ממלכת הזוהר › זוהר › זוהר חדש › מאמר 16: מדרש הנעלם בראשית בהמשכו - שמש יעקב הגנוזה, דרשת הילד על שלשה הרועים, ומסעי השמש › פיסקה 2

מעשה בילד הבוכה בהר - בן בנו של רבי חייא רבה

זוהר חדש · מדרש הנעלם בראשית בהמשכו - שמש יעקב הגנוזה, דרשת הילד על שלשה הרועים, ומסעי השמש · מאמר 16 · פיסקה 2

לשון הזוהר

עַד דַּהֲווֹ אָזְלֵי, שָׁמְעוּ קָל יְנוּקָא בְּטוּרָא, דְּהֲוָה אָזֵיל וּבָכֵי. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי, נֵיזֵיל גַּבֵּיהּ דְּהָא לָא מִסְתָּפֵינָא. דְּהָא תְּנַן לְחַד מִתְחֲזֵי וּמַזִּיק, לִתְרֵי מִתְחֲזֵי וְלָא מַזִּיק. אָזְלוּ לְגַבֵּיהּ, וִינוּקָא הֲוָה בָּכֵי. כַד מָטוֹ גַּבֵּיהּ, אָמַר רִבִּי יוֹסֵי, בְּנוֹי דְּמָארֵי עָלְמָא אֲנַן, דְּהַהוּא דְּאִקְרֵי שְׁמֵיהּ חַד עַל תְּרֵי, בְּאַתְוָותָא, תְּלַת רְשִׁימִין, בְּרָזָא דְאַרְבַּע. גְּלִיפִין עַל חַד תְּרֵין, וְאִתְקְרֵי עַל חֵיוָותָא קַדִּישָׁא. מַאי טַעְמָא, אָמַר רִבִּי יוֹסֵי הָכֵי, דְּחַיְישִׁינָן שֶׁמָּא שֵׁד הוּא, וְאִינוּן מִסְתָּפוֹ מִשְׁמֵיהּ דְּמָארֵי עָלְמָא סַגֵּי. הַהוּא יְנוּקָא כַּד שְׁמַע מִלָּה דָא, אֲתֵיב וַאֲמַר, יוֹדָאי אֲנָא, וּבַר בְּרֵיהּ דְּרַבִּי חִיָּיא רַבָּה אֲנָא, וַהֲוָה אֲבוֹי מֵלִיף לִי פְּסוּקֵי דְּשִׁיר הַשִּׁירִים, וּפָרְשָׁתָא דִּבְרֵאשִׁית. וּמִית אֲבוּהִי, וּגְנָבוּ לִי גַּנָבֵי, וּכְעַן אִשְׁתְּזֵיבְנָא מִנְּהוֹן, וְעָרַקְנָא בְּהַאי טוּרָא. בְּכָה רַבִּי יוֹסֵי וַאֲמַר, וַוי דְּבַר בְּרֵיהּ דְּרַבִּי חִיָּיא רַבָּה אָזֵיל כְּדֵין. נְטָלֵיהּ בִּידוֹי וַאֲזָלוּ. אָמַר לֵיהּ רַבִּי יוֹסֵי, אֵימָא בְּרִי מָה הֲוֵית לָעֵי עִם אָבוּךְ. אֲמַר בְּפָרָשַׁת ׳יְהִי מְאוֹרוֹת בִּרְקִיעַ הַשָּׁמָיִם׳ הֲוֵינָא לָעֵי. אָמַר לֵיהּ, מָה הֲוָה אָמַר אֲבוּךְ בְּפָרְשָׁתָא.

תרגום

עַד שֶׁהָיוּ הוֹלְכִים, שָׁמְעוּ קוֹל יֶלֶד בָּהָר, שֶׁהָיָה הוֹלֵךְ וּבוֹכֶה. אָמַר רַבִּי יוֹסֵי, נֵלֵךְ אֵלָיו, שֶׁהֲרֵי אֵינִי מְפַחֵד, שֶׁהֲרֵי שָׁנִינוּ, לְאֶחָד נִרְאֶה וּמַזִּיק, לִשְׁנַיִם נִרְאֶה וְלֹא מַזִּיק. הָלְכוּ אֵלָיו, וְהַיֶּלֶד הָיָה בּוֹכֶה. כְּשֶׁהִגִּיעוּ אֵלָיו, אָמַר רַבִּי יוֹסֵי, בָּנָיו שֶׁל רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם אָנוּ, שֶׁאוֹתוֹ שֶׁנִּקְרָא שְׁמוֹ אֶחָד עַל שְׁנַיִם, בְּאוֹתִיּוֹת, שָׁלֹשׁ רְשִׁימוֹת, בְּסוֹד אַרְבַּע, חֲקוּקוֹת עַל אֶחָד שְׁנַיִם, וְנִקְרָא עַל הַחַיָּה הַקְּדוֹשָׁה. מַה טַּעַם? אָמַר רַבִּי יוֹסֵי כָּךְ, מִפְּנֵי שֶׁחוֹשְׁשִׁים שֶׁמָּא שֵׁד הוּא, וְהֵם מְפַחֲדִים מִשְּׁמוֹ שֶׁל רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם מְאֹד. אוֹתוֹ הַיֶּלֶד כְּשֶׁשָּׁמַע דָּבָר זֶה, עָנָה וְאָמַר, יְהוּדִי אֲנִי, וּבֶן בְּנוֹ שֶׁל רַבִּי חִיָּיא רַבָּה אֲנִי, וְהָיָה אָבִי מְלַמֵּד אוֹתִי פְּסוּקֵי שִׁיר הַשִּׁירִים, וּפָרָשַׁת בְּרֵאשִׁית. וּמֵת אָבִי, וְגָנְבוּ אוֹתִי גַּנָּבִים, וְעַכְשָׁו נִצַּלְתִּי מֵהֶם, וּבָרַחְתִּי בָּהָר הַזֶּה. בָּכָה רַבִּי יוֹסֵי וְאָמַר, אוֹי שֶׁבֶּן בְּנוֹ שֶׁל רַבִּי חִיָּיא רַבָּה הוֹלֵךְ כָּכָה. נְטָלוֹ בְּיָדָיו וְהָלְכוּ. אָמַר לוֹ רַבִּי יוֹסֵי, אֱמֹר בְּנִי, מָה הָיִיתָ עוֹמֵל עִם אָבִיךָ? אָמַר, בְּפָרָשַׁת ׳יְהִי מְאוֹרוֹת בִּרְקִיעַ הַשָּׁמָיִם׳ (בראשית א, יד) הָיִיתִי עוֹמֵל. אָמַר לוֹ, מָה הָיָה אוֹמֵר אָבִיךָ בַּפָּרָשָׁה?

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: עד דהוו אזלי, שמעו קל ינוקא בטורא, דהוה אזיל ובכי. אמר רבי יוסי, ניזיל גביה דהא לא מסתפינא. דהא תנן לחד מתחזי ומזיק, לתרי מתחזי ולא מזיק. אזלו לגביה, וינוקא הוה בכי. כד מטו גביה, אמר רבי יוסי, בנוי דמארי עלמא אנן, דההוא דאקרי שמיה חד על תרי, באתוותא, תלת רשימין, ברזא דארבע. גליפין על חד תרין, ואתקרי על חיוותא קדישא. מאי טעמא, אמר רבי יוסי הכי, דחיישינן שמא שד הוא, ואינון מסתפו משמיה דמארי עלמא סגי. ההוא ינוקא כד שמע מלה דא, אתיב ואמר, יודאי אנא, ובר בריה דרבי חייא רבה אנא, והוה אבוי מליף לי פסוקי דשיר השירים, ופרשתא דבראשית. ומית אבוהי, וגנבו לי גנבי, וכען אשתזיבנא מנהון, וערקנא בהאי טורא. בכה רבי יוסי ואמר, ווי דבר בריה דרבי חייא רבה אזיל כדין. נטליה בידוי ואזלו. אמר ליה רבי יוסי, אימא ברי מה הוית לעי עם אבוך. אמר בפרשת ׳יהי מאורות ברקיע השמים׳ הוינא לעי. אמר ליה, מה הוה אמר אבוך בפרשתא.

התרגום: עד שהיו הולכים, שמעו קול ילד בהר, שהיה הולך ובוכה. אמר רבי יוסי, נלך אליו, שהרי איני מפחד, שהרי שנינו, לאחד נראה ומזיק, לשנים נראה ולא מזיק. הלכו אליו, והילד היה בוכה. כשהגיעו אליו, אמר רבי יוסי, בניו של רבונו של עולם אנו, שאותו שנקרא שמו אחד על שנים, באותיות, שלש רשימות, בסוד ארבע, חקוקות על אחד שנים, ונקרא על החיה הקדושה. מה טעם? אמר רבי יוסי כך, מפני שחוששים שמא שד הוא, והם מפחדים משמו של רבונו של עולם מאד. אותו הילד כששמע דבר זה, ענה ואמר, יהודי אני, ובן בנו של רבי חייא רבה אני, והיה אבי מלמד אותי פסוקי שיר השירים, ופרשת בראשית. ומת אבי, וגנבו אותי גנבים, ועכשו נצלתי מהם, וברחתי בהר הזה. בכה רבי יוסי ואמר, אוי שבן בנו של רבי חייא רבה הולך ככה. נטלו בידיו והלכו. אמר לו רבי יוסי, אמר בני, מה היית עומל עם אביך? אמר, בפרשת ׳יהי מאורות ברקיע השמים׳ (בראשית א, יד) הייתי עומל. אמר לו, מה היה אומר אביך בפרשה?

לימוד הפיסקה עם כל המפרשים והכלים

כל דברי הזוהר על פסוק זה

פסוקים שהפיסקה מביאה: