ממלכת הזוהר › זוהר › זוהר חדש › מאמר 126: עוד לפרשת שלח לך - גלגול הנשמה ב ׳לך לך׳ ו ׳נעשה אדם׳ בשתוף התחתונים › פיסקה 2

ירידת הנשמה אל הטחול שהוא הרעב - ו ׳אמרי נא אחתי את׳ להגן

זוהר חדש · עוד לפרשת שלח לך - גלגול הנשמה ב ׳לך לך׳ ו ׳נעשה אדם׳ בשתוף התחתונים · מאמר 126 · פיסקה 2

לשון הזוהר

׳וַיְהִי רָעָב בָּאָרֶץ וַיֵּרֶד אַבְרָם מִצְרַיְמָה׳ - דַּע כִּי לִבָּא אִיהוּ דִּיּוּרָא דְּנִשְׁמְתָא וְאִיהוּ שִׁבְעָה שֶׁנֶּאֱמַר ׳אֶרֶץ אֲשֶׁר לֹא בְּמִסְכְּנוֹת תֹּאכַל בָּהּ לֶחֶם לֹא תֶּחְסָר כֹּל בָּהּ׳. וְכַד נַחְתָּא נִשְׁמְתָא לִטְחוֹל דְּאִיהוּ רָעָב, בְּגִין דִּכְבָר לָא יָהִיב לֵהּ מִדָּמָא אֶלָּא שִׁיּוּרִין בִּישִׁין דִּילֵהּ וּבְגִין דָּא (בראשית י״ב:י׳) ׳כִּי כָּבֵד הָרָעָב בָּאָרֶץ׳. בְּהַהוּא זִמְנָא דְּנַחְתַת תַּמָּן נִשְׁמְתָא דְּחִילַת מִתַּמָּן, שֶׁנֶּאֱמַר ׳וַיְהִי כַּאֲשֶׁר הִקְרִיב לָבֹא מִצְרַיְמָה׳, קֹדֶם דְּאִתְקְרַב תַּמָּן נִשְׁמְתָא. וַיֹּאמֶר אֶל שָׂרָה אִשְׁתּוֹ, דָּא גּוּפָא וּמָה אָמַר לָהּ הִנֵּה ׳נָא יָדַעְתִּי כִּי אִשָּׁה יְפַת מַרְאֶה אַתְּ׳. אַתְּ שַׁפִּירָא בְּזִכְוָן. וּבְגִינָךְ אֲנָא דָּחִיל דְּקָטְלִין לִי בְּגִינָךְ, דְּצוֹפֶה רָשָׁע לַצַּדִּיק, וּבְגִין דָּא עָרוּם רָאָה רָעָה וְנִסְתָּר. דְּזַכָּאָה דְּאִשְׁתְּכַח בֵּין חַיָּבַיָּא אִתְּפַס בֵּינַיְהוּ. וּבְגִין דָּא ׳וְהָיָה כִּי יִרְאוּ אוֹתָךְ הַמִּצְרִים׳, וְרָזָא דָּא כָּל הַבֵּן הַיִּלּוֹד. וּבְגִין דָּא ׳וְהָרְגוּ אוֹתִי וְאוֹתָךְ יְחַיּוּ׳. אֶלָּא ׳אָמְרֵי נָא אֲחֹתִי אַתְּ׳. הָדָא הוּא דִּכְתִיב ׳אֱמֹר לַחָכְמָה אֲחֹתִי אַתְּ׳. ׳לְמַעַן יִיטַב לִי בַּעֲבוּרֵךְ׳ - בְּהַאי עָלְמָא. וְהָיְתָה נַפְשִׁי בִּגְלָלֵךְ לְעָלְמָא דְּאָתֵי:

תרגום

׳וַיְהִי רָעָב בָּאָרֶץ וַיֵּרֶד אַבְרָם מִצְרַיְמָה׳ (בראשית יב, י) - דַּע כִּי הַלֵּב הוּא דִּירַת הַנְּשָׁמָה, וְהוּא שֶׁבַע, שֶׁנֶּאֱמַר ׳אֶרֶץ אֲשֶׁר לֹא בְּמִסְכְּנוֹת תֹּאכַל בָּהּ לֶחֶם לֹא תֶּחְסָר כֹּל בָּהּ׳ (דברים ח, ט) - וּכְשֶׁיּוֹרֶדֶת הַנְּשָׁמָה אֶל הַטְּחוֹל, שֶׁהוּא רָעָב, מִשּׁוּם שֶׁהַכָּבֵד אֵינוֹ נוֹתֵן לוֹ מִן הַדָּם אֶלָּא שְׁיָרָיו הָרָעִים, וּמִשּׁוּם כָּךְ (בראשית י״ב:י׳) ׳כִּי כָּבֵד הָרָעָב בָּאָרֶץ׳ - בְּאוֹתוֹ זְמַן שֶׁיּוֹרֶדֶת שָׁם הַנְּשָׁמָה, מְפַחֶדֶת מִשָּׁם, שֶׁנֶּאֱמַר ׳וַיְהִי כַּאֲשֶׁר הִקְרִיב לָבֹא מִצְרַיְמָה׳ (בראשית יב, יא) - בְּטֶרֶם שֶׁקָּרְבָה שָׁם הַנְּשָׁמָה. ׳וַיֹּאמֶר אֶל שָׂרַי אִשְׁתּוֹ׳ - זֶה הַגּוּף. וּמָה אָמַר לָהּ? הִנֵּה ׳נָא יָדַעְתִּי כִּי אִשָּׁה יְפַת מַרְאֶה אַתְּ׳ - אַתְּ יָפָה בִּזְכֻיּוֹת, וּבִגְלָלֵךְ אֲנִי יָרֵא שֶׁיַּהַרְגוּ אוֹתִי בִּגְלָלֵךְ, שֶׁ ׳צוֹפֶה רָשָׁע לַצַּדִּיק׳, וּמִשּׁוּם כָּךְ ׳עָרוּם רָאָה רָעָה וְנִסְתָּר׳. שֶׁצַּדִּיק הַנִּמְצָא בֵּין רְשָׁעִים נִתְפָּס עִמָּהֶם. וּמִשּׁוּם כָּךְ ׳וְהָיָה כִּי יִרְאוּ אוֹתָךְ הַמִּצְרִים׳ (בראשית יב, יב) - וְסוֹד זֶה ׳כָּל הַבֵּן הַיִּלּוֹד׳. וּמִשּׁוּם כָּךְ ׳וְהָרְגוּ אוֹתִי וְאוֹתָךְ יְחַיּוּ׳ - אֶלָּא ׳אָמְרֵי נָא אֲחֹתִי אַתְּ׳ (בראשית יב, יג) - זֶהוּ שֶׁכָּתוּב ׳אֱמֹר לַחָכְמָה אֲחֹתִי אַתְּ׳ (משלי ז, ד). ׳לְמַעַן יִיטַב לִי בַּעֲבוּרֵךְ׳ - בָּעוֹלָם הַזֶּה, ׳וְהָיְתָה נַפְשִׁי בִּגְלָלֵךְ׳ - לָעוֹלָם הַבָּא.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: ׳ויהי רעב בארץ וירד אברם מצרימה׳ - דע כי לבא איהו דיורא דנשמתא ואיהו שבעה שנאמר ׳ארץ אשר לא במסכנות תאכל בה לחם לא תחסר כל בה׳. וכד נחתא נשמתא לטחול דאיהו רעב, בגין דכבר לא יהיב לה מדמא אלא שיורין בישין דילה ובגין דא (בראשית י״ב:י׳) ׳כי כבד הרעב בארץ׳. בההוא זמנא דנחתת תמן נשמתא דחילת מתמן, שנאמר ׳ויהי כאשר הקריב לבא מצרימה׳, קדם דאתקרב תמן נשמתא. ויאמר אל שרה אשתו, דא גופא ומה אמר לה הנה ׳נא ידעתי כי אשה יפת מראה את׳. את שפירא בזכון. ובגינך אנא דחיל דקטלין לי בגינך, דצופה רשע לצדיק, ובגין דא ערום ראה רעה ונסתר. דזכאה דאשתכח בין חיביא אתפס ביניהו. ובגין דא ׳והיה כי יראו אותך המצרים׳, ורזא דא כל הבן הילוד. ובגין דא ׳והרגו אותי ואותך יחיו׳. אלא ׳אמרי נא אחתי את׳. הדא הוא דכתיב ׳אמר לחכמה אחתי את׳. ׳למען ייטב לי בעבורך׳ - בהאי עלמא. והיתה נפשי בגללך לעלמא דאתי:

התרגום: ׳ויהי רעב בארץ וירד אברם מצרימה׳ (בראשית יב, י) - דע כי הלב הוא דירת הנשמה, והוא שבע, שנאמר ׳ארץ אשר לא במסכנות תאכל בה לחם לא תחסר כל בה׳ (דברים ח, ט) - וכשיורדת הנשמה אל הטחול, שהוא רעב, משום שהכבד אינו נותן לו מן הדם אלא שיריו הרעים, ומשום כך (בראשית י״ב:י׳) ׳כי כבד הרעב בארץ׳ - באותו זמן שיורדת שם הנשמה, מפחדת משם, שנאמר ׳ויהי כאשר הקריב לבא מצרימה׳ (בראשית יב, יא) - בטרם שקרבה שם הנשמה. ׳ויאמר אל שרי אשתו׳ - זה הגוף. ומה אמר לה? הנה ׳נא ידעתי כי אשה יפת מראה את׳ - את יפה בזכיות, ובגללך אני ירא שיהרגו אותי בגללך, ש ׳צופה רשע לצדיק׳, ומשום כך ׳ערום ראה רעה ונסתר׳. שצדיק הנמצא בין רשעים נתפס עמהם. ומשום כך ׳והיה כי יראו אותך המצרים׳ (בראשית יב, יב) - וסוד זה ׳כל הבן הילוד׳. ומשום כך ׳והרגו אותי ואותך יחיו׳ - אלא ׳אמרי נא אחתי את׳ (בראשית יב, יג) - זהו שכתוב ׳אמר לחכמה אחתי את׳ (משלי ז, ד). ׳למען ייטב לי בעבורך׳ - בעולם הזה, ׳והיתה נפשי בגללך׳ - לעולם הבא.

מן המפרשים

ביאור הגר"א: מן המקבילה בתיקוני זוהר מאמר פח, כט (מד:) ויאמר ה' אל לבו. חכמה אל בינה כנ"ל שא"ק מתלבש בחכמה של אצילות ע"י מלכות שלו שהוא כתר דאצילות ובחכמה הוא גנוז וזהו ויאמר כו' אל בינה:

לכל המפרשים על פיסקה זו

כל דברי הזוהר על פסוק זה

פסוקים שהפיסקה מביאה: