מעשה ברבי פנחס בשער לוד - הסתכלותו ב ׳קול כנפיהם כקול מים רבים׳
זוהר חדש · מדרש הנעלם בראשית בהמשכו - ׳יקוו המים׳ רקיעת הארץ על המים וכנוס הצדיקים · מאמר 13 · פיסקה 6
לשון הזוהר
תָּנוּ רַבָּנָן, יוֹמָא חַד, הֲוָה יָתֵיב רַבִּי שִׁמְעוֹן אַבָּבָא דְּתַרְעָא דְּלוֹד, וַהֲווּ תַּמָּן רַבִּי יוֹסֵי וְרַבִּי חַגַּי וְרַבִּי אֶלְעָזָר בְּרֵיהּ. אָתָא רַבִּי פִּנְחָס, אָמַר לֵיהּ הָא בּוּצִינָא דְּמַתְנִיתָּא אָתֵי, קָם רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹתְבֵיהּ גַבֵּיהּ. אָמַר לֵיהּ, מַאי יוֹמָא דֵין מִשְּׁאָר יוֹמִין, דְּאַתְּ שָׁתֵיק, וְלֵית פּוּמָךְ מְנַטֵף מִתְקָא דְדוּבְשָׁא דְּחָכְמְתָא. אָמַר לֵיהּ, מִסְתַּכֵּל הֲוֵית בְּלִבָּאי, הַאי דַּאֲמַר יְחֶזְקֵאל, (יחזקאל א׳:כ״ד) וָאֶשְׁמַע ׳קוֹל כַּנְפֵיהֶם כְּקוֹל מַיִם רַבִּים כְּקוֹל שַׁדַּי׳, שָׁקַל לֵיהּ לְמַיִם רַבִּים, וְשָׁקַל לֵיהּ לְקוֹל שַׁדַּי, וּשְׁמַע מִינָּהּ ׳כְּקוֹל מַיִם רַבִּים, כְּקוֹל שַׁדַּי׳ הוּא. אָמַר לֵיהּ עַל דָּא תְּוַוהְנָא עֲלָךְ, דְּלָא הֲווֹ שִׁפְוָותֵיךְ מְרַחֲשִׁין בְּרָזִין עִלָּאִין.
תרגום
שָׁנוּ רַבּוֹתֵינוּ, יוֹם אֶחָד, הָיָה יוֹשֵׁב רִבִּי שִׁמְעוֹן בְּפֶתַח שַׁעַר לוֹד, וְהָיוּ שָׁם רִבִּי יוֹסֵי וְרִבִּי חַגַּי וְרִבִּי אֶלְעָזָר בְּנוֹ. בָּא רִבִּי פִּנְחָס, אָמַר, הִנֵּה בּוּצִינָא דְּמַתְנִיתָא בָּא. קָם רִבִּי שִׁמְעוֹן וְהוֹשִׁיבוֹ לְיָדוֹ. אָמַר לוֹ, מַה יּוֹם זֶה מִשְּׁאָר הַיָּמִים, שֶׁאַתָּה שׁוֹתֵק, וְאֵין פִּיךָ מְנַטֵּף מְתִיקוּת דְּבַשׁ הַחָכְמָה. אָמַר לוֹ, מִסְתַּכֵּל הָיִיתִי בְּלִבִּי, בָּזֶה שֶׁאָמַר יְחֶזְקֵאל, (יחזקאל א׳:כ״ד) וָאֶשְׁמַע ׳קוֹל כַּנְפֵיהֶם כְּקוֹל מַיִם רַבִּים כְּקוֹל שַׁדַּי׳ (יחזקאל א, כד) - הִשְׁוָה אֶת מַיִם רַבִּים, וְהִשְׁוָה אֶת קוֹל שַׁדַּי, וְלָמַד מִזֶּה שֶׁ ׳כְּקוֹל מַיִם רַבִּים, כְּקוֹל שַׁדַּי׳ - הוּא. אָמַר לוֹ, עַל זֶה אֲנִי מִתְפַּלֵּא עָלֶיךָ, שֶׁלֹּא הָיוּ שִׂפְתוֹתֶיךָ מְרַחֲשׁוֹת בְּרָזִים עֶלְיוֹנִים.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: תנו רבנן, יומא חד, הוה יתיב רבי שמעון אבבא דתרעא דלוד, והוו תמן רבי יוסי ורבי חגי ורבי אלעזר בריה. אתא רבי פנחס, אמר ליה הא בוצינא דמתניתא אתי, קם רבי שמעון אותביה גביה. אמר ליה, מאי יומא דין משאר יומין, דאת שתיק, ולית פומך מנטף מתקא דדובשא דחכמתא. אמר ליה, מסתכל הוית בלבאי, האי דאמר יחזקאל, (יחזקאל א׳:כ״ד) ואשמע ׳קול כנפיהם כקול מים רבים כקול שדי׳, שקל ליה למים רבים, ושקל ליה לקול שדי, ושמע מינה ׳כקול מים רבים, כקול שדי׳ הוא. אמר ליה על דא תווהנא עלך, דלא הוו שפוותיך מרחשין ברזין עלאין.
התרגום: שנו רבותינו, יום אחד, היה יושב רבי שמעון בפתח שער לוד, והיו שם רבי יוסי ורבי חגי ורבי אלעזר בנו. בא רבי פנחס, אמר, הנה בוצינא דמתניתא בא. קם רבי שמעון והושיבו לידו. אמר לו, מה יום זה משאר הימים, שאתה שותק, ואין פיך מנטף מתיקות דבש החכמה. אמר לו, מסתכל הייתי בלבי, בזה שאמר יחזקאל, (יחזקאל א׳:כ״ד) ואשמע ׳קול כנפיהם כקול מים רבים כקול שדי׳ (יחזקאל א, כד) - השוה את מים רבים, והשוה את קול שדי, ולמד מזה ש ׳כקול מים רבים, כקול שדי׳ - הוא. אמר לו, על זה אני מתפלא עליך, שלא היו שפתותיך מרחשות ברזים עליונים.
לימוד הפיסקה עם כל המפרשים והכלים
כל דברי הזוהר על פסוק זה
פסוקים שהפיסקה מביאה: