׳ויבן נח מזבח׳ - שור עליון ופר הנעשה פו"ר וריח השושנה הנפתחת בתשובה
זוהר חדש · עוד לפרשת נח - בנין המזבח בשכינה וריח קרבנות התפלה העולה לאבא ואמא · מאמר 125 · פיסקה 1
לשון הזוהר
׳וַיִּבֶן נֹחַ מִזְבֵּחַ׳ (בראשית ח). מַאי וַיִּבֶן נֹחַ. אֶלָּא נֹחַ אִישׁ צַדִּיק. וַיִּבֶן מִזְבֵּחַ דָּא שְׁכִינְתָּא. בִּנְיָנָא דִּילֵהּ בֵּין דְּאִיהוּ עַמּוּדָא דְּאֶמְצָעִיתָא. ׳וַיִּקַּח מִכָּל הַבְּהֵמָה הַטְהוֹרָה׳. מַאי בְּהֵמָה לְעֵלָּא וְעוֹף לְתַתָּא טָהוֹר. אֶלָּא בְּהֵמָה דָּא שׁוֹר עִלָּאָה דְאִקְּרֵי אָדָם עִלָּאָה דִּלְעֵלָּא, דְּאִתְּמַר בֵּהּ מַקְרִין מַפְרִיס. וְאוֹקְמוּהּ מִקֶּרֶן כְּתִיב, קֶרֶן אַחַת הֲוָה לֵהּ בְּמִצְחֵהּ. וְהַאי אִיהוּ קֶרֶן הַיּוֹבֵל דְּמִנֵּהּ קֶרֶן פְּנֵי מֹשֶׁה. שׁוֹר דָּא אִיהוּ פָּר. פָּר אִיהוּ דִּינָא עִם ו' אִתְעֲבִיד פּוּר רַחֲמֵי סְלִיחָה וְעַל שְׁמֵהּ אִקְּרֵי צוֹם כִּפּוּר. מַאי כ' בְּתוֹסֶפֶת פּוּ"ר. אֶלָּא דָּא כֶּתֶר מַלְכוּת. תָּא חֲזֵי לֵית שְׁכִינְתָּא דְּלָא אִתְעֲבִידַת כִּתְרָא לְהַהִיא דִּלְתַתָּא מִנַּהּ. וּבְגִין דָּא שְׁכִינְתָּא עִלָּאָה אִיהִי כֶּתֶר מַלְכוּת. וּמַלְכוּת אִתְקְרִיאַת צוֹם דִילָהּ אִיהִי מַלְכוּת. וּמַלְכוּת אִתְקְרִיאַת צוֹם כִּפּוּר. מִסִּטְרָא דְּאִמָּא עִלָּאָה אִיהִי צוֹם אֲבָל מִסִּטְרָא דְּעַמּוּדָא דְּאֶמְצָעִיתָא אִתְקְרִיאַת אוּכַל. ׳לֶחֶם אַבִּירִים אָכַל אִישׁ׳. הַהוּא דְּאִתְּמַר בֵּהּ ה' אִישׁ מִלְחָמָה. וּמָאן הָכָא אִישׁ אֶלָּא דָּא מ' פְּתוּחָה מִלְּגָאו דְּבֵהּ אָכְלוּ אֶת הָמָן מ' שָׁנָה. אֲבָל ם אִיהִי עָלְמָא דְּאָתֵי, לֵית בֵּהּ אֲכִילָה וּשְׁתִיָּה, וְכָל סְפִירָן אִתְקְרִיאוּ צוֹמוֹת בָּהּ. וּבְגִין דָּא קָרְבְּנִין דְּמִתְעַכְּלִין דְּאִנּוּן צְלוֹתִין וּבָעוּתִין אִיהִי שְׁכִינְתָּא תַּתָּאָה. וְהַהוּא דְּאִתְהֲנֵי מִנָּהּ דְּאִיהוּ עַמּוּדָא דְּאֶמְצָעִיתָא, אֹרַח כָּל רֵיחִין דְּקָרְבְּנִין וְקָרִיב לוֹן לְגַבֵּי אַבָּא וְאִמָּא. הָדָא הוּא דִּכְתִיב ׳וַיָּרַח ה' אֶת רֵיחַ הַנִּיחֹחַ׳ (בראשית ח), לֹא כְּתִיב אֶלָּא ׳אֶת רֵיחַ הַנִּיחוֹחַ׳ דָּא אִיהִי. שׁוֹשַׁנָּה רֵיחָא טָבָא לְגַבֵּי אַבָּא וְאִמָּא. שׁוֹשַׁנָּה וַדַּאי בְּחָמֵשׁ עָלִין אִיהִי ה'. אֲבָל רֵיחָא דִּילָהּ ו' דְּאִיהוּ רֵיחָא לָא שַׁרְיָא בֵּהּ עַד דְּאִתְפַּתְּחַת לְסָלְקָא מִנָּהּ רֵיחָא טָבָא. כַּד יִשְׂרָאֵל פָּתְחִין בִּתְיוּבְתָּא שׁוֹשַׁנָּה אִתְפַּתְּחַת לְגַבֵּי בַּעְלָהּ דְּאִיהוּ רֵיחַ דִּילָהּ, וְהַהוּא רֵיחָא סָלִיק לְגַבֵּי אַבָּא וְאִמָּא דְּאִנּוּן יָ'הּ, וַיָּרַח ה' אֶת רֵיחַ. (שם) ׳וַיֹּאמֶר ה' אֶל לִבּוֹ׳. וַיֹּאמֶר ה' דָּא אַבָּא. אֶל לִבּוֹ דָּא אִמָּא דְּאִתְּמַר בָּהּ לֵב מֵבִין. דִּבְזִמְנָא דְּיִשְׂרָאֵל אִנּוּן חֲטָאָן לַאֲבוּהוֹן דִּי בִּשְׁמַיָּא, אִתְּמַר וַיִּתְעַצֵּב אֶל לִבּוֹ. וּבְזִמְנָא דִּמְהַנְיָן יִשְׂרָאֵל לַאֲבוּהוֹן דִּי בִּשְׁמַיָּא בְּקָרְבְּנִין דִּצְלוֹתָא, כמד"א (במדבר כח) צַו אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל ואָמַרְתָּ לָהֶם אֶת קָרְבָּנִי לַחְמִי וְגוֹ'. מִיָּד ׳שֶׁמֶן וּקְטֹרֶת יְשַׂמַּח לֵב׳. וְגַרְמִין בְּהַהוּא רוּחָא לְאַרְקָא מִשְׁחָא וּנְבִיעוּ מִלְּעֵלָּא בִּשְׁכִינְתֵּהּ הָדָא הוּא דִּכְתִיב (שיר א) ׳לְרֵיחַ שְׁמָנֶיךָ טוֹבִים שֶׁמֶן תּוּרַק שְׁמֶךָ עַל כֵּן עֲלָמוֹת אֲהֵבוּךָ׳. מַאי עֲלָמוֹת. חַ"י עָלְמִין דִּכְלִילָן בְּחַ"י עָלְמִין דְּאִתְּמַר בְּהוֹן ׳רֶכֶב אֱלֹהִים רִבּוֹתַיִם אַלְפֵי שִׁנְאָן׳ "אַדְּהָכֵי הָא סָבָא אִזְדְּמַן לְגַבֵּהּ פָּתַח וְאָמַר מַאי רֶכֶ'ב. אָמַר לוֹ ר' אִיהוּ חָכְמָה רֵאשִׁית חָכְמָה. ב' בִּינָה כ' כֶּתֶר עִלָּאָה. אִנּוּן רֶכֶ'ב לְהַהוּא טָמִיר וְגָנִיז דְּרָכִיב עָלַיְהוּ. וְאִלֵּין תְּלָת סְפִירָן אִנּוּן רָכְבִין עַל חַ"י עָלְמִין דְּאִנּוּן תֵּשַׁע נְקֻדּוֹת כְּפוּלוֹת וְאִנּוּן אָדָם עִלָּאָה טָמִיר וְגָנִיז בְּטַעֲמֵי דְּאָדָם דִּלְתַתָּא דְּאִנּוּן תֵּשַׁע נִקּוּדִין, אִנּוּן חַ"י עָלְמִין דְּשָׁט בְּהוּ עִלַּת הָעִלּוֹת, דְּאִיהוּ אָדָם תְּלִיתָאָה דְּלָא אִתְגַּלְּיָא בְּאוֹרַיְתָא וְשָׁט בְּהוּ וְאִנּוּן מֶרְכָּבָה לֵהּ. וְהַאי חַ"י בָּאָן סָלִיק בויר"ח. וּבְגִינֵהּ אִתְּמַר ׳וַיָּרַח ה' אֶת רֵיחַ הַנִּיחֹחַ׳. וְכַד יִשְׂרָאֵל סָלְקִין בִּרְכָּאן בִּצְלוֹתִין לְגַבֵּהּ כַּדְקָא יָאוּת, מִיָּד אִתְהַנֵּי מִתַּמָּן. מַה כְּתִיב ׳וַיֹּאמֶר ה' אֶל לִבּוֹ׳. עכ"מ.
תרגום
׳וַיִּבֶן נֹחַ מִזְבֵּחַ׳ (בראשית ח) - מַהוּ ׳וַיִּבֶן נֹחַ׳. אֶלָּא נֹחַ אִישׁ צַדִּיק. ׳וַיִּבֶן מִזְבֵּחַ׳ - זוֹ הַשְּׁכִינָה. בִּנְיָנָהּ הוּא בָּאֶמְצַע, שֶׁהוּא עַמּוּדָא דְּאֶמְצָעִיתָא. ׳וַיִּקַּח מִכָּל הַבְּהֵמָה הַטְהוֹרָה׳ (בראשית ח, כ) - מַהוּ ׳בְּהֵמָה׳ - לְמַעְלָה, ׳וְעוֹף׳ - לְמַטָּה, טָהוֹר. אֶלָּא ׳בְּהֵמָה׳ זֶה הַשּׁוֹר הָעֶלְיוֹן, שֶׁנִּקְרָא אָדָם עֶלְיוֹן שֶׁלְּמַעְלָה, שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ ׳מַקְרִין מַפְרִיס׳. וְקָבְעוּ מִלְּשׁוֹן ׳קֶרֶן׳ שֶׁכָּתוּב, קֶרֶן אַחַת הָיְתָה לוֹ בְּמִצְחוֹ. וְזוֹ הִיא קֶרֶן הַיּוֹבֵל, שֶׁמִּמֶּנָּה קֶרֶן פְּנֵי מֹשֶׁה. ׳שׁוֹר׳ זֶה הוּא ׳פָּר׳. ׳פָּר׳ הוּא דִּין, עִם ו' נַעֲשָׂה ׳פּוּר׳ - רַחֲמִים וּסְלִיחָה, וְעַל שְׁמוֹ נִקְרָא ׳צוֹם כִּפּוּר׳. מַהוּ כ' בְּתוֹסֶפֶת פּוּ"ר. אֶלָּא זֶה כֶּתֶר מַלְכוּת. בֹּא רְאֵה, אֵין שְׁכִינָה שֶׁלֹּא נַעֲשֵׂית כֶּתֶר לְאוֹתָהּ שֶׁלְּמַטָּה מִמֶּנָּה. וּמִשּׁוּם כָּךְ הַשְּׁכִינָה הָעֶלְיוֹנָה הִיא כֶּתֶר מַלְכוּת. וּמַלְכוּת נִקְרֵאת ׳צוֹם׳, שֶׁלָּהּ הִיא מַלְכוּת. וּמַלְכוּת נִקְרֵאת ׳צוֹם כִּפּוּר׳. מִצַּד אִמָּא עִלָּאָה הִיא ׳צוֹם׳, אֲבָל מִצַּד עַמּוּדָא דְּאֶמְצָעִיתָא נִקְרֵאת ׳אוּכַל׳. ׳לֶחֶם אַבִּירִים אָכַל אִישׁ׳ (תהלים עח, כה) - זֶה שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ ׳ה' אִישׁ מִלְחָמָה׳. וּמִי כָּאן ׳אִישׁ׳? אֶלָּא זוֹ מ' פְּתוּחָה מִבִּפְנִים, שֶׁבָּהּ אָכְלוּ אֶת הַמָּן מ' שָׁנָה. אֲבָל ם הִיא עוֹלָם הַבָּא, שֶׁאֵין בּוֹ אֲכִילָה וּשְׁתִיָּה, וְכָל הַסְּפִירוֹת נִקְרְאוֹת בָּהּ ׳צוֹמוֹת׳. וּמִשּׁוּם כָּךְ קָרְבָּנוֹת הַמִּתְעַכְּלִים, שֶׁהֵם תְּפִלּוֹת וּבַקָּשׁוֹת - הִיא הַשְּׁכִינָה הַתַּחְתּוֹנָה. וְאוֹתוֹ שֶׁנֶּהֱנֶה מִמֶּנָּה, שֶׁהוּא עַמּוּדָא דְּאֶמְצָעִיתָא, מֵרִיחַ אֶת כָּל רֵיחוֹת הַקָּרְבָּנוֹת וּמְקָרְבָם אֶל אַבָּא וְאִמָּא. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב ׳וַיָּרַח ה' אֶת רֵיחַ הַנִּיחֹחַ׳ (בראשית ח, כא) - לֹא כָּתוּב אֶלָּא ׳אֶת רֵיחַ הַנִּיחוֹחַ׳ - זוֹ הִיא. הַשּׁוֹשַׁנָּה הִיא רֵיחַ טוֹב אֶל אַבָּא וְאִמָּא. הַשּׁוֹשַׁנָּה וַדַּאי - בַּחֲמִשָּׁה עָלִים הִיא ה'. אֲבָל רֵיחָהּ הוּא ו', וְהוּא הָרֵיחַ, אֵינוֹ שׁוֹרֶה בָּהּ עַד שֶׁהִיא נִפְתַּחַת לְהַעֲלוֹת מִמֶּנָּה רֵיחַ טוֹב. כְּשֶׁיִּשְׂרָאֵל פּוֹתְחִים בִּתְשׁוּבָה, הַשּׁוֹשַׁנָּה נִפְתַּחַת אֶל בַּעְלָהּ, שֶׁהוּא רֵיחָהּ, וְאוֹתוֹ הָרֵיחַ עוֹלֶה אֶל אַבָּא וְאִמָּא שֶׁהֵם יָ'הּ, ׳וְוַיָּרַח ה' אֶת רֵיחַ׳ - (שם) ׳וַיֹּאמֶר ה' אֶל לִבּוֹ׳. וַיֹּאמֶר ה' זֶה אַבָּא. אֶל לִבּוֹ - זוֹ אִמָּא, שֶׁנֶּאֱמַר בָּהּ ׳לֵב מֵבִין׳. שֶׁבִּזְמַן שֶׁיִּשְׂרָאֵל חוֹטְאִים לַאֲבִיהֶם שֶׁבַּשָּׁמַיִם, נֶאֱמַר ׳וַיִּתְעַצֵּב אֶל לִבּוֹ׳. וּבִזְמַן שֶׁיִּשְׂרָאֵל מְהַנִּים לַאֲבִיהֶם שֶׁבַּשָּׁמַיִם בְּקָרְבְּנוֹת שֶׁל תְּפִלָּה, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר ׳צַו אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ לָהֶם אֶת קָרְבָּנִי לַחְמִי וְגוֹ'׳ (במדבר כח). מִיָּד ׳שֶׁמֶן וּקְטֹרֶת יְשַׂמַּח לֵב׳ - וְגוֹרְמִים בְּאוֹתָהּ רוּחַ לְהוֹרִיד שֶׁמֶן וּנְבִיעָה מִלְמַעְלָה בִּשְׁכִינָתוֹ. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב (שיר א) ׳לְרֵיחַ שְׁמָנֶיךָ טוֹבִים שֶׁמֶן תּוּרַק שְׁמֶךָ עַל כֵּן עֲלָמוֹת אֲהֵבוּךָ׳ - מַהוּ ׳עֲלָמוֹת׳? חַ"י עָלְמִין הַכְּלוּלִים בְּחַ"י עָלְמִין, שֶׁנֶּאֱמַר בָּהֶם ׳רֶכֶב אֱלֹהִים רִבּוֹתַיִם אַלְפֵי שִׁנְאָן׳ - בֵּינְתַיִם הִנֵּה זָקֵן נִזְדַּמֵּן אֵלָיו, פָּתַח וְאָמַר: מַהוּ רֶכֶ'ב? אָמַר לוֹ: ר' - הִיא חָכְמָה, רֵאשִׁית חָכְמָה. ב' - הִיא בִּינָה. כ' - הִיא כֶּתֶר עֶלְיוֹן. הֵן רֶכֶ'ב לְאוֹתוֹ טָמִיר וְגָנוּז הָרוֹכֵב עֲלֵיהֶן. וְאֵלּוּ שָׁלֹשׁ סְפִירוֹת הֵן רוֹכְבוֹת עַל חַ"י עָלְמִין, שֶׁהֵם תֵּשַׁע נְקֻדּוֹת כְּפוּלוֹת, וְהֵן אָדָם עֶלְיוֹן טָמִיר וְגָנוּז בְּטַעֲמֵי אָדָם שֶׁלְּמַטָּה, שֶׁהֵם תֵּשַׁע נְקֻדּוֹת - הֵם חַ"י עָלְמִין שֶׁשָּׁט בָּהֶם עִלַּת הָעִלּוֹת, שֶׁהוּא אָדָם שְׁלִישִׁי שֶׁלֹּא נִגְלָה בַּתּוֹרָה וְשָׁט בָּהֶם, וְהֵם מֶרְכָּבָה לוֹ. וְזֶה חַ"י כָּאן עוֹלֶה בְּוֹיר"ח. וּבִגְלָלוֹ נֶאֱמַר ׳וַיָּרַח ה' אֶת רֵיחַ הַנִּיחֹחַ׳ - וּכְשֶׁיִּשְׂרָאֵל מַעֲלִים בְּרָכוֹת בִּתְפִלּוֹת אֵלָיו כָּרָאוּי, מִיָּד נֶהֱנֶה מִשָּׁם. מַה כָּתוּב? ׳וַיֹּאמֶר ה' אֶל לִבּוֹ׳ - עכ"מ.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: ׳ויבן נח מזבח׳ (בראשית ח). מאי ויבן נח. אלא נח איש צדיק. ויבן מזבח דא שכינתא. בנינא דילה בין דאיהו עמודא דאמצעיתא. ׳ויקח מכל הבהמה הטהורה׳. מאי בהמה לעלא ועוף לתתא טהור. אלא בהמה דא שור עלאה דאקרי אדם עלאה דלעלא, דאתמר בה מקרין מפריס. ואוקמוה מקרן כתיב, קרן אחת הוה לה במצחה. והאי איהו קרן היובל דמנה קרן פני משה. שור דא איהו פר. פר איהו דינא עם ו' אתעביד פור רחמי סליחה ועל שמה אקרי צום כפור. מאי כ' בתוספת פו"ר. אלא דא כתר מלכות. תא חזי לית שכינתא דלא אתעבידת כתרא לההיא דלתתא מנה. ובגין דא שכינתא עלאה איהי כתר מלכות. ומלכות אתקריאת צום דילה איהי מלכות. ומלכות אתקריאת צום כפור. מסטרא דאמא עלאה איהי צום אבל מסטרא דעמודא דאמצעיתא אתקריאת אוכל. ׳לחם אבירים אכל איש׳. ההוא דאתמר בה ה' איש מלחמה. ומאן הכא איש אלא דא מ' פתוחה מלגאו דבה אכלו את המן מ' שנה. אבל ם איהי עלמא דאתי, לית בה אכילה ושתיה, וכל ספירן אתקריאו צומות בה. ובגין דא קרבנין דמתעכלין דאנון צלותין ובעותין איהי שכינתא תתאה. וההוא דאתהני מנה דאיהו עמודא דאמצעיתא, ארח כל ריחין דקרבנין וקריב לון לגבי אבא ואמא. הדא הוא דכתיב ׳וירח ה' את ריח הניחח׳ (בראשית ח), לא כתיב אלא ׳את ריח הניחוח׳ דא איהי. שושנה ריחא טבא לגבי אבא ואמא. שושנה ודאי בחמש עלין איהי ה'. אבל ריחא דילה ו' דאיהו ריחא לא שריא בה עד דאתפתחת לסלקא מנה ריחא טבא. כד ישראל פתחין בתיובתא שושנה אתפתחת לגבי בעלה דאיהו ריח דילה, וההוא ריחא סליק לגבי אבא ואמא דאנון י'ה, וירח ה' את ריח. (שם) ׳ויאמר ה' אל לבו׳. ויאמר ה' דא אבא. אל לבו דא אמא דאתמר בה לב מבין. דבזמנא דישראל אנון חטאן לאבוהון די בשמיא, אתמר ויתעצב אל לבו. ובזמנא דמהנין ישראל לאבוהון די בשמיא בקרבנין דצלותא, כמד"א (במדבר כח) צו את בני ישראל ואמרת להם את קרבני לחמי וגו'. מיד ׳שמן וקטרת ישמח לב׳. וגרמין בההוא רוחא לארקא משחא ונביעו מלעלא בשכינתה הדא הוא דכתיב (שיר א) ׳לריח שמניך טובים שמן תורק שמך על כן עלמות אהבוך׳. מאי עלמות. ח"י עלמין דכלילן בח"י עלמין דאתמר בהון ׳רכב אלהים רבותים אלפי שנאן׳ "אדהכי הא סבא אזדמן לגבה פתח ואמר מאי רכ'ב. אמר לו ר' איהו חכמה ראשית חכמה. ב' בינה כ' כתר עלאה. אנון רכ'ב לההוא טמיר וגניז דרכיב עליהו. ואלין תלת ספירן אנון רכבין על ח"י עלמין דאנון תשע נקדות כפולות ואנון אדם עלאה טמיר וגניז בטעמי דאדם דלתתא דאנון תשע נקודין, אנון ח"י עלמין דשט בהו עלת העלות, דאיהו אדם תליתאה דלא אתגליא באוריתא ושט בהו ואנון מרכבה לה. והאי ח"י באן סליק בויר"ח. ובגינה אתמר ׳וירח ה' את ריח הניחח׳. וכד ישראל סלקין ברכאן בצלותין לגבה כדקא יאות, מיד אתהני מתמן. מה כתיב ׳ויאמר ה' אל לבו׳. עכ"מ.
התרגום: ׳ויבן נח מזבח׳ (בראשית ח) - מהו ׳ויבן נח׳. אלא נח איש צדיק. ׳ויבן מזבח׳ - זו השכינה. בנינה הוא באמצע, שהוא עמודא דאמצעיתא. ׳ויקח מכל הבהמה הטהורה׳ (בראשית ח, כ) - מהו ׳בהמה׳ - למעלה, ׳ועוף׳ - למטה, טהור. אלא ׳בהמה׳ זה השור העליון, שנקרא אדם עליון שלמעלה, שנאמר בו ׳מקרין מפריס׳. וקבעו מלשון ׳קרן׳ שכתוב, קרן אחת היתה לו במצחו. וזו היא קרן היובל, שממנה קרן פני משה. ׳שור׳ זה הוא ׳פר׳. ׳פר׳ הוא דין, עם ו' נעשה ׳פור׳ - רחמים וסליחה, ועל שמו נקרא ׳צום כפור׳. מהו כ' בתוספת פו"ר. אלא זה כתר מלכות. בא ראה, אין שכינה שלא נעשית כתר לאותה שלמטה ממנה. ומשום כך השכינה העליונה היא כתר מלכות. ומלכות נקראת ׳צום׳, שלה היא מלכות. ומלכות נקראת ׳צום כפור׳. מצד אמא עלאה היא ׳צום׳, אבל מצד עמודא דאמצעיתא נקראת ׳אוכל׳. ׳לחם אבירים אכל איש׳ (תהלים עח, כה) - זה שנאמר בו ׳ה' איש מלחמה׳. ומי כאן ׳איש׳? אלא זו מ' פתוחה מבפנים, שבה אכלו את המן מ' שנה. אבל ם היא עולם הבא, שאין בו אכילה ושתיה, וכל הספירות נקראות בה ׳צומות׳. ומשום כך קרבנות המתעכלים, שהם תפלות ובקשות - היא השכינה התחתונה. ואותו שנהנה ממנה, שהוא עמודא דאמצעיתא, מריח את כל ריחות הקרבנות ומקרבם אל אבא ואמא. זהו שכתוב ׳וירח ה' את ריח הניחח׳ (בראשית ח, כא) - לא כתוב אלא ׳את ריח הניחוח׳ - זו היא. השושנה היא ריח טוב אל אבא ואמא. השושנה ודאי - בחמשה עלים היא ה'. אבל ריחה הוא ו', והוא הריח, אינו שורה בה עד שהיא נפתחת להעלות ממנה ריח טוב. כשישראל פותחים בתשובה, השושנה נפתחת אל בעלה, שהוא ריחה, ואותו הריח עולה אל אבא ואמא שהם י'ה, ׳ווירח ה' את ריח׳ - (שם) ׳ויאמר ה' אל לבו׳. ויאמר ה' זה אבא. אל לבו - זו אמא, שנאמר בה ׳לב מבין׳. שבזמן שישראל חוטאים לאביהם שבשמים, נאמר ׳ויתעצב אל לבו׳. ובזמן שישראל מהנים לאביהם שבשמים בקרבנות של תפלה, כמו שנאמר ׳צו את בני ישראל ואמרת להם את קרבני לחמי וגו'׳ (במדבר כח). מיד ׳שמן וקטרת ישמח לב׳ - וגורמים באותה רוח להוריד שמן ונביעה מלמעלה בשכינתו. זהו שכתוב (שיר א) ׳לריח שמניך טובים שמן תורק שמך על כן עלמות אהבוך׳ - מהו ׳עלמות׳? ח"י עלמין הכלולים בח"י עלמין, שנאמר בהם ׳רכב אלהים רבותים אלפי שנאן׳ - בינתים הנה זקן נזדמן אליו, פתח ואמר: מהו רכ'ב? אמר לו: ר' - היא חכמה, ראשית חכמה. ב' - היא בינה. כ' - היא כתר עליון. הן רכ'ב לאותו טמיר וגנוז הרוכב עליהן. ואלו שלש ספירות הן רוכבות על ח"י עלמין, שהם תשע נקדות כפולות, והן אדם עליון טמיר וגנוז בטעמי אדם שלמטה, שהם תשע נקדות - הם ח"י עלמין ששט בהם עלת העלות, שהוא אדם שלישי שלא נגלה בתורה ושט בהם, והם מרכבה לו. וזה ח"י כאן עולה בויר"ח. ובגללו נאמר ׳וירח ה' את ריח הניחח׳ - וכשישראל מעלים ברכות בתפלות אליו כראוי, מיד נהנה משם. מה כתוב? ׳ויאמר ה' אל לבו׳ - עכ"מ.
מן המפרשים
מקדש מלך: מן המקבילה באחרי מות מאמר ו, ב (נח:) - התאמה חלקית עולמות ממש פי' בי"ע ד"א על כן עלמות וכו' נ"ב היכלות ז' כערות אסתר. ובספרא דר"ה סבא. פי' מביא ראיה לדבר אחר שעלמות הם ההיכלות. וז"ש ונערותיה הני עלמות דהיינו ההיכלות הנקראות…
אור החמה: מן המקבילה במשפטים מאמר ב, יב (צד:) ◆ דאיהו באורח אצילות דעילא. שהם ג' ראשונות אע"ג שיש השם הזה ג"כ בו"ק. ואתקרי בדיוקנא דמארי' דהיינו בצלמנו י' כדמותינו ה' ובזה ורדו בדגת הים וגו' דהיינו דגי הים העליון שהם כחות עליונים…
הסולם: מן המקבילה באחרי מות מאמר ו, ב (נח:) - התאמה חלקית וכדין אתרק משחא וכו׳: ואז הורק השמן ממדרגה למדרגה, באלו המדרגות הנקראים שם הקדוש, שהוא המלכות, ז״ש, שמן תורק, שמך על כן עלמות אהבוך. מהו עלמות. כמו שהעמדנו עולמות, הם עולמות…
כל דברי הזוהר על פסוק זה
פסוקים שהפיסקה מביאה: