ממלכת הזוהר › זוהר › זוהר חדש › מאמר 126: עוד לפרשת שלח לך - גלגול הנשמה ב ׳לך לך׳ ו ׳נעשה אדם׳ בשתוף התחתונים › פיסקה 12

הצדיק עיקר היחוד כשרש האילן - וברכה אחת על התפלין שלא לעשות פרוד

זוהר חדש · עוד לפרשת שלח לך - גלגול הנשמה ב ׳לך לך׳ ו ׳נעשה אדם׳ בשתוף התחתונים · מאמר 126 · פיסקה 12

לשון הזוהר

וְהָא אוֹקְמוּהּ דְּאָחִיד בִּשְׁמַיָּא וּבְאַרְעָא דִּבְכָל דַּרְגִּין אִנּוּן יְמִינָא וּשְׂמָאלָא לֵית יחוְדָא וְקוּרְבָא לְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אֶלָּא בְּצַדִּיק דְּאִנּוּן כְּאִילָנָא דְּעַנְפִין מִתְפָּרְדִין לִימִינָא וּשְׂמָאלָא, וּמִתְיַחֲדִין לְתַתָּא כְּשֹׁרֶשׁ דְּאִיהוּ אֲגֻדָּה. דְּאִיהוּ צַדִּיק עִקָּרָא דְּיִחוּדָא. וּכְגַוְנָא דְּצַדִּיק אִיהוּ עִקָּרָא דְּיִחוּדָא לְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וּשְׁכִינְתָּא לְתַתָּא, הָכֵי אִיהוּ עַמּוּדָא דְּאֶמְצָעִיתָא קוּרְבָא ויחוְדָא וְעִקָּרָא לְאַבָּא וְאִימָּא. וְהָכֵי כְּגַוְנָא דָּא תְּפִלָּה מְעוֹמֵד וּתְפִלָּה מְיוֹשֵׁב אִתְכְּלִילוּ בְּצַדִּיק חַי עָלְמִין כְּלִילָא חַ"י בִּרְכָּאן דִּצְלוֹתָא, וּצְלוֹתָא דְּשַׁחֲרִית וּצְלוֹתָא דְּמִנְחָה אִנּוּן יְמִינָא וּשְׂמָאלָא. תַּמָּן אַבָּא וְאִימָּא וְאִתְכְּלִילָן בְּעַמּוּדָא דְּאֶמְצָעִיתָא דְּאִיהוּ צְלוֹתָא דְּעַרְבִית דְּבֵהּ (בראשית כ״ח:י״א) וַיִּפְגַּע בַּמָּקוֹם, דַּרְגָּא דְּעַמּוּדָא דְּאֶמְצָעִיתָא. וְאִיהוּ עִקָּרָא דִּתְפִלִּין, וּבֵהּ צָרִיךְ לְקַשְּׁרָא (נ"א לסדרא) לוֹן כְּגַוְנָא דָּא חָכְמָה קֹדֶשׁ לִי וְדָא י' בִּינָה. ׳וְהָיָה כִּי יְבִיאֲךָ׳ וְדָא ה' שְׁמַע יִשְׂרָאֵל לִימִינָא ו'. ׳וְהָיָה אִם שָׁמוֹעַ׳ לִשְׂמָאלָא וְדָא ה' וּבְעַמּוּדָא דְּאֶמְצָעִיתָא אִתְכְּלִילָן, וְכַד תְּפִלִּין דְּרֹאשׁ וּדְיָד אִתְכְּלִילָן בֵּהּ אִתְקְרִיאוּ תְּפִלִּין. וּבֵהּ אִנּוּן פקוְדָא חֲדָא וְלֹא צָרִיךְ לְאַפְסָקָא כְּמָא דְּאוֹקְמוּהּ סָח בֵּין תְּפִלָּה לִתְפִלָּה עֲבֵרָה הִיא בְּיָדוֹ. וְהַאי אִיהוּ עִקָּרָא דִּגְמָרָא. וְאִלֵּין דְּעָבְדִין לֵהּ תְּרֵי פִּקּוּדִין דִּירוּשַׁלְמִי, אִיהוּ מִימִינָא וּשְׂמָאלָא דְּתַמָּן עַנְפִּין מִתְפָּרְדִין דְּמִסִּטְרָא דִּימִינָא וּשְׂמָאלָא. שְׁתַּיִם דְּבַר אֱלֹהִים צָרִיךְ לְבָרְכָא עָלַיְהוּ תְּרֵין בִּרְכָּאן חַד לְהָנִיחַ תְּפִלִּין עַל שֶׁל יָד, וְחַד עַל מִצְוֹת תְּפִלִּין שֶׁל רֹאשׁ. וְאִם סָח בֵּנְתַיִם מְבָרֵךְ עַל שֶׁל רֹאשׁ שְׁתַּיִם. אֲבָל מִסִּטְרָא דְּעַמּוּדָא דְּאֶמְצָעִיתָא עָלַיְהוּ אִתְּמַר ׳אַחַת דְּבַר אֱלֹהִים׳. וְלֹא צָרִיךְ אֶלָּא בִּרְכָתָא חֲדָא. ׳כִּי אֶחָד קְרָאתִיו׳. וְאִם סָח בֵּין תְּפִלָּה שֶׁל יָד לִתְפִלָּה שֶׁל רֹאשׁ בְּעַמּוּדָא דְּאֶמְצָעִיתָא אִיהוּ עָבִיד פֵּרוּד בְּיִחוּדָא. וּבְגִין דָּא עֲבֵרָה הִיא בְּיָדוֹ וְלֹא מִצְוָה.

תרגום

וַהֲרֵי קָבְעוּ שֶׁאָחוּז בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ, שֶׁבְּכָל הַדְּרָגוֹת שֶׁהֵן יָמִין וּשְׂמֹאל, אֵין יִחוּד וְקִרְבָה אֶל הקב"ה אֶלָּא בַּצַּדִּיק, שֶׁהֵם כְּאִילָן שֶׁעֲנָפָיו נִפְרָדִים לְיָמִין וְלִשְׂמֹאל וּמִתְיַחֲדִים לְמַטָּה כְּשֹׁרֶשׁ שֶׁהוּא אֲגֻדָּה. שֶׁהַצַּדִּיק הוּא עִקַּר הַיִּחוּד, וּכְעֵין שֶׁהַצַּדִּיק הוּא עִקַּר הַיִּחוּד לְהקב"ה וְלַשְּׁכִינָה לְמַטָּה, כָּךְ עַמּוּדָא דְּאֶמְצָעִיתָא קִרְבָה וְיִחוּד וְעִקָּר לְאַבָּא וְאִמָּא. וְכָךְ כָּעֵין זֶה, תְּפִלָּה מְעֻמָּד וּתְפִלָּה מְיֻשָּׁב נִכְלָלוֹת בְּצַדִּיק חַי הָעוֹלָמִים, כְּלוּלוֹת חַ"י בְּרָכוֹת הַתְּפִלָּה, וּתְפִלַּת שַׁחֲרִית וּתְפִלַּת מִנְחָה הֵן יָמִין וּשְׂמֹאל. שָׁם אַבָּא וְאִמָּא, וְנִכְלָלוֹת בְּעַמּוּדָא דְּאֶמְצָעִיתָא, שֶׁהִיא תְּפִלַּת עַרְבִית, שֶׁבָּהּ (בראשית כ״ח:י״א) ׳וַיִּפְגַּע בַּמָּקוֹם׳ - דַּרְגַּת עַמּוּדָא דְּאֶמְצָעִיתָא. וְהוּא עִקַּר הַתְּפִלִּין, וּבוֹ צָרִיךְ לְקַשֵּׁר (נ"א לסדרא) אוֹתָם, כָּעֵין זֶה: חָכְמָה - ׳קֹדֶשׁ לִי׳, וְזוֹ י', בִּינָה - ׳וְהָיָה כִּי יְבִיאֲךָ׳, וְזוֹ ה', ׳שְׁמַע יִשְׂרָאֵל׳ - לְיָמִין, ו', ׳וְהָיָה אִם שָׁמֹעַ׳ - לִשְׂמֹאל, וְזוֹ ה'. וּבְעַמּוּדָא דְּאֶמְצָעִיתָא נִכְלָלוֹת, וּכְשֶׁתְּפִלִּין שֶׁל רֹאשׁ וְשֶׁל יָד נִכְלָלוֹת בּוֹ, נִקְרָאוֹת ׳תְּפִלִּין׳. וּבוֹ הֵן מִצְוָה אַחַת, וְאֵין צָרִיךְ לְהַפְסִיק, כְּמוֹ שֶׁקָּבְעוּ: ׳סָח בֵּין תְּפִלָּה לִתְפִלָּה עֲבֵרָה הִיא בְּיָדוֹ׳, וְזֶהוּ עִקַּר הַגְּמָרָא. וְאֵלֶּה הָעוֹשִׂים אוֹתָהּ שְׁתֵּי מִצְווֹת שֶׁל הַיְּרוּשַׁלְמִי, הוּא מִיָּמִין וּשְׂמֹאל, שֶׁשָּׁם עֲנָפִים נִפְרָדִים מִצַּד יָמִין וּשְׂמֹאל. ׳שְׁתַּיִם דְּבַר אֱלֹהִים׳ - צָרִיךְ לְבָרֵךְ עֲלֵיהֶם שְׁתֵּי בְּרָכוֹת: אַחַת ׳לְהָנִיחַ תְּפִלִּין׳ עַל שֶׁל יָד, וְאַחַת עַל מִצְוַת תְּפִלִּין שֶׁל רֹאשׁ. וְאִם שָׂח בֵּינְתַיִם, מְבָרֵךְ עַל שֶׁל רֹאשׁ שְׁתַּיִם. אֲבָל מִצַּד עַמּוּדָא דְּאֶמְצָעִיתָא עֲלֵיהֶם נֶאֱמַר ׳אַחַת דְּבַר אֱלֹהִים׳. וְאֵין צָרִיךְ אֶלָּא בְּרָכָה אַחַת, ׳כִּי אֶחָד קְרָאתִיו׳. וְאִם שָׂח בֵּין תְּפִלָּה שֶׁל יָד לִתְפִלָּה שֶׁל רֹאשׁ בְּעַמּוּדָא דְּאֶמְצָעִיתָא, הוּא עוֹשֶׂה פֵּרוּד בְּיִחוּד, וּמִשּׁוּם כָּךְ עֲבֵרָה הִיא בְּיָדוֹ וְלֹא מִצְוָה.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: והא אוקמוה דאחיד בשמיא ובארעא דבכל דרגין אנון ימינא ושמאלא לית יחודא וקורבא לקודשא בריך הוא אלא בצדיק דאנון כאילנא דענפין מתפרדין לימינא ושמאלא, ומתיחדין לתתא כשרש דאיהו אגדה. דאיהו צדיק עקרא דיחודא. וכגונא דצדיק איהו עקרא דיחודא לקודשא בריך הוא ושכינתא לתתא, הכי איהו עמודא דאמצעיתא קורבא ויחודא ועקרא לאבא ואימא. והכי כגונא דא תפלה מעומד ותפלה מיושב אתכלילו בצדיק חי עלמין כלילא ח"י ברכאן דצלותא, וצלותא דשחרית וצלותא דמנחה אנון ימינא ושמאלא. תמן אבא ואימא ואתכלילן בעמודא דאמצעיתא דאיהו צלותא דערבית דבה (בראשית כ״ח:י״א) ויפגע במקום, דרגא דעמודא דאמצעיתא. ואיהו עקרא דתפלין, ובה צריך לקשרא (נ"א לסדרא) לון כגונא דא חכמה קדש לי ודא י' בינה. ׳והיה כי יביאך׳ ודא ה' שמע ישראל לימינא ו'. ׳והיה אם שמוע׳ לשמאלא ודא ה' ובעמודא דאמצעיתא אתכלילן, וכד תפלין דראש ודיד אתכלילן בה אתקריאו תפלין. ובה אנון פקודא חדא ולא צריך לאפסקא כמא דאוקמוה סח בין תפלה לתפלה עברה היא בידו. והאי איהו עקרא דגמרא. ואלין דעבדין לה תרי פקודין דירושלמי, איהו מימינא ושמאלא דתמן ענפין מתפרדין דמסטרא דימינא ושמאלא. שתים דבר אלהים צריך לברכא עליהו תרין ברכאן חד להניח תפלין על של יד, וחד על מצות תפלין של ראש. ואם סח בנתים מברך על של ראש שתים. אבל מסטרא דעמודא דאמצעיתא עליהו אתמר ׳אחת דבר אלהים׳. ולא צריך אלא ברכתא חדא. ׳כי אחד קראתיו׳. ואם סח בין תפלה של יד לתפלה של ראש בעמודא דאמצעיתא איהו עביד פרוד ביחודא. ובגין דא עברה היא בידו ולא מצוה.

התרגום: והרי קבעו שאחוז בשמים ובארץ, שבכל הדרגות שהן ימין ושמאל, אין יחוד וקרבה אל הקב"ה אלא בצדיק, שהם כאילן שענפיו נפרדים לימין ולשמאל ומתיחדים למטה כשרש שהוא אגדה. שהצדיק הוא עקר היחוד, וכעין שהצדיק הוא עקר היחוד להקב"ה ולשכינה למטה, כך עמודא דאמצעיתא קרבה ויחוד ועקר לאבא ואמא. וכך כעין זה, תפלה מעמד ותפלה מישב נכללות בצדיק חי העולמים, כלולות ח"י ברכות התפלה, ותפלת שחרית ותפלת מנחה הן ימין ושמאל. שם אבא ואמא, ונכללות בעמודא דאמצעיתא, שהיא תפלת ערבית, שבה (בראשית כ״ח:י״א) ׳ויפגע במקום׳ - דרגת עמודא דאמצעיתא. והוא עקר התפלין, ובו צריך לקשר (נ"א לסדרא) אותם, כעין זה: חכמה - ׳קדש לי׳, וזו י', בינה - ׳והיה כי יביאך׳, וזו ה', ׳שמע ישראל׳ - לימין, ו', ׳והיה אם שמע׳ - לשמאל, וזו ה'. ובעמודא דאמצעיתא נכללות, וכשתפלין של ראש ושל יד נכללות בו, נקראות ׳תפלין׳. ובו הן מצוה אחת, ואין צריך להפסיק, כמו שקבעו: ׳סח בין תפלה לתפלה עברה היא בידו׳, וזהו עקר הגמרא. ואלה העושים אותה שתי מצוות של הירושלמי, הוא מימין ושמאל, ששם ענפים נפרדים מצד ימין ושמאל. ׳שתים דבר אלהים׳ - צריך לברך עליהם שתי ברכות: אחת ׳להניח תפלין׳ על של יד, ואחת על מצות תפלין של ראש. ואם שח בינתים, מברך על של ראש שתים. אבל מצד עמודא דאמצעיתא עליהם נאמר ׳אחת דבר אלהים׳. ואין צריך אלא ברכה אחת, ׳כי אחד קראתיו׳. ואם שח בין תפלה של יד לתפלה של ראש בעמודא דאמצעיתא, הוא עושה פרוד ביחוד, ומשום כך עברה היא בידו ולא מצוה.

מן המפרשים

רמ"א: מן המקבילה בויגש מאמר א, ט (רה:) [המלאך הגואל [המלאך הגואל. מלאך של גואל. +נראה מדבריו לפי שהיא מדתו של משיח שיבא ב"ב אכי"ר. או נראה בעבור שהוא מלאך של גואל, מלאך ושלוחו של יסוד שהוא הגואל=]:

הסולם: מן המקבילה בויגש מאמר א, ט (רה:) ביאור המאמר. כי הוקשה לו בכתוב, ויגש אליו יהודה, שלכאורה הוא מיותר, שהיה מספיק לומר, ויאמר אליו יהודה בי אדני. ופתח ר' אלעזר לבאר זה עם הכתוב, כי אתה אבינו וגו'. ומוכיח תחילה, שהאדם והנוקבא…

ביאור הגר"א: מן המקבילה בתיקוני זוהר מאמר פט, יד (מו:) ואיהו עיקרא דתפילין כו'. ר"ל כמ"ש ע"ג מחלוקת דאיהו בין חברייא בתפילין כו' בימינא ושמאלא איהו אבל בעד"א לית תמן מחלוקת בגין דאיהו עיקרא דגמרא כו' ור"ל מחלוקת שהוא בין רש"י ור"ת בתפילין…

לכל המפרשים על פיסקה זו

כל דברי הזוהר על פסוק זה

פסוקים שהפיסקה מביאה: