׳ותמת שרה׳ בירידת הנשמה לארבעה יסודות - וחברון חבור התורה אליה
זוהר חדש · עוד לפרשת שלח לך - גלגול הנשמה ב ׳לך לך׳ ו ׳נעשה אדם׳ בשתוף התחתונים · מאמר 126 · פיסקה 9
לשון הזוהר
׳וַתָּמָת שָׂרָה׳ דָּא נִשְׁמְתָא דְּאִתְּמַר בָּהּ ׳וַיִּפַּח בְּאַפָּיו נִשְׁמַת חַיִּים׳. וּמַאי מִיתָה דִּילָהּ, דְּנַחְתַת מִלְּעֵלָּא וְעָאלַת בְּאַרְבַּע יְסוֹדִין בִּישִׁין דְּאִנּוּן אֵשׁ רוּחַ מַיִם עָפָר וְאִנּוּן שִׁתּוּפָא דְּנַפְשָׁא דִבְעִירָא, בְּגִין דְּאִיהוּ תַּמָּן בְּלֹא אוֹרַיְתָא. דְּקֹדֶם דְּנִשְׁמְתָא נַחְתָּא בְּגוּפָא בְּד' יְסוֹדִין אִלֵּין אִתְיְהִיבַת אוֹרַיְתָא כֻּלָּהּ. וּמִיָּד דְּעָאלָת בְּגוּפָא אִסְתַּלְּקַת מִנֵּהּ. וְרָזָא דְּמִלָּה אֲנִי מְלֵאָה הָלַכְתִּי וְרֵיקָם הֱשִׁיבַנִי ה'. אָמְרָה נִשְׁמְתָא אֲנָא מְלֵאָה אֲזִלְנָא לְהַאי (נראה מהאי) עָלְמָא וּכְעָן רֵיקָן הֶחֱזִירַנִי ה' בְּהַאי גּוּפָא. ועכ"ד אִי זָכָה בַּר נָשׁ לְאִתְעַסְּקָא בְּאוֹרַיְתָא ׳הִיא חֶבְרוֹן׳ שֶׁהִיא אוֹרַיְתָא דְּאִסְתַּלְּקַת מִנִּשְׁמְתָא אִתְחַבְּרַת לָהּ. דְּנִשְׁמְתָא אִיהִי מִכֻּרְסֵי יְקָרָא ו' אוֹרַיְתָא שְׁמָא דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא תּוֹרַת ה' תְּמִימָה. ׳עֵץ חַיִּים הִיא לַמַּחֲזִיקִים בָּהּ׳. ואַף עַל גַּב דְּאִיהוּ בַּר נָשׁ בִּישָׁא כְּנַעֲנִי דְּאַסְחַר לֵהּ יֵצֶר רָע אִי מַתְקַף בְּהַהִיא חֶבְרוֹן אִתְחַבְּרַת לֵהּ. ד"א ׳הִיא חֶבְרוֹן׳ דָּא שְׁכִינְתָּא"אַף עַל גַּב דְּאִתְרְחָקַת מִנֵּהּ דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא ׳הִיא חֶבְרוֹן׳ לְגַבֵּהּ. כְּגַוְנָא דְּיִשְׂרָאֵל דְּאָמְרִין הָא ׳אֱלֹהֵינוּ בעלונו אֲדוֹנִים זוּלָתֶךָ׳. ועכ"ד ׳לְבַד בָּךְ נַזְכִּיר שִׁמְךָ׳ אַף עַל גַּב דְּאִתְרְחַק הָדָא הוּא דִּכְתִיב בְּרַח דּוֹדִי. ועכ"ד לִבָּא דִּידָן וּפוּמָא דִּידָן לָאו אִיהוּ אִתְפְּרַשׁ מִנָּךְ כְּדִכְתִיב וּדְמֵה לְךָ לִצְבִי (שם). כְּעָן אֲנָן מְיַחֲדִין שִׁמְךָ בְּכָל יוֹם וְאָמְרִין שְׁמַע יִשְׂרָאֵל בְּלִבָּא בְּפוּמָא וּבְמַחֲשָׁבָה. וּבְגִין דָּא ׳הִיא חֶבְרוֹן׳ בְּגִין דִּשְׁכִינְתָּא לֹא זָזָה מִקּוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, וְיִשְׂרָאֵל מְיַחֲדִין שְׁמֵהּ בְּכָל יוֹמָא וְסָבְלִין כַּמָּה מַכְתְּשִׁין עָלֵהּ כְּמָה דְּאוֹקְמוּהּ קַדְמָאִין:
תרגום
׳וַתָּמָת שָׂרָה׳ - זוֹ הַנְּשָׁמָה, שֶׁנֶּאֱמַר בָּהּ ׳וַיִּפַּח בְּאַפָּיו נִשְׁמַת חַיִּים (בראשית ב, ז)׳ - וּמַהוּ מִיתָתָהּ? שֶׁיּוֹרֶדֶת מִלְּמַעְלָה וְנִכְנֶסֶת לְאַרְבָּעָה יְסוֹדוֹת רָעִים, שֶׁהֵם אֵשׁ רוּחַ מַיִם עָפָר, וְהֵם שֻׁתָּפוּת עִם נֶפֶשׁ הַבְּהֵמָה, מִשּׁוּם שֶׁהִיא שָׁם בְּלֹא תוֹרָה. שֶׁעוֹד בְּטֶרֶם יָרְדָה הַנְּשָׁמָה לַגּוּף בְּאַרְבָּעָה יְסוֹדוֹת אֵלֶּה, נִתְּנָה לָהּ כָּל הַתּוֹרָה, וּמִיָּד שֶׁנִּכְנְסָה לַגּוּף מִסְתַּלֶּקֶת מִמֶּנָּהּ. וְסוֹד הַדָּבָר: ׳אֲנִי מְלֵאָה הָלַכְתִּי וְרֵיקָם הֱשִׁיבַנִי ה׳׳. אָמְרָה הַנְּשָׁמָה: ׳אֲנִי מְלֵאָה הָלַכְתִּי׳ - לָעוֹלָם הַזֶּה (נראה מהאי), וְעַתָּה רֵיקָם הֱשִׁיבַנִי ה' בְּגוּף זֶה. וְעִם כָּל זֶה, אִם זָכָה אָדָם לַעֲסֹק בַּתּוֹרָה - הִיא ׳חֶבְרוֹן׳, שֶׁהִיא הַתּוֹרָה שֶׁנִּסְתַּלְּקָה מִן הַנְּשָׁמָה, מִתְחַבֶּרֶת אֵלֶיהָ. שֶׁהַנְּשָׁמָה הִיא מִכִּסֵּא הַכָּבוֹד, וְהַתּוֹרָה שְׁמוֹ שֶׁל הקב"ה, ׳תּוֹרַת ה' תְּמִימָה׳, ׳עֵץ חַיִּים הִיא לַמַּחֲזִיקִים בָּהּ׳ - וְאַף עַל פִּי שֶׁהוּא אָדָם רַע, כְּנַעֲנִי שֶׁמֵּסֵב אוֹתוֹ יֵצֶר רָע, אִם מִתְחַזֵּק בְּאוֹתָהּ חֶבְרוֹן - מִתְחַבֶּרֶת אֵלָיו. דָּבָר אַחֵר: ׳הִיא חֶבְרוֹן׳ - זוֹ הַשְּׁכִינָה. אַף עַל פִּי שֶׁמִּתְרַחֶקֶת מִן הקב"ה, הִיא חֲבֵרָה אֵלָיו. כְּעֵין יִשְׂרָאֵל הָאוֹמְרִים: ׳אֱלֹהֵינוּ, בְּעָלוּנוּ אֲדוֹנִים זוּלָתֶךָ׳ - וְעִם כָּל זֶה ׳לְבַד בְּךָ נַזְכִּיר שְׁמֶךָ׳ - אַף עַל פִּי שֶׁמִּתְרַחֵק. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב ׳בְּרַח דּוֹדִי׳. וְעִם כָּל זֶה לִבֵּנוּ וּפִינוּ אֵינָם נִפְרָדִים מִמְּךָ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב ׳וּדְמֵה לְךָ לִצְבִי׳ (שם). עַכְשָׁו אָנוּ מְיַחֲדִים שִׁמְךָ בְּכָל יוֹם וְאוֹמְרִים ׳שְׁמַע יִשְׂרָאֵל׳ בַּלֵּב, בַּפֶּה וּבַמַּחֲשָׁבָה. וּמִשּׁוּם כָּךְ הִיא ׳חֶבְרוֹן׳, שֶׁהַשְּׁכִינָה לֹא זָזָה מִן הקב"ה, וְיִשְׂרָאֵל מְיַחֲדִים שְׁמוֹ בְּכָל יוֹם וְסוֹבְלִים כַּמָּה מַכּוֹת עָלָיו, כְּמוֹ שֶׁקָּבְעוּ הָרִאשׁוֹנִים.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: ׳ותמת שרה׳ דא נשמתא דאתמר בה ׳ויפח באפיו נשמת חיים׳. ומאי מיתה דילה, דנחתת מלעלא ועאלת בארבע יסודין בישין דאנון אש רוח מים עפר ואנון שתופא דנפשא דבעירא, בגין דאיהו תמן בלא אוריתא. דקדם דנשמתא נחתא בגופא בד' יסודין אלין אתיהיבת אוריתא כלה. ומיד דעאלת בגופא אסתלקת מנה. ורזא דמלה אני מלאה הלכתי וריקם השיבני ה'. אמרה נשמתא אנא מלאה אזלנא להאי (נראה מהאי) עלמא וכען ריקן החזירני ה' בהאי גופא. ועכ"ד אי זכה בר נש לאתעסקא באוריתא ׳היא חברון׳ שהיא אוריתא דאסתלקת מנשמתא אתחברת לה. דנשמתא איהי מכרסי יקרא ו' אוריתא שמא דקודשא בריך הוא תורת ה' תמימה. ׳עץ חיים היא למחזיקים בה׳. ואף על גב דאיהו בר נש בישא כנעני דאסחר לה יצר רע אי מתקף בההיא חברון אתחברת לה. ד"א ׳היא חברון׳ דא שכינתא"אף על גב דאתרחקת מנה דקודשא בריך הוא ׳היא חברון׳ לגבה. כגונא דישראל דאמרין הא ׳אלהינו בעלונו אדונים זולתך׳. ועכ"ד ׳לבד בך נזכיר שמך׳ אף על גב דאתרחק הדא הוא דכתיב ברח דודי. ועכ"ד לבא דידן ופומא דידן לאו איהו אתפרש מנך כדכתיב ודמה לך לצבי (שם). כען אנן מיחדין שמך בכל יום ואמרין שמע ישראל בלבא בפומא ובמחשבה. ובגין דא ׳היא חברון׳ בגין דשכינתא לא זזה מקודשא בריך הוא, וישראל מיחדין שמה בכל יומא וסבלין כמה מכתשין עלה כמה דאוקמוה קדמאין:
התרגום: ׳ותמת שרה׳ - זו הנשמה, שנאמר בה ׳ויפח באפיו נשמת חיים (בראשית ב, ז)׳ - ומהו מיתתה? שיורדת מלמעלה ונכנסת לארבעה יסודות רעים, שהם אש רוח מים עפר, והם שתפות עם נפש הבהמה, משום שהיא שם בלא תורה. שעוד בטרם ירדה הנשמה לגוף בארבעה יסודות אלה, נתנה לה כל התורה, ומיד שנכנסה לגוף מסתלקת ממנה. וסוד הדבר: ׳אני מלאה הלכתי וריקם השיבני ה׳. אמרה הנשמה: ׳אני מלאה הלכתי׳ - לעולם הזה (נראה מהאי), ועתה ריקם השיבני ה' בגוף זה. ועם כל זה, אם זכה אדם לעסק בתורה - היא ׳חברון׳, שהיא התורה שנסתלקה מן הנשמה, מתחברת אליה. שהנשמה היא מכסא הכבוד, והתורה שמו של הקב"ה, ׳תורת ה' תמימה׳, ׳עץ חיים היא למחזיקים בה׳ - ואף על פי שהוא אדם רע, כנעני שמסב אותו יצר רע, אם מתחזק באותה חברון - מתחברת אליו. דבר אחר: ׳היא חברון׳ - זו השכינה. אף על פי שמתרחקת מן הקב"ה, היא חברה אליו. כעין ישראל האומרים: ׳אלהינו, בעלונו אדונים זולתך׳ - ועם כל זה ׳לבד בך נזכיר שמך׳ - אף על פי שמתרחק. זהו שכתוב ׳ברח דודי׳. ועם כל זה לבנו ופינו אינם נפרדים ממך, כמו שכתוב ׳ודמה לך לצבי׳ (שם). עכשו אנו מיחדים שמך בכל יום ואומרים ׳שמע ישראל׳ בלב, בפה ובמחשבה. ומשום כך היא ׳חברון׳, שהשכינה לא זזה מן הקב"ה, וישראל מיחדים שמו בכל יום וסובלים כמה מכות עליו, כמו שקבעו הראשונים.
מן המפרשים
ביאור הגר"א: מן המקבילה בתיקוני זוהר מאמר פט, י (מו.) היא חברון. ד' כנפות בחיבורא:
כל דברי הזוהר על פסוק זה
פסוקים שהפיסקה מביאה: