׳וישב יצחק בגרר׳ - אות הנדבקת נגררת ושאלת הינוקא על נקוד ספר תורה
זוהר חדש · עוד לפרשת שלח לך - גלגול הנשמה ב ׳לך לך׳ ו ׳נעשה אדם׳ בשתוף התחתונים · מאמר 126 · פיסקה 15
לשון הזוהר
׳וַיֵּשֶׁב יִצְחָק בִּגְרָר׳. תָּא חֲזֵי צָרִיךְ דְּלֹא יְהֵא דָּבֵק אוֹת בְּאוֹת, וְלֹא יְהֵא חָסֵר אוֹת מִן הַתֵּבָה וְלֹא מְשַׁנִּין מִפְּתוּחוֹת לִסְתוּמוֹת וּמִסְּתוּמוֹת לִפְתוּחוֹת. וְאִי לָאו סֵפֶר תּוֹרָה פָּסוּל. וְכָל תִּקּוּנָא לָמָּה, אֶלָּא אַתְוָן פְּתִיחָן מִסִּטְרָא דִּשְׁכִינְתָּא תַּתָּאָה. סְתִימָן מִסִּטְרָא דְּאִמָּא עִלָּאָה עָלְמָא סְתִימָא. וְאִנּוּן מֵ'ם דָּא פְּתִיחָא וְדָא סְתִימָא. מ' פְּתוּחָה מַלְכוּת. ם סְתִימָא בִּינָה מִסִּטְרָא דִּימִינָא וּשְׂמָאלָא, דְּעַנְפִין מִתְפָּרְדִין לֹא יִדָּבֵק אוֹת בְּאוֹת, וּמִסִּטְרָא דְּעַמּוּדָא דְּאֶמְצָעִיתָא דְּאִיהוּ שֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ, לֹא יוֹסִיף אוֹת וְלֹא יְחַסֵּר אוֹת. דְּכָל הַמּוֹסִיף גּוֹרֵעַ. וְאִם הִדְבִּיק נִגְרָר. וּבְגִין דָּא ׳וַיֵּשֶׁב יִצְחָק בִּגְרָר וְגוֹ'׳. אַדְּהָכִי הָא יַנּוּקָא אִזְדְּמַן בֵּינַיְהוּ וְאָמַר, אַמַּאי לֵית נִקּוּד בְּסֵפֶר תּוֹרָה. אָמַר לֵהּ בְּרִי, כָּל נְקֻדָּה אִיהִי תְּנוּעָה דְּאַתְוָן. כְּגוֹן פִּרְקִין דְּאִנּוּן תְּנוּעִין דְּאֵבָרִין דְּגוּפָא. וְכָל תְּנוּעָה אִנּוּן מִסִּטְרָא דְּחָכְמָה. וּבְגִין לְאִשְׁתְּמוֹדַע דְּסֵפֶר תּוֹרָה, אִיהוּ מִסִּטְרָא דְּעַמּוּדָא דְּאֶמְצָעִיתָא, לֵית בֵּהּ נִקּוּדִין. וְכָל נִקּוּדִין אִנּוּן בַּגּוּף עֵינִין אַנְפִּין אוּדְנִין. חוֹטָמָא דְּכֻלְּהוּ עַל פֶּה. וּבְגִין דְּאוֹרַיְתָא דְּבִכְתָב אִתְיְהִיבַת מִסִּטְרָא דִּימִינָא, דְּתַמָּן כְּתִיבָה, אוֹקְמוּהּ דְּאוֹרַיְתָא דְּכָתַב סֵפֶר תּוֹרָה דְּלָא לְמִקְרֵי לֵהּ עַל פֶּה, וְאִתְּמַר דְּלֵית לֵהּ נִקּוּדִין לְאוֹרַיְתָא דִּבְעַל פֶּה אִית טַעֲמֵי:
תרגום
׳וַיֵּשֶׁב יִצְחָק בִּגְרָר׳. בֹּא רְאֵה, צָרִיךְ שֶׁלֹּא תִּהְיֶה אוֹת דְּבוּקָה לְאוֹת, וְלֹא תֶּחְסַר אוֹת מִן הַתֵּבָה, וְלֹא מְשַׁנִּים מִפְּתוּחוֹת לִסְתוּמוֹת וּמִסְּתוּמוֹת לִפְתוּחוֹת, וְאִם לָאו - סֵפֶר תּוֹרָה פָּסוּל. וְכָל הַתִּקּוּן לָמָּה? אֶלָּא אוֹתִיּוֹת פְּתוּחוֹת מִצַּד שְׁכִינָה תַּחְתּוֹנָה, סְתוּמוֹת מִצַּד אִמָּא עִלָּאָה, עוֹלָם סָתוּם. וְהֵן מֵ"ם: זוֹ פְּתוּחָה וְזוֹ סְתוּמָה. מ' פְּתוּחָה - מַלְכוּת, ם סְתוּמָה - בִּינָה, מִצַּד יָמִין וּשְׂמֹאל שֶׁהָעֲנָפִים נִפְרָדִים בָּהֶם, לֹא תִּדָּבֵק אוֹת בְּאוֹת. וּמִצַּד עַמּוּדָא דְּאֶמְצָעִיתָא שֶׁהוּא ׳שֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ׳, לֹא יוֹסִיף אוֹת וְלֹא יְחַסֵּר אוֹת. שֶׁכָּל הַמּוֹסִיף גּוֹרֵעַ, וְאִם הִדְבִּיק - נִגְרָר. וּמִשּׁוּם כָּךְ ׳וַיֵּשֶׁב יִצְחָק בִּגְרָר וְגוֹ'׳. בֵּינְתַיִם הִנֵּה יַנּוּקָא נִזְדַּמֵּן בֵּינֵיהֶם וְאָמַר: מַדּוּעַ אֵין נִקּוּד בְּסֵפֶר תּוֹרָה? אָמַר לוֹ: בְּנִי, כָּל נְקֻדָּה הִיא תְּנוּעַת הָאוֹתִיּוֹת, כְּעֵין פְּרָקִים שֶׁהֵם תְּנוּעוֹת אֵיבְרֵי הַגּוּף, וְכָל תְּנוּעָה הֵן מִצַּד חָכְמָה. וּמִשּׁוּם לְהִוָּדַע שֶׁסֵּפֶר תּוֹרָה הוּא מִצַּד עַמּוּדָא דְּאֶמְצָעִיתָא, אֵין בּוֹ נִקּוּדִים. וְכָל הַנִּקּוּדִים הֵם בַּגּוּף - עֵינַיִם, פָּנִים, אָזְנַיִם, חֹטֶם - כֻּלָּם עַל פֶּה. וּמִשּׁוּם שֶׁתּוֹרָה שֶׁבִּכְתָב נִתְּנָה מִצַּד יָמִין, שֶׁשָּׁם כְּתִיבָה, קָבְעוּ שֶׁתּוֹרָה שֶׁכָּתְבוּ בְּסֵפֶר תּוֹרָה אֵין לִקְרוֹתָהּ בְּעַל פֶּה, וְנֶאֱמַר שֶׁאֵין לָהּ נִקּוּדִים, לְתוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה יֵשׁ טְעָמִים.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: ׳וישב יצחק בגרר׳. תא חזי צריך דלא יהא דבק אות באות, ולא יהא חסר אות מן התבה ולא משנין מפתוחות לסתומות ומסתומות לפתוחות. ואי לאו ספר תורה פסול. וכל תקונא למה, אלא אתון פתיחן מסטרא דשכינתא תתאה. סתימן מסטרא דאמא עלאה עלמא סתימא. ואנון מ'ם דא פתיחא ודא סתימא. מ' פתוחה מלכות. ם סתימא בינה מסטרא דימינא ושמאלא, דענפין מתפרדין לא ידבק אות באות, ומסטרא דעמודא דאמצעיתא דאיהו שקל הקדש, לא יוסיף אות ולא יחסר אות. דכל המוסיף גורע. ואם הדביק נגרר. ובגין דא ׳וישב יצחק בגרר וגו'׳. אדהכי הא ינוקא אזדמן ביניהו ואמר, אמאי לית נקוד בספר תורה. אמר לה ברי, כל נקדה איהי תנועה דאתון. כגון פרקין דאנון תנועין דאברין דגופא. וכל תנועה אנון מסטרא דחכמה. ובגין לאשתמודע דספר תורה, איהו מסטרא דעמודא דאמצעיתא, לית בה נקודין. וכל נקודין אנון בגוף עינין אנפין אודנין. חוטמא דכלהו על פה. ובגין דאוריתא דבכתב אתיהיבת מסטרא דימינא, דתמן כתיבה, אוקמוה דאוריתא דכתב ספר תורה דלא למקרי לה על פה, ואתמר דלית לה נקודין לאוריתא דבעל פה אית טעמי:
התרגום: ׳וישב יצחק בגרר׳. בא ראה, צריך שלא תהיה אות דבוקה לאות, ולא תחסר אות מן התבה, ולא משנים מפתוחות לסתומות ומסתומות לפתוחות, ואם לאו - ספר תורה פסול. וכל התקון למה? אלא אותיות פתוחות מצד שכינה תחתונה, סתומות מצד אמא עלאה, עולם סתום. והן מ"ם: זו פתוחה וזו סתומה. מ' פתוחה - מלכות, ם סתומה - בינה, מצד ימין ושמאל שהענפים נפרדים בהם, לא תדבק אות באות. ומצד עמודא דאמצעיתא שהוא ׳שקל הקדש׳, לא יוסיף אות ולא יחסר אות. שכל המוסיף גורע, ואם הדביק - נגרר. ומשום כך ׳וישב יצחק בגרר וגו'׳. בינתים הנה ינוקא נזדמן ביניהם ואמר: מדוע אין נקוד בספר תורה? אמר לו: בני, כל נקדה היא תנועת האותיות, כעין פרקים שהם תנועות איברי הגוף, וכל תנועה הן מצד חכמה. ומשום להודע שספר תורה הוא מצד עמודא דאמצעיתא, אין בו נקודים. וכל הנקודים הם בגוף - עינים, פנים, אזנים, חטם - כלם על פה. ומשום שתורה שבכתב נתנה מצד ימין, ששם כתיבה, קבעו שתורה שכתבו בספר תורה אין לקרותה בעל פה, ונאמר שאין לה נקודים, לתורה שבעל פה יש טעמים.
מן המפרשים
ביאור הגר"א: מן המקבילה בתיקוני זוהר מאמר פט, יח (מז:) וישב יצחק בגרר. ר"ל כנ"ל שהס"ת הוא צדיק בדרגא דיצחק וכן צדיק עם ד"ס גי' יצחק ור"ל בגרר כמש"ו דלא יהא דבק כו' לגרור הדבקות כמש"ו ואם הדבוק נגרר:
כל דברי הזוהר על פסוק זה
פסוקים שהפיסקה מביאה:
ועוד 1 פסוקים. אינדקס הפסוקים