׳ויהיו חיי שרה׳ שהם י"ה - ומיתתה בהסתלקותם ובארבע קליפות האגוז
זוהר חדש · עוד לפרשת שלח לך - גלגול הנשמה ב ׳לך לך׳ ו ׳נעשה אדם׳ בשתוף התחתונים · מאמר 126 · פיסקה 7
לשון הזוהר
׳וַיִּהְיוּ חַיֵּי שָׂרָה וְגוֹ'׳. פָּתַח רִבִּי שִׁמְעוֹן וְאָמַר דְּמִיכִין דְּחֶבְרוֹן קוּמוּ. ׳וְיִהְיוּ חַיֵּי שָׂרָה׳ - מָאן שָׂרָה הָכָא. דָּא שְׁכִינְתָּא עִלָּאָה. בְּגִין דְּשָׂרָה דִּלְתַתָּא בְּצַדִּיק ׳וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם בְּצַלְמוֹ׳. הָכֵי צַדֶּקֶת דָּא אִתְבְּרִיאַת בְּדִיּוֹקְנֵהּ דִּשְׁכִינְתָּא. ׳וְיִהְיוּ חַיֵּי שָׂרָה׳ דָּא שְׁכִינְתָּא. וּמַאי נִיהוּ חַיִּים דִּילֵהּ יָ"הּ וְדָא הַהוּא שְׁכִינָה. שָׁכֵן יָ"הּ, וְהַאי אִיהוּ חַיִּים דְּנִשְׁמְתָא הָדָא הוּא דִּכְתִיב ׳כָּל הַנְּשָׁמָה תְּהַלֵּל׳ יָ'הּ. וְהַאי ה' בא"ת ב"ש צ'. עִם י' סָלִיק לק'. וְאִנּוּן מֵאָה בִּרְכָּאן דְּחַיָּב בַּר נָשׁ לְאַרְקָא בְּכָל יוֹמָא לִשְׁכִינְתָּא וְדָא אִיהוּ מֵאָה שָׁנָה. וְעָלַיְהוּ מָנֵי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לבַּר נָשׁ ׳מָה ה' אֱלֹהֶיךָ שׁוֹאֵל מֵעִמָּךְ׳, א"ת מָ"ה אֶלָּא מא"ה. ׳וְעֶשְׂרִים שָׁנָה וְשֶׁבַע שָׁנִים׳ - אִלֵּין עֶשֶׂר אֲמִירָן וְעֶשֶׂר דִּבְּרוֹת וְשֶׁבַע יוֹמִין קַדְמָאִין דְּעוֹבָדָא דִּבְרֵאשִׁית וְשֵׁשֶׁת יְמֵי הַמַּעֲשֶׂה וְיוֹם הַשַּׁבָּת דְּאִיהוּ וַיְכֻלּוּ כְּלָלָא דְּכֻלְּהוּ. וְלָקָבְלַיְהוּ אִתְיְהִיבַת אוֹרַיְתָא בְּעֶשְׂרִים וְשֶׁבַע אַתְוָן, כ'ב דְּאוֹרַיְתָא וְחָמֵשׁ דְּאִנּוּן מַנְצְפַּ"ךְ דְּצוֹפִין אֲמָרוּם. וְאִם ח"ו עַבְרִין עָלַיְהוּ יִשְׂרָאֵל מִתְבַּדְּרִין לְאַרְבַּע סִטְרִין, וּשְׁכִינְתָּא גָּלְתָא עִמְּהוֹן הָדָא הוּא דִּכְתִיב ׳וַתָּמָת שָׂרָה׳. מִיתָה דִּילֵהּ דְּאִסְתְּלַק יָ'הּ מִנַּהּ וְאִשְׁתְּאָרַת כֵּ'ס חָסֵר. וּבְגִין דָּא ׳וַיֹּאמֶר כִּי יָד עַל׳ כֵּ'ס יָ'הּ. בְּקִרְיַת אַרְבַּע אִלֵּין ד' סִטְרִין דְּאִתְבַּדְּרַת עַם יִשְׂרָאֵל וּבְגִין דָּא תַּקִּינוּ בִּצְלוֹתָא וְקַבְּצֵנוּ יַחַד ׳מֵאַרְבַּע כַּנְפוֹת הָאָרֶץ׳. דְּגָלוּתָא אִיהִי מִיתָה לִשְׁכִינְתָּא וּלְכָל יִשְׂרָאֵל בְּנָהָא. וְעוֹד ׳וַתָּמָת שָׂרָה בְּקִרְיַת אַרְבַּע׳, אִלֵּין תֹּהוּ וָבֹהוּ וְחֹשֶׁךְ וּתְהוֹם דְּאִיהִי אִתְלְבִישַׁת בְּאַרְעָא דְּאִתְּמַר בָּהּ ׳וְהָאָרֶץ הָיְתָה תֹהוּ וְגוֹ'׳ (שם). מַשְׁכְּנָא צַדִּיק דְּלֵית בָּהּ נְבִיעוּ דְּאוֹרַיְתָא. מֵאַרְבַּע חֵיוָן דִּילֵהּ דְּאִנּוּן אַרְבַּע חַיּוֹת הַכִּסֵּא, גָּלוּ בְּאַרְבַּע יְסוֹדִין אֵלּוּ דְּאִנּוּן תֹּהוּ קַו יָרֹק, קְלִפָּה יְרֻקָּה דֶּאֱגוֹזָא. בְּהוּ גָּוָן חִוָּר קְלִפָּה תִּנְיָנָא, וְחֹשֶׁךְ קְלִפָּה תְּלִיתָאָה דֶּאֱגוֹזָא דְּאִיהוּ אֵשׁ מִתְלַקַּחַת. תְּהוֹם חָלָל דֶּאֱגוֹזָא דְּתַמָּן מֹחָא דְּאִיהִי שְׁכִינְתָּא כֻּרְסֵא יְקָרָא וְאַרְבַּע חֵיוָן דִּילֵהּ. דְּהָכֵי אִתְפְּלַג מֹחָא דֶּאֱגוֹזָא לְאַרְבַּע סִטְרִין דְּעָלַיְהוּ קַיְּמָא מֹחָא. וְאִלֵּין אִנּוּן לָקֳבֵל אַרְבַּע רָהִיטֵי מֹחָא דְּבַר נָשׁ ׳עוֹר וּבָשָׂר תַּלְבִּישֵׁנִי וּבַעֲצָמוֹת וְגִידִים׳ תְּסוֹכְכֵנִי. אִנּוּן אַרְבַּע קְלִפִּין דֶּאֱגוֹזָא דְּאִנּוּן בְּרָזָא דְּעָרְלָה דְּעָלַיְהוּ יּעַשׂ ׳ה' אֱלֹהִים לָאָדָם וּלְאִשְׁתּוֹ כָּתְנוֹת עוֹר וַיַּלְבִּישֵׁם׳ (שם). וְאוֹקְמוּהּ קַדְמָאֵי מַאי עוֹר, דָּא מַשְׁכְּנָא דְּחִוְיָא. וּבְזִמְנָא דְּיִשְׂרָאֵל בְּאִנּוּן קְלִפִּין דְּאִנּוּן ד' גָּלֻיּוֹת אִנּוּן בְּפֵרוּדָא כִּבְיָכוֹל כְּאִלּוּ לֹא הָיוּ גּוֹי אֶחָד וּשְׁמֵהּ דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לֹא שַׁרְיָא עָלַיְהוּ וּבְגִין דָּא אוֹקְמוּהּ מָארֵי מַתְנִיתִין כָּל הַדָּר בְּחוּצָה לָאָרֶץ דּוֹמֶה כְּמִי שֶׁאֵין לוֹ אֱלוֹהַּ. אָמַר רִבִּי אֶלְעָזָר אַבָּא וְהָא שְׁמַעְנָא דְּאַתְוָן דִּשְׁמָא קַדִּישָׁא הָכֵי אִנּוּן י' בְּפֵרוּדָא מִן ה' ו', מִן ה' וְלֹא מִתְחַבְּרִין עַד דְּיִשְׂרָאֵל יִפְקוּן מִן גָּלוּתָא. אָמַר לוֹ בָּגְרֵי אִית אַתְוָן דְּאִנּוּן לְבוּשִׁין דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא דְּאִתְקְרִיאוּ עַל שְׁמֵהּ דְּאִתְבְּרִיאוּ. הָדָא הוּא דִּכְתִיב ׳כָּל הַנִּקְרָא בִּשְׁמִי וְלִכְבוֹדִי בְּרָאתִיו׳. וְאִלֵּין בְּפֵרוּדָא. וְכַד אִתְחַבְּרָן בְּמִנְיָנָא תְּלָת עָשָׂר לְעֵלָּא וּתְלָת עָשָׂר לְתַתָּא, וְסָלְקִין עֶשְׂרִין וְשִׁית יְהוָֹ"ה כְּחֻשְׁבַּן אֶחָ'ד אֶחָ'ד כְּדִכְתִיב ׳בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה ה' אֶחָד וּשְׁמוֹ אֶחָד׳. אֲבָל אַתְוָן דְּיִחוּדָא בְּאֹרַח אֲצִילוּת, לָאו תַּמָּן חֻשְׁבָּנָא וְלָא פירוְדָא. וּבְגִין דָּא וְנָהָר יֹצֵא מֵעֵדֶן וְגוֹ' ׳וּמִשָּׁם יִפָּרֵד וְהָיָה לְאַרְבָּעָה רָאשִׁים׳, בְּזִמְנָא דְּיֵיתֵי פֻּרְקָנָא יִתְקַיִּם ׳וּנְפֻצוֹת יְהוּדָה יְקַבֵּץ מֵאַרְבַּע כַּנְפוֹת הָאָרֶץ׳:
תרגום
׳וַיִּהְיוּ חַיֵּי שָׂרָה וְגוֹ'׳ (בראשית כג, א). פָּתַח רַבִּי שִׁמְעוֹן וְאָמַר: יְשֵׁנֵי חֶבְרוֹן, קוּמוּ! ׳וַיִּהְיוּ חַיֵּי שָׂרָה׳ - מִי ׳שָׂרָה׳ כָּאן? זוֹ שְׁכִינָה עֶלְיוֹנָה. מִשּׁוּם שֶׁשָּׂרָה שֶׁלְּמַטָּה בַּצַּדִּיק - ׳וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם בְּצַלְמוֹ׳ - כָּךְ צַדֶּקֶת זוֹ נִבְרְאָה בְּדִיוֹקָנָהּ שֶׁל הַשְּׁכִינָה. ׳וַיִּהְיוּ חַיֵּי שָׂרָה׳ - זוֹ הַשְּׁכִינָה, וּמַהוּ חַיֶּיהָ? יָ"הּ, וְזוֹ הִיא הַשְּׁכִינָה, ׳שֹׁכֵן יָ"הּ׳, וְזֶה חַיֵּי הַנְּשָׁמָה. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב ׳כֹּל הַנְּשָׁמָה תְּהַלֵּל יָהּ׳ - וְה' זוֹ בְּא"ת ב"ש - צ'. עִם י' עוֹלֶה לְק'. וְהֵן מֵאָה בְּרָכוֹת שֶׁחַיָּב אָדָם לְהַשְׁפִּיעַ בְּכָל יוֹם לַשְּׁכִינָה, וְזֶה הוּא ׳מֵאָה שָׁנָה׳. וַעֲלֵיהֶן צִוָּה הקב"ה לָאָדָם ׳מָה ה' אֱלֹהֶיךָ שׁוֹאֵל מֵעִמָּךְ׳ (דברים י, יב) - אַל תִּקְרָא מָ"ה אֶלָּא מֵאָה. ׳וְעֶשְׂרִים שָׁנָה וְשֶׁבַע שָׁנִים׳ - אֵלֶּה עֶשֶׂר אֲמִירוֹת וְעֶשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת וְשִׁבְעַת הַיָּמִים הָרִאשׁוֹנִים שֶׁל מַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית, וְשֵׁשֶׁת יְמֵי הַמַּעֲשֶׂה וְיוֹם הַשַּׁבָּת שֶׁהוּא ׳וַיְכֻלּוּ׳ - כְּלָל כֻּלָּם. וּכְנֶגְדָּם נִתְּנָה הַתּוֹרָה בְּעֶשְׂרִים וְשֶׁבַע אוֹתִיּוֹת, כ"ב שֶׁל הָאָלֶף-בֵּית וְחָמֵשׁ שֶׁהֵן מַנְצְפַּ"ךְ, שֶׁהַצּוֹפִים אֲמָרוּם. וְאִם חַס וְשָׁלוֹם עוֹבְרִים עֲלֵיהֶן, יִשְׂרָאֵל מִתְפַּזְּרִים לְאַרְבַּעַת הַצְּדָדִים, וְהַשְּׁכִינָה גּוֹלָה עִמָּהֶם. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב ׳וַתָּמָת שָׂרָה׳ (בראשית כג, ב) - מִיתָתָהּ - שֶׁמִּסְתַּלֵּק יָ'הּ מִמֶּנָּה וְנִשְׁאֶרֶת כֵּ'ס חָסֵר, וּמִשּׁוּם כָּךְ ׳וַיֹּאמֶר כִּי יָד עַל כֵּס יָהּ׳ - ׳בְּקִרְיַת אַרְבַּע׳ - אֵלֶּה אַרְבָּעָה הַצְּדָדִים שֶׁהִתְפַּזֵּר בָּהֶם עַם יִשְׂרָאֵל, וּמִשּׁוּם כָּךְ תִּקְּנוּ בַּתְּפִלָּה ׳וְקַבְּצֵנוּ יַחַד מֵאַרְבַּע כַּנְפוֹת הָאָרֶץ׳ - שֶׁהַגָּלוּת הִיא מִיתָה לַשְּׁכִינָה וּלְכָל יִשְׂרָאֵל בָּנֶיהָ. וְעוֹד, ׳וַתָּמָת שָׂרָה בְּקִרְיַת אַרְבַּע׳ - אֵלֶּה תֹּהוּ וָבֹהוּ וְחֹשֶׁךְ וּתְהוֹם, שֶׁהִיא מִתְלַבֶּשֶׁת בָּאָרֶץ, שֶׁנֶּאֱמַר בָּהּ ׳וְהָאָרֶץ הָיְתָה תֹהוּ וְגוֹ'׳ (שם). מִשְׁכַּן הַצַּדִּיק שֶׁאֵין בָּהּ נְבִיעַת תּוֹרָה, מֵאַרְבַּע חַיּוֹתָיו שֶׁהֵן אַרְבַּע חַיּוֹת הַכִּסֵּא - גָּלוּ בְּאַרְבָּעָה יְסוֹדוֹת אֵלֶּה, שֶׁהֵם: תֹּהוּ - הַקַּו הַיָּרֹק, הַקְּלִפָּה הַיְרֻקָּה שֶׁל הָאֱגוֹז. בָּהֶם גָּוֶן לָבָן - הַקְּלִפָּה הַשְּׁנִיָּה, וְחֹשֶׁךְ - הַקְּלִפָּה הַשְּׁלִישִׁית שֶׁל הָאֱגוֹז, שֶׁהִיא אֵשׁ מִתְלַקַּחַת. תְּהוֹם - חָלָל הָאֱגוֹז, שֶׁשָּׁם הַמֹּחַ, שֶׁהִיא הַשְּׁכִינָה, כִּסֵּא הַכָּבוֹד וְאַרְבַּע חַיּוֹתֶיהָ. שֶׁכָּךְ נֶחְלָק מֹחַ הָאֱגוֹז לְאַרְבָּעָה צְדָדִים שֶׁעֲלֵיהֶם עוֹמֵד הַמֹּחַ, וְאֵלֶּה כְּנֶגֶד אַרְבַּעַת קְרוּמֵי מֹחַ הָאָדָם, ׳עוֹר וּבָשָׂר תַּלְבִּישֵׁנִי וּבַעֲצָמוֹת וְגִידִים׳ (איוב י, יא) - תְּסוֹכְכֵנִי. הֵן אַרְבַּע קְלִפּוֹת הָאֱגוֹז, שֶׁהֵן בְּסוֹד עָרְלָה, שֶׁעֲלֵיהֶן ׳וַיַּעַשׂ ה אֱלֹהִים לְאָדָם וּלְאִשְׁתּוֹ כָּתְנוֹת עוֹר וַיַּלְבִּשֵׁם׳ (בראשית ג, כא) - (שם). וְקָבְעוּ הָרִאשׁוֹנִים: מַהוּ ׳עוֹר׳? זֶה מִשְׁכַּן הַנָּחָשׁ. וּבִזְמַן שֶׁיִּשְׂרָאֵל בְּתוֹךְ אוֹתָן קְלִפּוֹת שֶׁהֵן אַרְבַּע הַגָּלֻיּוֹת, הֵם בְּפֵרוּד, כִּבְיָכוֹל כְּאִלּוּ לֹא הָיוּ גּוֹי אֶחָד, וּשְׁמוֹ שֶׁל הקב"ה אֵינוֹ שׁוֹרֶה עֲלֵיהֶם. וּמִשּׁוּם כָּךְ קָבְעוּ בַּעֲלֵי הַמִּשְׁנָה (כתובות ק"י ע"ב): כָּל הַדָּר בְּחוּצָה לָאָרֶץ דּוֹמֶה כְּמִי שֶׁאֵין לוֹ אֱלוֹהַּ. אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: אַבָּא, וַהֲרֵי שָׁמַעְנוּ שֶׁאוֹתִיּוֹת הַשֵּׁם הַקָּדוֹשׁ כָּךְ הֵן - י' בְּפֵרוּד מִן ה' ו', מִן ה', וְאֵינָן מִתְחַבְּרוֹת עַד שֶׁיֵּצְאוּ יִשְׂרָאֵל מִן הַגָּלוּת. אָמַר לוֹ: בְּנִי, יֵשׁ אוֹתִיּוֹת שֶׁהֵן לְבוּשֵׁי הקב"ה, הַנִּקְרָאוֹת עַל שְׁמוֹ שֶׁנִּבְרְאוּ. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב ׳כָּל הַנִּקְרָא בִּשְׁמִי וְלִכְבוֹדִי בְּרָאתִיו׳ (ישעיה מג, ז) - וְאֵלֶּה בְּפֵרוּד. וּכְשֶׁמִּתְחַבְּרוֹת בְּמִנְיָן שְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה לְמַעְלָה וּשְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה לְמַטָּה, וְעוֹלוֹת עֶשְׂרִים וְשֵׁשׁ - יְהוָֹ"ה כְּחֶשְׁבּוֹן אֶחָ'ד אֶחָ'ד, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב ׳בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה ה' אֶחָד וּשְׁמוֹ אֶחָד׳ (זכריה יד, ט). אֲבָל אַתְוָן דְּיִחוּדָא בְּאֹרַח אֲצִילוּת, לָאו תַּמָּן חֻשְׁבָּנָא וְלָא פירוְדָא. וּבְגִין דָּא וְנָהָר יֹצֵא מֵעֵדֶן וְגוֹ' וּמִשָּׁם יִפָּרֵד וְהָיָה לְאַרְבָּעָה רָאשִׁים, בְּזִמְנָא דְּיֵיתֵי פֻּרְקָנָא יִתְקַיִּם - ׳וּנְפֻצוֹת יְהוּדָה יְקַבֵּץ מֵאַרְבַּע כַּנְפוֹת הָאָרֶץ׳ (בראשית ב, י).
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: ׳ויהיו חיי שרה וגו'׳. פתח רבי שמעון ואמר דמיכין דחברון קומו. ׳ויהיו חיי שרה׳ - מאן שרה הכא. דא שכינתא עלאה. בגין דשרה דלתתא בצדיק ׳ויברא אלהים את האדם בצלמו׳. הכי צדקת דא אתבריאת בדיוקנה דשכינתא. ׳ויהיו חיי שרה׳ דא שכינתא. ומאי ניהו חיים דילה י"ה ודא ההוא שכינה. שכן י"ה, והאי איהו חיים דנשמתא הדא הוא דכתיב ׳כל הנשמה תהלל׳ י'ה. והאי ה' בא"ת ב"ש צ'. עם י' סליק לק'. ואנון מאה ברכאן דחיב בר נש לארקא בכל יומא לשכינתא ודא איהו מאה שנה. ועליהו מני קודשא בריך הוא לבר נש ׳מה ה' אלהיך שואל מעמך׳, א"ת מ"ה אלא מא"ה. ׳ועשרים שנה ושבע שנים׳ - אלין עשר אמירן ועשר דברות ושבע יומין קדמאין דעובדא דבראשית וששת ימי המעשה ויום השבת דאיהו ויכלו כללא דכלהו. ולקבליהו אתיהיבת אוריתא בעשרים ושבע אתון, כ'ב דאוריתא וחמש דאנון מנצפ"ך דצופין אמרום. ואם ח"ו עברין עליהו ישראל מתבדרין לארבע סטרין, ושכינתא גלתא עמהון הדא הוא דכתיב ׳ותמת שרה׳. מיתה דילה דאסתלק י'ה מנה ואשתארת כ'ס חסר. ובגין דא ׳ויאמר כי יד על׳ כ'ס י'ה. בקרית ארבע אלין ד' סטרין דאתבדרת עם ישראל ובגין דא תקינו בצלותא וקבצנו יחד ׳מארבע כנפות הארץ׳. דגלותא איהי מיתה לשכינתא ולכל ישראל בנהא. ועוד ׳ותמת שרה בקרית ארבע׳, אלין תהו ובהו וחשך ותהום דאיהי אתלבישת בארעא דאתמר בה ׳והארץ היתה תהו וגו'׳ (שם). משכנא צדיק דלית בה נביעו דאוריתא. מארבע חיון דילה דאנון ארבע חיות הכסא, גלו בארבע יסודין אלו דאנון תהו קו ירק, קלפה ירקה דאגוזא. בהו גון חור קלפה תנינא, וחשך קלפה תליתאה דאגוזא דאיהו אש מתלקחת. תהום חלל דאגוזא דתמן מחא דאיהי שכינתא כרסא יקרא וארבע חיון דילה. דהכי אתפלג מחא דאגוזא לארבע סטרין דעליהו קימא מחא. ואלין אנון לקבל ארבע רהיטי מחא דבר נש ׳עור ובשר תלבישני ובעצמות וגידים׳ תסוככני. אנון ארבע קלפין דאגוזא דאנון ברזא דערלה דעליהו יעש ׳ה' אלהים לאדם ולאשתו כתנות עור וילבישם׳ (שם). ואוקמוה קדמאי מאי עור, דא משכנא דחויא. ובזמנא דישראל באנון קלפין דאנון ד' גליות אנון בפרודא כביכול כאלו לא היו גוי אחד ושמה דקודשא בריך הוא לא שריא עליהו ובגין דא אוקמוה מארי מתניתין כל הדר בחוצה לארץ דומה כמי שאין לו אלוה. אמר רבי אלעזר אבא והא שמענא דאתון דשמא קדישא הכי אנון י' בפרודא מן ה' ו', מן ה' ולא מתחברין עד דישראל יפקון מן גלותא. אמר לו בגרי אית אתון דאנון לבושין דקודשא בריך הוא דאתקריאו על שמה דאתבריאו. הדא הוא דכתיב ׳כל הנקרא בשמי ולכבודי בראתיו׳. ואלין בפרודא. וכד אתחברן במנינא תלת עשר לעלא ותלת עשר לתתא, וסלקין עשרין ושית יהו"ה כחשבן אח'ד אח'ד כדכתיב ׳ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד׳. אבל אתון דיחודא בארח אצילות, לאו תמן חשבנא ולא פירודא. ובגין דא ונהר יצא מעדן וגו' ׳ומשם יפרד והיה לארבעה ראשים׳, בזמנא דייתי פרקנא יתקים ׳ונפצות יהודה יקבץ מארבע כנפות הארץ׳:
התרגום: ׳ויהיו חיי שרה וגו'׳ (בראשית כג, א). פתח רבי שמעון ואמר: ישני חברון, קומו! ׳ויהיו חיי שרה׳ - מי ׳שרה׳ כאן? זו שכינה עליונה. משום ששרה שלמטה בצדיק - ׳ויברא אלהים את האדם בצלמו׳ - כך צדקת זו נבראה בדיוקנה של השכינה. ׳ויהיו חיי שרה׳ - זו השכינה, ומהו חייה? י"ה, וזו היא השכינה, ׳שכן י"ה׳, וזה חיי הנשמה. זהו שכתוב ׳כל הנשמה תהלל יה׳ - וה' זו בא"ת ב"ש - צ'. עם י' עולה לק'. והן מאה ברכות שחיב אדם להשפיע בכל יום לשכינה, וזה הוא ׳מאה שנה׳. ועליהן צוה הקב"ה לאדם ׳מה ה' אלהיך שואל מעמך׳ (דברים י, יב) - אל תקרא מ"ה אלא מאה. ׳ועשרים שנה ושבע שנים׳ - אלה עשר אמירות ועשרת הדברות ושבעת הימים הראשונים של מעשה בראשית, וששת ימי המעשה ויום השבת שהוא ׳ויכלו׳ - כלל כלם. וכנגדם נתנה התורה בעשרים ושבע אותיות, כ"ב של האלף-בית וחמש שהן מנצפ"ך, שהצופים אמרום. ואם חס ושלום עוברים עליהן, ישראל מתפזרים לארבעת הצדדים, והשכינה גולה עמהם. זהו שכתוב ׳ותמת שרה׳ (בראשית כג, ב) - מיתתה - שמסתלק י'ה ממנה ונשארת כ'ס חסר, ומשום כך ׳ויאמר כי יד על כס יה׳ - ׳בקרית ארבע׳ - אלה ארבעה הצדדים שהתפזר בהם עם ישראל, ומשום כך תקנו בתפלה ׳וקבצנו יחד מארבע כנפות הארץ׳ - שהגלות היא מיתה לשכינה ולכל ישראל בניה. ועוד, ׳ותמת שרה בקרית ארבע׳ - אלה תהו ובהו וחשך ותהום, שהיא מתלבשת בארץ, שנאמר בה ׳והארץ היתה תהו וגו'׳ (שם). משכן הצדיק שאין בה נביעת תורה, מארבע חיותיו שהן ארבע חיות הכסא - גלו בארבעה יסודות אלה, שהם: תהו - הקו הירק, הקלפה הירקה של האגוז. בהם גון לבן - הקלפה השניה, וחשך - הקלפה השלישית של האגוז, שהיא אש מתלקחת. תהום - חלל האגוז, ששם המח, שהיא השכינה, כסא הכבוד וארבע חיותיה. שכך נחלק מח האגוז לארבעה צדדים שעליהם עומד המח, ואלה כנגד ארבעת קרומי מח האדם, ׳עור ובשר תלבישני ובעצמות וגידים׳ (איוב י, יא) - תסוככני. הן ארבע קלפות האגוז, שהן בסוד ערלה, שעליהן ׳ויעש ה אלהים לאדם ולאשתו כתנות עור וילבשם׳ (בראשית ג, כא) - (שם). וקבעו הראשונים: מהו ׳עור׳? זה משכן הנחש. ובזמן שישראל בתוך אותן קלפות שהן ארבע הגליות, הם בפרוד, כביכול כאלו לא היו גוי אחד, ושמו של הקב"ה אינו שורה עליהם. ומשום כך קבעו בעלי המשנה (כתובות ק"י ע"ב): כל הדר בחוצה לארץ דומה כמי שאין לו אלוה. אמר רבי אלעזר: אבא, והרי שמענו שאותיות השם הקדוש כך הן - י' בפרוד מן ה' ו', מן ה', ואינן מתחברות עד שיצאו ישראל מן הגלות. אמר לו: בני, יש אותיות שהן לבושי הקב"ה, הנקראות על שמו שנבראו. זהו שכתוב ׳כל הנקרא בשמי ולכבודי בראתיו׳ (ישעיה מג, ז) - ואלה בפרוד. וכשמתחברות במנין שלש עשרה למעלה ושלש עשרה למטה, ועולות עשרים ושש - יהו"ה כחשבון אח'ד אח'ד, כמו שכתוב ׳ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד׳ (זכריה יד, ט). אבל אתון דיחודא בארח אצילות, לאו תמן חשבנא ולא פירודא. ובגין דא ונהר יצא מעדן וגו' ומשם יפרד והיה לארבעה ראשים, בזמנא דייתי פרקנא יתקים - ׳ונפצות יהודה יקבץ מארבע כנפות הארץ׳ (בראשית ב, י).
מן המפרשים
מקדש מלך: מן המקבילה ביתרו מאמר טו, ה (עט:) ◆ ומה דלא אמר אלהינו וכו' אבל במקום אחר תירץ לפי שאותו הדור שנכנסו לארץ היו אחוזים במ' ומשה למעלה ממנה ולכך אמ"ל אלהיך ולא אלהי כי הוא אחוז בת"ת. דהא יעקב נ"ב מלכות: וישראל נ"ב ת"ת ובדרגא חד…
אור החמה: מן המקבילה ביתרו מאמר טו, ה (עט:) משום דהא משה וגו' הענין לפי שהטעם שלא נכנס מרע"ה בא"י היה שהוא מעלמא עילאה דהיינו יובלא וארעא קדישא היא שמיטה א"כ הא בהא תליא מרע"ה לא נכנס לארץ שהיא שמיטה לכך היה אומר כנגד הנכנסים ה' אליך…
קרני אור: מן המקבילה בפנחס מאמר מ, טו (רכה:) לאעלא אתוון לאעלא אתוון. בודאי כאן חסר כמה תיבות, ואפשר לגרוס 'לאעלא לון' ר"ל חילין דאומין ג' ' אתוון וחיון ' כו', והשם יודע החסרון:
כל דברי הזוהר על פסוק זה
פסוקים שהפיסקה מביאה: