׳וירא אלהים כי טוב׳ לאחר הפעלה - אזהרה שלא לשבח דבר עד סיומו
זוהר חדש · מדרש הנעלם בראשית בהמשכו - ׳יקוו המים׳ רקיעת הארץ על המים וכנוס הצדיקים · מאמר 13 · פיסקה 21
לשון הזוהר
שָׁאַל רַבִּי יִצְחָק לְרַבִּי אֶלְעָזָר, כַּד הֲוֵי אָזְלֵי בְּמַדְבְּרָא. אֲמַר אֲנָא בָּעֵי לְמִשְׁאַל חַד שְׁאֵילְתָּא, אִי לָאו הֲוָה חֲטָאָה. אָמַר לֵיהּ יָאוֹת אַנְתְּ לְמִשְׁאַל בְּאוֹרַיְיתָא, מַה דְּאַתְּ בָּעֵי שְׁאַל. אֲמַר, הַאי דְּאָמַר קְרָא, (בראשית א׳:י׳) ׳וַיַּרְא אֱלֹהִים כִּי טוֹב׳. אִי קוֹדֶם הַפְּעוּלָּה הֲוָה, יָאוֹת הוּא וְשַׁפִּיר. אֶלָּא מַה דְּאָמַר לְאַחַר הַפְּעוּלָּה, מַשְׁמַע דְּלָא הֲוָה יָדַע קוֹדֶם לָכֵן עִיקַּר הַפְּעוּלָּה וְתִיקּוּנָהּ וְיוֹפְיָהּ. וּכְשֶׁהָיְתָה הַפְּעוּלָּה נִגְמֶרֶת, מַשְׁמַע דְּהֲוָה מְעַיֵּין בָּהּ כְּמוֹת שֶׁהִיא עוֹמֶדֶת, וַאֲזַי הוּא אוֹמֵר ׳כִּי טוֹב׳, דִּכְתִיב וַיַּרְא, וְאַחַר כַּךְ אָמַר ׳כִּי טוֹב׳. אָמַר לֵיהּ לָאו חֲטָאָה הוּא, וְאַתְּ צָרִיךְ לְמִשְׁאַל דָּא. וְדָא הִיא אַזְהָרָה לְבַּר נָשׁ, דְּאָמַר רִבִּי יְהוּדָה, כְּשֶׁיִּלְמוֹד אָדָם בְּמַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית, פְּעוּלָּתוֹ שֶׁל כָּל יוֹם וָיוֹם, אֵין לוֹ לִשְׁאוֹל עַל מַה שֶּׁאֵינוֹ מְצֻוֶּוה, וְלוֹמַר פְּעוּלָּה זוֹ לָמָּה נַעֲשֵׂית כָּךְ בִּדְמוּת זוֹ. וְזוֹ נַעֲשֵׂית כָּךְ בִּדְמוּת זוֹ. וֶאֱמוֹר לוֹ, תֵּדַע לָמָּה, ׳וַיַּרְא אֱלֹהִים כִּי טוֹב׳ לַעֲשׂוֹתוֹ, וְעַל כֵּן אַל תִּשְׁאַל יוֹתֵר. וְעוֹד, כְּדֵי לְהַזְהִיר לִבְנֵי אָדָם, וּלְהוֹרוֹת לָהֶם הַדֶּרֶךְ הַנָּכוֹן, כִּי גָּלוּי וְיָדוּעַ לְפָנָיו הַפְּעוּלָּה קוֹדֶם שֶׁיַּעֲשֶׂהָ, וְלֹא רָצָה לוֹמַר טוֹב הוּא זֶה, עַד גְּמַר הַמְלָאכָה. וְכָךְ אֵין רָאוּי לָאָדָם לְשַׁבֵּחַ הַדָּבָר עַד סִיּוּמוֹ, שֶׁמָּא יִמְצָא בוֹ גֵּרָעוֹן וְיִתְבַּדֶּה, וְיֵאָחֵז בִּדְבָרָיו.
תרגום
שָׁאַל רִבִּי יִצְחָק אֶת רִבִּי אֶלְעָזָר, כְּשֶׁהָיוּ הוֹלְכִים בַּמִּדְבָּר. אָמַר, אֲנִי רוֹצֶה לִשְׁאוֹל שְׁאֵלָה אַחַת, אִם לֹא תִּהְיֶה חֵטְא. אָמַר לוֹ, יָפֶה אַתָּה עוֹשֶׂה לִשְׁאוֹל בַּתּוֹרָה, מַה שֶּׁאַתָּה רוֹצֶה שְׁאַל. אָמַר, זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב, (בראשית א׳:י׳) ׳וַיַּרְא אֱלֹהִים כִּי טוֹב׳. אִם קֹדֶם הַפְּעֻלָּה הָיָה, יָפֶה הוּא וְנָכוֹן. אֶלָּא מַה שֶּׁאָמַר לְאַחַר הַפְּעֻלָּה, מַשְׁמָע שֶׁלֹּא הָיָה יוֹדֵעַ קֹדֶם לָכֵן עִקַּר הַפְּעֻלָּה וְתִקּוּנָהּ וְיָפְיָהּ. וּכְשֶׁהָיְתָה הַפְּעֻלָּה נִגְמֶרֶת, מַשְׁמָע שֶׁהָיָה מְעַיֵּן בָּהּ כְּפִי שֶׁהִיא עוֹמֶדֶת, וְאָז הוּא אוֹמֵר ׳כִּי טוֹב׳, שֶׁכָּתוּב וַיַּרְא, וְאַחַר כָּךְ אָמַר ׳כִּי טוֹב׳. אָמַר לוֹ, אֵין זֶה חֵטְא, וְאַתָּה צָרִיךְ לִשְׁאוֹל זֹאת. וְזוֹ הִיא אַזְהָרָה לְבֶן אָדָם, שֶׁאָמַר רִבִּי יְהוּדָה, כְּשֶׁיִּלְמַד אָדָם בְּמַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית, פְּעֻלָּתוֹ שֶׁל כָּל יוֹם וָיוֹם, אֵין לוֹ לִשְׁאוֹל עַל מַה שֶּׁאֵינוֹ מְצֻוֶּה, וְלוֹמַר פְּעֻלָּה זוֹ לָמָּה נַעֲשֵׂית כָּךְ בִּדְמוּת זוֹ. וְזוֹ נַעֲשֵׂית כָּךְ בִּדְמוּת זוֹ. וְיֵאָמֵר לוֹ, תֵּדַע לָמָּה, ׳וַיַּרְא אֱלֹהִים כִּי טוֹב׳ לַעֲשׂוֹתוֹ, וְעַל כֵּן אַל תִּשְׁאַל יוֹתֵר. וְעוֹד, כְּדֵי לְהַזְהִיר לִבְנֵי אָדָם, וּלְהוֹרוֹת לָהֶם הַדֶּרֶךְ הַנָּכוֹן, כִּי גָּלוּי וְיָדוּעַ לְפָנָיו הַפְּעֻלָּה קֹדֶם שֶׁיַּעֲשֶׂהָ, וְלֹא רָצָה לוֹמַר טוֹב הוּא זֶה, עַד גְּמַר הַמְּלָאכָה. וְכָךְ אֵין רָאוּי לָאָדָם לְשַׁבֵּחַ הַדָּבָר עַד סִיּוּמוֹ, שֶׁמָּא יִמְצָא בּוֹ גֵּרָעוֹן וְיִתְבַּדֶּה, וְיֵאָחֵז בִּדְבָרָיו.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: שאל רבי יצחק לרבי אלעזר, כד הוי אזלי במדברא. אמר אנא בעי למשאל חד שאילתא, אי לאו הוה חטאה. אמר ליה יאות אנת למשאל באורייתא, מה דאת בעי שאל. אמר, האי דאמר קרא, (בראשית א׳:י׳) ׳וירא אלהים כי טוב׳. אי קודם הפעולה הוה, יאות הוא ושפיר. אלא מה דאמר לאחר הפעולה, משמע דלא הוה ידע קודם לכן עיקר הפעולה ותיקונה ויופיה. וכשהיתה הפעולה נגמרת, משמע דהוה מעיין בה כמות שהיא עומדת, ואזי הוא אומר ׳כי טוב׳, דכתיב וירא, ואחר כך אמר ׳כי טוב׳. אמר ליה לאו חטאה הוא, ואת צריך למשאל דא. ודא היא אזהרה לבר נש, דאמר רבי יהודה, כשילמוד אדם במעשה בראשית, פעולתו של כל יום ויום, אין לו לשאול על מה שאינו מצווה, ולומר פעולה זו למה נעשית כך בדמות זו. וזו נעשית כך בדמות זו. ואמור לו, תדע למה, ׳וירא אלהים כי טוב׳ לעשותו, ועל כן אל תשאל יותר. ועוד, כדי להזהיר לבני אדם, ולהורות להם הדרך הנכון, כי גלוי וידוע לפניו הפעולה קודם שיעשה, ולא רצה לומר טוב הוא זה, עד גמר המלאכה. וכך אין ראוי לאדם לשבח הדבר עד סיומו, שמא ימצא בו גרעון ויתבדה, ויאחז בדבריו.
התרגום: שאל רבי יצחק את רבי אלעזר, כשהיו הולכים במדבר. אמר, אני רוצה לשאול שאלה אחת, אם לא תהיה חטא. אמר לו, יפה אתה עושה לשאול בתורה, מה שאתה רוצה שאל. אמר, זה שאמר הכתוב, (בראשית א׳:י׳) ׳וירא אלהים כי טוב׳. אם קדם הפעלה היה, יפה הוא ונכון. אלא מה שאמר לאחר הפעלה, משמע שלא היה יודע קדם לכן עקר הפעלה ותקונה ויפיה. וכשהיתה הפעלה נגמרת, משמע שהיה מעין בה כפי שהיא עומדת, ואז הוא אומר ׳כי טוב׳, שכתוב וירא, ואחר כך אמר ׳כי טוב׳. אמר לו, אין זה חטא, ואתה צריך לשאול זאת. וזו היא אזהרה לבן אדם, שאמר רבי יהודה, כשילמד אדם במעשה בראשית, פעלתו של כל יום ויום, אין לו לשאול על מה שאינו מצוה, ולומר פעלה זו למה נעשית כך בדמות זו. וזו נעשית כך בדמות זו. ויאמר לו, תדע למה, ׳וירא אלהים כי טוב׳ לעשותו, ועל כן אל תשאל יותר. ועוד, כדי להזהיר לבני אדם, ולהורות להם הדרך הנכון, כי גלוי וידוע לפניו הפעלה קדם שיעשה, ולא רצה לומר טוב הוא זה, עד גמר המלאכה. וכך אין ראוי לאדם לשבח הדבר עד סיומו, שמא ימצא בו גרעון ויתבדה, ויאחז בדבריו.