תבן התורה ומוחה שבפנים - וגלות השכינה בבית פרעה עד ׳קח ולך׳
זוהר חדש · עוד לפרשת שלח לך - גלגול הנשמה ב ׳לך לך׳ ו ׳נעשה אדם׳ בשתוף התחתונים · מאמר 126 · פיסקה 4
לשון הזוהר
פָּתַח רִבִּי שִׁמְעוֹן וְאָמַר וַי לִבְנֵי עָלְמָא דְּאִנּוּן אֲטִימִין לִבָּא וסְתִימִין עַיְנִין. דְּהָא כְּמָה רָזִין סְתִימִין אִית בְּאוֹרַיְתָא וְלֹא מַשְׁגִּיחִין בְּהוֹן. דְּלֹא בָּעָאן אֶלָּא לְמֵיכַל תֶּבֶן דְּאוֹרַיְתָא, דְּאִיהוּ פָּשַׁט לְבוּשָׁא דְּאוֹרַיְתָא, וְלֹא טַעֲמִין מִן מֹחָא מִלְּגָאו. תָּא חֲזֵי אִית נִשְׁמְתָא דְּאִיהוּ גּוּפָא לנִשְׁמְתָא. וְאִית נִשְׁמְתָא לְנִשְׁמְתָא. וְאִית נִשְׁמְתָא דְּכוּרָא דְּאִתְקְרִיאַת אַבְרָם. וְאִית נִשְׁמְתָא נוּקְבָא דְּאִתְקְרִיאַת שָׂרַי. ואַף עַל גַּב דְּאִתְקְרִיאַת דְּכוּרָא, הַאי נִשְׁמְתָא אַבְרָם בְּלֹא ה' טָפֵל אִיהוּ לנִשְׁמְתָא דְּאִיהִי שָׂרַי נוּקְבָא, דְּתַמָּן י' אוֹ לְשָׂרָה דְּתַמָּן ה'. וּבְגִין דָּא אוֹקְמוּהּ מָארֵי מַתְנִיתִין דְּטָפֵל הֲוָה אַבְרָם לְשָׂרָה בַּנְּבוּאָה, בְּגִין דְּאִיהִי זָכְתָה לִתְרֵין אַתְוָן, י' בְּקַדְמִיתָא שָׂרַי וּלְבַסּוֹף שָׂרָה בְּה'. כַּד הֲוַת בְּיוּ"ד הֲוַת יְחִידָא. וְכַד זָכְתָה בְּה' אִתְקְרִיאַת אִימָּא. וְכַד הֲוַת יָחִיד' בְּיוּ"ד עָלַהּ אִתְּמַר ׳שָׁמְרֵנִי כְּאִישׁוֹן בַּת עַיִן׳. וּפַרְעֹה דְּאִיהוּ דִּיּוֹקְנָא דְּנָחָשׁ חַיָּבָא, כֶּתֶר דִּשְׁבָחוּהָ כְּתִיב ׳וַתֻּקַּח הָאִשָּׁה בַּיִת פַּרְעֹה׳. וְדָא רָמִיז לְגָלוּתָא דְּמִצְרַיִם דְּגָלְתָא שְׁכִינָה בְּמִצְרַיִם. וְנָחָשׁ בָּעָא לקרב' לָהּ. מַה כְּתִיב ׳וְהַזָּר הַקָּרֵב יוּמָת׳. ׳וַיְנַגַּע ה' אֶת פַּרְעֹה׳. וְדָא רָמִיז לִמְחָאָן דְּמֹחָא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְפַרְעֹה וּלְמִצְרַיִם וְלִמְמָנָן דִּילְהוֹן. וּמַה כְּתִיב ׳וְעַתָּה הִנֵּה אִשְׁתְּךָ קַח וָלֵךְ׳. כְּגַוְנָא דְּפַרְעֹה בְּמִצְרַיִם דְּאָמַר לְמֹשֶׁה וּלְיִשְׂרָאֵל ׳שַׁלַּח מֵעַל פָּנַי וְיֵצֵאוּ׳. וְהַאי אִיהִי אַבְטָחוּתָא לְיִשְׂרָאֵל ולִשְׁכִינְתָּא בְּגָלוּתָא בַּתְרָאָה. מִיָּד דְּיִבְעוּן אֻמִּין פָּלְחֵי כּוֹכְבַיָּא דְּעָלְמָא לְקָרְבָא לְגַבָּהּ וּלְדַחֲקָא לָהּ, אַגְרָא דְּכַלָּה דּוֹחֲקָא. כְּתִיב ׳וַיְנַגַּע ה' אֶת פַּרְעֹה׳. מִיָּד ׳וּבֵאלֹהֵיהֶם עָשָׂה ה' שְׁפָטִים׳. דְּעַל שְׁכִינְתָּא אִתְּמַר ׳אֲנִי ה' הוּא שְׁמִי וּכְבוֹדִי לְאַחֵר לֹא אֶתֵּן׳. וְהַזָּר הַקָּרֵב לְגַבָּהּ יוּמָת. וּכְמָה דְּפַרְעֹה קַדְמָאָה אָמַר ׳הִנֵּה אִשְׁתְּךָ קַח וָלֵךְ׳, הָכֵי אָמַר פַּרְעֹה ׳קוּמוּ צְאוּ מִתּוֹךְ עַמֵּי׳, וְכָךְ עֲתִידִין עֲמָמִין דְּעָלְמָא לְמֵימַר לְיִשְׂרָאֵל קוּמוּ צְאוּ, פּוּקוּ מִבֵּינָנָא וְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לֹא אַפִּיק לוֹן מִבֵּינַיְהוּ עַד דְּנָטִיל מְמָנֵהּ. וְכַמָּה דְּאִתְּמַר ׳וַיְצַו עָלָיו פַּרְעֹה אֲנָשִׁים וַיְשַׁלְּחוּ אוֹתוֹ וְאֶת אִשְׁתּוֹ וְאֶת כָּל אֲשֶׁר לוֹ׳. כְּגַוְנָא דָּא בְּגָלוּתָא בַּתְרָאָה הָדָא הוּא דִּכְתִיב ׳וַהֲבִיאוּ אֶת כָּל אַחֵיכֶם מִכָּל הַגּוֹיִם מִנְחָה׳ לַה' וְגוֹ'. אַדְּהָכֵי הָא אֵלִיָּהוּ אִזְדְּמַן לְגַבֵּהּ וְאָמַר רִבִּי רִבִּי וַדַּאי כְּגַוְנָא דָּא אִיהוּ בנִשְׁמְתָא (דא איהי נשמתא) אִיהִי מִסִּטְרָא דִּשְׁכִינְתָּא. וְיֵצֶר הָרָע בָּעֵי לִקְרָבָא לְגַבָּהּ וְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא מָחֵי לָהּ בְּכַמָּה מַכְתְּשִׁין, כְּגַוְנָא דְּמָחָא לְפַרְעֹה ׳עַל דְּבַר שָׂרַי אֵשֶׁת אַבְרָם׳. וּבְהַהוּא זִמְנָא נָחִית סַמָּאֵל וְכָל חַיָּלָיו לְהַהִיא נִשְׁמְתָא, וְנָטִיר לָהּ עַד דְּאִתְקְרֵיבת לְגַבֵּי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא. וְהָכֵי כְּגַוְנָא דָּא כָּל בַּר נָשׁ דְּבָעֵי לְקָרְבָא לְצַדִּיק לאוזפא לֵהּ, קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא מָחֵי לֵהּ בְּכַמָּה מַכְתְּשִׁין לְאַנַּזְקָא עַד דְּיִתְחַזַּר לְשִׁעְבּוּדֵהּ. וּבְגִין דָּא אָמְרָה אִנְתּוּ לְהָמָן חַיָּבָא ׳אִם מִזֶּרַע הַיְּהוּדִים מָרְדְּכַי׳ (אסתר ו) ׳לֹא תּוּכַל לוֹ כִּי נָפוֹל תִּפֹּל לְפָנָיו׳. אֲבָל נִשְׁמְתָא דְּלָאו אִיהוּ מִסִּטְרָא דְּרוּחָא דְּקֻדְשָׁא, אִית לָהּ לְאִסְתַּמְּרָא, דְּאִית לֵהּ רְשׁוּ לִמְקַטְרְגָא עָלֵהּ, וְעָרוּם רָאָה רָעָה וְנִסְתָּר.
תרגום
פָּתַח רַבִּי שִׁמְעוֹן וְאָמַר: אוֹי לִבְנֵי הָעוֹלָם שֶׁהֵם אֲטוּמֵי לֵב וּסְתוּמֵי עֵינַיִם. שֶׁהֲרֵי כַּמָּה סוֹדוֹת סְתוּמִים יֵשׁ בַּתּוֹרָה וְאֵינָם מַשְׁגִּיחִים בָּהֶם, שֶׁאֵינָם רוֹצִים אֶלָּא לֶאֱכֹל אֶת תֶּבֶן הַתּוֹרָה, שֶׁהוּא הַפְּשָׁט לְבוּשׁ הַתּוֹרָה, וְאֵינָם טוֹעֲמִים מִן הַמֹּחַ שֶׁבִּפְנִים. בֹּא רְאֵה, יֵשׁ נְשָׁמָה שֶׁהִיא גּוּף לַנְּשָׁמָה, וְיֵשׁ נְשָׁמָה לַנְּשָׁמָה. וְיֵשׁ נְשָׁמָה זָכָר הַנִּקְרֵאת אַבְרָם, וְיֵשׁ נְשָׁמָה נְקֵבָה הַנִּקְרֵאת שָׂרַי. וְאַף עַל פִּי שֶׁנִּקְרֵאת זָכָר, נְשָׁמָה זוֹ אַבְרָם בְּלֹא ה' טְפֵלָה הִיא לַנְּשָׁמָה שֶׁהִיא שָׂרַי הַנְּקֵבָה, שֶׁשָּׁם י', אוֹ לְשָׂרָה שֶׁשָּׁם ה'. וּמִשּׁוּם כָּךְ קָבְעוּ בַּעֲלֵי הַמִּשְׁנָה שֶׁטָּפֵל הָיָה אַבְרָם לְשָׂרָה בַּנְּבוּאָה, מִשּׁוּם שֶׁהִיא זָכְתָה לִשְׁתֵּי אוֹתִיּוֹת: י' בַּתְּחִלָּה - שָׂרַי, וּלְבַסּוֹף - שָׂרָה בְּה'. כְּשֶׁהָיְתָה בְּיוּ"ד הָיְתָה יְחִידָה, וּכְשֶׁזָּכְתָה בְּה' נִקְרֵאת אֵם. וּכְשֶׁהָיְתָה יְחִידָה בְּיוּ"ד, עָלֶיהָ נֶאֱמַר ׳שָׁמְרֵנִי כְּאִישׁוֹן בַּת עָיִן׳ - וּפַרְעֹה, שֶׁהוּא דְּיוֹקָן הַנָּחָשׁ הָרָשָׁע, כֶּתֶר שֶׁל שֶׁבַח לָהּ, כָּתוּב: ׳וַתֻּקַּח הָאִשָּׁה בֵּית פַּרְעֹה׳ - וְזֶה רוֹמֵז לְגָלוּת מִצְרַיִם, שֶׁגָּלְתָה שְׁכִינָה בְּמִצְרַיִם, וְהַנָּחָשׁ רָצָה לְהִתְקָרֵב אֵלֶיהָ. מַה כָּתוּב? ׳וְהַזָּר הַקָּרֵב יוּמָת׳. ׳וַיְנַגַּע ה' אֶת פַּרְעֹה׳ (בראשית יב, יז) - וְזֶה רוֹמֵז לְמַכּוֹת שֶׁהִכָּה הקב"ה לְפַרְעֹה וּלְמִצְרַיִם וְלַמְמֻנִּים שֶׁלָּהֶם. וּמַה כָּתוּב? ׳וְעַתָּה הִנֵּה אִשְׁתְּךָ קַח וָלֵךְ׳ - כְּעֵין פַּרְעֹה בְּמִצְרַיִם שֶׁאָמַר לְמֹשֶׁה וּלְיִשְׂרָאֵל ׳שַׁלַּח מֵעַל פָּנַי וְיֵצֵאוּ׳ - וְזוֹ הַבְטָחָה לְיִשְׂרָאֵל וְלַשְּׁכִינָה בַּגָּלוּת הָאַחֲרוֹנָה: מִיָּד כְּשֶׁיְּבַקְשׁוּ אֻמּוֹת עוֹבְדֵי כּוֹכָבִים שֶׁל הָעוֹלָם לְהִתְקָרֵב אֵלֶיהָ וּלְדָחְקָהּ - שְׂכַר הַכַּלָּה הַדּוֹחֶקֶת. כָּתוּב ׳וַיְנַגַּע ה' אֶת פַּרְעֹה׳ - מִיָּד ׳וּבֵאלֹהֵיהֶם עָשָׂה ה' שְׁפָטִים׳ (במדבר לג, ד) - שֶׁעַל הַשְּׁכִינָה נֶאֱמַר ׳אֲנִי ה' הוּא שְׁמִי וּכְבוֹדִי לְאַחֵר לֹא אֶתֵּן׳ (ישעיה מב, ח) - וְהַזָּר הַקָּרֵב אֵלֶיהָ יוּמַת. וּכְמוֹ שֶׁפַּרְעֹה הָרִאשׁוֹן אָמַר ׳הִנֵּה אִשְׁתְּךָ קַח וָלֵךְ׳ (בראשית יב, יט) - כָּךְ אָמַר פַּרְעֹה ׳קוּמוּ צְאוּ מִתּוֹךְ עַמֵּי׳ (שמות יב, לא) - וְכָךְ עֲתִידוֹת אֻמּוֹת הָעוֹלָם לוֹמַר לְיִשְׂרָאֵל: ׳קוּמוּ צְּאוּ, צְאוּ מִבֵּינֵינוּ׳, וְהקב"ה לֹא יוֹצִיא אוֹתָם מִבֵּינֵיהֶם עַד שֶׁיִּטֹּל אֶת הַמְמֻנֶּה שֶׁלָּהֶם. וּכְמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר ׳וַיְצַו עָלָיו פַּרְעֹה אֲנָשִׁים וַיְשַׁלְּחוּ אוֹתוֹ וְאֶת אִשְׁתּוֹ וְאֶת כָּל אֲשֶׁר לוֹ׳ (בראשית יב, כ) - כָּעֵין זֶה בַּגָּלוּת הָאַחֲרוֹנָה, זֶהוּ שֶׁכָּתוּב ׳וַהֲבִיאוּ אֶת כָּל אַחֵיכֶם מִכָּל הַגּוֹיִם מִנְחָה׳ (ישעיה סו, כ) - לַה' וְגוֹ'. בֵּינְתַיִם הִנֵּה אֵלִיָּהוּ נִזְדַּמֵּן אֵלָיו וְאָמַר: רַבִּי, רַבִּי, וַדַּאי כָּעֵין זֶה הוּא בַּנְּשָׁמָה, (דא איהי נשמתא) שֶׁהִיא מִצַּד הַשְּׁכִינָה. וְיֵצֶר הָרָע רוֹצֶה לְהִתְקָרֵב אֵלֶיהָ, וְהקב"ה מַכֶּה אוֹתוֹ בְּכַמָּה מַכּוֹת, כְּעֵין שֶׁהִכָּה אֶת פַּרְעֹה ׳עַל דְּבַר שָׂרַי אֵשֶׁת אַבְרָם׳ - וּבְאוֹתוֹ זְמַן יוֹרֵד סַמָּאֵל וְכָל חֵילוֹתָיו עַל אוֹתָהּ הַנְּשָׁמָה, וְשׁוֹמֵר עָלֶיהָ עַד שֶׁמִּתְקָרֶבֶת אֶל הקב"ה. וְכָכָה כָּעֵין זֶה, כָּל אָדָם הָרוֹצֶה לְהִתְקָרֵב אֶל הַצַּדִּיק לְהַלְווֹתוֹ, הקב"ה מַכֶּה אוֹתוֹ בְּכַמָּה מַכּוֹת לְהַזִּיקוֹ, עַד שֶׁיָּשׁוּב לְשִׁעְבּוּדוֹ. וּמִשּׁוּם כָּךְ אָמְרָה אִשְׁתּוֹ לְהָמָן הָרָשָׁע: ׳אִם מִזֶּרַע הַיְּהוּדִים מָרְדְּכַי׳ (אסתר ו) - ׳לֹא תּוּכַל לוֹ כִּי נָפוֹל תִּפֹּל לְפָנָיו׳ (אסתר ו, יג) - אֲבָל נְשָׁמָה שֶׁאֵינָהּ מִצַּד רוּחַ הַקֹּדֶשׁ, צְרִיכָה לְהִשָּׁמֵר, שֶׁיֵּשׁ לוֹ רְשׁוּת לְקַטְרֵג עָלֶיהָ, וְעָרוּם רָאָה רָעָה וְנִסְתָּר.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: פתח רבי שמעון ואמר וי לבני עלמא דאנון אטימין לבא וסתימין עינין. דהא כמה רזין סתימין אית באוריתא ולא משגיחין בהון. דלא בעאן אלא למיכל תבן דאוריתא, דאיהו פשט לבושא דאוריתא, ולא טעמין מן מחא מלגאו. תא חזי אית נשמתא דאיהו גופא לנשמתא. ואית נשמתא לנשמתא. ואית נשמתא דכורא דאתקריאת אברם. ואית נשמתא נוקבא דאתקריאת שרי. ואף על גב דאתקריאת דכורא, האי נשמתא אברם בלא ה' טפל איהו לנשמתא דאיהי שרי נוקבא, דתמן י' או לשרה דתמן ה'. ובגין דא אוקמוה מארי מתניתין דטפל הוה אברם לשרה בנבואה, בגין דאיהי זכתה לתרין אתון, י' בקדמיתא שרי ולבסוף שרה בה'. כד הות ביו"ד הות יחידא. וכד זכתה בה' אתקריאת אימא. וכד הות יחיד' ביו"ד עלה אתמר ׳שמרני כאישון בת עין׳. ופרעה דאיהו דיוקנא דנחש חיבא, כתר דשבחוה כתיב ׳ותקח האשה בית פרעה׳. ודא רמיז לגלותא דמצרים דגלתא שכינה במצרים. ונחש בעא לקרב' לה. מה כתיב ׳והזר הקרב יומת׳. ׳וינגע ה' את פרעה׳. ודא רמיז למחאן דמחא קודשא בריך הוא לפרעה ולמצרים ולממנן דילהון. ומה כתיב ׳ועתה הנה אשתך קח ולך׳. כגונא דפרעה במצרים דאמר למשה ולישראל ׳שלח מעל פני ויצאו׳. והאי איהי אבטחותא לישראל ולשכינתא בגלותא בתראה. מיד דיבעון אמין פלחי כוכביא דעלמא לקרבא לגבה ולדחקא לה, אגרא דכלה דוחקא. כתיב ׳וינגע ה' את פרעה׳. מיד ׳ובאלהיהם עשה ה' שפטים׳. דעל שכינתא אתמר ׳אני ה' הוא שמי וכבודי לאחר לא אתן׳. והזר הקרב לגבה יומת. וכמה דפרעה קדמאה אמר ׳הנה אשתך קח ולך׳, הכי אמר פרעה ׳קומו צאו מתוך עמי׳, וכך עתידין עממין דעלמא למימר לישראל קומו צאו, פוקו מביננא וקודשא בריך הוא לא אפיק לון מביניהו עד דנטיל ממנה. וכמה דאתמר ׳ויצו עליו פרעה אנשים וישלחו אותו ואת אשתו ואת כל אשר לו׳. כגונא דא בגלותא בתראה הדא הוא דכתיב ׳והביאו את כל אחיכם מכל הגוים מנחה׳ לה' וגו'. אדהכי הא אליהו אזדמן לגבה ואמר רבי רבי ודאי כגונא דא איהו בנשמתא (דא איהי נשמתא) איהי מסטרא דשכינתא. ויצר הרע בעי לקרבא לגבה וקודשא בריך הוא מחי לה בכמה מכתשין, כגונא דמחא לפרעה ׳על דבר שרי אשת אברם׳. ובההוא זמנא נחית סמאל וכל חיליו לההיא נשמתא, ונטיר לה עד דאתקריבת לגבי קודשא בריך הוא. והכי כגונא דא כל בר נש דבעי לקרבא לצדיק לאוזפא לה, קודשא בריך הוא מחי לה בכמה מכתשין לאנזקא עד דיתחזר לשעבודה. ובגין דא אמרה אנתו להמן חיבא ׳אם מזרע היהודים מרדכי׳ (אסתר ו) ׳לא תוכל לו כי נפול תפל לפניו׳. אבל נשמתא דלאו איהו מסטרא דרוחא דקדשא, אית לה לאסתמרא, דאית לה רשו למקטרגא עלה, וערום ראה רעה ונסתר.
התרגום: פתח רבי שמעון ואמר: אוי לבני העולם שהם אטומי לב וסתומי עינים. שהרי כמה סודות סתומים יש בתורה ואינם משגיחים בהם, שאינם רוצים אלא לאכל את תבן התורה, שהוא הפשט לבוש התורה, ואינם טועמים מן המח שבפנים. בא ראה, יש נשמה שהיא גוף לנשמה, ויש נשמה לנשמה. ויש נשמה זכר הנקראת אברם, ויש נשמה נקבה הנקראת שרי. ואף על פי שנקראת זכר, נשמה זו אברם בלא ה' טפלה היא לנשמה שהיא שרי הנקבה, ששם י', או לשרה ששם ה'. ומשום כך קבעו בעלי המשנה שטפל היה אברם לשרה בנבואה, משום שהיא זכתה לשתי אותיות: י' בתחלה - שרי, ולבסוף - שרה בה'. כשהיתה ביו"ד היתה יחידה, וכשזכתה בה' נקראת אם. וכשהיתה יחידה ביו"ד, עליה נאמר ׳שמרני כאישון בת עין׳ - ופרעה, שהוא דיוקן הנחש הרשע, כתר של שבח לה, כתוב: ׳ותקח האשה בית פרעה׳ - וזה רומז לגלות מצרים, שגלתה שכינה במצרים, והנחש רצה להתקרב אליה. מה כתוב? ׳והזר הקרב יומת׳. ׳וינגע ה' את פרעה׳ (בראשית יב, יז) - וזה רומז למכות שהכה הקב"ה לפרעה ולמצרים ולממנים שלהם. ומה כתוב? ׳ועתה הנה אשתך קח ולך׳ - כעין פרעה במצרים שאמר למשה ולישראל ׳שלח מעל פני ויצאו׳ - וזו הבטחה לישראל ולשכינה בגלות האחרונה: מיד כשיבקשו אמות עובדי כוכבים של העולם להתקרב אליה ולדחקה - שכר הכלה הדוחקת. כתוב ׳וינגע ה' את פרעה׳ - מיד ׳ובאלהיהם עשה ה' שפטים׳ (במדבר לג, ד) - שעל השכינה נאמר ׳אני ה' הוא שמי וכבודי לאחר לא אתן׳ (ישעיה מב, ח) - והזר הקרב אליה יומת. וכמו שפרעה הראשון אמר ׳הנה אשתך קח ולך׳ (בראשית יב, יט) - כך אמר פרעה ׳קומו צאו מתוך עמי׳ (שמות יב, לא) - וכך עתידות אמות העולם לומר לישראל: ׳קומו צאו, צאו מבינינו׳, והקב"ה לא יוציא אותם מביניהם עד שיטל את הממנה שלהם. וכמו שנאמר ׳ויצו עליו פרעה אנשים וישלחו אותו ואת אשתו ואת כל אשר לו׳ (בראשית יב, כ) - כעין זה בגלות האחרונה, זהו שכתוב ׳והביאו את כל אחיכם מכל הגוים מנחה׳ (ישעיה סו, כ) - לה' וגו'. בינתים הנה אליהו נזדמן אליו ואמר: רבי, רבי, ודאי כעין זה הוא בנשמה, (דא איהי נשמתא) שהיא מצד השכינה. ויצר הרע רוצה להתקרב אליה, והקב"ה מכה אותו בכמה מכות, כעין שהכה את פרעה ׳על דבר שרי אשת אברם׳ - ובאותו זמן יורד סמאל וכל חילותיו על אותה הנשמה, ושומר עליה עד שמתקרבת אל הקב"ה. וככה כעין זה, כל אדם הרוצה להתקרב אל הצדיק להלוותו, הקב"ה מכה אותו בכמה מכות להזיקו, עד שישוב לשעבודו. ומשום כך אמרה אשתו להמן הרשע: ׳אם מזרע היהודים מרדכי׳ (אסתר ו) - ׳לא תוכל לו כי נפול תפל לפניו׳ (אסתר ו, יג) - אבל נשמה שאינה מצד רוח הקדש, צריכה להשמר, שיש לו רשות לקטרג עליה, וערום ראה רעה ונסתר.
מן המפרשים
ביאור הגר"א: מן המקבילה בתיקוני זוהר מאמר פח, לא (מד:) ודא איהי אימא כו'. ר"ל כל הג' אקי"ק הוא בבינה שהיא כתר לכן נקראת אקי"ק כידוע והיא אם כל חי ר"ל חוה נקראת אם כו' שהיא דרגא דבינה כידוע אשת אדה"ר חכמה והיא כוללת כל הג' כח"ב כמש"ו ומתמן…
כל דברי הזוהר על פסוק זה
פסוקים שהפיסקה מביאה: