עלית הנשמה מן הממונה הרע - ולוט העזר שכנגדו בליל שבת
זוהר חדש · עוד לפרשת שלח לך - גלגול הנשמה ב ׳לך לך׳ ו ׳נעשה אדם׳ בשתוף התחתונים · מאמר 126 · פיסקה 5
לשון הזוהר
׳וַיַּעַל אַבְרָם מִמִּצְרַיִם׳ מַאי ׳וַיַּעַל אַבְרָם מִמִּצְרַיִם׳. אָמַר לוֹ אֵלִיָּהוּ וַדַּאי בְּזִמְנָא דְּנִשְׁמְתָא אשתזיבה מֵהַהוּא מְמָנָא בִּישָׁא, דְּאִיהוּ אֵל אַחֵר מֶלֶךְ מִצְרַיִם מַלְכָּא דְּאִנּוּן צוֹרְרִים דְּדַחֲקִין לְנִשְׁמָתִין, וְאִנּוּן מַלְאֲכֵי חַבָּלָה מַזִּיקִין כְּמָא דְּאוֹקְמוּהּ מָארֵי מַתְנִיתִין, נִשְׁמָתִין דְּרַשִּׁיעַיָּא הֵן הֵן הַמַּזִּיקִין בָּעוֹלָם. מַה כְּתִיב בְּמָארֵי נִשְׁמְתָא ׳וַיַּעַל אַבְרָם מִמִּצְרַיִם׳. אִסְתְּלַק עָלַיְהוּ בְּתֻקְפָּא סַגֵּי הוּא וְנִשְׁמָתֵהּ וְכָל דִּילֵהּ. וַאֲפִלּוּ לוֹט עִמֵּהּ דְּאִיהוּ שַׂר מִסִּטְרָא דִּימִינָא, דְּלָאו כָּל שִׁירִין שַׁוְיָן, דְּאִית שֵׁדִין דְּאִנּוּן כְּגַוְנָא דְּמַלְאָכִין קַדִּישִׁין, דְּיָדְעִין מַה דַּהֲוָה וּמַה דְּעָתִיד לְמֶהֱוֵי. וְעַל הַאי שֵׁד אָמַר קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא ׳אֶעֱשֶׂה לוֹ עֵזְר׳. אִם זָכָה עֵזְר. וְאִם לָאו אִיהוּ כְּנֶגְדּוֹ שֵׁד. הָדָא הוּא דִּכְתִיב (בראשית י״ג:ו׳) ׳וְלֹא נָשָׁא אוֹתָם הָאָרֶץ לָשֶׁבֶת יַחְדָּיו׳. וְעוֹד אִי זָכָה בַּר נָשׁ אִיהוּ עֵזְר, אֵימָתַי בְּלֵיל שַׁבָּת דְּאוֹזְפִין תַּקִּין מַלְאָכִין לבַּר נָשׁ, דָּא יֵצֶר הַטוֹב וְדָא יֵצֶר הָרָע. אִי זָכָה יֵצֶר הַטוֹב מְבָרֵךְ לְבַעַל הַבַּיִת וּלְאִנְתְּתֵהּ וְכָל דִּילֵהּ, וְיֵצֶר הָרָע אִיהוּ עוֹזֵר לֵהּ בְּעַל כָּרְחֵהּ וְעוֹנֶה אָמֵן. וְאִי לָאו אִיהוּ כְּנֶגְדּוֹ, ולייט לֵהּ וּלְכָל דִּילֵהּ. וּבְגִין דָּא אִתְקְרֵי לוֹט דְּאַיְתֵי לְוָטִין עַל הַהוּא בַּר נָשׁ וְעַל בֵּיתֵהּ, וְאִיהוּ אָעִיל קְטָטָה בְּבֵיתֵהּ. הָדָא הוּא דִּכְתִיב ׳וַיְהִי רִיב בֵּין רוֹעֵי מִקְנֵה אַבְרָם וּבֵין רוֹעֵי מִקְנֵה לוֹט׳. וּבְהַהוּא זִמְנָא (בראשית י״ג:ח׳) ׳וַיֹּאמֶר אַבְרָם אֶל לוֹט אַל נָא תְּהִי מְרִיבָה בֵּינִי וּבֵינֶיךָ וְגוֹ'׳ כִּי אֲנָשִׁים אַחִים אֲנַחְנוּ. מִסִּטְרָא דְּאִיהִי גּוּפָא וּמָה אָמַר לוֹ ׳הֲלֹא כָּל הָאָרֶץ לְפָנֶיךְ׳ (שם). וּבְגִין דָּא אָמְרוּ מָארֵי מַתְנִיתִין אִם רָאִיתָ שֶׁיֵּצֶר הָרָע מִתְגַּבֵּר עָלֶיךָ הוֹלִיכֵהוּ לְבֵית הַמִּדְרָשׁ. אִם אֶבֶן הוּא נִמּוֹחַ וְאִם בַּרְזֶל מִתְפּוֹצֵץ. אָמַר רִבִּי שִׁמְעוֹן לְאֵלִיָּהוּ דָּא יַנּוּקֵי יָדְעֵי לֵהּ. אָמַר לֵהּ רִבִּי רִבִּי, וַדַּאי הָכֵי הוּא, אֲבָל רָזָא דְּמִלֵּי דְּפָרָשָׁתָא דָּא, לָאו אִנּוּן לְגַלָּאָה הָכֵי אֶלָּא בֵּינִי וּבֵינֶיךָ:
תרגום
׳וַיַּעַל אַבְרָם מִמִּצְרַיִם׳ - מַהוּ ׳וַיַּעַל אַבְרָם מִמִּצְרַיִם׳? אָמַר לוֹ אֵלִיָּהוּ: וַדַּאי, בִּזְמַן שֶׁהַנְּשָׁמָה נִצֶּלֶת מֵאוֹתוֹ מְמֻנֶּה רַע, שֶׁהוּא ׳אֵל אַחֵר׳, מֶלֶךְ מִצְרַיִם, מֶלֶךְ הַצּוֹרְרִים הַדּוֹחֲקִים אֶת הַנְּשָׁמוֹת, וְהֵם מַלְאֲכֵי חַבָּלָה מַזִּיקִים, כְּמוֹ שֶׁקָּבְעוּ בַּעֲלֵי הַמִּשְׁנָה: נִשְׁמוֹת הָרְשָׁעִים הֵן הֵן הַמַּזִּיקִים בָּעוֹלָם. מַה כָּתוּב בְּבַעַל הַנְּשָׁמָה? ׳וַיַּעַל אַבְרָם מִמִּצְרַיִם׳ - עָלָה עֲלֵיהֶם בְּעֹז רַב, הוּא וְנִשְׁמָתוֹ וְכָל אֲשֶׁר לוֹ. וַאֲפִלּוּ לוֹט עִמּוֹ, שֶׁהוּא שַׂר מִצַּד יָמִין, שֶׁלֹּא כָּל הַשָּׂרִים שָׁוִים, שֶׁיֵּשׁ שֵׁדִים שֶׁהֵם כְּעֵין מַלְאָכִים קְדוֹשִׁים, הַיּוֹדְעִים מַה שֶּׁהָיָה וּמַה שֶּׁעָתִיד לִהְיוֹת. וְעַל שֵׁד זֶה אָמַר הקב"ה: ׳אֶעֱשֶׂה לּוֹ עֵזֶר׳ - אִם זָכָה, עֵזֶר, וְאִם לָאו, הוּא ׳כְּנֶגְדּוֹ׳ - שֵׁד. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב (בראשית י״ג:ו׳) ׳וְלֹא נָשָׁא אוֹתָם הָאָרֶץ לָשֶׁבֶת יַחְדָּיו׳ (בראשית יג, ו) - וְעוֹד, אִם זָכָה אָדָם, הוּא עֵזֶר - וּמָתַי? בְּלֵיל שַׁבָּת, שֶׁמְּלַוִּים שְׁנֵי מַלְאָכִים תַּקִּיפִים אֶת הָאָדָם, זֶה יֵצֶר הַטּוֹב וְזֶה יֵצֶר הָרָע. אִם זָכָה, יֵצֶר הַטּוֹב מְבָרֵךְ אֶת בַּעַל הַבַּיִת וְאֶת אִשְׁתּוֹ וְכָל אֲשֶׁר לוֹ, וְיֵצֶר הָרָע עוֹזֵר לוֹ בְּעַל כָּרְחוֹ וְעוֹנֶה אָמֵן. וְאִם לָאו, הוּא כְּנֶגְדּוֹ, וּמְקַלֵּל ׳אוֹתוֹ וְאֶת כָּל אֲשֶׁר לוֹ׳ - וּמִשּׁוּם כָּךְ נִקְרָא ׳לוֹט׳, שֶׁמֵּבִיא קְלָלוֹת עַל אוֹתוֹ אָדָם וְעַל בֵּיתוֹ, וּמַכְנִיס מְרִיבָה בְּבֵיתוֹ. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב ׳וַיְהִי רִיב בֵּין רוֹעֵי מִקְנֵה אַבְרָם וּבֵין רוֹעֵי מִקְנֵה לוֹט׳ - וּבְאוֹתוֹ זְמַן (בראשית י״ג:ח׳) ׳וַיֹּאמֶר אַבְרָם אֶל לוֹט אַל נָא תְּהִי מְרִיבָה בֵּינִי וּבֵינֶיךָ וְגוֹ'׳ (בראשית יג, ח) - כִּי אֲנָשִׁים אַחִים אֲנַחְנוּ. מִסִּטְרָא דְּאִיהִי גּוּפָא וּמָה אָמַר לוֹ - ׳הֲלֹא כָל הָאָרֶץ לְפָנֶיךָ׳ - (שם). וּמִשּׁוּם כָּךְ אָמְרוּ בַּעֲלֵי הַמִּשְׁנָה: אִם רָאִיתָ שֶׁיֵּצֶר הָרָע מִתְגַּבֵּר עָלֶיךָ, הוֹלִיכֵהוּ לְבֵית הַמִּדְרָשׁ, אִם אֶבֶן הוּא - נִמּוֹחַ, וְאִם בַּרְזֶל - מִתְפּוֹצֵץ. אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן לְאֵלִיָּהוּ: זֹאת הַתִּינוֹקוֹת יוֹדְעִים אוֹתָהּ! אָמַר לוֹ: רַבִּי, רַבִּי, וַדַּאי כָּךְ הוּא, אֲבָל סוֹד דִּבְרֵי פָּרָשָׁה זוֹ, אֵין לְגַלּוֹתָם כָּךְ אֶלָּא בֵּינִי וּבֵינְךָ.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: ׳ויעל אברם ממצרים׳ מאי ׳ויעל אברם ממצרים׳. אמר לו אליהו ודאי בזמנא דנשמתא אשתזיבה מההוא ממנא בישא, דאיהו אל אחר מלך מצרים מלכא דאנון צוררים דדחקין לנשמתין, ואנון מלאכי חבלה מזיקין כמא דאוקמוה מארי מתניתין, נשמתין דרשיעיא הן הן המזיקין בעולם. מה כתיב במארי נשמתא ׳ויעל אברם ממצרים׳. אסתלק עליהו בתקפא סגי הוא ונשמתה וכל דילה. ואפלו לוט עמה דאיהו שר מסטרא דימינא, דלאו כל שירין שוין, דאית שדין דאנון כגונא דמלאכין קדישין, דידעין מה דהוה ומה דעתיד למהוי. ועל האי שד אמר קודשא בריך הוא ׳אעשה לו עזר׳. אם זכה עזר. ואם לאו איהו כנגדו שד. הדא הוא דכתיב (בראשית י״ג:ו׳) ׳ולא נשא אותם הארץ לשבת יחדיו׳. ועוד אי זכה בר נש איהו עזר, אימתי בליל שבת דאוזפין תקין מלאכין לבר נש, דא יצר הטוב ודא יצר הרע. אי זכה יצר הטוב מברך לבעל הבית ולאנתתה וכל דילה, ויצר הרע איהו עוזר לה בעל כרחה ועונה אמן. ואי לאו איהו כנגדו, ולייט לה ולכל דילה. ובגין דא אתקרי לוט דאיתי לוטין על ההוא בר נש ועל ביתה, ואיהו אעיל קטטה בביתה. הדא הוא דכתיב ׳ויהי ריב בין רועי מקנה אברם ובין רועי מקנה לוט׳. ובההוא זמנא (בראשית י״ג:ח׳) ׳ויאמר אברם אל לוט אל נא תהי מריבה ביני וביניך וגו'׳ כי אנשים אחים אנחנו. מסטרא דאיהי גופא ומה אמר לו ׳הלא כל הארץ לפניך׳ (שם). ובגין דא אמרו מארי מתניתין אם ראית שיצר הרע מתגבר עליך הוליכהו לבית המדרש. אם אבן הוא נמוח ואם ברזל מתפוצץ. אמר רבי שמעון לאליהו דא ינוקי ידעי לה. אמר לה רבי רבי, ודאי הכי הוא, אבל רזא דמלי דפרשתא דא, לאו אנון לגלאה הכי אלא ביני וביניך:
התרגום: ׳ויעל אברם ממצרים׳ - מהו ׳ויעל אברם ממצרים׳? אמר לו אליהו: ודאי, בזמן שהנשמה נצלת מאותו ממנה רע, שהוא ׳אל אחר׳, מלך מצרים, מלך הצוררים הדוחקים את הנשמות, והם מלאכי חבלה מזיקים, כמו שקבעו בעלי המשנה: נשמות הרשעים הן הן המזיקים בעולם. מה כתוב בבעל הנשמה? ׳ויעל אברם ממצרים׳ - עלה עליהם בעז רב, הוא ונשמתו וכל אשר לו. ואפלו לוט עמו, שהוא שר מצד ימין, שלא כל השרים שוים, שיש שדים שהם כעין מלאכים קדושים, היודעים מה שהיה ומה שעתיד להיות. ועל שד זה אמר הקב"ה: ׳אעשה לו עזר׳ - אם זכה, עזר, ואם לאו, הוא ׳כנגדו׳ - שד. זהו שכתוב (בראשית י״ג:ו׳) ׳ולא נשא אותם הארץ לשבת יחדיו׳ (בראשית יג, ו) - ועוד, אם זכה אדם, הוא עזר - ומתי? בליל שבת, שמלוים שני מלאכים תקיפים את האדם, זה יצר הטוב וזה יצר הרע. אם זכה, יצר הטוב מברך את בעל הבית ואת אשתו וכל אשר לו, ויצר הרע עוזר לו בעל כרחו ועונה אמן. ואם לאו, הוא כנגדו, ומקלל ׳אותו ואת כל אשר לו׳ - ומשום כך נקרא ׳לוט׳, שמביא קללות על אותו אדם ועל ביתו, ומכניס מריבה בביתו. זהו שכתוב ׳ויהי ריב בין רועי מקנה אברם ובין רועי מקנה לוט׳ - ובאותו זמן (בראשית י״ג:ח׳) ׳ויאמר אברם אל לוט אל נא תהי מריבה ביני וביניך וגו'׳ (בראשית יג, ח) - כי אנשים אחים אנחנו. מסטרא דאיהי גופא ומה אמר לו - ׳הלא כל הארץ לפניך׳ - (שם). ומשום כך אמרו בעלי המשנה: אם ראית שיצר הרע מתגבר עליך, הוליכהו לבית המדרש, אם אבן הוא - נמוח, ואם ברזל - מתפוצץ. אמר רבי שמעון לאליהו: זאת התינוקות יודעים אותה! אמר לו: רבי, רבי, ודאי כך הוא, אבל סוד דברי פרשה זו, אין לגלותם כך אלא ביני ובינך.
מן המפרשים
הסולם: מן המקבילה בלך לך מאמר י, יט (פ:) וכל דא אי זכאה וכו': וכל זה אם הנשמה זכתה בעולם הזה לתקן את הגוף, ולכפות תוקפו של אותו הארור, דהיינו יצר הרע הנקרא לוט, עד שנפרד ממנו. מה כתוב, ויהי ריב בין רועי מקנה אברם , שהוא הנשמה, ובין…
ביאור הגר"א: מן המקבילה בתיקוני זוהר מאמר פט, ב (מה.) דאיהו שד כו'. ר"ל יצ"ה והוא מטבין שבהן ימינא שבהן שזוכה להתהפך מנחש למטה לעזור שע"ז אמרו בכל לבבך בשני יצריך כו' וז"ש. דלאו כל כו' :
כל דברי הזוהר על פסוק זה
פסוקים שהפיסקה מביאה:
ועוד 3 פסוקים. אינדקס הפסוקים