׳והמשכילים יזהרו כזהר הרקיע׳ - עשרה זהרים כנגד עשר הספירות
זוהר חדש · תקונא קדמאה בהמשכו - סוד ׳נעשה אדם׳ בעלת העלות וחתימת הזהר בעשרה זהרים · מאמר 124 · פיסקה 29
לשון הזוהר
אִי בַּר נָשׁ אֲהַנֵּי לְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בְּקָרְבְּנִין דִּצְלוֹתָא. הָכֵי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אֲהַנֵּי לֵהּ מַאֲכָלִין זְהִירִין בְּהַהוּא עָלְמָא, דְּאִנּוּן מַאֲכָלִים דְּגוּפָא מְזוֹנָא דִּלְעֵלָּא, מַאֲכָלִין לְנִשְׁמְתָא מֵרָזִין דְּאוֹרַיְתָא. בַּר נָשׁ דעבי' דִּירָה לְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וְלִשְׁכִינְתֵּהּ וּלְחֵילוֹתָיו בְּשַׁבָּתוֹת. כְּמָא דְּאִתְּמַר וְשָׁמְרוּ ׳בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַשַּׁבָּת לַעֲשׂוֹת אֶת הַשַּׁבָּת לְדֹרֹתָם׳, לִישְׁנָא דְּדִירָה. הָכֵי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא תַּקִּין לֵהּ דִּירָה בְּהַהוּא עָלְמָא וּלְכָל דְּאָתְיָן עִמֵּהּ. דִּכְמָא דְּבַר נָשׁ עָבִיד נַיְיחָא לְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וְלִשְׁכִינְתֵּהּ בְּשַׁבָּת, הָכֵי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא עָבִיד לֵהּ לבַּר נָשׁ עִם בַּת זוּגֵהּ בְּהַהוּא עָלְמָא, אִיהוּ נָטִיר שְׁכִינְתָּא עִמֵּהּ בְּשַׁבַּת דְּלָא אִתְחַלַּל, הָכֵי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא נָטִיל לֵהּ לבַּר נָשׁ עִם בַּת זוּגֵהּ דְּלָא אִתְחַלַּל. בַּר נָשׁ דְּלָא אַפְרִיד בֵּין קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וּבֵין שְׁכִינְתֵּהּ, קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא נָטִיר לֵהּ לבַּר נָשׁ עִם בַּת זוּגֵהּ בְּהַהוּא עָלְמָא, וְלֵית רְשׁוּ לְחִוְיָא לְמִפְרַד בֵּינַיְהוּ. וּבְכָל פקוְדָא ופקוְדָא דְּאוֹקִיר בַּר נָשׁ לְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא עִם בַּת זוּגֵהּ בְּהַהוּא עָלְמָא. וְהַאי אִיהוּ דְּאָמַר קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא ׳כִּי מְכַבְּדַי אֲכַבֵּד׳. בַּר נָשׁ דְּאַמְלִיךְ לְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא עַל שְׁמַיָּא וְאַרְעָא וְאַרְבַּע סִטְרִין בְּהַאי עָלְמָא הָכֵי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אַמְלִיךְ לֵהּ עַל שְׁמַיָּא וְאַרְעָא וְאַרְבַּע סִטְרִין בְּהַהוּא עָלְמָא. וּבְגִין דָּא אוֹקְמוּהּ כָּל צַדִּיק וְצַדִּיק יֵשׁ לוֹ עוֹלָם בִּפְנֵי עַצְמוֹ, וּבְהַהוּא עָלְמָא אִיהוּ בַּר נָשׁ בְּדִיּוֹקְנָא דְּמָארֵהּ דְּכֹלָּא, וְהַאי אִיהוּ ׳וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם בְּצַלְמוֹ׳. ׳וְהַמַּשְׂכִּילִים יַזְהִרוּ כְּזֹהַר׳ דִּרְקִיעַ. אִיהוּ זֹהַר טָמִיר וְגָנִיז וְדָא כֶּתֶ"ר. זֹהַר בָּהִיר בַּשְּׁחָקִים דָּא חָכְמָ"ה זֹהַר זָרִיק נִיצוֹצִין וּמַבְהִיק כְּבָרָק לְעַיְנִין דָּא בִּינָ"ה. זֹהַר חִוָּרוּ כְּזִיהֲרָא דָּא גְּדֻלָּ"ה. זֹהַר זָהִיר סוּמָקָא בְּמַאְדִּים דָּא גְּבוּרָ"ה. זֹהַר מַבְהִיק כָּלִיל חִוָּר וְסוּמָק דָּא תִּפְאֶרֶ"ת. זֹהַר יָרֹק כְּכוֹכָב דָּא נֶצַ"ח זֹהַר כָּלִיל חִוָּר וְסוּמָק דָּא הוֹ"ד. זֹהַר זָהִיר לְכָל עֵיבָר כְּמָאן דְּמֹחָא בְּפַטִישׁ, וְזָרִיק שְׁבִיבִין לְכָל סִטְרִין, דָּא יְסוֹ"ד. וְכֻלָּם מַשְׁפִּיעִים לַמַּלְכוּת כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל. ׳רָאשֵׁי אַלְפֵי יִשְׂרָאֵל׳ הֵמָּה כֶּתֶר חָכְמָה חֲכָמִים. בִּינָה נְבוֹנִים. חֶסֶד חֲסִידִים. גְּבוּרָה גִּבּוֹרִים. מָארֵי תּוֹרָה תִּפְאֶרֶת. נְבִיאִים נֶצַח. חוֹזִים הוֹד. צַדִּיקִים יְסוֹד. מַלְכוּת מְלָכִים. וְעַל שְׁמָהּ אִתְקְרִיאוּ יִשְׂרָאֵל בְּנֵי מְלָכִים בִּי בילא"ו.
תרגום
אִם אָדָם מְהַנֶּה אֶת הקב"ה בְּקָרְבְּנוֹת שֶׁל תְּפִלָּה, כָּךְ הקב"ה מְהַנֶּה אוֹתוֹ בְּמַאֲכָלִים זַכִּים בָּעוֹלָם הַהוּא, שֶׁהֵם מַאֲכָלִים לַגּוּף - מָזוֹן שֶׁל מַעְלָה, מַאֲכָלִים לַנְּשָׁמָה מִסּוֹדוֹת הַתּוֹרָה. אָדָם שֶׁעוֹשֶׂה דִּירָה לַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְלִשְׁכִינָתוֹ וּלְחֵילוֹתָיו בַּשַּׁבָּתוֹת, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר ׳וְשָׁמְרוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַשַּׁבָּת לַעֲשׂוֹת אֶת הַשַּׁבָּת לְדֹרֹתָם׳ - לְשׁוֹן דִּירָה - כָּךְ הקב"ה מְתַקֵּן לוֹ דִּירָה בָּעוֹלָם הַהוּא וּלְכָל הַבָּאִים עִמּוֹ. שֶׁכְּמוֹ שֶׁאָדָם עוֹשֶׂה נַחַת לַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְלִשְׁכִינָתוֹ בְּשַׁבָּת, כָּךְ הקב"ה עוֹשֶׂה לוֹ לָאָדָם עִם בַּת זוּגוֹ בָּעוֹלָם הַהוּא. הוּא שׁוֹמֵר אֶת הַשְּׁכִינָה עִמּוֹ בְּשַׁבָּת שֶׁלֹּא תִחַלֵּל, כָּךְ הקב"ה שׁוֹמֵר אֶת הָאָדָם עִם בַּת זוּגוֹ שֶׁלֹּא יִתְחַלֵּל. אָדָם שֶׁלֹּא מַפְרִיד בֵּין הקב"ה וּבֵין שְׁכִינָתוֹ, הקב"ה שׁוֹמֵר אֶת הָאָדָם עִם בַּת זוּגוֹ בָּעוֹלָם הַהוּא, וְאֵין רְשׁוּת לַנָּחָשׁ לְהַפְרִיד בֵּינֵיהֶם. וּבְכָל מִצְוָה וּמִצְוָה שֶׁמַּכְבִּיד אָדָם עַל הקב"ה עִם בַּת זוּגוֹ בָּעוֹלָם הַהוּא. וְזֶהוּ שֶׁאָמַר הקב"ה: ׳כִּי מְכַבְּדַי אֲכַבֵּד׳. אָדָם שֶׁמַּמְלִיךְ אֶת הקב"ה עַל שָׁמַיִם וָאָרֶץ וְאַרְבַּע רוּחוֹת בָּעוֹלָם הַזֶּה, כָּךְ הקב"ה מַמְלִיךְ אוֹתוֹ עַל שָׁמַיִם וָאָרֶץ וְאַרְבַּע רוּחוֹת בָּעוֹלָם הַהוּא. וּמִשּׁוּם כָּךְ בֵּאֲרוּהוּ: כָּל צַדִּיק וְצַדִּיק יֵשׁ לוֹ עוֹלָם בִּפְנֵי עַצְמוֹ, וּבָעוֹלָם הַהוּא הָאָדָם בְּדִיּוֹקַן רִבּוֹנוֹ שֶׁל כֹּל, וְזֶהוּ ׳וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם בְּצַלְמוֹ׳. ׳וְהַמַּשְׂכִּילִים יַזְהִרוּ כְּזֹהַר הָרָקִיעַ׳ - הוּא זֹהַר טָמִיר וְגָנוּז, וְזֶה כת"ר. ׳זֹהַר בָּהִיר בַּשְּׁחָקִים׳ - זֶה חכמ"ה. ׳זֹהַר׳ הַזּוֹרֵק נִיצוֹצוֹת וּמַבְהִיק כְּבָרָק לָעֵינַיִם - זֶה בינ"ה. זֹהַר לֹבֶן כְּזִיו - זֶה גדל"ה. זֹהַר זוֹהֵר אֹדֶם בְּמַאְדִּים - זֶה גבור"ה. זֹהַר מַבְהִיק כָּלוּל לֹבֶן וְאֹדֶם - זֶה תפאר"ת. זֹהַר יָרֹק כְּכוֹכָב - זֶה נצ"ח. זֹהַר כָּלוּל לֹבֶן וְאֹדֶם - זֶה הו"ד. זֹהַר זוֹהֵר לְכָל עֵבֶר כְּמַכֵּה בְּפַטִּישׁ, וְזוֹרֵק נִיצוֹצוֹת לְכָל צַד - זֶה יסו"ד. וְכֻלָּם מַשְׁפִּיעִים לַמַּלְכוּת - כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל. ׳רָאשֵׁי אַלְפֵי יִשְׂרָאֵל׳ הֵם: כֶּתֶר וְחָכְמָה - חֲכָמִים, בִּינָה - נְבוֹנִים, חֶסֶד - חֲסִידִים, גְּבוּרָה - גִּבּוֹרִים, בַּעֲלֵי תוֹרָה - תִּפְאֶרֶת, נְבִיאִים - נֵצַח, חוֹזִים - הוֹד, צַדִּיקִים - יְסוֹד, מַלְכוּת - מְלָכִים. וְעַל שְׁמָהּ נִקְרְאוּ יִשְׂרָאֵל ׳בְּנֵי מְלָכִים׳ - בי בילא"ו.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: אי בר נש אהני לקודשא בריך הוא בקרבנין דצלותא. הכי קודשא בריך הוא אהני לה מאכלין זהירין בההוא עלמא, דאנון מאכלים דגופא מזונא דלעלא, מאכלין לנשמתא מרזין דאוריתא. בר נש דעבי' דירה לקודשא בריך הוא ולשכינתה ולחילותיו בשבתות. כמא דאתמר ושמרו ׳בני ישראל את השבת לעשות את השבת לדרתם׳, לישנא דדירה. הכי קודשא בריך הוא תקין לה דירה בההוא עלמא ולכל דאתין עמה. דכמא דבר נש עביד נייחא לקודשא בריך הוא ולשכינתה בשבת, הכי קודשא בריך הוא עביד לה לבר נש עם בת זוגה בההוא עלמא, איהו נטיר שכינתא עמה בשבת דלא אתחלל, הכי קודשא בריך הוא נטיל לה לבר נש עם בת זוגה דלא אתחלל. בר נש דלא אפריד בין קודשא בריך הוא ובין שכינתה, קודשא בריך הוא נטיר לה לבר נש עם בת זוגה בההוא עלמא, ולית רשו לחויא למפרד ביניהו. ובכל פקודא ופקודא דאוקיר בר נש לקודשא בריך הוא עם בת זוגה בההוא עלמא. והאי איהו דאמר קודשא בריך הוא ׳כי מכבדי אכבד׳. בר נש דאמליך לקודשא בריך הוא על שמיא וארעא וארבע סטרין בהאי עלמא הכי קודשא בריך הוא אמליך לה על שמיא וארעא וארבע סטרין בההוא עלמא. ובגין דא אוקמוה כל צדיק וצדיק יש לו עולם בפני עצמו, ובההוא עלמא איהו בר נש בדיוקנא דמארה דכלא, והאי איהו ׳ויברא אלהים את האדם בצלמו׳. ׳והמשכילים יזהרו כזהר׳ דרקיע. איהו זהר טמיר וגניז ודא כת"ר. זהר בהיר בשחקים דא חכמ"ה זהר זריק ניצוצין ומבהיק כברק לעינין דא בינ"ה. זהר חורו כזיהרא דא גדל"ה. זהר זהיר סומקא במאדים דא גבור"ה. זהר מבהיק כליל חור וסומק דא תפאר"ת. זהר ירק ככוכב דא נצ"ח זהר כליל חור וסומק דא הו"ד. זהר זהיר לכל עיבר כמאן דמחא בפטיש, וזריק שביבין לכל סטרין, דא יסו"ד. וכלם משפיעים למלכות כנסת ישראל. ׳ראשי אלפי ישראל׳ המה כתר חכמה חכמים. בינה נבונים. חסד חסידים. גבורה גבורים. מארי תורה תפארת. נביאים נצח. חוזים הוד. צדיקים יסוד. מלכות מלכים. ועל שמה אתקריאו ישראל בני מלכים בי בילא"ו.
התרגום: אם אדם מהנה את הקב"ה בקרבנות של תפלה, כך הקב"ה מהנה אותו במאכלים זכים בעולם ההוא, שהם מאכלים לגוף - מזון של מעלה, מאכלים לנשמה מסודות התורה. אדם שעושה דירה לקדוש ברוך הוא ולשכינתו ולחילותיו בשבתות, כמו שנאמר ׳ושמרו בני ישראל את השבת לעשות את השבת לדרתם׳ - לשון דירה - כך הקב"ה מתקן לו דירה בעולם ההוא ולכל הבאים עמו. שכמו שאדם עושה נחת לקדוש ברוך הוא ולשכינתו בשבת, כך הקב"ה עושה לו לאדם עם בת זוגו בעולם ההוא. הוא שומר את השכינה עמו בשבת שלא תחלל, כך הקב"ה שומר את האדם עם בת זוגו שלא יתחלל. אדם שלא מפריד בין הקב"ה ובין שכינתו, הקב"ה שומר את האדם עם בת זוגו בעולם ההוא, ואין רשות לנחש להפריד ביניהם. ובכל מצוה ומצוה שמכביד אדם על הקב"ה עם בת זוגו בעולם ההוא. וזהו שאמר הקב"ה: ׳כי מכבדי אכבד׳. אדם שממליך את הקב"ה על שמים וארץ וארבע רוחות בעולם הזה, כך הקב"ה ממליך אותו על שמים וארץ וארבע רוחות בעולם ההוא. ומשום כך בארוהו: כל צדיק וצדיק יש לו עולם בפני עצמו, ובעולם ההוא האדם בדיוקן רבונו של כל, וזהו ׳ויברא אלהים את האדם בצלמו׳. ׳והמשכילים יזהרו כזהר הרקיע׳ - הוא זהר טמיר וגנוז, וזה כת"ר. ׳זהר בהיר בשחקים׳ - זה חכמ"ה. ׳זהר׳ הזורק ניצוצות ומבהיק כברק לעינים - זה בינ"ה. זהר לבן כזיו - זה גדל"ה. זהר זוהר אדם במאדים - זה גבור"ה. זהר מבהיק כלול לבן ואדם - זה תפאר"ת. זהר ירק ככוכב - זה נצ"ח. זהר כלול לבן ואדם - זה הו"ד. זהר זוהר לכל עבר כמכה בפטיש, וזורק ניצוצות לכל צד - זה יסו"ד. וכלם משפיעים למלכות - כנסת ישראל. ׳ראשי אלפי ישראל׳ הם: כתר וחכמה - חכמים, בינה - נבונים, חסד - חסידים, גבורה - גבורים, בעלי תורה - תפארת, נביאים - נצח, חוזים - הוד, צדיקים - יסוד, מלכות - מלכים. ועל שמה נקראו ישראל ׳בני מלכים׳ - בי בילא"ו.
מן המפרשים
אור החמה: מן המקבילה בתיקוני זוהר מאמר א, ה (א.) תפוח דא קב"ה היינו הת"ת יער הוא סוד עולם הנפרדים כולם האוחזים בהיכליהם והם נטיעות נטיעות מהם עושין פירות ומהם אינם עושות והנטיעות נק' עצי ומדו רותם יחד נק' יער והכוונה הנה נאמר על ע' שרים…
קרני אור: מן המקבילה בפנחס מאמר קכד, ח (רנז:) אבל למארי דכלא אבל למארי דכלא. ר"ל לא"ס:
הסולם: מן המקבילה בפנחס מאמר קכד, ח (רנז:) דאית ב"נ דירית וכו': ויש אדם שיורש ש"י עולמות. ז"ש להנחיל אוהבי יש, שהוא בגימטריא ש"י. שהוא לפי מדרגת החכמה שנקראת יש מאין. כי כתר נקרא אין, והחכמה יש, הנמשך מן ה אין. וזו היא חכמה עליונה.…
כל דברי הזוהר על פסוק זה
פסוקים שהפיסקה מביאה: