ממלכת הזוהר › זוהר › זוהר חדש › מאמר 127: עוד לפרשת וירא - הכל צפוי והרשות נתונה בגזרת הדורות ותשע חקיקות המלך › פיסקה 1

׳וירא אליו׳ בהראות דור דור ופרנסיו - וגזרת המלאך שאינה ברשע וצדיק

זוהר חדש · עוד לפרשת וירא - הכל צפוי והרשות נתונה בגזרת הדורות ותשע חקיקות המלך · מאמר 127 · פיסקה 1

לשון הזוהר

אָמַר רִבִּי שִׁמְעוֹן מַאי וַיַּרְא אֵלָיו. אֶלָּא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא כְּגַוְנָא דְּאַחֲזֵי לְאָדָם קַדְמָאָה, דּוֹר דּוֹר וּפַרְנָסָיו דּוֹר דּוֹר וּמַנְהִיגָיו, הָכֵי אַחֲזֵי לֵהּ לְאַבְרָהָם וְאָמַר, בְּהַאי דָּרָא יְהוֹן צַדִּיקִים, וּבְהַאי דָּרָא בֵּינוֹנִיִּים, וּבְהַאי דָּרָא רְשָׁעִים. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי, בּוּצִינָא קַדִּישָׁא, הָא אוֹקְמוּהּ הַכֹּל בִּידֵי שָׁמַיִם חוּץ מִיִּרְאַת שָׁמַיִם, וּקְרָא אָחֳרָא כְּתִיב ׳מִפִּי עֶלְיוֹן לֹא תֵצֵא הָרָעוֹת וְהַטוֹב׳. וְאִם קֹדֶם דְּאַתְיָן לְעָלְמָא, אִתְגְּזַר עָלַיְהוּ לְמֶהֱוֵי צַדִּיקִים אוֹ רְשָׁעִים אוֹ בֵּינוֹנִיִּים, לָא הֲוָה עָתִיד לְמֶהֱוֵי לוֹן אַגְרָא וְעוֹנְשָׁא, וְלָא הֲוָה לֵהּ לַנָּבִיא לְמֵימַר לוֹן מַתְנִיתִין לְמֵימַר, הַכֹּל בִּידֵי שָׁמַיִם חוּץ מִיִּרְאַת שָׁמַיִם. אָמַר רִבִּי שִׁמְעוֹן שְׁאִלְתָּא דָּא עֲמִיקָא, וְאַפְלִיגוּ בָּהּ קַדְמָאֵי, וְסַגִּיאִין כָּשְׁלוּ בָּהּ. בְּגִין דְּלָא מָטוּ לְעוּמְקָא דְּרָזָא. עַל נָבִיא אִתְּמַר הַאי קְרָא, (ירמיהו א׳:ה׳) ׳בְּטֶרֶם אֶצָּרְךָ בְּבֶטֶן יְדַעְתִּיךָ׳. וְרָזָא דָּא הַכֹּל צָפוּן, וְהָרְשׁוּת נְתוּנָה, הָא מִלִּין אִלֵּין סְתִימִין, וְלָא אִתְגַּלְּיָן אֶלָּא בְּמַאי דְּאוֹקְמוּהּ רַבָּנָן, מַחֲשָׁבָה טוֹבָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְצָרְפָהּ לְמַעֲשֶׂה. מַחֲשָׁבָה רָעָה אֵין הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְצָרְפָה לְמַעֲשֶׂה. מַחֲשָׁבָה טוֹבָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְצָרְפָהּ לְמַעֲשֶׂה, אוֹלִיפְנָא מֵהָכָא דְּקֹדֶם דְּאַתְיָא לְעוֹלָם, צָלֵי בְּגִינֵהּ וְשַׁוֵּי מַחֲשַׁבְתֵּהּ בֵּהּ בְּשַׁעֲתָא דְּזִוּוּגָא, וּבְגִין דָּא כְּתִיב ׳בְּטֶרֶם אֶצָּרְךָ׳ וְכוּ' וּבְטֶרֶם. חַד עַל דְּצָלֵי בְּגִינֵהּ קֹדֶם דְּאָתָא לְעָלְמָא. בְּגִין דְּשַׁוֵּי מַחֲשַׁבְתֵּהּ בֵּהּ קֹדֶם יְצִירָתֵהּ בַּבֶּטֶן בְּשַׁעֲתָא דְּזִוּוּגָא. וּבְגִין דָּא ׳בְּטֶרֶם אֶצָּרְךָ בַּבֶּטֶן יְדַעְתִּיךָ וּבְטֶרֶם תֵצֵא מֵרֶחֶם׳. וּבְגִין דְּאַקְדִּימַת לֵהּ בִּצְלוֹתָא וּבְמַחֲשַׁבְתֵּהּ קֹדֶם יְצַרְתִּיהָ וְקֹדֶם דְּנָפַק מֵרֶחֶם אִמֵּהּ אִיהוּ מְנַבֵּא עֲתִידוֹת קֹדֶם דְּיֵיתוּן לְעָלְמָא. כָּל שֶׁכֵּן קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא דְּיָדַע כָּל דָּרִין קֹדֶם דְּיֵיתוּן לְעָלְמָא. דְּקֹדֶם דְּיֵיתֵי כָּל בַּר נָשׁ לְעָלְמָא, קֹדֶם יְצַרְתִּיהָ מַלְאָךְ מְמֻנֶּה עַל הַהִיא טִפָּה, וְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא גָּזִיר עָלֵהּ אִם יִהְיֶה נָבִיא אוֹ חָכָם אוֹ בַּעַל מִקְרָא וּמִשְׁנָה, אוֹ מָארֵי רוּחַ הַקֹּדֶשׁ, אוֹ מָארֵי בַּת קוֹל, דְּאִתְנְהִיג בַּת קוֹל בְּמִלּוּלָא דִּילֵהּ, וְיֵימָא הֲלָכָה כִּפְלוֹנִי. אוֹ אִם יִהְיֶה טִפֵּשׁ, אֲבָל רָשָׁע וְצַדִּיק לֹא קָא גָּזַר. אַף עַל גַּב דַּאֲבוֹי עָבֵד. לֵהּ בְּמַחֲשָׁבָה רָעָה, דְּעָבִיד בֵּהּ מַעֲשֶׂה דְּעָבִיד לֵהּ בְּנִדָּה אוֹ כַּעֲרָיוֹת, אוֹ בִּגְוִיָּה אוֹ בְּזוֹנָה אוֹ בְּשִׁפְחָה.

תרגום

אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן: מַהוּ ׳וַיֵּרָא אֵלָיו׳? אֶלָּא הקב"ה, כְּדֶרֶךְ שֶׁהֶרְאָה לְאָדָם הָרִאשׁוֹן דּוֹר דּוֹר וּפַרְנָסָיו, דּוֹר דּוֹר וּמַנְהִיגָיו, כָּךְ הֶרְאָה לְאַבְרָהָם וְאָמַר: בְּדוֹר זֶה יִהְיוּ צַדִּיקִים, וּבְדוֹר זֶה בֵּינוֹנִיִּים, וּבְדוֹר זֶה רְשָׁעִים. אָמַר רַבִּי יוֹסֵי: בּוּצִינָא קַדִּישָׁא, הֲרֵי קָבְעוּ ׳הַכֹּל בִּידֵי שָׁמַיִם חוּץ מִיִּרְאַת שָׁמַיִם׳, וּפָסוּק אַחֵר כָּתוּב ׳מִפִּי עֶלְיוֹן לֹא תֵצֵא הָרָעוֹת וְהַטוֹב׳ (איכה ג, לח) - וְאִם עוֹד בְּטֶרֶם בָּאִים לָעוֹלָם נִגְזָר עֲלֵיהֶם לִהְיוֹת צַדִּיקִים אוֹ רְשָׁעִים אוֹ בֵּינוֹנִיִּים, לֹא הָיָה עָתִיד לִהְיוֹת לָהֶם שָׂכָר וְעֹנֶשׁ, וְלֹא הָיָה צָרִיךְ הַנָּבִיא לוֹמַר לָהֶם, וְלֹא הָיְתָה הַמִּשְׁנָה צְרִיכָה לוֹמַר: הַכֹּל בִּידֵי שָׁמַיִם חוּץ מִיִּרְאַת שָׁמַיִם. אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן: שְׁאֵלָה זוֹ עֲמֻקָּה, וְנֶחְלְקוּ בָּהּ הָרִאשׁוֹנִים, וְרַבִּים נִכְשְׁלוּ בָּהּ, מִשּׁוּם שֶׁלֹּא הִגִּיעוּ לְעֹמֶק הַסּוֹד. עַל נָבִיא נֶאֱמַר הַפָּסוּק הַזֶּה, (ירמיהו א׳:ה׳) ׳בְּטֶרֶם אֶצָּרְךָ בְּבֶטֶן יְדַעְתִּיךָ׳ (ירמיה א, ה) - וְסוֹד זֶה - הַכֹּל צָפוּן, וְהָרְשׁוּת נְתוּנָה. הֲרֵי דְּבָרִים אֵלּוּ סְתוּמִים, וְאֵינָם מִתְגַּלִּים אֶלָּא בְּמַה שֶּׁקָּבְעוּ רַבּוֹתֵינוּ: מַחֲשָׁבָה טוֹבָה הקב"ה מְצָרְפָהּ לְמַעֲשֶׂה, מַחֲשָׁבָה רָעָה אֵין הקב"ה מְצָרְפָהּ לְמַעֲשֶׂה. מַחֲשָׁבָה טוֹבָה הקב"ה מְצָרְפָהּ לְמַעֲשֶׂה - לָמַדְנוּ מִכָּאן שֶׁעוֹד בְּטֶרֶם בָּא לָעוֹלָם, הִתְפַּלֵּל בִּגְלָלוֹ וְשָׂם מַחְשַׁבְתּוֹ בּוֹ בִּשְׁעַת הַזִּוּוּג, וּמִשּׁוּם כָּךְ כָּתוּב ׳בְּטֶרֶם אֶצָּרְךָ׳ וְכוּ' וּ ׳בְטֶרֶם׳. אֶחָד עַל שֶׁהִתְפַּלֵּל בִּגְלָלוֹ קֹדֶם שֶׁבָּא לָעוֹלָם, מִשּׁוּם שֶׁשָּׂם מַחְשַׁבְתּוֹ בּוֹ קֹדֶם יְצִירָתוֹ בַּבֶּטֶן בִּשְׁעַת הַזִּוּוּג. וּמִשּׁוּם כָּךְ ׳בְּטֶרֶם אֶצָּרְךָ בַּבֶּטֶן יְדַעְתִּיךָ וּבְטֶרֶם תֵּצֵא מֵרֶחֶם׳ - וּמִשּׁוּם שֶׁהִקְדִּים לוֹ בִּתְפִלָּה וּבְמַחֲשָׁבָה קֹדֶם יְצַרְתִּיהָ, וְקֹדֶם שֶׁיָּצָא מֵרֶחֶם אִמּוֹ הוּא מְנַבֵּא עֲתִידוֹת עוֹד בְּטֶרֶם יָבוֹאוּ לָעוֹלָם. כָּל שֶׁכֵּן הקב"ה, שֶׁיּוֹדֵעַ כָּל הַדּוֹרוֹת עוֹד בְּטֶרֶם יָבוֹאוּ לָעוֹלָם. שֶׁעוֹד בְּטֶרֶם יָבוֹא כָּל בֶּן אָדָם לָעוֹלָם, קֹדֶם שֶׁנּוֹצְרָה, מַלְאָךְ מְמֻנֶּה עַל אוֹתָהּ טִפָּה, וְהקב"ה גּוֹזֵר עָלָיו אִם יִהְיֶה נָבִיא אוֹ חָכָם אוֹ בַּעַל מִקְרָא וּמִשְׁנָה, אוֹ בַּעַל רוּחַ הַקֹּדֶשׁ, אוֹ בַּעַל בַּת קוֹל, שֶׁתִּתְנַהֵג בַּת קוֹל בְּדִבּוּרוֹ, וְתֹאמַר ׳הֲלָכָה כִּפְלוֹנִי׳. אוֹ אִם יִהְיֶה טִפֵּשׁ, אֲבָל רָשָׁע וְצַדִּיק לֹא גָּזַר. אַף עַל פִּי שֶׁאָבִיו עָשָׂה לוֹ בְּמַחֲשָׁבָה רָעָה, שֶׁעָשָׂה בּוֹ מַעֲשֶׂה שֶׁעָשָׂה לוֹ בְּנִדָּה אוֹ בַּעֲרָיוֹת, אוֹ בְּגוֹיָה אוֹ בְּזוֹנָה אוֹ בְּשִׁפְחָה.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: אמר רבי שמעון מאי וירא אליו. אלא קודשא בריך הוא כגונא דאחזי לאדם קדמאה, דור דור ופרנסיו דור דור ומנהיגיו, הכי אחזי לה לאברהם ואמר, בהאי דרא יהון צדיקים, ובהאי דרא בינוניים, ובהאי דרא רשעים. אמר רבי יוסי, בוצינא קדישא, הא אוקמוה הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים, וקרא אחרא כתיב ׳מפי עליון לא תצא הרעות והטוב׳. ואם קדם דאתין לעלמא, אתגזר עליהו למהוי צדיקים או רשעים או בינוניים, לא הוה עתיד למהוי לון אגרא ועונשא, ולא הוה לה לנביא למימר לון מתניתין למימר, הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים. אמר רבי שמעון שאלתא דא עמיקא, ואפליגו בה קדמאי, וסגיאין כשלו בה. בגין דלא מטו לעומקא דרזא. על נביא אתמר האי קרא, (ירמיהו א׳:ה׳) ׳בטרם אצרך בבטן ידעתיך׳. ורזא דא הכל צפון, והרשות נתונה, הא מלין אלין סתימין, ולא אתגלין אלא במאי דאוקמוה רבנן, מחשבה טובה הקדוש ברוך הוא מצרפה למעשה. מחשבה רעה אין הקדוש ברוך הוא מצרפה למעשה. מחשבה טובה הקדוש ברוך הוא מצרפה למעשה, אוליפנא מהכא דקדם דאתיא לעולם, צלי בגינה ושוי מחשבתה בה בשעתא דזווגא, ובגין דא כתיב ׳בטרם אצרך׳ וכו' ובטרם. חד על דצלי בגינה קדם דאתא לעלמא. בגין דשוי מחשבתה בה קדם יצירתה בבטן בשעתא דזווגא. ובגין דא ׳בטרם אצרך בבטן ידעתיך ובטרם תצא מרחם׳. ובגין דאקדימת לה בצלותא ובמחשבתה קדם יצרתיה וקדם דנפק מרחם אמה איהו מנבא עתידות קדם דייתון לעלמא. כל שכן קודשא בריך הוא דידע כל דרין קדם דייתון לעלמא. דקדם דייתי כל בר נש לעלמא, קדם יצרתיה מלאך ממנה על ההיא טפה, וקודשא בריך הוא גזיר עלה אם יהיה נביא או חכם או בעל מקרא ומשנה, או מארי רוח הקדש, או מארי בת קול, דאתנהיג בת קול במלולא דילה, ויימא הלכה כפלוני. או אם יהיה טפש, אבל רשע וצדיק לא קא גזר. אף על גב דאבוי עבד. לה במחשבה רעה, דעביד בה מעשה דעביד לה בנדה או כעריות, או בגויה או בזונה או בשפחה.

התרגום: אמר רבי שמעון: מהו ׳וירא אליו׳? אלא הקב"ה, כדרך שהראה לאדם הראשון דור דור ופרנסיו, דור דור ומנהיגיו, כך הראה לאברהם ואמר: בדור זה יהיו צדיקים, ובדור זה בינוניים, ובדור זה רשעים. אמר רבי יוסי: בוצינא קדישא, הרי קבעו ׳הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים׳, ופסוק אחר כתוב ׳מפי עליון לא תצא הרעות והטוב׳ (איכה ג, לח) - ואם עוד בטרם באים לעולם נגזר עליהם להיות צדיקים או רשעים או בינוניים, לא היה עתיד להיות להם שכר וענש, ולא היה צריך הנביא לומר להם, ולא היתה המשנה צריכה לומר: הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים. אמר רבי שמעון: שאלה זו עמקה, ונחלקו בה הראשונים, ורבים נכשלו בה, משום שלא הגיעו לעמק הסוד. על נביא נאמר הפסוק הזה, (ירמיהו א׳:ה׳) ׳בטרם אצרך בבטן ידעתיך׳ (ירמיה א, ה) - וסוד זה - הכל צפון, והרשות נתונה. הרי דברים אלו סתומים, ואינם מתגלים אלא במה שקבעו רבותינו: מחשבה טובה הקב"ה מצרפה למעשה, מחשבה רעה אין הקב"ה מצרפה למעשה. מחשבה טובה הקב"ה מצרפה למעשה - למדנו מכאן שעוד בטרם בא לעולם, התפלל בגללו ושם מחשבתו בו בשעת הזווג, ומשום כך כתוב ׳בטרם אצרך׳ וכו' ו ׳בטרם׳. אחד על שהתפלל בגללו קדם שבא לעולם, משום ששם מחשבתו בו קדם יצירתו בבטן בשעת הזווג. ומשום כך ׳בטרם אצרך בבטן ידעתיך ובטרם תצא מרחם׳ - ומשום שהקדים לו בתפלה ובמחשבה קדם יצרתיה, וקדם שיצא מרחם אמו הוא מנבא עתידות עוד בטרם יבואו לעולם. כל שכן הקב"ה, שיודע כל הדורות עוד בטרם יבואו לעולם. שעוד בטרם יבוא כל בן אדם לעולם, קדם שנוצרה, מלאך ממנה על אותה טפה, והקב"ה גוזר עליו אם יהיה נביא או חכם או בעל מקרא ומשנה, או בעל רוח הקדש, או בעל בת קול, שתתנהג בת קול בדבורו, ותאמר ׳הלכה כפלוני׳. או אם יהיה טפש, אבל רשע וצדיק לא גזר. אף על פי שאביו עשה לו במחשבה רעה, שעשה בו מעשה שעשה לו בנדה או בעריות, או בגויה או בזונה או בשפחה.

מן המפרשים

הסולם: מן המקבילה בתרומה מאמר נד, כא (קנט.) מחשבה טובה וכו': מחשבה טובה מצרפה הקב"ה למעשה. ומאחר שאתה בנו, על כל שחשבת בשביל אדונך, יקיים על ידך, ולא תזוז ממנו לעולם, אלא שתהיה בצורתו בכל. ואתה בזמן הגלות אתה נעלם מבני אדם. ואני,…

ביאור הגר"א: מן המקבילה בתיקוני זוהר מאמר פט, כט (מח:) הא מלין אלין כו'. ר"ל של התנא שאמר הכל צפוי והרשות כו' (אבות ג טו) :

לכל המפרשים על פיסקה זו

כל דברי הזוהר על פסוק זה

פסוקים שהפיסקה מביאה: