מסע השמש ברקיע הרביעי ממשקוף נגה לקרבוסא - זרע וקציר לפי הישוב
זוהר חדש · מדרש הנעלם בראשית בהמשכו - שמש יעקב הגנוזה, דרשת הילד על שלשה הרועים, ומסעי השמש · מאמר 16 · פיסקה 19
לשון הזוהר
וְעָבַה קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְהַהוּא רְקִיעָא רְבִיעָאָה, וַאֲנַח בֵּיהּ שִׁמְשָׁא, וְאַסְחַר כָּל עָלְמָא בְּעִידָנִין וְזִמְנִין לְתוֹעַלְתָּא דְעָלְמָא לִבְנֵי נָשָׁא. וְתָנָא בְּמַתְנִיתָּא דִידָן, תְּלַת מְאָה וְאַרְבְּעִין מַשְׁקוֹפִין, אָזֵיל שִׁמְשָׁא, סָלֵיק וְנָחֵית בְּעִידָנִין וְזִמְנִין. וְאָזֵיל וְשָׁרֵי, מִמַּשְׁקוֹפָא דְּמִזְרָח, מֵהַהוּא מַשְׁקוֹפָא דְּאִתְקְרֵי נוֹגַהּ, וְאָזֵיל בִּסְגַלְגְּלוּתָא, עַד דְּמָטָא לְמַשְׁקוֹפָא דְּאִתְקְרֵי קַרְבּוּסָא. כְּדֵין אָזֵיל לִסְיָיפֵי דְּצָפוֹן, שִׁיתָּא יַרְחֵי, עַד דְּמָטָא לְמַשְׁקוֹפָא דְּזָהֲרָא, וְאָזֵיל שִׁיתָּא יַרְחֵי, לְאַשְׁלָמָא שַׁתָּא לְתוֹעַלְתָּא דִּבְרִיָּיתָא, לְמֶעְבַּד זְרוֹעָא וַחֲצָדָא. הֲדָא הוּא דִכְתִיב, (בראשית ח׳:כ״ב) ׳עוֹד כָּל יְמֵי הָאָרֶץ זֶרַע וְקָצִיר וְקוֹר וָחוֹם וְקַיִץ וָחוֹרֶף׳. וּבְאַשְׁלָמוּתֵיהּ לְצַד דָּרוֹם, לְפוּם יִשּׁוּבָא דְאַרְעָא, קָצִיר. וְחוֹם. וְקַיִץ. וּבְאַשְׁלָמוּתֵיהּ לִסְיָיפֵי צָפוֹן זֶרַע. קוֹר. וָחוֹרֶף. וְכֹלָּא לְפוּם יִישּׁוּבָא דְאַרְעָא, כִּדְקָאֲמָרָן. וּבְהַאי גַוְונָא מַמָּשׁ, כְּמָא דְמִשְׁתַּמְּשִׁין בְּנֵי נָשָׁא לְהַאי נְהוֹרָא דְּהַאי רְקִיעָא, כְּדֵין כָּל חֵילֵי שְׁמַיָא מִשְׁתַּמְּשִׁין לִנְהוֹרָא דִרְקִיעָא, דְּעַל רֵישׁ חֵיוָתָא.
תרגום
וְעָשָׂה הקב"ה אֶת הָרָקִיעַ הָרְבִיעִי, וְהִנִּיחַ בּוֹ אֶת הַשֶּׁמֶשׁ, וְהִקִּיף אֶת כָּל הָעוֹלָם בְּעִתִּים וּזְמַנִּים לְתוֹעֶלֶת הָעוֹלָם לִבְנֵי אָדָם. וְשָׁנִינוּ בְּמִשְׁנָתֵנוּ, שְׁלֹשׁ מֵאוֹת וְאַרְבָּעִים מַשְׁקוֹפִים, הוֹלֵךְ הַשֶּׁמֶשׁ, עוֹלֶה וְיוֹרֵד בְּעִתִּים וּזְמַנִּים. וְהוֹלֵךְ וּמַתְחִיל, מִמַּשְׁקוֹף הַמִּזְרָח, מֵאוֹתוֹ הַמַּשְׁקוֹף שֶׁנִּקְרָא ׳נֹגַהּ׳, וְהוֹלֵךְ בְּעִגּוּל, עַד שֶׁמַּגִּיעַ לַמַּשְׁקוֹף שֶׁנִּקְרָא ׳קַרְבּוּסָא׳. אָז הוֹלֵךְ לִקְצוֹת הַצָּפוֹן, שִׁשָּׁה חֳדָשִׁים, עַד שֶׁמַּגִּיעַ לַמַּשְׁקוֹף שֶׁל זֹהַר, וְהוֹלֵךְ שִׁשָּׁה חֳדָשִׁים, לְהַשְׁלִים שָׁנָה לְתוֹעֶלֶת הַבְּרִיּוֹת, לַעֲשׂוֹת זְרִיעָה וְקָצִיר. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב, (בראשית ח׳:כ״ב) ׳עוֹד כָּל יְמֵי הָאָרֶץ זֶרַע וְקָצִיר וְקוֹר וָחוֹם וְקַיִץ וָחוֹרֶף׳ (בראשית ח, כב). וּבְהַשְׁלָמָתוֹ לְצַד דָּרוֹם, לְפִי יִשּׁוּב הָאָרֶץ, קָצִיר ׳וָחֹם וָקַיִץ׳. וּבְהַשְׁלָמָתוֹ לִקְצוֹת צָפוֹן, זֶרַע וָקֹר וָחֹרֶף. וְהַכֹּל לְפִי יִשּׁוּב הָאָרֶץ, כְּמוֹ שֶׁאָמַרְנוּ. וּבְעִנְיָן זֶה מַמָּשׁ, כְּמוֹ שֶׁמִּשְׁתַּמְּשִׁים בְּנֵי אָדָם בְּאוֹר רָקִיעַ זֶה, כָּךְ כָּל חֵילוֹת הַשָּׁמַיִם מִשְׁתַּמְּשִׁים בְּאוֹר הָרָקִיעַ שֶׁעַל רֹאשׁ הַחַיָּה.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: ועבה קודשא בריך הוא לההוא רקיעא רביעאה, ואנח ביה שמשא, ואסחר כל עלמא בעידנין וזמנין לתועלתא דעלמא לבני נשא. ותנא במתניתא דידן, תלת מאה וארבעין משקופין, אזיל שמשא, סליק ונחית בעידנין וזמנין. ואזיל ושרי, ממשקופא דמזרח, מההוא משקופא דאתקרי נוגה, ואזיל בסגלגלותא, עד דמטא למשקופא דאתקרי קרבוסא. כדין אזיל לסייפי דצפון, שיתא ירחי, עד דמטא למשקופא דזהרא, ואזיל שיתא ירחי, לאשלמא שתא לתועלתא דברייתא, למעבד זרועא וחצדא. הדא הוא דכתיב, (בראשית ח׳:כ״ב) ׳עוד כל ימי הארץ זרע וקציר וקור וחום וקיץ וחורף׳. ובאשלמותיה לצד דרום, לפום ישובא דארעא, קציר. וחום. וקיץ. ובאשלמותיה לסייפי צפון זרע. קור. וחורף. וכלא לפום יישובא דארעא, כדקאמרן. ובהאי גוונא ממש, כמא דמשתמשין בני נשא להאי נהורא דהאי רקיעא, כדין כל חילי שמיא משתמשין לנהורא דרקיעא, דעל ריש חיותא.
התרגום: ועשה הקב"ה את הרקיע הרביעי, והניח בו את השמש, והקיף את כל העולם בעתים וזמנים לתועלת העולם לבני אדם. ושנינו במשנתנו, שלש מאות וארבעים משקופים, הולך השמש, עולה ויורד בעתים וזמנים. והולך ומתחיל, ממשקוף המזרח, מאותו המשקוף שנקרא ׳נגה׳, והולך בעגול, עד שמגיע למשקוף שנקרא ׳קרבוסא׳. אז הולך לקצות הצפון, ששה חדשים, עד שמגיע למשקוף של זהר, והולך ששה חדשים, להשלים שנה לתועלת הבריות, לעשות זריעה וקציר. זהו שכתוב, (בראשית ח׳:כ״ב) ׳עוד כל ימי הארץ זרע וקציר וקור וחום וקיץ וחורף׳ (בראשית ח, כב). ובהשלמתו לצד דרום, לפי ישוב הארץ, קציר ׳וחם וקיץ׳. ובהשלמתו לקצות צפון, זרע וקר וחרף. והכל לפי ישוב הארץ, כמו שאמרנו. ובענין זה ממש, כמו שמשתמשים בני אדם באור רקיע זה, כך כל חילות השמים משתמשים באור הרקיע שעל ראש החיה.