ממלכת הזוהר › זוהר › זוהר חדש › מאמר 124: תקונא קדמאה בהמשכו - סוד ׳נעשה אדם׳ בעלת העלות וחתימת הזהר בעשרה זהרים › פיסקה 9

׳נעשה אדם׳ שאמרה עלת העלות לכתר - הפה עשירי וכלל הכל

זוהר חדש · תקונא קדמאה בהמשכו - סוד ׳נעשה אדם׳ בעלת העלות וחתימת הזהר בעשרה זהרים · מאמר 124 · פיסקה 9

לשון הזוהר

(זהו מה שחסר לעיל בדקי"ד ע"ב כשאומר עם דרגין דסטרא דרכיו אצל פסקא והאדם ידע שיך זה) הָא הָכָא אָדָם דַּעֲשִׂיָּה וִיצִירָה אָדָם דִּבְרִיאָה דְּאוֹקְמוּהּ עַל תִּפְאֶרֶת. מַאי ׳בְּצַלְמוֹ בְּצֶלֶם׳ תְּרֵין דִּיּוֹקְנִין דִּילֵהּ לְעֵלָּא. אִלֵּין אִנּוּן ו'ו תְּרֵין וָוִין אִנּוּן תְּרֵין דִּיּוֹקְנִין דָּא דְּאִיהוּ אָדָם דְּאֶמְצָעִיתָא. דִּשְׁכִינְתָּא עִלָּאָה אִיהִי דְּמוּת אָדָם עִלָּאָה דְּאִיהוּ חָכְמָה. וּשְׁכִינְתָּא תַּתָּאָה דְּמוּת אָדָם דְּאִיהוּ עַמּוּדָא דְּאֶמְצָעִיתָא. וְעוֹד עַמּוּדָא דְּאֶמְצָעִיתָא בְּדִיּוֹקְנָא דְּכֶתֶר וְדָא אָדָם דִּבְרִיאָה. וְאָדָם דִּיצִירָה צַדִּיק בְּדִיּוֹקְנָא דְּחָכְמָה. וּבְגִין דָּא (מלכים א) ׳וַיְהוָֹה נָתַן חָכְמָה לִשְׁלֹמֹה׳. דְּאִיהוּ צַדִּיק בְּרִית שָׁלוֹם שְׁלָם ה'. וּשְׁכִינְתָּא תַּתָּאָה אָדָם דַּעֲשִׂיָּה דְּמוּת דִּשְׁכִינְתָּא עִלָּאָה. וְעוֹד אָדָם מִסִּטְרָא דְּוָא'ו אִיהוּ אָרִיךְ אַנְפִּין וְדָא אָדָם דִּבְרִיאָה אָדָם דִּיצִירָה זְעֵיר אַנְפִּין מִסִּטְרָא דִּוְיֵצֶר. יו'ו אִלֵּין אִנּוּן סְפִירָן דִּבְרִיאָה וִיצִירָה וַעֲשִׂיָּה תַּתָּאִין וְאָדָם דִּבְרִיאָה וִיצִירָה וַעֲשִׂיָּה עִלָּאִין. וְאַשְׁכַּחְנָא טְמִירִין בְּסִפְרָא דַּחֲנוֹךְ, דְּאָדָם בְּחֻשְׁבַּן זְעֵיר תֵּשַׁע אִיהוּ. וְכָל סְפִירָה אִתְקְרִיאת אָדָם. וּשְׁכִינְתָּא תַּתָּאָה דְּמוּת אָדָם. בְּקַדְמִיתָא עִלַּת הָעִלּוֹת אמ' לְכֶתֶר ׳נַעֲשֶׂה אָדָם׳ יְהֵא רֵישָׁא מִמְּךָ. הָדָא הוּא דִּכְתִיב (שיר השירים ז׳:ו׳) רֹאשְׁךָ עָלֶיךָ כְּכַרְמֶל. רֵישָׁא הָא חַד. וּמִצְחָא דִּילֵהּ וּתְרֵין עַיְנִין וּתְרֵין אוּדְנִין הָא שִׁית. וּתְרֵין אַנְפִּין וְחוֹטָמָא הָא תֵּשַׁע. ׳נַעֲשֶׂה אָדָם׳ הָא פּוּמָא דִּיהֵא עֲשִׂירִית כְּלָלָא דְּכֹלָּא. אָמַר לוֹ רִבּוֹן עָלְמָא ׳כָּל עָמָל הָאָדָם לְפִיהוּ׳. וְכָל גִּלְגּוּלִין דִּילֵהּ לְפִיהוּ. וְאֶפְשָר דְּיָהִיב בְּשַׁעֲתָא דִּמְזוֹנֵי. אָמַר לוֹ אֲנָא אִשְׁתְּתַף בְּכוּ לָא יְהֵא עָמָל בְּפִיהוּ. בְּהַהוּא זִמְנָא בָּרָא כֹּלָּא בְּלֹא עָמָל וִיגִיעָה. הָדָא הוּא דִּכְתִיב (תהילים ל״ג:ו׳) ׳בִּדְבַר ה' שָׁמַיִם נַעֲשׂוּ וּבְרוּחַ פִּיו כָּל צְבָאָם׳.

תרגום

(זהו מה שחסר לעיל בדקי"ד ע"ב כשאומר עם דרגין דסטרא דרכיו אצל פסקא והאדם ידע שיך זה) הֲרֵי כָּאן ׳אָדָם׳ שֶׁל עֲשִׂיָּה וִיצִירָה, ׳אָדָם׳ שֶׁל בְּרִיאָה, שֶׁבֵּאֲרוּהוּ עַל תִּפְאֶרֶת. מַהוּ ׳בְּצַלְמוֹ׳? בְּצֶלֶם - שְׁתֵּי דְּמֻיּוֹתָיו לְמַעְלָה. אֵלֶּה הֵם וָ'ו - שְׁתֵּי וָוִין הֵן שְׁתֵּי הַדְּמֻיּוֹת, זֶה שֶׁהוּא אָדָם דְּאֶמְצָעִיתָא - שֶׁהַשְּׁכִינָה הָעֶלְיוֹנָה הִיא דְּמוּת אָדָם עֶלְיוֹן שֶׁהוּא חָכְמָה, וְהַשְּׁכִינָה הַתַּחְתּוֹנָה דְּמוּת אָדָם שֶׁהוּא עַמּוּד הָאֶמְצַע. וְעוֹד, עַמּוּד הָאֶמְצַע בְּדִיּוֹקַן כֶּתֶר, וְזֶה ׳אָדָם׳ שֶׁל בְּרִיאָה, וְ ׳אָדָם׳ שֶׁל יְצִירָה - הַצַּדִּיק, בְּדִיּוֹקַן חָכְמָה, וּמִשּׁוּם כָּךְ (מלכים א) ׳וַיהוָה נָתַן חָכְמָה לִשְׁלֹמֹה׳ שֶׁהוּא הַצַּדִּיק - בְּרִית שָׁלוֹם - שָׁלֵם ה'. וְהַשְּׁכִינָה הַתַּחְתּוֹנָה - ׳אָדָם׳ שֶׁל עֲשִׂיָּה - דְּמוּת שֶׁל הַשְּׁכִינָה הָעֶלְיוֹנָה. וְעוֹד, ׳אָדָם׳ מִצַּד וא"ו - הוּא אָרִיךְ אַנְפִּין, וְזֶה ׳אָדָם׳ שֶׁל בְּרִיאָה. ׳אָדָם׳ שֶׁל יְצִירָה - זְעֵיר אַנְפִּין מִצַּד הַיֵּצֶר. יו'ו - אֵלֶּה הֵן סְפִירוֹת שֶׁל בְּרִיאָה וִיצִירָה וַעֲשִׂיָּה תַּחְתּוֹנוֹת, וְ'אָדָם' שֶׁל בְּרִיאָה וִיצִירָה וַעֲשִׂיָּה עֶלְיוֹנוֹת. וּמָצָאנוּ נִסְתָּרוֹת בְּסֵפֶר חֲנוֹךְ, שֶׁ'אָדָם' בְּחֶשְׁבּוֹן זָעִיר - תֵּשַׁע הוּא, וְכָל סְפִירָה נִקְרֵאת ׳אָדָם׳, וְהַשְּׁכִינָה הַתַּחְתּוֹנָה - דְּמוּת אָדָם. בַּתְּחִלָּה אָמְרָה עִלַּת הָעִלּוֹת לַכֶּתֶר: ׳נַעֲשֶׂה אָדָם׳ - יְהֵא רֹאשׁ מִמְּךָ. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב (שיר השירים ז׳:ו׳) ׳רֹאשֵׁךְ עָלַיִךְ כַּכַּרְמֶל׳ - הָרֹאשׁ הֲרֵי אֶחָד, וּמִצְחוֹ וּשְׁתֵּי עֵינָיו וּשְׁתֵּי אָזְנָיו הֲרֵי שֵׁשׁ, וּשְׁנֵי פָּנָיו וְחָטְמוֹ הֲרֵי תֵּשַׁע, ׳נַעֲשֶׂה אָדָם׳ - הֲרֵי הַפֶּה שֶׁיִּהְיֶה עֲשִׂירִי, כְּלָל שֶׁל הַכֹּל. אָמַר לוֹ: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, ׳כָּל עֲמַל הָאָדָם לְפִיהוּ׳, וְכָל גִּלְגּוּלָיו לְפִיהוּ, וְאֶפְשָׁר שֶׁיִּתֵּן בִּשְׁעַת מְזוֹנוֹת. אָמַר לוֹ: אֲנִי אֶשְׁתַּתֵּף בָּכֶם, לֹא יִהְיֶה עָמָל בְּפִיהוּ. בְּאוֹתוֹ הַזְּמַן בָּרָא הַכֹּל בְּלֹא עָמָל וִיגִיעָה, זֶהוּ שֶׁכָּתוּב (תהילים ל״ג:ו׳) ׳בִּדְבַר ה' שָׁמַיִם נַעֲשׂוּ וּבְרוּחַ פִּיו כָּל צְבָאָם׳ (תהלים לג, ו).

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: (זהו מה שחסר לעיל בדקי"ד ע"ב כשאומר עם דרגין דסטרא דרכיו אצל פסקא והאדם ידע שיך זה) הא הכא אדם דעשיה ויצירה אדם דבריאה דאוקמוה על תפארת. מאי ׳בצלמו בצלם׳ תרין דיוקנין דילה לעלא. אלין אנון ו'ו תרין ווין אנון תרין דיוקנין דא דאיהו אדם דאמצעיתא. דשכינתא עלאה איהי דמות אדם עלאה דאיהו חכמה. ושכינתא תתאה דמות אדם דאיהו עמודא דאמצעיתא. ועוד עמודא דאמצעיתא בדיוקנא דכתר ודא אדם דבריאה. ואדם דיצירה צדיק בדיוקנא דחכמה. ובגין דא (מלכים א) ׳ויהוה נתן חכמה לשלמה׳. דאיהו צדיק ברית שלום שלם ה'. ושכינתא תתאה אדם דעשיה דמות דשכינתא עלאה. ועוד אדם מסטרא דוא'ו איהו אריך אנפין ודא אדם דבריאה אדם דיצירה זעיר אנפין מסטרא דויצר. יו'ו אלין אנון ספירן דבריאה ויצירה ועשיה תתאין ואדם דבריאה ויצירה ועשיה עלאין. ואשכחנא טמירין בספרא דחנוך, דאדם בחשבן זעיר תשע איהו. וכל ספירה אתקריאת אדם. ושכינתא תתאה דמות אדם. בקדמיתא עלת העלות אמ' לכתר ׳נעשה אדם׳ יהא רישא ממך. הדא הוא דכתיב (שיר השירים ז׳:ו׳) ראשך עליך ככרמל. רישא הא חד. ומצחא דילה ותרין עינין ותרין אודנין הא שית. ותרין אנפין וחוטמא הא תשע. ׳נעשה אדם׳ הא פומא דיהא עשירית כללא דכלא. אמר לו רבון עלמא ׳כל עמל האדם לפיהו׳. וכל גלגולין דילה לפיהו. ואפשר דיהיב בשעתא דמזוני. אמר לו אנא אשתתף בכו לא יהא עמל בפיהו. בההוא זמנא ברא כלא בלא עמל ויגיעה. הדא הוא דכתיב (תהילים ל״ג:ו׳) ׳בדבר ה' שמים נעשו וברוח פיו כל צבאם׳.

התרגום: (זהו מה שחסר לעיל בדקי"ד ע"ב כשאומר עם דרגין דסטרא דרכיו אצל פסקא והאדם ידע שיך זה) הרי כאן ׳אדם׳ של עשיה ויצירה, ׳אדם׳ של בריאה, שבארוהו על תפארת. מהו ׳בצלמו׳? בצלם - שתי דמיותיו למעלה. אלה הם ו'ו - שתי ווין הן שתי הדמיות, זה שהוא אדם דאמצעיתא - שהשכינה העליונה היא דמות אדם עליון שהוא חכמה, והשכינה התחתונה דמות אדם שהוא עמוד האמצע. ועוד, עמוד האמצע בדיוקן כתר, וזה ׳אדם׳ של בריאה, ו ׳אדם׳ של יצירה - הצדיק, בדיוקן חכמה, ומשום כך (מלכים א) ׳ויהוה נתן חכמה לשלמה׳ שהוא הצדיק - ברית שלום - שלם ה'. והשכינה התחתונה - ׳אדם׳ של עשיה - דמות של השכינה העליונה. ועוד, ׳אדם׳ מצד וא"ו - הוא אריך אנפין, וזה ׳אדם׳ של בריאה. ׳אדם׳ של יצירה - זעיר אנפין מצד היצר. יו'ו - אלה הן ספירות של בריאה ויצירה ועשיה תחתונות, ו'אדם' של בריאה ויצירה ועשיה עליונות. ומצאנו נסתרות בספר חנוך, ש'אדם' בחשבון זעיר - תשע הוא, וכל ספירה נקראת ׳אדם׳, והשכינה התחתונה - דמות אדם. בתחלה אמרה עלת העלות לכתר: ׳נעשה אדם׳ - יהא ראש ממך. זהו שכתוב (שיר השירים ז׳:ו׳) ׳ראשך עליך ככרמל׳ - הראש הרי אחד, ומצחו ושתי עיניו ושתי אזניו הרי שש, ושני פניו וחטמו הרי תשע, ׳נעשה אדם׳ - הרי הפה שיהיה עשירי, כלל של הכל. אמר לו: רבונו של עולם, ׳כל עמל האדם לפיהו׳, וכל גלגוליו לפיהו, ואפשר שיתן בשעת מזונות. אמר לו: אני אשתתף בכם, לא יהיה עמל בפיהו. באותו הזמן ברא הכל בלא עמל ויגיעה, זהו שכתוב (תהילים ל״ג:ו׳) ׳בדבר ה' שמים נעשו וברוח פיו כל צבאם׳ (תהלים לג, ו).

מן המפרשים

מהרח"ו: מן המקבילה בוירא מאמר כז, א (קיג.) - התאמה חלקית הדא הוא דכתיב ראשך עליך ככרמל זהו נבוכדנצר הדא הוא דכתיב ראשך עליך ככרמל זהו נבוכדנצר הדא הוא דכתיב תחותוהי וגו'. פי' כי נמשל להר הכרמל שיש בו חיות רבות, וכך הוא כל האומות…

נזר ישראל: מן המקבילה בוירא מאמר כז, ה (קיג:) - התאמה חלקית דכתיב מלך אסור ברהטים דכתיב מלך אסור ברהטים כו'. הנשמה היא מלך, ואסורה ברהטים במוצא מים אשר לא יכזבו מימיו כאמור ריש עמוד, ולכן נקרא רהטים. ואח"כ 'מעדנת לגוף' שגם הגוף יתחבר…

ביאור הגר"א: מן המקבילה בתיקוני זוהר מאמר פז, טו (לט:) ברית שלום שלם ה'. מביא ראיה ששלמה הוא בדרגא דצדיק שנאמר את בריתי שלום הרי שצדיק נקרא שלום וכמ"ש משים שלום בבית כו' ושלמה הוא שלם ה' ברית דנוקבא ולכן ניתן לו חכמת דנוקבא חכמה זעירא כידוע:

לכל המפרשים על פיסקה זו

כל דברי הזוהר על פסוק זה

פסוקים שהפיסקה מביאה:

ועוד 1 פסוקים. אינדקס הפסוקים