִיב עַל פִּי ה', וּבְמִרְיָם לָא כְתִיב עַל פִּי ה', דְּלָאו אוֹרַח אַרְעָא. אֶלָּא אֲמַר אֲבוֹי, בְּכָלְהוֹ כְּתִיב שָׁם, ׳וַתָּמָת שָׁם מִרְיָם׳. וַיָּמָת שָׁם אַהֲרֹן. ׳וַיָּמָת שָׁם משֶׁה׳. כְּתִיב הָכָא שָׁם, וּכְתִיב הָתָם שָׁם. (שמות ל״ד:כ״ח) וַיְהִי שָׁם עִם ה', מַה לְּהַלָּן עִם ה', אַף כָּאן עִם ה'.

תרגום

פָּתַח אוֹתוֹ הַיֶּלֶד פִּיו וְאָמַר, (במדבר כ״א:י״ח) ׳בְּאֵר חֲפָרוּהָ שָׂרִים כָּרוּהָ נְדִיבֵי הָעָם בִּמְחוֹקֵק בְּמִשְׁעֲנוֹתָם׳ (במדבר כא, יח). שָׁנִינוּ, שָׁלֹשׁ מַתָּנוֹת טוֹבוֹת נָתַן הקב"ה לְיִשְׂרָאֵל, עַל יְדֵי שְׁלֹשָׁה רוֹעִים אַחִים, מֹשֶׁה, אַהֲרֹן, וּמִרְיָם. בִּזְכוּת מֹשֶׁה, הָיָה הַמָּן יוֹרֵד לְיִשְׂרָאֵל. בִּזְכוּת אַהֲרֹן, הָיוּ עַנְנֵי כָבוֹד הוֹלְכִים עִם יִשְׂרָאֵל. בִּזְכוּת מִרְיָם, הָיְתָה הַבְּאֵר הוֹלֶכֶת עִמָּהֶם. מֵתָה מִרְיָם, פָּסְקָה הַבְּאֵר. מֵת אַהֲרֹן, נִטְּלוּ עַנְנֵי כָבוֹד. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב. ׳וַיִּרְאוּ כָל הָעֵדָה׳ (שם כ). אַל תִּקְרָא ׳וַיִּרְאוּ׳ אֶלָּא ׳וַיִּירָאוּ׳. ׳מֵתָה מִרְיָם פָּסְקָה הַבְּאֵר׳ - מִנַּיִן לָנוּ? שֶׁכָּתוּב (שם) ׳וַיֵּשֶׁב הָעָם בְּקָדֵשׁ וַתָּמָת שָׁם מִרְיָם׳. וְכָתוּב אַחֲרָיו ׳וְלֹא הָיָה מַיִם לָעֵדָה׳ (במדבר כ, ב). וּבִזְכוּת מֹשֶׁה חָזְרוּ שְׁלָשְׁתָּם. וְהָיָה אוֹמֵר אָבִי, שְׁלָשְׁתָּם חֲקוּקִים בָּרָקִיעַ דְּיוֹקְנָם, לְהָאִיר זְכוּתָם עַל יִשְׂרָאֵל. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב, (בראשית א׳:י״ז) ׳וַיִּתֵּן אֹתָם אֱלֹהִים בִּרְקִיעַ הַשָּׁמָיִם לְהָאִיר עַל הָאָרֶץ׳ (בראשית א, יז). וּמִנַּיִן לָנוּ שֶׁשְּׁלָשְׁתָּם חֲקוּקִים בָּרָקִיעַ? שֶׁהֲרֵי שָׁנִינוּ, בְּכֻלָּם כָּתוּב ׳עַל פִּי ה׳, ׳וּבְמִרְיָם לֹא כָתוּב׳ עַל פִּי ה, שֶׁלֹּא דֶּרֶךְ אֶרֶץ. אֶלָּא אָמַר אָבִי, בְּכֻלָּם כָּתוּב ׳שָׁם׳: ׳וַתָּמָת שָׁם מִרְיָם׳, ׳וַיָּמָת שָׁם אַהֲרֹן׳, ׳וַיָּמָת שָׁם מֹשֶׁה׳. כָּתוּב כָּאן ׳שָׁם׳, וְכָתוּב שָׁם ׳שָׁם׳. (שמות ל״ד:כ״ח) ׳וַיְהִי שָׁם עִם ה׳, ׳מָה לְהַלָּן׳ עִם ה, אַף כָּאן ׳עִם ה׳.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: פתח ההוא ינוקא פומיה ואמר, (במדבר כ״א:י״ח) ׳באר חפרוה שרים כרוה נדיבי העם במחוקק במשענותם׳. תאנא, שלש מתנות טובות נתן הקדוש ברוך הוא לישראל, על ידי שלשה רועים אחים, משה, אהרן, ומרים. בזכות משה, היה המן יורד לישראל. בזכות אהרן, היו ענני כבוד הולכים עם ישראל. בזכות מרים, היתה הבאר הולכת עמהם. מתה מרים, פסקה הבאר. מת אהרן, ניטלו ענני כבוד. הדא הוא דכתיב. ׳ויראו כל העדה׳ (שם כ). אל תקרי ויראו אלא וייראו. מתה מרים פסקה הבאר, מנא לן. דכתיב (שם) ׳וישב העם בקדש ותמת שם מרים׳. וכתיב בתריה ׳ולא היה מים לעדה׳. ובזכות משה חזרו שלשתן. והוה אמר אבוי, תלתיהון גליפין ברקיעא דיוקנהון, לאנהרא זכותהון על ישראל. הדא הוא דכתיב, (בראשית א׳:י״ז) ׳ויתן אתם אלהים ברקיע השמים להאיר על הארץ׳. ומנא לן דתלתיהון גליפין ברקיעא, דהא תנן, בכלהו כתיב על פי ה', ובמרים לא כתיב על פי ה', דלאו אורח ארעא. אלא אמר אבוי, בכלהו כתיב שם, ׳ותמת שם מרים׳. וימת שם אהרן. ׳וימת שם משה׳. כתיב הכא שם, וכתיב התם שם. (שמות ל״ד:כ״ח) ויהי שם עם ה', מה להלן עם ה', אף כאן עם ה'.

התרגום: פתח אותו הילד פיו ואמר, (במדבר כ״א:י״ח) ׳באר חפרוה שרים כרוה נדיבי העם במחוקק במשענותם׳ (במדבר כא, יח). שנינו, שלש מתנות טובות נתן הקב"ה לישראל, על ידי שלשה רועים אחים, משה, אהרן, ומרים. בזכות משה, היה המן יורד לישראל. בזכות אהרן, היו ענני כבוד הולכים עם ישראל. בזכות מרים, היתה הבאר הולכת עמהם. מתה מרים, פסקה הבאר. מת אהרן, נטלו ענני כבוד. זהו שכתוב. ׳ויראו כל העדה׳ (שם כ). אל תקרא ׳ויראו׳ אלא ׳וייראו׳. ׳מתה מרים פסקה הבאר׳ - מנין לנו? שכתוב (שם) ׳וישב העם בקדש ותמת שם מרים׳. וכתוב אחריו ׳ולא היה מים לעדה׳ (במדבר כ, ב). ובזכות משה חזרו שלשתם. והיה אומר אבי, שלשתם חקוקים ברקיע דיוקנם, להאיר זכותם על ישראל. זהו שכתוב, (בראשית א׳:י״ז) ׳ויתן אתם אלהים ברקיע השמים להאיר על הארץ׳ (בראשית א, יז). ומנין לנו ששלשתם חקוקים ברקיע? שהרי שנינו, בכלם כתוב ׳על פי ה׳, ׳ובמרים לא כתוב׳ על פי ה, שלא דרך ארץ. אלא אמר אבי, בכלם כתוב ׳שם׳: ׳ותמת שם מרים׳, ׳וימת שם אהרן׳, ׳וימת שם משה׳. כתוב כאן ׳שם׳, וכתוב שם ׳שם׳. (שמות ל״ד:כ״ח) ׳ויהי שם עם ה׳, ׳מה להלן׳ עם ה, אף כאן ׳עם ה׳.

מן המפרשים

קרני אור: מן המקבילה בפנחס מאמר ע, ב (רלו.) - התאמה חלקית דאיהו דאיהו. ר"ל השמשא וסיהרא הם ' עמודא דאמצעיתא ' כו', וק"ל:

הסולם: מן המקבילה בפנחס מאמר ע, ב (רלו.) - התאמה חלקית וילון דביה מכניס וכו': רקיע הראשון שהוא מלכות, נקרא וילון, משום שבו מכניס השפע בערב, ומוציא, דהיינו שמשפיע, בשחרית שאז זמן ההשפעה. והשני שנקרא רקיע הוא יסוד, שבו מאירים השמש…

לכל המפרשים על פיסקה זו

כל דברי הזוהר על פסוק זה

פסוקים שהפיסקה מביאה: