רפאל ברוח מערב ומיכאל ברפואת מזרח - חלוף העתים שידעו שהכל בידו
זוהר חדש · מדרש הנעלם בראשית בהמשכו - ארבע הרוחות ומלאכיהן ושעשוע הקב"ה בגן עדן בחצות · מאמר 14 · פיסקה 8
לשון הזוהר
רוּחַ מַעֲרָב, מְנַשֶּׁבֶת מֵחֲצִי הַיּוֹם עַד הַלַּיְלָה, וְנָפְקֵי עִמֵּיהּ מֵאוֹצַר מַעְיָן, ד' מְאָה וְשִׁתִּין וְחָמֵשׁ רוּחִין, לְאַפְרָחָא עִשְׂבִים וְאִילָנִים וִיבוּלִים. וְתָאנָא, מַלְאָךְ מְמוּנֶּה מֵחֲצִי הַיּוֹם עַד הַלַּיְלָה, וּרְפָאֵל שְׁמֵיהּ, וְהוּא מְמוּנֶּה לְצַד מַעֲרָב. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֶּן פַּזִי, אִם כֵּן קוּשְׁיָא אִיכָּא הָכָא, דְּהָא תָּנִינָן מַלְאָךְ הַמְמוּנֶּה עַל הָרְפוּאָה, רְפָאֵל שְׁמוֹ, וְאַמַרְתְּ דְּאַסְוָותָא אָתֵי מִמִּזְרָח, וּמִיכָאֵל מְמוּנֶּה עָלָיו. תָּא שְׁמַע, אריב"ז, כָּל עוֹבָדוֹהִי דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא גַּבֵּי בְּנֵי נָשָׁא, מְטוּל דְּיִשְׁתְּמוֹדְעוּן לֵיהּ, דְּהוּא מָחֵי, וְהוּא מַסֵּי, וְלָא יַשְׁוִין בְּנֵי נָשָׁא לִבַּיְיהוּ לְמַלְאָכָא, וְלָא לְרַבְרְבָנָא. וּבְגִין כָּךְ מַחֲלִיף עִידָּנִין וְזִמְנִין, דְּלָא יֵימְרוּן מַלְאָכָא פְּלוֹנִי עֲבַד לֵיהּ הַאי, אֶלָּא כּוֹלָּא בִּידֵיהּ. וּלְפִיכָךָ מַחֲלִיף רוּחִין, עַד דְּיִצְלוּ קַמֵּיהּ, וִיתוּבוּן. וּכְדֵין יִפְקוֹד לְאַסְוָותָא לְמִשְׁרֵי עֲלוֹהִי, וְהַהוּא מַלְאָכָא דְאִתְפַּקַּד עַל אַסְוָותָא, עֲבֵיד מַה דְּאִתְפַּקַּד, מֵרְעוּתֵיהּ דְּמָרֵיהּ. וְתָּא חֲזֵי, רַחְמָנוּתָא דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, דְּלָא מָחֵי לְבַּר נָשׁ, עַד דְּסָלְקֵי עוֹבָדוֹהִי בְּמַתְקְלָא בְּבֵי דִינָא דִּלְעֵילָא, וְהַהוּא דְּאִתְמַנֵּי עַל דִּינָא הוּא מִיכָאֵל. וְרַחְמָנוּתָא דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, דְּאַף עַל גַּב דִּבְגִינֵיהּ מָטָא לֵיהּ דִּינָא בְּיָדֵיהּ, בְּדִינָא. מַמְטֵי לֵיהּ רוּחָא דְאַסְוָותָא בְּכָל יוֹמָא, עַד דְּיִכְשַׁר אֵינַשׁ עוֹבָדוֹהִי, וִיתוּב מִנַּיְיהוּ קַמֵּי מָארֵיהּ, וּכְדֵין מְשַׁדַּר לֵיהּ אַסְוָותָא עַל יְדוֹהִי דְּהַהוּא שְׁלִיחָא דִּמְמַנָּא עֲלוֹהִי.
תרגום
רוּחַ מַעֲרָב, מְנַשֶּׁבֶת מֵחֲצִי הַיּוֹם עַד הַלַּיְלָה, וְיוֹצְאוֹת עִמָּהּ מֵאוֹצַר מַעְיָן, ד' מֵאוֹת וְשִׁשִּׁים וְחָמֵשׁ רוּחוֹת, לְהַפְרִיחַ עֲשָׂבִים וְאִילָנוֹת וִיבוּלִים. וְלָמַדְנוּ, מַלְאָךְ מְמֻנֶּה מֵחֲצִי הַיּוֹם עַד הַלַּיְלָה, וּרְפָאֵל שְׁמוֹ, וְהוּא מְמֻנֶּה לְצַד מַעֲרָב. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֶּן פַּזִי, אִם כֵּן יֵשׁ קֻשְׁיָה כָּאן, שֶׁהֲרֵי שָׁנִינוּ מַלְאָךְ הַמְּמֻנֶּה עַל הָרְפוּאָה, רְפָאֵל שְׁמוֹ, וְאָמַרְתָּ שֶׁהָרְפוּאָה בָּאָה מִמִּזְרָח, וּמִיכָאֵל מְמֻנֶּה עָלָיו. בֹּא שְׁמַע, אריב"ז, כָּל מַעֲשָׂיו שֶׁל הקב"ה עִם בְּנֵי אָדָם, מִשּׁוּם שֶׁיַּכִּירוּ אוֹתוֹ, שֶׁהוּא מַכֶּה, וְהוּא מְרַפֵּא, וְלֹא יַשְׂווּ בְּנֵי אָדָם אֶת לִבָּם לְמַלְאָךְ, וְלֹא לְשַׂר. וְלָכֵן מַחֲלִיף עִתִּים וּזְמַנִּים, שֶׁלֹּא יֹאמְרוּ מַלְאָךְ פְּלוֹנִי עָשָׂה לוֹ זֹאת, אֶלָּא הַכֹּל בְּיָדוֹ. וּלְפִיכָךְ מַחֲלִיף רוּחוֹת, עַד שֶׁיִּתְפַּלְּלוּ לְפָנָיו, וְיָשׁוּבוּ. וְאָז יִפְקוֹד עַל הָרְפוּאָה לִשְׁרוֹת עָלָיו, וְאוֹתוֹ הַמַּלְאָךְ שֶׁנִּפְקַד עַל הָרְפוּאָה, עוֹשֶׂה מַה שֶּׁנִּפְקַד, מֵרְצוֹנוֹ שֶׁל אֲדוֹנוֹ. וּבֹא וּרְאֵה, רַחְמָנוּתוֹ שֶׁל הקב"ה, שֶׁאֵינוֹ מַכֶּה אֶת הָאָדָם, עַד שֶׁעוֹלִים מַעֲשָׂיו בַּמִּשְׁקָל בְּבֵית דִּין שֶׁל מַעְלָה, וְהַמְמֻנֶּה עַל הַדִּין הוּא מִיכָאֵל. וְרַחְמָנוּתוֹ שֶׁל הקב"ה, שֶׁאַף עַל גַּב שֶׁבִּגְלָלוֹ מַגִּיעַ אֵלָיו הַדִּין בְּיָדוֹ, בְּדִין, מַמְטִיר עָלָיו רוּחַ רְפוּאָה בְּכָל יוֹם, עַד שֶׁיַּכְשִׁיר הָאִישׁ מַעֲשָׂיו, וְיָשׁוּב מֵהֶם לִפְנֵי אֲדוֹנוֹ, וְאָז שׁוֹלֵחַ לוֹ רְפוּאָה עַל יְדֵי אוֹתוֹ שָׁלִיחַ הַמְמֻנֶּה עָלָיו.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: רוח מערב, מנשבת מחצי היום עד הלילה, ונפקי עמיה מאוצר מעין, ד' מאה ושתין וחמש רוחין, לאפרחא עשבים ואילנים ויבולים. ותאנא, מלאך ממונה מחצי היום עד הלילה, ורפאל שמיה, והוא ממונה לצד מערב. אמר רבי יוסי בן פזי, אם כן קושיא איכא הכא, דהא תנינן מלאך הממונה על הרפואה, רפאל שמו, ואמרת דאסוותא אתי ממזרח, ומיכאל ממונה עליו. תא שמע, אריב"ז, כל עובדוהי דקודשא בריך הוא גבי בני נשא, מטול דישתמודעון ליה, דהוא מחי, והוא מסי, ולא ישוין בני נשא לבייהו למלאכא, ולא לרברבנא. ובגין כך מחליף עידנין וזמנין, דלא יימרון מלאכא פלוני עבד ליה האי, אלא כולא בידיה. ולפיכך מחליף רוחין, עד דיצלו קמיה, ויתובון. וכדין יפקוד לאסוותא למשרי עלוהי, וההוא מלאכא דאתפקד על אסוותא, עביד מה דאתפקד, מרעותיה דמריה. ותא חזי, רחמנותא דקודשא בריך הוא, דלא מחי לבר נש, עד דסלקי עובדוהי במתקלא בבי דינא דלעילא, וההוא דאתמני על דינא הוא מיכאל. ורחמנותא דקודשא בריך הוא, דאף על גב דבגיניה מטא ליה דינא בידיה, בדינא. ממטי ליה רוחא דאסוותא בכל יומא, עד דיכשר אינש עובדוהי, ויתוב מנייהו קמי מאריה, וכדין משדר ליה אסוותא על ידוהי דההוא שליחא דממנא עלוהי.
התרגום: רוח מערב, מנשבת מחצי היום עד הלילה, ויוצאות עמה מאוצר מעין, ד' מאות וששים וחמש רוחות, להפריח עשבים ואילנות ויבולים. ולמדנו, מלאך ממנה מחצי היום עד הלילה, ורפאל שמו, והוא ממנה לצד מערב. אמר רבי יוסי בן פזי, אם כן יש קשיה כאן, שהרי שנינו מלאך הממנה על הרפואה, רפאל שמו, ואמרת שהרפואה באה ממזרח, ומיכאל ממנה עליו. בא שמע, אריב"ז, כל מעשיו של הקב"ה עם בני אדם, משום שיכירו אותו, שהוא מכה, והוא מרפא, ולא ישוו בני אדם את לבם למלאך, ולא לשר. ולכן מחליף עתים וזמנים, שלא יאמרו מלאך פלוני עשה לו זאת, אלא הכל בידו. ולפיכך מחליף רוחות, עד שיתפללו לפניו, וישובו. ואז יפקוד על הרפואה לשרות עליו, ואותו המלאך שנפקד על הרפואה, עושה מה שנפקד, מרצונו של אדונו. ובא וראה, רחמנותו של הקב"ה, שאינו מכה את האדם, עד שעולים מעשיו במשקל בבית דין של מעלה, והממנה על הדין הוא מיכאל. ורחמנותו של הקב"ה, שאף על גב שבגללו מגיע אליו הדין בידו, בדין, ממטיר עליו רוח רפואה בכל יום, עד שיכשיר האיש מעשיו, וישוב מהם לפני אדונו, ואז שולח לו רפואה על ידי אותו שליח הממנה עליו.
לימוד הפיסקה עם כל המפרשים והכלים
כל דברי הזוהר על פסוק זה
פסוקים שהפיסקה מביאה: