השלכת רצועות האומות בתשובה - וכל ספירה נותנת חלקה בשם לפעולתו
זוהר חדש · עוד לפרשת שלח לך - גלגול הנשמה ב ׳לך לך׳ ו ׳נעשה אדם׳ בשתוף התחתונים · מאמר 126 · פיסקה 19
לשון הזוהר
וְכַד חַזְרִין בִּתְיוּבְתָּא זָרִיק רְצוּעִין מִידֵהּ, וְלָא יְהֵא בְּהוֹן מַמָּשׁ. דְּחֵילָא דִּרְצוּעִין לָאו אִיהוּ אֶלָּא בִּידָא דמיי' (נראה דמאן) דְּנָטִיל. דְּעָלַיְהוּ אִתְּמַר ׳כָּל הַגּוֹיִים כְּאַיִן נֶגְדּוֹ׳. וּבְגִין דְּיִשְׂרָאֵל אִית בְּהוּ חוּלָק' מִבּוֹרֵא עָלְמִין דְּאִיהוּ עִלַּת עַל כֹּלָּא. וּמֵעֶשֶׂר סְפִירָאָן וּמִכָּרְסְיָן וּמַלְאָכִין וְכוֹכָבַיָּא וּמַזָּלִין כַּד חַזְרִין בִּתְשׁוּבָה הַכֹּל מַה דְּאִתְנְטִילוּ בעון רַחֲמֵי עָלַיְהוּ. בַּר מִשֵּׁדִין וּמַזִּיקִין וְחֵילִין דִּמְסָאֲבוּ, דְּאִתְּמַר בְּיִשְׂרָאֵל ׳אַל תִטַמְאוּ בְּכָל אֵלֶּה׳, דְּלֵית לוֹן חוּלָקָא בְּהוֹן. וּבְגִין דָּא אֻמִּין דְּעָלְמָא דְּנִשְׁמָתִין דִּילְהוֹן מֵאִנּוּן חֵילִין דִּמְסָאֲבוּ, לֵית לְשַׁתְּפָא בְּהוֹן לַאֲכִילָה וּשְׁתִיָּה, וְלֹא בְּכָל עוֹבָדֵיהוֹן, דְּעָלַיְהוּ כְּתִיב ׳אֲשֶׁר חֵלֶק ה' אֱלֹהֶיךָ וְגוֹ'׳, וּבְךָ בָּחַר ה'. וְעָלַיְהוּ אִתְּמַר ׳כִּי כָּל הָעַמִּים יֵלְכוּ אִישׁ בְּשֵׁם אֱלֹהָיו וְגוֹ'׳, דְּאִיהוּ יָחִיד וּמְיֻחָד בְּכָל מַשִּׁרְיָן דִּכְלִילָן בְּהוֹן. וּבְגִין דְּיִשְׂרָאֵל כְּלִילָן מֵעִלָּאִין וְתַתָּאִין, וְעִלַּת עַל כֹּלָּא שַׁוֵּי שְׁמֵהּ בְּהוֹן, וְאִנּוּן רְחִימִין יַתִּיר מִמַּלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת, בְּגִין דְּאִית לוֹן חוּלָקָא בִּסְפִירָן, מַה דְּלָאו הָכֵי בְּמַלְאָכִין. בְּגִין דְּיִשְׂרָאֵל אִנּוּן ערביה וְאַחֲסַנְתֵּהּ, כְּגַוְנָא דִּבְנִין לְגַבֵּי אֲבוּהוֹן. דְּמַלְאָכִין לָאו אִנּוּן לְגַבֵּי סְפִירָן אֶלָּא כְּסוּסְוָן לְגַבֵּי רוֹכְבֵי עָלַיְהוּ. אֲבָל יִשְׂרָאֵל בְּגִין דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, וְאוֹקְמוּהּ מ"מ אֵין יִשְׂרָאֵל נִגְאָלִין עַד שֶׁיִּשְׁתַּעְבְּדוּ בְּשִׁבְעִין וּתְרֵין אֻמִּין. וּבְגִין דָּא כָּלַל קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בְּסַנְחֵרִיב ע"ב אֻמִּין, לְקַיִּם בְּהוֹן מִ'לְחָמָה לַ'ה' בַּ'עֲמָלֵק מִדּוֹר דּוֹר. וְלָקֳבֵל ע"ב שָׂרִים אִנּוּן שְׁמָהָן שִׁבְעִין וּתְרֵין דְּוַיִּסַּע וַיָּבֹא וַיֵּט, לְקַיְּמָא בְּהוֹן ׳הִנֵּה ה' רוֹכֵב עַל׳ עָ"ב קַ"ל, לְנָטְלָא מִנַּיְהוֹן נוּקְמָא מֵעֲמָלֵק דְּכָלִיל עָ"ב אֻמִּין בֵּהּ. וְלָקֳבֵל ע"ב שְׁמָהָן אִיהוּ וַיְכֻלּוּ דְּסָלִיק ע"ב. וְדָא עָלֵהּ אִתְּמַר דְּזָרַע כָּל זִרְעוֹנִין בְּבַת אַחַת יְחִידָה וְהִיא כַּלָּה שַׁבַּת מַלְכְּתָא מִן קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, דְּאִיהוּ תִּפְאֶרֶת וּמַעֲשֶׂה דִּילֵהּ. וּבְגִין דְּכָל בִּרְיָן דִּבְרֵאשִׁית אִתְכְּלִילָן בֵּהּ, לְכָךְ הִתְחִילָה תּוֹרָה בְּבֵי"ת מִן בְּרֵאשִׁית. וְאִיהִי בַּת זוּגֵהּ דְּתִפְאֶרֶת אָדָם כָּל חַד יָהִיב בֵּהּ חוּלָקֵהּ. וְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא יָהִיב לָהּ רַב וְשַׁלִּיט עָלַיְהוּ, בְּגִין דְּכֻלְּהוּ אִתְבְּרִיאוּ בְּאָת יוּ"ד בַּת יְחִידָא כְּלִילָא מֵעֶשֶׂר אֲמִירָן, וְעֶשֶׂר אֱלֹהִים. ה' כְּלִילָא מֵחָמֵשׁ אוֹרְיָן אוֹר דְּיוֹמָא קַדְמָאָה. ו' שִׁית סָמְכִין דִּקְשׁוֹט. יוֹם הַשִּׁשִּׁי ה' בְּגִין דִּבְיוֹם הַשִּׁשִּׁי וְאִשְׁתְּלִים ה' בְּבַת אַחַת. תָּא חֲזֵי כַּד אִית לִסְפִירָן לְמֶעֱבַד פְּעֻלָּה בְּשֵׁם יְדִיעַ, דְּמִתַּמָּן פְּעֻלָּה, לֹא אִשְׁתְּלִים וְלֹא אִתְעֲבִיד עַד דְּכָל סְפִירָה יָהִיב תַּמָּן חוּלָקָא. (נ"א חולהא) דָּא יָהִיב תַּמָּן אַתְוָן דְּאִנּוּן כָּל גּוֹוָנִין אֻכָּמִין מִסִּטְרָא דְּבַת יְחִידָה. וְאִנּוּן סוּמָקִין נִקּוּדִין מִסִּטְרָא דִּתְלָת אֲבָהָן. וְדָא יָהִיב וְכוּ' עַד דְּאִתְכְּלִיל בְּהַהוּא שְׁמָא כָּל סְפִירָן עכ"מ:
תרגום
וּכְשֶׁחוֹזְרִים בִּתְשׁוּבָה, זוֹרֵק אֶת הָרְצוּעוֹת מִיָּדוֹ, וְלֹא יִהְיֶה בָּהֶן מַמָּשׁ, שֶׁכֹּחַ הָרְצוּעוֹת אֵינוֹ אֶלָּא בְּיַד ה' (נראה דמאן) הַנּוֹטֵל. שֶׁעֲלֵיהֶם נֶאֱמַר ׳כָּל הַגּוֹיִם כְּאַיִן נֶגְדּוֹ׳ - וּמִשּׁוּם שֶׁלְּיִשְׂרָאֵל יֵשׁ בָּהֶם חֵלֶק מִבּוֹרֵא הָעוֹלָמִים שֶׁהוּא עִלַּת הַכֹּל. וּמֵעֶשֶׂר סְפִירוֹת וּמִכִּסְאוֹת וּמַלְאָכִים וְכוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת, כְּשֶׁחוֹזְרִים בִּתְשׁוּבָה, הַכֹּל מַה שֶּׁנִּטַּל בַּחֵטְא - מְרַחֲמִים עֲלֵיהֶם. חוּץ מִשֵּׁדִים וּמַזִּיקִים וְחֵילוֹת הַטֻּמְאָה, שֶׁנֶּאֱמַר בְּיִשְׂרָאֵל ׳אַל תִטַמְאוּ בְּכָל אֵלֶּה׳ (ויקרא יח, כד) - שֶׁאֵין לָהֶם חֵלֶק בָּהֶם. וּמִשּׁוּם כָּךְ אֻמּוֹת הָעוֹלָם שֶׁנִּשְׁמוֹתֵיהֶם מֵאוֹתָם חֵילוֹת הַטֻּמְאָה, אֵין לְהִשְׁתַּתֵּף בָּהֶם לַאֲכִילָה וּשְׁתִיָּה וְלֹא בְּכָל מַעֲשֵׂיהֶם, שֶׁעֲלֵיהֶם כָּתוּב ׳אֲשֶׁר חֵלֶק ה' אֱלֹהֶיךָ וְגוֹ'׳ (דברים ד, יט) - ׳וּבְךָ בָּחַר ה׳. ׳וַעֲלֵיהֶם נֶאֱמַר׳ כִּי כָּל הָעַמִּים יֵלְכוּ אִישׁ בְּשֵׁם אֱלֹהָיו ׳וְגוֹ' שֶׁהוּא יָחִיד וּמְיֻחָד בְּכָל הַמַּחֲנוֹת הַכְּלוּלִים בָּהֶם. וּמִשּׁוּם שֶׁיִּשְׂרָאֵל כְּלוּלִים מֵעֶלְיוֹנִים וְתַחְתּוֹנִים, וְעִלַּת הַכֹּל שָׂם שְׁמוֹ בָּהֶם, הֵם אֲהוּבִים יוֹתֵר מִמַּלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת, מִשּׁוּם שֶׁיֵּשׁ לָהֶם חֵלֶק בַּסְּפִירוֹת, מַה שֶּׁאֵין כֵּן בַּמַּלְאָכִים. מִשּׁוּם שֶׁיִּשְׂרָאֵל הֵם עֲרֵבִים וְנַחֲלָתוֹ, כְּעֵין בָּנִים אֵצֶל אֲבִיהֶם, שֶׁהַמַּלְאָכִים אֵינָם אֵצֶל הַסְּפִירוֹת אֶלָּא כְּסוּסִים אֵצֶל רוֹכְבֵיהֶם. אֲבָל יִשְׂרָאֵל בִּגְלַל הקב"ה. וְקָבְעוּ בַּעֲלֵי הַמִּשְׁנָה: אֵין יִשְׂרָאֵל נִגְאָלִים עַד שֶׁיִּשְׁתַּעְבְּדוּ בְּשִׁבְעִים וּשְׁתַּיִם אֻמּוֹת. וּמִשּׁוּם כָּךְ כָּלַל הקב"ה בְּסַנְחֵרִיב שִׁבְעִים וּשְׁתַּיִם אֻמּוֹת, לְקַיֵּם בָּהֶם׳ מִ'לְחָמָה לַ'ה' בַּ'עֲמָלֵק מִדֹּר דֹּר. ׳וּכְנֶגֶד שִׁבְעִים וּשְׁנֵי שָׂרִים, שְׁמוֹתָם שִׁבְעִים וּשְׁנַיִם שֶׁל׳ וַיִּסַּע וַיָּבֹא וַיֵּט, ׳לְקַיֵּם בָּהֶם׳ הִנֵּה ה' רֹכֵב עַל - עָ"ב קַ"ל, ׳לִנְטֹל מֵהֶם נָקָם מֵעֲמָלֵק הַכּוֹלֵל בּוֹ שִׁבְעִים וּשְׁתַּיִם אֻמּוֹת. וּכְנֶגֶד שִׁבְעִים וּשְׁנַיִם הַשֵּׁמוֹת הוּא׳ וַיְכֻלּוּ ׳הָעוֹלֶה עָ"ב. וְעַל זֶה נֶאֱמַר שֶׁזָּרַע כָּל הַזְּרָעִים בְּבַת אַחַת יְחִידָה, וְהִיא כַּלָּה, שַׁבַּת מַלְכְּתָא מִן הקב"ה, שֶׁהוּא תִּפְאֶרֶת וּמַעֲשֵׂהוּ. וּמִשּׁוּם שֶׁכָּל נִבְרְאֵי בְרֵאשִׁית כְּלוּלִים בָּהּ, לְכָךְ הִתְחִילָה הַתּוֹרָה בְּבֵי"ת מִן׳ בְּרֵאשִׁית. וְהִיא בַּת זוּגוֹ שֶׁל תִּפְאֶרֶת אָדָם, כָּל אֶחָד נוֹתֵן בָּהּ חֶלְקוֹ. וְהקב"ה נוֹתֵן לָהּ רַבָּנוּת וְשִׁלְטוֹן עֲלֵיהֶם, מִשּׁוּם שֶׁכֻּלָּם נִבְרְאוּ בְּאוֹת יוּ"ד, בַּת יְחִידָה, כְּלוּלָה מֵעֶשֶׂר אֲמִירוֹת וְעֶשֶׂר אֱלֹהִים. ה' כְּלוּלָה מֵחָמֵשׁ אוֹרוֹת, אוֹר שֶׁל הַיּוֹם הָרִאשׁוֹן. ו' - שֵׁשׁ סֶמֶךְ שֶׁל אֱמֶת, יוֹם הַשִּׁשִּׁי - ה', מִשּׁוּם שֶׁבְּיוֹם הַשִּׁשִּׁי נִשְׁלֶמֶת ה' בְּבַת אַחַת. בֹּא רְאֵה, כְּשֶׁיֵּשׁ לַסְּפִירוֹת לַעֲשׂוֹת פְּעֻלָּה בְּשֵׁם יָדוּעַ, שֶׁמִּשָּׁם הַפְּעֻלָּה, אֵינָהּ נִשְׁלֶמֶת וְאֵינָהּ נַעֲשֵׂית עַד שֶׁכָּל סְפִירָה נוֹתֶנֶת שָׁם חֶלְקָהּ. (נ"א חולהא) זֶה נוֹתֵן שָׁם אוֹתִיּוֹת שֶׁהֵן כָּל הַגְּוָנִים הַשְּׁחוֹרִים מִצַּד בַּת יְחִידָה, וְהֵן הָאֲדֻמִּים הַנְּקֻדּוֹת מִצַּד שְׁלֹשֶׁת הָאָבוֹת. וְזֶה נוֹתֵן וְכוּ', עַד שֶׁנִּכְלָלוֹת בְּאוֹתוֹ הַשֵּׁם כָּל הַסְּפִירוֹת. עכ"מ.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: וכד חזרין בתיובתא זריק רצועין מידה, ולא יהא בהון ממש. דחילא דרצועין לאו איהו אלא בידא דמיי' (נראה דמאן) דנטיל. דעליהו אתמר ׳כל הגויים כאין נגדו׳. ובגין דישראל אית בהו חולק' מבורא עלמין דאיהו עלת על כלא. ומעשר ספיראן ומכרסין ומלאכין וכוכביא ומזלין כד חזרין בתשובה הכל מה דאתנטילו בעון רחמי עליהו. בר משדין ומזיקין וחילין דמסאבו, דאתמר בישראל ׳אל תטמאו בכל אלה׳, דלית לון חולקא בהון. ובגין דא אמין דעלמא דנשמתין דילהון מאנון חילין דמסאבו, לית לשתפא בהון לאכילה ושתיה, ולא בכל עובדיהון, דעליהו כתיב ׳אשר חלק ה' אלהיך וגו'׳, ובך בחר ה'. ועליהו אתמר ׳כי כל העמים ילכו איש בשם אלהיו וגו'׳, דאיהו יחיד ומיחד בכל משרין דכלילן בהון. ובגין דישראל כלילן מעלאין ותתאין, ועלת על כלא שוי שמה בהון, ואנון רחימין יתיר ממלאכי השרת, בגין דאית לון חולקא בספירן, מה דלאו הכי במלאכין. בגין דישראל אנון ערביה ואחסנתה, כגונא דבנין לגבי אבוהון. דמלאכין לאו אנון לגבי ספירן אלא כסוסון לגבי רוכבי עליהו. אבל ישראל בגין דקודשא בריך הוא, ואוקמוה מ"מ אין ישראל נגאלין עד שישתעבדו בשבעין ותרין אמין. ובגין דא כלל קודשא בריך הוא בסנחריב ע"ב אמין, לקים בהון מ'לחמה ל'ה' ב'עמלק מדור דור. ולקבל ע"ב שרים אנון שמהן שבעין ותרין דויסע ויבא ויט, לקימא בהון ׳הנה ה' רוכב על׳ ע"ב ק"ל, לנטלא מניהון נוקמא מעמלק דכליל ע"ב אמין בה. ולקבל ע"ב שמהן איהו ויכלו דסליק ע"ב. ודא עלה אתמר דזרע כל זרעונין בבת אחת יחידה והיא כלה שבת מלכתא מן קודשא בריך הוא, דאיהו תפארת ומעשה דילה. ובגין דכל ברין דבראשית אתכלילן בה, לכך התחילה תורה בבי"ת מן בראשית. ואיהי בת זוגה דתפארת אדם כל חד יהיב בה חולקה. וקודשא בריך הוא יהיב לה רב ושליט עליהו, בגין דכלהו אתבריאו באת יו"ד בת יחידא כלילא מעשר אמירן, ועשר אלהים. ה' כלילא מחמש אורין אור דיומא קדמאה. ו' שית סמכין דקשוט. יום הששי ה' בגין דביום הששי ואשתלים ה' בבת אחת. תא חזי כד אית לספירן למעבד פעלה בשם ידיע, דמתמן פעלה, לא אשתלים ולא אתעביד עד דכל ספירה יהיב תמן חולקא. (נ"א חולהא) דא יהיב תמן אתון דאנון כל גוונין אכמין מסטרא דבת יחידה. ואנון סומקין נקודין מסטרא דתלת אבהן. ודא יהיב וכו' עד דאתכליל בההוא שמא כל ספירן עכ"מ:
התרגום: וכשחוזרים בתשובה, זורק את הרצועות מידו, ולא יהיה בהן ממש, שכח הרצועות אינו אלא ביד ה' (נראה דמאן) הנוטל. שעליהם נאמר ׳כל הגוים כאין נגדו׳ - ומשום שלישראל יש בהם חלק מבורא העולמים שהוא עלת הכל. ומעשר ספירות ומכסאות ומלאכים וכוכבים ומזלות, כשחוזרים בתשובה, הכל מה שנטל בחטא - מרחמים עליהם. חוץ משדים ומזיקים וחילות הטמאה, שנאמר בישראל ׳אל תטמאו בכל אלה׳ (ויקרא יח, כד) - שאין להם חלק בהם. ומשום כך אמות העולם שנשמותיהם מאותם חילות הטמאה, אין להשתתף בהם לאכילה ושתיה ולא בכל מעשיהם, שעליהם כתוב ׳אשר חלק ה' אלהיך וגו'׳ (דברים ד, יט) - ׳ובך בחר ה׳. ׳ועליהם נאמר׳ כי כל העמים ילכו איש בשם אלהיו ׳וגו' שהוא יחיד ומיחד בכל המחנות הכלולים בהם. ומשום שישראל כלולים מעליונים ותחתונים, ועלת הכל שם שמו בהם, הם אהובים יותר ממלאכי השרת, משום שיש להם חלק בספירות, מה שאין כן במלאכים. משום שישראל הם ערבים ונחלתו, כעין בנים אצל אביהם, שהמלאכים אינם אצל הספירות אלא כסוסים אצל רוכביהם. אבל ישראל בגלל הקב"ה. וקבעו בעלי המשנה: אין ישראל נגאלים עד שישתעבדו בשבעים ושתים אמות. ומשום כך כלל הקב"ה בסנחריב שבעים ושתים אמות, לקים בהם׳ מ'לחמה ל'ה' ב'עמלק מדר דר. ׳וכנגד שבעים ושני שרים, שמותם שבעים ושנים של׳ ויסע ויבא ויט, ׳לקים בהם׳ הנה ה' רכב על - ע"ב ק"ל, ׳לנטל מהם נקם מעמלק הכולל בו שבעים ושתים אמות. וכנגד שבעים ושנים השמות הוא׳ ויכלו ׳העולה ע"ב. ועל זה נאמר שזרע כל הזרעים בבת אחת יחידה, והיא כלה, שבת מלכתא מן הקב"ה, שהוא תפארת ומעשהו. ומשום שכל נבראי בראשית כלולים בה, לכך התחילה התורה בבי"ת מן׳ בראשית. והיא בת זוגו של תפארת אדם, כל אחד נותן בה חלקו. והקב"ה נותן לה רבנות ושלטון עליהם, משום שכלם נבראו באות יו"ד, בת יחידה, כלולה מעשר אמירות ועשר אלהים. ה' כלולה מחמש אורות, אור של היום הראשון. ו' - שש סמך של אמת, יום הששי - ה', משום שביום הששי נשלמת ה' בבת אחת. בא ראה, כשיש לספירות לעשות פעלה בשם ידוע, שמשם הפעלה, אינה נשלמת ואינה נעשית עד שכל ספירה נותנת שם חלקה. (נ"א חולהא) זה נותן שם אותיות שהן כל הגונים השחורים מצד בת יחידה, והן האדמים הנקדות מצד שלשת האבות. וזה נותן וכו', עד שנכללות באותו השם כל הספירות. עכ"מ.
מן המפרשים
אור החמה: מן המקבילה בויקרא מאמר יז, א (ח.) - התאמה חלקית ר' אחא פתח וגו' מאי שנא וגו' כי ויבא מורה מעלה שבא אליו למשה ולישראל לא כי לא נמצא דרך זה לנביאי ישראל עם היות דכתיב הנני בא אליך זהו פרטי. אלא דא הוא רזא וגו' עד כי חלק ה' עמו…
הסולם: מן המקבילה בצו מאמר כב, ו (לד.) תפארת כד אחיד וכו׳: תפארת כשנאחז בהן, בב׳ אשות הנ״ל בינה ומלכות, שורה עליו חכמה. שבו אותיות כ״ח מ״ה. מ״ה, היא יוד הא ואו הא, שבגימטריא מ"ה. כ״ח שלו, ה״ס מילוי המילוי של הויה דאלפין, כזה: יו״ד,…
ביאור הגר"א: מן המקבילה בתיקוני זוהר מאמר פט, כז (מח:) ואוקמוה מ"מ אין כו'. חוזר למעלה שאמר לעיל ממנן דעל ע"ב כו' ולפי שרוצה לסיים ולקבל ע"ב כו' שכ"י נכללת מכולם וכן ישראל:
כל דברי הזוהר על פסוק זה
פסוקים שהפיסקה מביאה: