ממלכת הזוהר › זוהר › זוהר חדש › מאמר 126: עוד לפרשת שלח לך - גלגול הנשמה ב ׳לך לך׳ ו ׳נעשה אדם׳ בשתוף התחתונים › פיסקה 16

ארבע נבואות בראיה בריח בשמיעה ובדבור - ו ׳נעשה אדם׳ ללמד שתוף הקב"ה בזווג

זוהר חדש · עוד לפרשת שלח לך - גלגול הנשמה ב ׳לך לך׳ ו ׳נעשה אדם׳ בשתוף התחתונים · מאמר 126 · פיסקה 16

לשון הזוהר

דָּבָר אַחֵר וַיֵּרָא אֵלָיו ה'. תָּא חֲזֵי אִית נְבוּאָה מֵרְאִיָּה, וְאִית נְבוּאָה מֵרֵיחָא, וְאִית נְבוּאָה מִשְּׁמִיעָה, וְאִית נְבוּאָה מִדִּבּוּר. וְאִנּוּן ד' מֶרְכָּבוֹת לְשֵׁם יְהוָֹה. בִּרְאִיָּה, בְּרִיאָה דְּאִיהִי מַרְאֶה, וְלָקֳבֵל מֶרְכָּבָה דִּלְעֵלָּא מָנֵי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא נַעֲשֶׂה אָדָם. וְהָא אַקְשׁוּ קַדְמָאִין, בָּתַר דְּכֻלְּהוּ בִּרְיָן דְּבָרָא בְּעוֹבָדָא דִּבְרֵאשִׁית, אַדְכִּיר בְּרִיאָה בְּלִישְׁנָא דְּיָחִיד. אַמַּאי אַדְכִּיר בְּנַעֲשֶׂה אָדָם בְּלִישְׁנָא דְּרַבִּים, לְמֵיהַב פִּתְחוֹן פֶּה לַמִּינִים וְלַמּוּמָרִים. אֶלָּא הָכָא כְּתִיב (הושע י״ד:י׳) וּבַאֲבֹד רְשָׁעִים רִנָּה. כִּי יְשָׁרִים דַּרְכֵי ה' וְגוֹ' ׳וּפֹשְׁעִים יִכָּשְׁלוּ בָּם׳. לְקַיְּמָא בְּהוּ ׳וּבַאֲבֹד רְשָׁעִים רִנָּה׳. דְּהָא אוֹרַיְתָא קָא סָתִים דְּאִיהוּ בָּרָא לָאָדָם עִלָּאָה קַדְמָאָה, הָדָא הוּא דִּכְתִיב ׳וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם בְּצַלְמוֹ׳. אֶת לְרַבּוֹת דְּבָרָא לֵהּ בְּדִיּוֹקְנָא דְּאָדָם עִלָּאָה בְּמֶרְכַּבְתָּא, דְּאִתְּמַר בֵּהּ ׳וּדְמוּת פְּנֵיהֶם פְּנֵי אָדָם׳. וּבָרָא לֵהּ בִּתְרֵין דִּיּוֹקְנִין בְּצֶלֶם דְּאִנּוּן אָדָם דְּכִסֵּא הַכָּבוֹד מָרוֹם. וְאָדָם דְּכִסֵּא תִּנְיָנָא דְּאִתְּמַר בֵּהּ מֵרִאשׁוֹן. וְזֶהוּ מָרוֹם מֵרִאשׁוֹן. וּמַה דְּאָמַר נַעֲשֶׂה אָדָם, הַאי לְלַמֵּד לְכָל חַד וְחַד מִיִּשְׂרָאֵל דְּאִנּוּן דְּכָר וְנוּקְבָא לְשַׁתְּפָא לֵהּ בְּזִוּוּגֵהּ. דְּאִם ׳ה' לֹא יִבְנֶה בַּיִת שָׁוְא עָמְלוּ בוֹנָיו בּוֹ׳. וּבְגִין דָּא אָמַר קָרָא ׳בְּכָל דְּרָכֶיךָ דָעֵהוּ וְהוּא יְיַשֵּׁר אָרְחוֹתֶיךָ׳. דְּאִתְּמַר בְּהוֹן כִּי יְשָׁרִים דַּרְכֵי ה'. דְּוַדַּאי אִתְּמַר בְּעִלַּת הָעִלּוֹת תְּרֵין עָלְמִין דְּצִיֵּר בְּהוֹן עִלַּת עַל כֹּלָּא. וְאִנּוּן י' מֵאִישׁ, ה' מֵאִשָּׁה. תְּרֵין עָלְמִין דְּצִיֵּר בְּהוֹן עִלַּת עַל כֹּלָּא, אִנּוּן ו' ה' עָלְמָא דֵּין וְעָלְמָא דְּאָתֵי. וְדָא יָ'הּ. וְדָא אִיהוּ יוּ"ד הֵ"א וָא"ו הֵ"א. וְאָמַר עִלַּת עַל כֹּלָּא אַף עַל גַּב דִּבְאִלֵּין אִתְּמַר בְּאִלֵּין אַתְוָן אִתְבְּרֵי עָלְמָא. וְכֻרְסֵא, לָאָדָם לָשֶׁבֶת בַּיִת לָשֶׁבֶת עַל הַכִּסֵּא, דִּבְהוֹן אי"ה או"ה, וּבְהוֹן אִתְקְרִיאוּ יִשְׂרָאֵל ׳בָּנִים אַתֶּם לַה' אֱלֹהֵיכֶם׳. וְאִתְּמַר בְּהוֹן אָדָם אַתֶּם. שִׁתְּפוּנִי בַּהֲדַיְכוּ בְּאִלֵּין אַתְוָן וְיִתְקַיִּם עוֹבָדֵיכוֹן. דַּאֲנָא הוּא דְּבָרָאתִי כָּל עָלְמִין, וְכָל כָּרְסְיָן וְחֵיוָן וּמַלְאָכִין, וְכָל צָבָא עִלָּאִין וּבְנֵי אָדָם בְּאִלֵּין אַתְוָן. וְאַף עַל גַּב דְּאִית בְּיִשְׂרָאֵל אִלֵּין אַתְוָן בְּגִין אוֹרַיְתָא דְּיָהַב לוֹן. לֹא יִשְׁתַּכְּחוּן בְּאִלֵּין אַתְוָן לְמֶעֱבַד עוֹבָדָא בְּהוֹן דְּלָא יִשְׁתַּתְּפוּן לִי בַּהֲדַיְהוּ. וּבְגִין דָּא אָמַר לוֹן נַעֲשֶׂה אָדָם בְּשִׁתּוּפָא דִּילִי וְלָאו אוֹרַיְתָא וּפִקּוּדָא עָבִיד פְּעֻלָּה וְעוֹבָדָא עֵלָּא וְתַתָּא פָּחוֹת מִנִּי. וּבְגִין דָּא ׳בְּכָל דְּרָכֶיךָ דָּעֵהוּ׳. וְכָל אֻמִּין דְּעָלְמָא דְּלָא קַבִּילוּ מִנֵּהּ אוֹרַיְתָא, לֵית לוֹן יְדִיעָה בֵּהּ, וְאָזְלִין כְּעָאנָא בְּלֹא רָעֲיָא, וְאִתְּמַר בְּהוֹן ׳כִּי כָּל הָעַמִּים יֵלְכוּ אִישׁ בְּשֵׁם אֱלֹהָיו׳, וְעָבְדִין אֱלֹהוּת סַגִּיאִין.

תרגום

דָּבָר אַחֵר, ׳וַיֵּרָא אֵלָיו ה'׳. בֹּא רְאֵה, יֵשׁ נְבוּאָה מֵרְאִיָּה, וְיֵשׁ נְבוּאָה מֵרֵיחַ, וְיֵשׁ נְבוּאָה מִשְּׁמִיעָה, וְיֵשׁ נְבוּאָה מִדִּבּוּר, וְהֵן אַרְבַּע מֶרְכָּבוֹת לְשֵׁם יְהוָֹה. בִּרְאִיָּה - בְּרִיאָה שֶׁהִיא מַרְאֶה, וּכְנֶגֶד הַמֶּרְכָּבָה שֶׁלְּמַעְלָה צִוָּה הקב"ה ׳נַעֲשֶׂה אָדָם׳. וַהֲרֵי הִקְשׁוּ הָרִאשׁוֹנִים: אַחַר שֶׁכָּל הַנִּבְרָאִים שֶׁבָּרָא בְּמַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית, הִזְכִּיר בְּרִיאָה בִּלְשׁוֹן יָחִיד, מַדּוּעַ הִזְכִּיר ׳בְּנַעֲשֶׂה אָדָם׳ בִּלְשׁוֹן רַבִּים, לָתֵת פִּתְחוֹן פֶּה לַמִּינִים וְלַמּוּמָרִים? אֶלָּא כָּאן כָּתוּב (הושע י״ד:י׳) ׳וּבַאֲבֹד רְשָׁעִים רִנָּה, כִּי יְשָׁרִים דַּרְכֵי ה' וְגוֹ'׳, ׳וּפֹשְׁעִים יִכָּשְׁלוּ בָם׳ - לְקַיֵּם בָּהֶם ׳וּבַאֲבֹד רְשָׁעִים רִנָּה׳. שֶׁהֲרֵי הַתּוֹרָה סוֹתֶמֶת שֶׁהוּא בָּרָא אֶת הָאָדָם הָעֶלְיוֹן הָרִאשׁוֹן, זֶהוּ ׳שֶׁכָּתוּב וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם בְּצַלְמוֹ׳ (בראשית א, כז) - ׳אֶת׳ - לְרַבּוֹת שֶׁבְּרָאוֹ בְּדִיוֹקָן אָדָם עֶלְיוֹן בַּמֶּרְכָּבָה, שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ ׳וּדְמוּת פְּנֵיהֶם פְּנֵי אָדָם׳ (יחזקאל א, י) - וּבְרָאוֹ בִּשְׁנֵי דְּיוֹקְנִים בְּצֶלֶם, שֶׁהֵם: אָדָם שֶׁל כִּסֵּא הַכָּבוֹד - מָרוֹם, וְאָדָם שֶׁל כִּסֵּא שֵׁנִי, שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ ׳מֵרִאשׁוֹן׳, וְזֶהוּ ׳מָרוֹם מֵרִאשׁוֹן׳. וּמַה שֶּׁאָמַר ׳נַעֲשֶׂה אָדָם׳, זֶה לְלַמֵּד לְכָל אֶחָד וְאֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל, שֶׁהֵם זָכָר וּנְקֵבָה, לְשַׁתֵּף אוֹתוֹ בְּזִוּוּגוֹ, שֶׁאִם ׳ה' לֹא יִבְנֶה בַיִת, שָׁוְא עָמְלוּ בוֹנָיו בּוֹ׳ (תהלים קכז, א) - וּמִשּׁוּם כָּךְ אָמַר הַכָּתוּב ׳בְּכָל דְּרָכֶיךָ דָעֵהוּ וְהוּא יְיַשֵּׁר אֹרְחֹתֶיךָ׳ - שֶׁנֶּאֱמַר בָּהֶם ׳כִּי יְשָׁרִים דַּרְכֵי ה׳. ׳שֶׁוַּדַּאי נֶאֱמַר בְּעִלַּת הָעִלּוֹת: שְׁנֵי עוֹלָמוֹת צִיֵּר בָּהֶם עִלַּת הַכֹּל, וְהֵם: י' מֵ׳ אִישׁ, ׳ה'׳ מֵאִשָּׁה. ׳שְׁנֵי עוֹלָמוֹת שֶׁצִּיֵּר בָּהֶם עִלַּת הַכֹּל הֵם ו' ה' עוֹלָם הַזֶּה וְעוֹלָם הַבָּא, וְזֶה יָ'הּ, וְזֶה הוּא יוּ"ד הֵ"א וָא"ו הֵ"א. וְאָמַר עִלַּת הַכֹּל, אַף עַל פִּי שֶׁבְּאֵלֶּה נֶאֱמַר, בְּאוֹתִיּוֹת אֵלֶּה נִבְרָא הָעוֹלָם וְהַכִּסֵּא, לָאָדָם לָשֶׁבֶת בַּבַּיִת, לָשֶׁבֶת עַל הַכִּסֵּא, שֶׁבָּהֶם אי"ה או"ה, וּבָהֶם נִקְרְאוּ יִשְׂרָאֵל׳ (הושע יד, י) בָּנִים אַתֶּם לַה' אֱלֹהֵיכֶם. ׳וְנֶאֱמַר בָּהֶם׳ אָדָם אַתֶּם. ׳שַׁתְּפוּ אוֹתִי עִמָּכֶם בְּאוֹתִיּוֹת אֵלֶּה, וְיִתְקַיְּמוּ מַעֲשֵׂיכֶם. שֶׁאֲנִי הוּא שֶׁבָּרָאתִי כָּל הָעוֹלָמוֹת, וְכָל הַכִּסְאוֹת וְהַחַיּוֹת וְהַמַּלְאָכִים, וְכָל צְבָא עֶלְיוֹנִים וּבְנֵי אָדָם בְּאוֹתִיּוֹת אֵלֶּה. וְאַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ בְּיִשְׂרָאֵל אוֹתִיּוֹת אֵלֶּה בִּגְלַל הַתּוֹרָה שֶׁנָּתַן לָהֶם, לֹא יִמָּצְאוּ בְּאוֹתִיּוֹת אֵלֶּה לַעֲשׂוֹת בָּהֶן מַעֲשֶׂה שֶׁלֹּא יְשַׁתְּפוּ אוֹתִי עִמָּם. וּמִשּׁוּם כָּךְ אָמַר לָהֶם׳ נַעֲשֶׂה אָדָם ׳בְּשִׁתּוּף שֶׁלִּי, וְלֹא תוֹרָה וּמִצְוָה עוֹשָׂה פְּעֻלָּה וּמַעֲשֶׂה לְמַעְלָה וּלְמַטָּה פָּחוֹת מִמֶּנִּי. וּמִשּׁוּם כָּךְ׳ בְּכָל דְּרָכֶיךָ דָּעֵהוּ - ׳וְכָל אֻמּוֹת הָעוֹלָם שֶׁלֹּא קִבְּלוּ מִמֶּנּוּ תּוֹרָה, אֵין לָהֶם יְדִיעָה בּוֹ, וְהוֹלְכִים כְּצֹאן בְּלֹא רוֹעֶה, וְנֶאֱמַר בָּהֶם׳ (משלי ג, ו) כִּי כָּל הָעַמִּים יֵלְכוּ אִישׁ בְּשֵׁם אֱלֹהָיו (מיכה ד, ה) - וְעוֹבְדִים אֱלֹהוּיוֹת רַבּוֹת.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: דבר אחר וירא אליו ה'. תא חזי אית נבואה מראיה, ואית נבואה מריחא, ואית נבואה משמיעה, ואית נבואה מדבור. ואנון ד' מרכבות לשם יהוה. בראיה, בריאה דאיהי מראה, ולקבל מרכבה דלעלא מני קודשא בריך הוא נעשה אדם. והא אקשו קדמאין, בתר דכלהו ברין דברא בעובדא דבראשית, אדכיר בריאה בלישנא דיחיד. אמאי אדכיר בנעשה אדם בלישנא דרבים, למיהב פתחון פה למינים ולמומרים. אלא הכא כתיב (הושע י״ד:י׳) ובאבד רשעים רנה. כי ישרים דרכי ה' וגו' ׳ופשעים יכשלו בם׳. לקימא בהו ׳ובאבד רשעים רנה׳. דהא אוריתא קא סתים דאיהו ברא לאדם עלאה קדמאה, הדא הוא דכתיב ׳ויברא אלהים את האדם בצלמו׳. את לרבות דברא לה בדיוקנא דאדם עלאה במרכבתא, דאתמר בה ׳ודמות פניהם פני אדם׳. וברא לה בתרין דיוקנין בצלם דאנון אדם דכסא הכבוד מרום. ואדם דכסא תנינא דאתמר בה מראשון. וזהו מרום מראשון. ומה דאמר נעשה אדם, האי ללמד לכל חד וחד מישראל דאנון דכר ונוקבא לשתפא לה בזווגה. דאם ׳ה' לא יבנה בית שוא עמלו בוניו בו׳. ובגין דא אמר קרא ׳בכל דרכיך דעהו והוא יישר ארחותיך׳. דאתמר בהון כי ישרים דרכי ה'. דודאי אתמר בעלת העלות תרין עלמין דציר בהון עלת על כלא. ואנון י' מאיש, ה' מאשה. תרין עלמין דציר בהון עלת על כלא, אנון ו' ה' עלמא דין ועלמא דאתי. ודא י'ה. ודא איהו יו"ד ה"א וא"ו ה"א. ואמר עלת על כלא אף על גב דבאלין אתמר באלין אתון אתברי עלמא. וכרסא, לאדם לשבת בית לשבת על הכסא, דבהון אי"ה או"ה, ובהון אתקריאו ישראל ׳בנים אתם לה' אלהיכם׳. ואתמר בהון אדם אתם. שתפוני בהדיכו באלין אתון ויתקים עובדיכון. דאנא הוא דבראתי כל עלמין, וכל כרסין וחיון ומלאכין, וכל צבא עלאין ובני אדם באלין אתון. ואף על גב דאית בישראל אלין אתון בגין אוריתא דיהב לון. לא ישתכחון באלין אתון למעבד עובדא בהון דלא ישתתפון לי בהדיהו. ובגין דא אמר לון נעשה אדם בשתופא דילי ולאו אוריתא ופקודא עביד פעלה ועובדא עלא ותתא פחות מני. ובגין דא ׳בכל דרכיך דעהו׳. וכל אמין דעלמא דלא קבילו מנה אוריתא, לית לון ידיעה בה, ואזלין כעאנא בלא רעיא, ואתמר בהון ׳כי כל העמים ילכו איש בשם אלהיו׳, ועבדין אלהות סגיאין.

התרגום: דבר אחר, ׳וירא אליו ה'׳. בא ראה, יש נבואה מראיה, ויש נבואה מריח, ויש נבואה משמיעה, ויש נבואה מדבור, והן ארבע מרכבות לשם יהוה. בראיה - בריאה שהיא מראה, וכנגד המרכבה שלמעלה צוה הקב"ה ׳נעשה אדם׳. והרי הקשו הראשונים: אחר שכל הנבראים שברא במעשה בראשית, הזכיר בריאה בלשון יחיד, מדוע הזכיר ׳בנעשה אדם׳ בלשון רבים, לתת פתחון פה למינים ולמומרים? אלא כאן כתוב (הושע י״ד:י׳) ׳ובאבד רשעים רנה, כי ישרים דרכי ה' וגו'׳, ׳ופשעים יכשלו בם׳ - לקים בהם ׳ובאבד רשעים רנה׳. שהרי התורה סותמת שהוא ברא את האדם העליון הראשון, זהו ׳שכתוב ויברא אלהים את האדם בצלמו׳ (בראשית א, כז) - ׳את׳ - לרבות שבראו בדיוקן אדם עליון במרכבה, שנאמר בו ׳ודמות פניהם פני אדם׳ (יחזקאל א, י) - ובראו בשני דיוקנים בצלם, שהם: אדם של כסא הכבוד - מרום, ואדם של כסא שני, שנאמר בו ׳מראשון׳, וזהו ׳מרום מראשון׳. ומה שאמר ׳נעשה אדם׳, זה ללמד לכל אחד ואחד מישראל, שהם זכר ונקבה, לשתף אותו בזווגו, שאם ׳ה' לא יבנה בית, שוא עמלו בוניו בו׳ (תהלים קכז, א) - ומשום כך אמר הכתוב ׳בכל דרכיך דעהו והוא יישר ארחתיך׳ - שנאמר בהם ׳כי ישרים דרכי ה׳. ׳שודאי נאמר בעלת העלות: שני עולמות ציר בהם עלת הכל, והם: י' מ׳ איש, ׳ה'׳ מאשה. ׳שני עולמות שציר בהם עלת הכל הם ו' ה' עולם הזה ועולם הבא, וזה י'ה, וזה הוא יו"ד ה"א וא"ו ה"א. ואמר עלת הכל, אף על פי שבאלה נאמר, באותיות אלה נברא העולם והכסא, לאדם לשבת בבית, לשבת על הכסא, שבהם אי"ה או"ה, ובהם נקראו ישראל׳ (הושע יד, י) בנים אתם לה' אלהיכם. ׳ונאמר בהם׳ אדם אתם. ׳שתפו אותי עמכם באותיות אלה, ויתקימו מעשיכם. שאני הוא שבראתי כל העולמות, וכל הכסאות והחיות והמלאכים, וכל צבא עליונים ובני אדם באותיות אלה. ואף על פי שיש בישראל אותיות אלה בגלל התורה שנתן להם, לא ימצאו באותיות אלה לעשות בהן מעשה שלא ישתפו אותי עמם. ומשום כך אמר להם׳ נעשה אדם ׳בשתוף שלי, ולא תורה ומצוה עושה פעלה ומעשה למעלה ולמטה פחות ממני. ומשום כך׳ בכל דרכיך דעהו - ׳וכל אמות העולם שלא קבלו ממנו תורה, אין להם ידיעה בו, והולכים כצאן בלא רועה, ונאמר בהם׳ (משלי ג, ו) כי כל העמים ילכו איש בשם אלהיו (מיכה ד, ה) - ועובדים אלהויות רבות.

מן המפרשים

ביאור הגר"א: מן המקבילה בתיקוני זוהר מאמר פט, כ (מז:) ובגין דאורייתא כו' ואתמר דל"ל ניקודין. לפי שהוא בגופא שאין שם נקבים:

לכל המפרשים על פיסקה זו