׳בטרם אצרך בבטן׳ - רוח נפש ונשמה ושלשה שנויי הגלגול ב ׳לך לך׳
זוהר חדש · עוד לפרשת שלח לך - גלגול הנשמה ב ׳לך לך׳ ו ׳נעשה אדם׳ בשתוף התחתונים · מאמר 126 · פיסקה 1
לשון הזוהר
תִּקּוּנִים ׳וְהַמַּשְׂכִילִים יַזְהִרוּ כְּזֹהַר הָרָקִיעַ וּמַצְדִּיקֵי הָרַבִּים כַּכּוֹכָבִים לְעוֹלָם וָעֶד׳. פָּתַח רִבִּי שִׁמְעוֹן וְאָמַר בְּטֶרֶם ׳אֶצָּרְךָ בַּבֶּטֶן יְדַעְתִּיךָ׳ הָדָא הוּא דִּכְתִיב אֲשֶׁר קֹדֶשׁ יְדִיד מִבֶּטֶן. בְּטֶרֶם אֶצָּרְךָ דָּא רוּחַ דִּיצִירָה. ׳וּבְטֶרֶם תֵצֵא מֵרֶחֶם׳ דָּא נֶפֶשׁ דַּעֲשִׂיָּה. ׳נָבִיא לַגּוֹיִם נְתַתִּיךָ׳ דָּא נִשְׁמְתָא. דְּקֹדֶם דְּיֵיתֵי לְעָלְמָא בַּר נָשׁ אִשְׁתְּמוֹדַע לְרוּחֵהּ וְנִשְׁמָתֵהּ וְגוּפֵהּ דְּמִתְחַבְּרָן לְעֵלָּא. וּבְגִין דָּא ׳וַיֹּאמֶר ה' אֶל אַבְרָם׳, דָּא נִשְׁמְתָא דְּאִיהִי אָב לְרוּחָא וְנַפְשָׁא וְרָם לְגוּפָא. וְעַל אִלֵּין רוּחָא וְנַפְשָׁא וְגוּפָא עָלַיְהוּ אִתְּמַר ׳הֵן כָּל אֵלֶּה יִפְעַל אֵל וְגוֹ'׳ נִשְׁמְתָא, דָּא גּוּף פְּלוֹנִי. ׳לֶךְ לְךָ מֵאַרְצְךָ׳ - דָּא שִׁנּוּי מָקוֹם. וּמִמּוֹלָדְתֶךָ דָּא שִׁנּוּי הַשֵּׁם. וּמִבֵּית אָבִיךָ דָּא שִׁנּוּי מַעֲשֶׂה. שִׁנּוּי מָקוֹם דָּא גִּלְגּוּלָא קַדְמָאָה, דְּאִתְעֲקָר מֵאַתְרֵהּ וְאִתְנְטַע בְּגוּפָא אָחֳרָא. וּמָאן גָּרִים לֵהּ הַאי בְּגִין דְּאַעֲקַר אַרְעָא קַדִּישָׁא מֵאַתְרֵהּ דְּהִיא שְׁכִינְתָּא. כמ"ד ׳וּבְפִשְׁעֲכֶם שֻׁלְּחָה אִמְּכֶם׳. וּמִמּוֹלַדְתֶּךָ הָכָא רָזָא ׳וּמוֹלָדְתְּךָ אֲשֶׁר הוֹלַדְתָּ׳ אֲחֵרִים לְךָ יִהְיוּ וּבוֹ יִקָּרְאוּ בְּנַחֲלָתָם. בְּגִין דְּלָא יִכָּרֵת שֵׁם הַמֵּת יִקָּרֵא עַל שֵׁם אָחִיו. וְדָא שִׁנּוּי הַשֵּׁם. וּמָאן גָּרִים דָּא בְּגִין דְּאַעֲקַר אִילָנָא דְּאִיהוּ עֵץ הַגַּן מֵאַתְרֵהּ, הָכֵי אִתְעֲקָר מִנֵּהּ וְאִתְקְרֵי עָקָר בְּלֹא בֵּן, עַל שֵׁם דַּעֲקִיר אִיהוּ ו' י' כָּלִיל שִׁית סִטְרִין מֵאַתְרֵהּ. וּמִבֵּית אָבִיךָ דָּא שִׁנּוּי מַעֲשֶׂה. וּמָאן גָּרִים לֵהּ הַאי בְּגִין דְּחָב בְּמַעֲשֶׂה, דְּאִיהִי אִמָּא עִלָּאָה מַעֲשֵׂה בְּרֵאשִׁית, דְּתַמָּן מַחֲשָׁבָה גְּנִיזָא דְּלֵית עֲשִׂיָּה בְּלֹא מַחֲשָׁבָה. הָדָא הוּא דִּכְתִיב ׳כֻּלָּם בְּחָכְמָה עָשִׂיתָ׳. ׳אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַרְאֶךָ׳ - דָּא גּוֹלָפָא. כְּפוּם דְּאִיהוּ מְחֻיָּב בְּחוֹבִין, הָכֵי אִתְנְטַע בֵּהּ וְאִתְרְכִיב עַד דְּאַחְזַר מַה דְּאַעֲקַ'ר לְאַתְרֵהּ. קָם עַמּוּדָא בָּתַר טולא דְּרִבִּי שִׁמְעוֹן וְאָמַר, רִבִּי רִבִּי רָזָא דָּא רָזָא אָחֳרָא עִלָּאָה אִית בְּגִלְגּוּלָא לְעֵלָּא בְּדַרְגִּין עִלָּאִין. וְדָא אִיהוּ ׳וַיֹּאמֶר יְיָ אֶל אַבְרָם׳. דָּא אִיהוּ דְּאִתְּמַר בֵּהּ ׳הֲלֹא אָב אֶחָד לְכֻלָּנוּ׳. וּמָאן אָמַר לוֹ הַהוּא רָם דְּעָלֵהּ דְּאִיהוּ רָם עַל כָּל גְּבוֹהִים. וּמָה אָמַר לוֹ לֵךְ תְּרֵין תֵּירוּכִין אִנּוּן י' י' מִן א אָת ו' מִתַּמָּן תָּרִיךְ לֵהּ, הַהוּא רָם עַל כָּל רָמִים, דְּאִיהוּ עִלַּת עַל כָּל עִלָּאִין. וּלְאָן שָׁלַח לֵהּ, ׳אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ׳, דָּא שְׁכִינְתָּא תַּתָּאָה. אָמַר לוֹ רִבִּי שִׁמְעוֹן אִי הָכֵי מַאי מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתֶּךָ. אָמַר לוֹ רִבִּי רִבִּי תְּלָת אַלְפִין אִנּוּן מִתְּלָת שְׁמָהָן דְּאִנּוּן אֶהְיֶ"ה אֶהְיֶ"ה אֶהְיֶ"ה דְּאִתְּמַר לְמֹשֶׁה עָלַיְהוּ דְּאִיהוּ דִּיּוֹקְנָא דְּהַהוּא ו' עִלָּאָה. ׳וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה אֶהְיֶה אֲשֶׁר אֶהְיֶה׳. ׳אֶהְיֶה שְׁלָחַנִי אֲלֵיכֶם׳. הָכָא אִתְרְמִיז דְּאִתְתְּרַךְ מִתְּלָת אִלֵּין, דְּאִנּוּן תְּלָת עָלְמִין דְּאִתְּמַר בְּהוֹן ׳מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתֶּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ׳ (בראשית). וְדָא אִיהִי אִמָּא עִלָּאָה דְּאִיהִי כֶּתֶר ׳אֵם כָּל חַי׳. דְּאָת ו' בִּמְעָהָא אִיהִי אֵ בְּכֶתֶר עִלָּאָה. וא תִּנְיָנָא בְּבִינָא וְאִיהִי אֶלֶ"ף תְּלִיתָאָה בְּאֶמְצָעִיתָא דְּאָת ו'. וְרָזָא דְּמִלָּה יוּ"ד הֵ"א וָא"ו הֵ"א וְאִיהִי כֶּתֶר מַלְכוּת. אֶל הָאָרֶץ דָּא שְׁכִינְתָּא תַּתָּאָה דִּכְלִילָן בֵהּ כֻּלְּהוּ. ׳וְאֶעֶשְׂךָ לְגוֹי גָּדוֹל וַאֲבָרֶכְךָ׳ - מִסִּטְרָא דָּא עִלָּאָה. וַאֲגַדְּלָה שְׁמֶךָ מִסִּטְרָא דָּא תִּנְיָנָא. וֶהְיֵה בְּרָכָה מִסִּטְרָא דָּא תְּלִיתָאָה.
תרגום
תִּקּוּנִים ׳וְהַמַּשְׂכִילִים יַזְהִרוּ כְּזֹהַר הָרָקִיעַ וּמַצְדִּיקֵי הָרַבִּים כַּכּוֹכָבִים לְעוֹלָם וָעֶד׳ (דניאל יב, ג) - פָּתַח רַבִּי שִׁמְעוֹן וְאָמַר: ׳בְּטֶרֶם אֶצָּרְךָ בַבֶּטֶן יְדַעְתִּיךָ׳ - זֶהוּ שֶׁכָּתוּב ׳אֲשֶׁר קֹדֶשׁ יְדִיד מִבֶּטֶן׳. ׳בְּטֶרֶם אֶצָּרְךָ׳ - זֶה רוּחַ שֶׁל יְצִירָה. ׳וּבְטֶרֶם תֵּצֵא מֵרֶחֶם׳ - זֶה נֶפֶשׁ שֶׁל עֲשִׂיָּה. ׳נָבִיא לַגּוֹיִם נְתַתִּיךָ׳ - זוֹ נְשָׁמָה, שֶׁעוֹד בְּטֶרֶם יָבוֹא הָאָדָם לָעוֹלָם נוֹדָע רוּחוֹ וְנִשְׁמָתוֹ וְגוּפוֹ הַמִּתְחַבְּרִים לְמַעְלָה. וּמִשּׁוּם כָּךְ ׳וַיֹּאמֶר ה' אֶל אַבְרָם׳ (בראשית יב, א) - זוֹ נְשָׁמָה, שֶׁהִיא אָב לָרוּחַ וְלַנֶּפֶשׁ, וָרָם לַגּוּף. וְעַל אֵלֶּה רוּחַ וְנֶפֶשׁ וְגוּף נֶאֱמַר ׳הֵן כָּל אֵלֶּה יִפְעַל אֵל וְגוֹ'׳. נְשָׁמָה - זֶה גּוּף פְּלוֹנִי. ׳לֶךְ לְךָ מֵאַרְצְךָ׳ - זֶה שִׁנּוּי מָקוֹם. ׳וּמִמּוֹלַדְתְּךָ׳ - זֶה שִׁנּוּי הַשֵּׁם. ׳וּמִבֵּית אָבִיךָ׳ - זֶה שִׁנּוּי מַעֲשֶׂה. שִׁנּוּי מָקוֹם - זֶה גִּלְגּוּל רִאשׁוֹן, שֶׁנֶּעֱקָר מִמְּקוֹמוֹ וְנִנְטָע בְּגוּף אַחֵר. וּמִי גּוֹרֵם זֹאת? מִשּׁוּם שֶׁעָקַר אֶת הָאָרֶץ הַקְּדוֹשָׁה מִמְּקוֹמָהּ, שֶׁהִיא שְׁכִינָה, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר ׳וּבְפִשְׁעֵכֶם שֻׁלְּחָה אִמְּכֶם׳. ׳וּמִמּוֹלַדְתְּךָ׳ - כָּאן סוֹד: ׳וּמוֹלַדְתְּךָ אֲשֶׁר הוֹלַדְתָּ, אֲחֵרִים לְךָ יִהְיוּ, וּבוֹ יִקָּרְאוּ בְּנַחֲלָתָם׳, מִשּׁוּם שֶׁלֹּא יִכָּרֵת שֵׁם הַמֵּת, יִקָּרֵא עַל שֵׁם אָחִיו, וְזֶה שִׁנּוּי הַשֵּׁם. וּמִי גּוֹרֵם זֹאת? מִשּׁוּם שֶׁעָקַר אֶת הָאִילָן שֶׁהוּא עֵץ הַגָּן מִמְּקוֹמוֹ, כָּךְ נֶעֱקָר מִמֶּנּוּ וְנִקְרָא ׳עָקָר׳ בְּלֹא בֵּן, עַל שֵׁם שֶׁעָקַר אֶת הָו' הַכּוֹלֶלֶת שֵׁשׁ קְצָווֹת מִמְּקוֹמָהּ. ׳וּמִבֵּית אָבִיךָ׳ - זֶה שִׁנּוּי מַעֲשֶׂה. וּמִי גּוֹרֵם זֹאת? מִשּׁוּם שֶׁחָטָא בְּמַעֲשֶׂה, שֶׁהִיא אִמָּא עִלָּאָה, מַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית, שֶׁשָּׁם מַחֲשָׁבָה גְּנוּזָה, שֶׁאֵין עֲשִׂיָּה בְּלֹא מַחֲשָׁבָה. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב ׳כֻּלָּם בְּחָכְמָה עָשִׂיתָ׳. ׳אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַרְאֶךָ׳ - זֶה הַכְּלִי. כְּפִי שֶׁהוּא מְחֻיָּב בַּחֲטָאִים, כָּךְ נִנְטָע בּוֹ וְנִרְכָּב, עַד שֶׁמַּחְזִיר אֶת מַה שֶּׁעָקַר לִמְקוֹמוֹ. קָם עַמּוּד אוֹר מֵאֲחוֹרֵי צִלּוֹ שֶׁל רַבִּי שִׁמְעוֹן וְאָמַר: רַבִּי, רַבִּי, סוֹד זֶה - סוֹד עֶלְיוֹן אַחֵר יֵשׁ בְּגִלְגּוּל לְמַעְלָה בִּדְרָגוֹת עֶלְיוֹנוֹת. וְזֶה הוּא ׳וַיֹּאמֶר ה' אֶל אַבְרָם׳ - זֶה שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ ׳הֲלוֹא אָב אֶחָד לְכֻלָּנוּ׳ - וּמִי אָמַר לוֹ? אוֹתוֹ רָם שֶׁעָלָיו - שֶׁהוּא רָם עַל כָּל הַגְּבוֹהִים. וּמָה אָמַר לוֹ? ׳לֵךְ׳ - שְׁנֵי גֵּרוּשִׁים הֵם: י' י' מִן א', אוֹת ו' - מִשָּׁם גֵּרְשׁוֹ אוֹתוֹ רָם עַל כָּל הָרָמִים, שֶׁהוּא עִלַּת כָּל הָעִלּוֹת. וּלְאָן שְׁלָחוֹ? ׳אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ׳ - זוֹ שְׁכִינָה תַּחְתּוֹנָה. אָמַר לוֹ רַבִּי שִׁמְעוֹן: אִם כֵּן, מַהוּ ׳מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ׳? אָמַר לוֹ: רַבִּי, רַבִּי, שְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים הֵם מִשְּׁלֹשָׁה שֵׁמוֹת, שֶׁהֵם אֶהְיֶ"ה אֶהְיֶ"ה אֶהְיֶ"ה, שֶׁנֶּאֱמַר לְמֹשֶׁה עֲלֵיהֶם, שֶׁהוּא דְּיוֹקָן שֶׁל אוֹתוֹ ו' עֶלְיוֹן. ׳וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה אֶהְיֶה אֲשֶׁר אֶהְיֶה׳ (שמות ג, יד) - ׳אֶהְיֶה שְׁלָחַנִי אֲלֵיכֶם׳ - כָּאן נִרְמָז שֶׁגֹּרַשׁ מִשְּׁלֹשָׁה אֵלֶּה, שֶׁהֵם שְׁלֹשָׁה עוֹלָמוֹת שֶׁנֶּאֱמַר בָּהֶם ׳מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתֶּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ׳ - (בראשית). וְזוֹ הִיא אִמָּא עִלָּאָה, שֶׁהִיא כֶּתֶר, ׳אֵם כָּל חָי׳, שֶׁאוֹת ו ׳בְּתוֹכָהּ הִיא אָלֶ"ף בְּכֶתֶר עֶלְיוֹן, וְאָלֶ"ף שְׁנִיָּה בְּבִינָה, וְהִיא אָלֶ"ף שְׁלִישִׁית בְּאֶמְצַע אוֹת ו׳. וְסוֹד הַדָּבָר: יוּ"ד הֵ"א וָא"ו הֵ"א, וְהִיא כֶּתֶר מַלְכוּת. ׳אֶל הָאָרֶץ׳ - זוֹ שְׁכִינָה תַּחְתּוֹנָה, שֶׁכְּלוּלִים בָּהּ כֻּלָּם. ׳וְאֶעֶשְׂךָ לְגוֹי גָּדוֹל וַאֲבָרֶכְךָ׳ (בראשית יב, ב) - מִצַּד זֶה הָעֶלְיוֹן. ׳וַאֲגַדְּלָה שְׁמֶךָ׳ - מִצַּד זֶה הַשֵּׁנִי. ׳וֶהְיֵה בְּרָכָה׳ - מִצַּד זֶה הַשְּׁלִישִׁי.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: תקונים ׳והמשכילים יזהרו כזהר הרקיע ומצדיקי הרבים ככוכבים לעולם ועד׳. פתח רבי שמעון ואמר בטרם ׳אצרך בבטן ידעתיך׳ הדא הוא דכתיב אשר קדש ידיד מבטן. בטרם אצרך דא רוח דיצירה. ׳ובטרם תצא מרחם׳ דא נפש דעשיה. ׳נביא לגוים נתתיך׳ דא נשמתא. דקדם דייתי לעלמא בר נש אשתמודע לרוחה ונשמתה וגופה דמתחברן לעלא. ובגין דא ׳ויאמר ה' אל אברם׳, דא נשמתא דאיהי אב לרוחא ונפשא ורם לגופא. ועל אלין רוחא ונפשא וגופא עליהו אתמר ׳הן כל אלה יפעל אל וגו'׳ נשמתא, דא גוף פלוני. ׳לך לך מארצך׳ - דא שנוי מקום. וממולדתך דא שנוי השם. ומבית אביך דא שנוי מעשה. שנוי מקום דא גלגולא קדמאה, דאתעקר מאתרה ואתנטע בגופא אחרא. ומאן גרים לה האי בגין דאעקר ארעא קדישא מאתרה דהיא שכינתא. כמ"ד ׳ובפשעכם שלחה אמכם׳. וממולדתך הכא רזא ׳ומולדתך אשר הולדת׳ אחרים לך יהיו ובו יקראו בנחלתם. בגין דלא יכרת שם המת יקרא על שם אחיו. ודא שנוי השם. ומאן גרים דא בגין דאעקר אילנא דאיהו עץ הגן מאתרה, הכי אתעקר מנה ואתקרי עקר בלא בן, על שם דעקיר איהו ו' י' כליל שית סטרין מאתרה. ומבית אביך דא שנוי מעשה. ומאן גרים לה האי בגין דחב במעשה, דאיהי אמא עלאה מעשה בראשית, דתמן מחשבה גניזא דלית עשיה בלא מחשבה. הדא הוא דכתיב ׳כלם בחכמה עשית׳. ׳אל הארץ אשר אראך׳ - דא גולפא. כפום דאיהו מחיב בחובין, הכי אתנטע בה ואתרכיב עד דאחזר מה דאעק'ר לאתרה. קם עמודא בתר טולא דרבי שמעון ואמר, רבי רבי רזא דא רזא אחרא עלאה אית בגלגולא לעלא בדרגין עלאין. ודא איהו ׳ויאמר יי אל אברם׳. דא איהו דאתמר בה ׳הלא אב אחד לכלנו׳. ומאן אמר לו ההוא רם דעלה דאיהו רם על כל גבוהים. ומה אמר לו לך תרין תירוכין אנון י' י' מן א את ו' מתמן תריך לה, ההוא רם על כל רמים, דאיהו עלת על כל עלאין. ולאן שלח לה, ׳אל הארץ אשר אראך׳, דא שכינתא תתאה. אמר לו רבי שמעון אי הכי מאי מארצך וממולדתך. אמר לו רבי רבי תלת אלפין אנון מתלת שמהן דאנון אהי"ה אהי"ה אהי"ה דאתמר למשה עליהו דאיהו דיוקנא דההוא ו' עלאה. ׳ויאמר ה' אל משה אהיה אשר אהיה׳. ׳אהיה שלחני אליכם׳. הכא אתרמיז דאתתרך מתלת אלין, דאנון תלת עלמין דאתמר בהון ׳מארצך וממולדתך ומבית אביך׳ (בראשית). ודא איהי אמא עלאה דאיהי כתר ׳אם כל חי׳. דאת ו' במעהא איהי א בכתר עלאה. וא תנינא בבינא ואיהי אל"ף תליתאה באמצעיתא דאת ו'. ורזא דמלה יו"ד ה"א וא"ו ה"א ואיהי כתר מלכות. אל הארץ דא שכינתא תתאה דכלילן בה כלהו. ׳ואעשך לגוי גדול ואברכך׳ - מסטרא דא עלאה. ואגדלה שמך מסטרא דא תנינא. והיה ברכה מסטרא דא תליתאה.
התרגום: תקונים ׳והמשכילים יזהרו כזהר הרקיע ומצדיקי הרבים ככוכבים לעולם ועד׳ (דניאל יב, ג) - פתח רבי שמעון ואמר: ׳בטרם אצרך בבטן ידעתיך׳ - זהו שכתוב ׳אשר קדש ידיד מבטן׳. ׳בטרם אצרך׳ - זה רוח של יצירה. ׳ובטרם תצא מרחם׳ - זה נפש של עשיה. ׳נביא לגוים נתתיך׳ - זו נשמה, שעוד בטרם יבוא האדם לעולם נודע רוחו ונשמתו וגופו המתחברים למעלה. ומשום כך ׳ויאמר ה' אל אברם׳ (בראשית יב, א) - זו נשמה, שהיא אב לרוח ולנפש, ורם לגוף. ועל אלה רוח ונפש וגוף נאמר ׳הן כל אלה יפעל אל וגו'׳. נשמה - זה גוף פלוני. ׳לך לך מארצך׳ - זה שנוי מקום. ׳וממולדתך׳ - זה שנוי השם. ׳ומבית אביך׳ - זה שנוי מעשה. שנוי מקום - זה גלגול ראשון, שנעקר ממקומו וננטע בגוף אחר. ומי גורם זאת? משום שעקר את הארץ הקדושה ממקומה, שהיא שכינה, כמו שנאמר ׳ובפשעכם שלחה אמכם׳. ׳וממולדתך׳ - כאן סוד: ׳ומולדתך אשר הולדת, אחרים לך יהיו, ובו יקראו בנחלתם׳, משום שלא יכרת שם המת, יקרא על שם אחיו, וזה שנוי השם. ומי גורם זאת? משום שעקר את האילן שהוא עץ הגן ממקומו, כך נעקר ממנו ונקרא ׳עקר׳ בלא בן, על שם שעקר את הו' הכוללת שש קצוות ממקומה. ׳ומבית אביך׳ - זה שנוי מעשה. ומי גורם זאת? משום שחטא במעשה, שהיא אמא עלאה, מעשה בראשית, ששם מחשבה גנוזה, שאין עשיה בלא מחשבה. זהו שכתוב ׳כלם בחכמה עשית׳. ׳אל הארץ אשר אראך׳ - זה הכלי. כפי שהוא מחיב בחטאים, כך ננטע בו ונרכב, עד שמחזיר את מה שעקר למקומו. קם עמוד אור מאחורי צלו של רבי שמעון ואמר: רבי, רבי, סוד זה - סוד עליון אחר יש בגלגול למעלה בדרגות עליונות. וזה הוא ׳ויאמר ה' אל אברם׳ - זה שנאמר בו ׳הלוא אב אחד לכלנו׳ - ומי אמר לו? אותו רם שעליו - שהוא רם על כל הגבוהים. ומה אמר לו? ׳לך׳ - שני גרושים הם: י' י' מן א', אות ו' - משם גרשו אותו רם על כל הרמים, שהוא עלת כל העלות. ולאן שלחו? ׳אל הארץ אשר אראך׳ - זו שכינה תחתונה. אמר לו רבי שמעון: אם כן, מהו ׳מארצך וממולדתך׳? אמר לו: רבי, רבי, שלשת אלפים הם משלשה שמות, שהם אהי"ה אהי"ה אהי"ה, שנאמר למשה עליהם, שהוא דיוקן של אותו ו' עליון. ׳ויאמר ה' אל משה אהיה אשר אהיה׳ (שמות ג, יד) - ׳אהיה שלחני אליכם׳ - כאן נרמז שגרש משלשה אלה, שהם שלשה עולמות שנאמר בהם ׳מארצך וממולדתך ומבית אביך׳ - (בראשית). וזו היא אמא עלאה, שהיא כתר, ׳אם כל חי׳, שאות ו ׳בתוכה היא אל"ף בכתר עליון, ואל"ף שניה בבינה, והיא אל"ף שלישית באמצע אות ו׳. וסוד הדבר: יו"ד ה"א וא"ו ה"א, והיא כתר מלכות. ׳אל הארץ׳ - זו שכינה תחתונה, שכלולים בה כלם. ׳ואעשך לגוי גדול ואברכך׳ (בראשית יב, ב) - מצד זה העליון. ׳ואגדלה שמך׳ - מצד זה השני. ׳והיה ברכה׳ - מצד זה השלישי.
מן המפרשים
ביאור הגר"א: מן המקבילה בתיקוני זוהר מאמר פח, כז (מד.) דתמן מחשבה. ר"ל חכמה, ריעין דלא מתפרשין כמש"ו דלית עשייה כו' שא"א לעשות דבר בלא מחשבה מקודם ולכן בה ל"ב אלקים, ל"ב נתיבות דחכמה, שכל מעשה שלה היה בנתיבות דחכמה וז"ש הה"ד כולם כו':