׳ויהי רעב בארץ׳ - הסתלקות הנביעה מן השכינה וחסרון האות ה' באברם
זוהר חדש · עוד לפרשת שלח לך - גלגול הנשמה ב ׳לך לך׳ ו ׳נעשה אדם׳ בשתוף התחתונים · מאמר 126 · פיסקה 6
לשון הזוהר
פָּתַח וְאָמַר (בראשית י״ב:י׳) ׳וַיְהִי רָעָב בָּאָרֶץ׳. מַאי רָעָב הָכָא. אֶלָּא וַדַּאי כַּר אִסְתְּלַק נְבִיעוּ מֵאַרְעָא דִּשְׁכִינְתָּא, מִיָּד כְּתִיב ׳וַיְהִי רָעָב בָּאָרֶץ (שם). וַיֵּרֶד אַבְרָם מִצְרַיְמָה׳, נָחִית קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְדַיְּרָא בֵּין סִטְרִין בִּישִׁין אִלֵּין, בְּגִין זַרְעָא דִּילֵהּ לְמֶהֱוֵי נָטִיר בֵּינַיְהוּ. אָמַר לוֹ רִבִּי שִׁמְעוֹן רִבִּי רִבִּי וְהָא כְּתִיב בִּשְׁכִינְתָּא ׳אֶרֶץ אֲשֶׁר לֹא בַּמִּסְכְּנוֹת תֹּאכַל בָּהּ לֶחֶם׳. אָמַר לוֹ וַדַּאי הָכֵי הוּא. דִּבְזִמְנָא דְּיִשְׂרָאֵל נָטְרִין אוֹת בְּרִית, אִתְמְלִיאַת כָּל טוֹב וְלֹא חָסֵר מִנַּהּ, וְאִתְּמַר בָּהּ וַתֵּרָאֶה הַיַּבָּשָׁה. וּבְהַהוּא זִמְנָא אִי לָא נָחִית קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לנטר' לָהּ, אִית רְשׁוּת לְסִטְרִין אָחֳרָנִין לִקְרָבָא תַּמָּן. וְהַהוּא דְּגָרִים דָּא אִית רְשׁוּ לִמְקַטְרְגָא לְקַטְלָא לֵהּ. בְּגִין דָּא אָמַר לֵהּ ׳וְהָיָה כִּי יִרְאוּ אוֹתָךְ הַמִּצְרַיִם וְגוֹ'׳ (שם). וְעַל דָּא ׳אָמְרֵי נָא אֲחֹתִי אַתְּ׳ (שם) לֹא תִּשְתְּמוֹדַע בֵּינַיְהוּ. וְאִי תֵּימָא מָה חָב אַבְרָם. אֶלָּא חוֹבָה דִּילֵהּ קֹדֶם דְּאַיְתֵי לְעָלְמָא, הֲוָה בְּאוֹת ה' בְּחֶסְרוֹנָא דִּילֵהּ תַּמָּן הֲוָה. וּבְגִין דָּא הֲוָה אִתְקָרֵי אַבְרָם בְּלֹא ה' עַד דְּזָכָה לָהּ וּבֵהּ אִשְׁתְּלִים בְּכָל אֶבְרוֹהִי. וּבְגִין יוּד דַּהֲוָה בְּשָׂרַי אָמַר ׳אָמְרֵי נָא אֲחֹתִי אַתְּ׳ לְאַגָּנָא. ׳לְמַעַן יִיטַב לִי בַּעֲבוּרֵךְ׳ - (שם) בַּת יְחִידָאָה. וְאִתְּמַר בָּהּ ׳אֶבֶן מָאֲסוּ הַבּוֹנִים׳. יִיטַב לִי מִסִּטְרָא דְּטוֹב. וְחָיְתָה נַפְשִׁי מִסִּטְרָא דְּחַי עָלְמִין. בְּגִיָהּ דִּתְרֵין דַּרְגִּין אִלֵּין תִּבְנָא בְּהוֹן עַמּוּדָא דְּאֶמְצָעִיתָא וְצַדִּיק:
תרגום
פָּתַח וְאָמַר (בראשית י״ב:י׳) ׳וַיְהִי רָעָב בָּאָרֶץ׳ (בראשית יב, י) - מַהוּ ׳רָעָב׳ כָּאן? אֶלָּא וַדַּאי כְּשֶׁמִּסְתַּלֶּקֶת הַנְּבִיעָה מֵאֶרֶץ הַשְּׁכִינָה, מִיָּד כָּתוּב ׳וַיְהִי רָעָב בָּאָרֶץ (שם). וַיֵּרֶד אַבְרָם מִצְרַיְמָה׳ - יוֹרֵד הקב"ה לָדוּר בֵּין צְדָדִים רָעִים אֵלֶּה, כְּדֵי שֶׁזַּרְעוֹ יִהְיֶה נִשְׁמָר בֵּינֵיהֶם. אָמַר לוֹ רַבִּי שִׁמְעוֹן: רַבִּי, רַבִּי, וַהֲרֵי כָּתוּב בַּשְּׁכִינָה ׳אֶרֶץ אֲשֶׁר לֹא בַּמִּסְכְּנוֹת תֹּאכַל בָּהּ לֶחֶם׳ (דברים ח, ט)! אָמַר לוֹ: וַדַּאי כָּךְ הוּא. שֶׁבִּזְמַן שֶׁיִּשְׂרָאֵל שׁוֹמְרִים אוֹת בְּרִית, מְלֵאָה הִיא כָּל טוֹב וְלֹא חָסֵר מִמֶּנָּה, וְנֶאֱמַר בָּהּ ׳וַתֵּרָאֶה הַיַּבָּשָׁה׳. וּבְאוֹתוֹ זְמַן, אִם לֹא יוֹרֵד הקב"ה לְשָׁמְרָהּ, יֵשׁ רְשׁוּת לִצְדָדִים אֲחֵרִים לְהִתְקָרֵב שָׁם, וְלָזֶה הַגּוֹרֵם זֹאת יֵשׁ רְשׁוּת לְקַטְרֵג וְלַהֲרֹג אוֹתוֹ. מִשּׁוּם כָּךְ אָמַר לָהּ ׳וְהָיָה כִּי יִרְאוּ אֹתָךְ הַמִּצְרִים וְגוֹ'׳ - (שם). וְעַל כֵּן ׳אָמְרֵי נָא אֲחֹתִי אַתְּ׳ - (שם) - לֹא תִּוָּדְעִי בֵּינֵיהֶם. וְאִם תֹּאמַר: מַה חָטָא אַבְרָם? אֶלָּא חוֹבוֹ עוֹד בְּטֶרֶם בָּא לָעוֹלָם הָיָה בְּאוֹת ה', בְּחֶסְרוֹנָהּ שָׁם הָיָה. וּמִשּׁוּם כָּךְ נִקְרָא אַבְרָם בְּלֹא ה', עַד שֶׁזָּכָה לָהּ, וּבָהּ הִשְׁתַּלֵּם בְּכָל אֵבָרָיו. וּבִגְלַל הַיּוּ"ד שֶׁהָיְתָה בְּשָׂרַי אָמַר ׳אָמְרֵי נָא אֲחֹתִי אַתְּ׳ (בראשית יב, יג) - לְהָגֵן. ׳לְמַעַן יִיטַב לִי בַּעֲבוּרֵךְ׳ - (שם) בַּת יְחִידָה. וְנֶאֱמַר בָּהּ ׳אֶבֶן מָאֲסוּ הַבּוֹנִים׳. ׳יִיטַב לִי׳ - מִצַּד טוֹב. ׳וְחָיְתָה נַפְשִׁי׳ - מִצַּד חַי הָעוֹלָמִים. בִּגְלַל שְׁתֵּי דַּרְגּוֹת אֵלֶּה תִּבָּנֶה בָּהֶן עַמּוּדָא דְּאֶמְצָעִיתָא וְצַדִּיק.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: פתח ואמר (בראשית י״ב:י׳) ׳ויהי רעב בארץ׳. מאי רעב הכא. אלא ודאי כר אסתלק נביעו מארעא דשכינתא, מיד כתיב ׳ויהי רעב בארץ (שם). וירד אברם מצרימה׳, נחית קודשא בריך הוא לדירא בין סטרין בישין אלין, בגין זרעא דילה למהוי נטיר ביניהו. אמר לו רבי שמעון רבי רבי והא כתיב בשכינתא ׳ארץ אשר לא במסכנות תאכל בה לחם׳. אמר לו ודאי הכי הוא. דבזמנא דישראל נטרין אות ברית, אתמליאת כל טוב ולא חסר מנה, ואתמר בה ותראה היבשה. ובההוא זמנא אי לא נחית קודשא בריך הוא לנטר' לה, אית רשות לסטרין אחרנין לקרבא תמן. וההוא דגרים דא אית רשו למקטרגא לקטלא לה. בגין דא אמר לה ׳והיה כי יראו אותך המצרים וגו'׳ (שם). ועל דא ׳אמרי נא אחתי את׳ (שם) לא תשתמודע ביניהו. ואי תימא מה חב אברם. אלא חובה דילה קדם דאיתי לעלמא, הוה באות ה' בחסרונא דילה תמן הוה. ובגין דא הוה אתקרי אברם בלא ה' עד דזכה לה ובה אשתלים בכל אברוהי. ובגין יוד דהוה בשרי אמר ׳אמרי נא אחתי את׳ לאגנא. ׳למען ייטב לי בעבורך׳ - (שם) בת יחידאה. ואתמר בה ׳אבן מאסו הבונים׳. ייטב לי מסטרא דטוב. וחיתה נפשי מסטרא דחי עלמין. בגיה דתרין דרגין אלין תבנא בהון עמודא דאמצעיתא וצדיק:
התרגום: פתח ואמר (בראשית י״ב:י׳) ׳ויהי רעב בארץ׳ (בראשית יב, י) - מהו ׳רעב׳ כאן? אלא ודאי כשמסתלקת הנביעה מארץ השכינה, מיד כתוב ׳ויהי רעב בארץ (שם). וירד אברם מצרימה׳ - יורד הקב"ה לדור בין צדדים רעים אלה, כדי שזרעו יהיה נשמר ביניהם. אמר לו רבי שמעון: רבי, רבי, והרי כתוב בשכינה ׳ארץ אשר לא במסכנות תאכל בה לחם׳ (דברים ח, ט)! אמר לו: ודאי כך הוא. שבזמן שישראל שומרים אות ברית, מלאה היא כל טוב ולא חסר ממנה, ונאמר בה ׳ותראה היבשה׳. ובאותו זמן, אם לא יורד הקב"ה לשמרה, יש רשות לצדדים אחרים להתקרב שם, ולזה הגורם זאת יש רשות לקטרג ולהרג אותו. משום כך אמר לה ׳והיה כי יראו אתך המצרים וגו'׳ - (שם). ועל כן ׳אמרי נא אחתי את׳ - (שם) - לא תודעי ביניהם. ואם תאמר: מה חטא אברם? אלא חובו עוד בטרם בא לעולם היה באות ה', בחסרונה שם היה. ומשום כך נקרא אברם בלא ה', עד שזכה לה, ובה השתלם בכל אבריו. ובגלל היו"ד שהיתה בשרי אמר ׳אמרי נא אחתי את׳ (בראשית יב, יג) - להגן. ׳למען ייטב לי בעבורך׳ - (שם) בת יחידה. ונאמר בה ׳אבן מאסו הבונים׳. ׳ייטב לי׳ - מצד טוב. ׳וחיתה נפשי׳ - מצד חי העולמים. בגלל שתי דרגות אלה תבנה בהן עמודא דאמצעיתא וצדיק.
מן המפרשים
יהל אור: מן המקבילה בבהר מאמר ז, ב (קט:) ◆ בכל ישראל כו'. דקוב"ה נשמתא ושכינתא גופא וישראל איברים ולכן כשנתרחק בעו"ה נשמתא נתפזרו האיברים וגלו ישראל: אחד ועלת העלות תמן. כצ"ל: על כס י"ה. ר"ל דכל זמן ש ו"ה חסר שם גם הכסא אינו שלם אבל…
הסולם: מן המקבילה בבהר מאמר ז, ב (קט:) דב״נ בלא אתתא וכו׳: כי אדם בלי אשה, הוא חצי גוף, והשכינה אינה שורה עליו. כך הקב״ה, בעת שאינו בקרבן עם השכינה ובכל ישראל, שהם אנשי מדות, שהם האברים שלו, אז עלת העלת, שהוא כתר, אינו שורה שם, והוא…
ביאור הגר"א: מן המקבילה בתיקוני זוהר מאמר פט, ד (מה.) באות ה' כו'. שהוא גלגולא דאדם כידוע והוא חטא בע"ה בנוקבא כמש"ל ולכן נפגם בה' ובאות ברית היה החטא כידוע ואסתלק נביעו כנ"ל לכן ירא עכשיו:
כל דברי הזוהר על פסוק זה
פסוקים שהפיסקה מביאה: