ממלכת הזוהר › זוהר › זוהר חדש › מאמר 124: תקונא קדמאה בהמשכו - סוד ׳נעשה אדם׳ בעלת העלות וחתימת הזהר בעשרה זהרים › פיסקה 7

׳משנה פניו ותשלחהו׳ - גלגולי הרשע שאינו גמור עד שיתלבן בנהר דינור

זוהר חדש · תקונא קדמאה בהמשכו - סוד ׳נעשה אדם׳ בעלת העלות וחתימת הזהר בעשרה זהרים · מאמר 124 · פיסקה 7

לשון הזוהר

חָזָא דְּלָא אַצְלַח, ׳וְנָתַץ אֶת הַבַּיִת אֶת אֲבָנָיו וְאֶת עֵצָיו׳ וְאַרְכִּיב לֵהּ בְּגוּפָא אָחֳרָא, כְּמָאן דְּאַרְכִּיב אִילָן מִמִּין תַּפּוּחִים בְּמִין חֲבוּשִׁים, וְתַמָּן אִשְׁתַּנֵּי אִילָנָא וְאִיבָא דִּילֵהּ. וְדָא אִיהוּ שִׁנּוּי הַשֵּׁם. חָזָא דְּלָא אַצְלַח אַעְקָר לֵהּ מִתַּמָּן, וְשָׁנֵי לֵהּ בְּכָל עוֹבָדוֹי מִכָּל מַה דַּהֲוָה בְּקַדְמִיתָא וּמִכָּל צִיּוּרִין דִּילֵהּ. וְרָזָא דְּמִלָּה (איוב י״ד:כ׳) ׳מְשַׁנֶּה פָּנָיו וַתִּשְׁלָחֵהוּ׳. ׳הֵן כָּל אֵלֶּה יִפְעַל אֵל פַּעֲמַיִם שָׁלֹשׁ עִם גָּבֶר׳. קַרְקַע דְּנָטַע לֵהּ תַּמָּן וְאַצְלַח וְאִתְפְּשַׁט אַנְפּוֹי וְשָׁרְשׁוֹי עַד אֶלֶף דּוֹר, דָּא שְׁכִינְתָּא. הָדָא הוּא דִּכְתִיב ׳דָּבָר צִוָּה לְאֶלֶף דּוֹר׳. וְעָלַיְהוּ אִתְּמַר (שיר השירים ח׳:י״ב) ׳הָאֶלֶף לְךָ שְׁלֹמֹה׳. וְאִלֵּין אֶלֶף עָלְמִין דְּכִסּוּפִין דְּאַרְכִּיב לֵהּ לָאָדָם עַל כֻּלְּהוּ וְרָזָא דְּמִלָּה (דברים ה׳:י׳) ׳וְעֹשֶׂה חֶסֶד לָאֲלָפִים׳. לְמָאן, ׳לְאֹהֲבָיו וּלְשֹׁמְרֵי מִצְוֹתָיו לְאֶלֶף דּוֹר׳. כֵּיוָן דְּאַצְלַח בְּכָל גִּלְגּוּלָא וּבְכֻלְּהוּ אִתְדָּכֵי וְאַצְלַח, אִתְּמַר בֵּהּ ׳וְעֹשֶׂה חֶסֶד לָאֲלָפִים׳. אֲבָל לְחַיָּבָא דְּלָא אַצְלָחִין בְּכָל אִתְּמַר מַה כְּתִיב בְּהוֹן, ׳יִפֹּל מִצִּדְּךָ אֶלֶף׳, לֹא אִית לוֹן חוּלָקָא בְּאֶלֶף עָלְמִין אִלֵּין. וְרָזָא דְּמִלָּה (קהלת ח׳:י׳) ׳וּבְכֵן רָאִיתִי רְשָׁעִים קְבוּרִים וָבָאוּ וּמִמָּקוֹם קָדוֹשׁ יְהַלֵּכוּ׳. מַאי ׳וּמִמָּקוֹם קָדוֹשׁ יְהַלֵּכוּ׳, דְּהָא אִם אִנּוּן רְשָׁעִים לָא הֲוָה לוֹן מֵאֲתַר דִּקְדֻשָּׁה. אֶלָּא וַדַּאי בְּכֵן רָאִיתִי רְשָׁעִים בְּגִין רִשְׁעוּתָא דִּילְהוֹן לֵית לוֹן חוּלָקָא בקדוש'. אַדְּהָכִי הָא סָבָא דְּסָבִין קָא אִזְדְּמַן לֵהּ, א"ל לָאו כָּל רַשִּׁיעַיָּא שָׁוִין, דְּאִית רָשָׁע גָּמוּר, וְאִית רָשָׁע שֶׁאֵינוֹ גָּמוּר. רָשָׁע שֶׁאֵינוֹ גָּמוּר אִית לֵהּ חוּלָקָא בְּקִדּוּשָׁא, וְאִית לֵהּ חוּלָקָא בִּמְסָאֲבוּ, דְּאִתְעָרְבוּ בֵּהּ תַּרְוַיְהוּ. וּלְהַאי אִתְּמַר ׳רָאִיתִי רְשָׁעִים קְבֻרִים וּבָאוֹ וּמִמָּקוֹם קָדוֹשׁ יְהַלֵּכוּ׳. וְלֹא אָמַר רָאִיתִי רְשָׁעִים גְּמוּרִים. דְּרָשָׁע גָּמוּר לֵית לֵהּ חוּלָקָא בַּקְּדֻשָּׁה וַדַּאי. אֲבָל רָשָׁע דְּלָאו אִיהוּ גָּמוּר, אִית לֵהּ חוּלָקָא בַּקְּדֻשָּׁה. וּבְגִין לְאִתְרְכָאָה מִמְּסָאֲבוּ נָחְתִין לֵהּ בְּגִלְגּוּלָא. וּלְהַאי לֵית שַׁעֲתָא וְעֵת וּזְמַן יְדִיעַ אֶלָּא יֵיתֵי כַּמָּה זִמְנִין בְּגִלְגּוּלָא עַד דְּיִתְדַּכֵּי מֵהַהוּא זוֹהֲמָא. לְאוּמָנָא דַּהֲוָה לֵהּ מָאנָא דְּכַסְפָּא מְעֹרָב בְּמִינָא אָחֳרָא. בָּעָא לְבָרְרָא וּלְלַבְּנָא לֵהּ. מֶה עָבֵד הֲוָה יוּצַק לֵהּ בְּמָנָא כַּמָּה זִמְנִין, וְאַרְמֵי לֵהּ בְּנוּרָא עַד דְּאִתְבָּרֵר וְאִתְלְבַּן. וְרָזָא דְּמִלָּה (איוב כ״ב:ט״ז) ׳אֲשֶׁר קֻמְּטוּ וְלֹא עֵת נָהָר יוּצַק יְסוֹדָם׳. מַאי נָהָר דָּא נָהָר דִּינוּר דְּתַמָּן יוּצַק נִשְׁמְתָא עַד דְּאִתְלַבְּנָא. וּמַאי אֲשֶׁר קֻמְּטוּ בְּלֹא עֵת. אִלֵּין תתקע"ד דָּרִין דְּאִתְקָמִיטוּ בְּלֹא עֵת וְאִסְתַּלָּקוּ בְּלֹא עֵת קֳדָם זִמְנַיְהוּ, וְזָרִיק לוֹן קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בְּגִלְגּוּלָא עַל כָּל דָּרָא וְדָרָא וְחָזַר לוֹן לִיסוֹד. וְדָא אִיהוּ ׳נָהָר יוּצַק יְסוֹדָם׳. דְּאִנּוּן ד' יְסוֹדִין דְּאַרְבַּע פַּרְצוּפִין, דְּאִנּוּן פַּרְצוּף אָדָם, וּפַרְצוּף אַרְיֵה, וּפַרְצוּף שׁוֹר וּפַרְצוּף נֶשֶׁר, דִּמְמָנָן עַל מַיָּא וְאֶשָּׁא וְרוּחָא וְעַפְרָא. אַרְיֵה מֶרְכָּבָה וְגִלְגּוּלָא דִּילֵהּ מַיָּא, שׁוֹר מֶרְכָּבָה וְגִלְגּוּלָא דִּילֵהּ אֶשָּׁא. נֶשֶׁר מֶרְכָּבָה וְגִלְגּוּלָא דִּילֵהּ רוּחָא. אָדָם מֶרְכָּבָה וְגִלְגּוּלָא דִּילֵהּ עַפְרָא. הָדָא הוּא דִּכְתִיב ׳וְאָדָם עַל עָפָר יָשׁוּב׳. ג' חֵיוָן עָלַיְהוּ אִתְּמַר ׳הֵן כָּל אֵלֶּה יִפְעַל אֵל פַּעֲמַיִם שָׁלֹשׁ עִם גָּבֶר׳. אָדָם, ׳צִוָּה לְאֶלֶף דּוֹר׳. אָתָא רִבִּי שִׁמְעוֹן לְנַשְּׁקָא לֵהּ פָּרַח לְעֵלָּא. אָמַר רִבִּי שִׁמְעוֹן סָבָא סָבָא עָלֶיךָ אִתְּמַר ׳הֲלֹא אָב אֶחָד לְכֻלָּנוּ׳ (מלאכי ג). בְּדִיּוֹקְנָא דִּלְעֵלָּא אָבִינוּ שֶׁבַּשָּׁמַיִם זַכָּאָה חוּלָקָנָא דְּזָכִינָא לְמֶהֱוֵי בָּךְ חוּלָקָא. פָּתַח רִבִּי שִׁמְעוֹן כְּמִלְּקַדְּמִין. (כמו שנדפס בדח"ו) (בדק"י ע"ב כשאומר דקרבנא הוה מההוא אחד דאקרו ערוה)

תרגום

רָאָה שֶׁלֹּא הִצְלִיחַ, ׳וְנָתַץ אֶת הַבַּיִת אֶת אֲבָנָיו וְאֶת עֵצָיו׳ (ויקרא יד, מה), וְהִרְכִּיב אוֹתוֹ בְּגוּף אַחֵר, כְּמִי שֶׁמַּרְכִּיב אִילָן מִמִּין תַּפּוּחִים בְּמִין חֲבוּשִׁים, וְשָׁם מִשְׁתַּנֶּה הָאִילָן וּפִרְיוֹ, וְזֶהוּ שִׁנּוּי הַשֵּׁם. רָאָה שֶׁלֹּא הִצְלִיחַ, עָקַר אוֹתוֹ מִשָּׁם וְשִׁנָּה אוֹתוֹ בְּכָל מַעֲשָׂיו מִכָּל מַה שֶּׁהָיָה בַּתְּחִלָּה וּמִכָּל צוּרוֹתָיו. וְסוֹד הַדָּבָר (איוב י״ד:כ׳) ׳מְשַׁנֶּה פָנָיו וַתְּשַׁלְּחֵהוּ׳. ׳הֵן כָּל אֵלֶּה יִפְעַל אֵל פַּעֲמַיִם שָׁלֹשׁ עִם גָּבֶר׳ (איוב לג, כט) - קַרְקַע שֶׁנָּטַע אוֹתוֹ שָׁם וְהִצְלִיחַ וְנִתְפַּשְּׁטוּ עֲנָפָיו וְשָׁרָשָׁיו עַד אֶלֶף דּוֹר - זוֹ הַשְּׁכִינָה. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב ׳דָּבָר צִוָּה לְאֶלֶף דּוֹר׳, וַעֲלֵיהֶם נֶאֱמַר (שיר השירים ח׳:י״ב) ׳הָאֶלֶף לְךָ שְׁלֹמֹה׳. וְאֵלֶּה אֶלֶף עוֹלָמוֹת שֶׁל כִּסּוּפִין שֶׁהִרְכִּיב בָּהֶם אֶת הָאָדָם עַל כֻּלָּם, וְסוֹד הַדָּבָר (דברים ה׳:י׳) ׳וְעֹשֶׂה חֶסֶד לָאֲלָפִים׳, לְמִי? ׳לְאֹהֲבָיו וּלְשֹׁמְרֵי מִצְוֹתָיו לְאֶלֶף דּוֹר׳ (דברים ז, ט). כֵּיוָן שֶׁהִצְלִיחַ בְּכָל גִּלְגּוּל וּבְכֻלָּם נִטְהַר וְהִצְלִיחַ, נֶאֱמַר בּוֹ ׳וְעֹשֶׂה חֶסֶד לָאֲלָפִים׳. אֲבָל לָרָשָׁע שֶׁלֹּא הִצְלִיחוּ בְּכָל אֵלֶּה, מַה כָּתוּב בָּהֶם? ׳יִפֹּל מִצִּדְּךָ אֶלֶף׳ - אֵין לָהֶם חֵלֶק בְּאֶלֶף עוֹלָמוֹת אֵלֶּה. וְסוֹד הַדָּבָר (קהלת ח׳:י׳) ׳וּבְכֵן רָאִיתִי רְשָׁעִים קְבוּרִים וָבָאוּ וּמִמָּקוֹם קָדוֹשׁ יְהַלֵּכוּ׳ (קהלת ח, י). מַהוּ ׳וּמִמָּקוֹם קָדוֹשׁ יְהַלֵּכוּ׳? שֶׁהֲרֵי אִם הֵם רְשָׁעִים לֹא הָיָה לָהֶם מִמָּקוֹם שֶׁל קְדֻשָּׁה, אֶלָּא וַדַּאי כֵּן, ׳רָאִיתִי רְשָׁעִים׳ - בִּגְלַל רִשְׁעוּתָם אֵין לָהֶם חֵלֶק בַּקָּדוֹשׁ. בֵּינְתַיִם, הִנֵּה זָקֵן הַזְּקֵנִים נִזְדַּמֵּן לוֹ, אָמַר לוֹ: לֹא כָּל הָרְשָׁעִים שָׁוִים, שֶׁיֵּשׁ רָשָׁע גָּמוּר וְיֵשׁ רָשָׁע שֶׁאֵינוֹ גָּמוּר. לְרָשָׁע שֶׁאֵינוֹ גָּמוּר יֵשׁ חֵלֶק בַּקְּדֻשָּׁה, וְיֵשׁ לוֹ חֵלֶק בַּטֻּמְאָה, שֶׁמְּעֹרָבִים בּוֹ שְׁנֵיהֶם. וּלְזֶה נֶאֱמַר ׳רָאִיתִי רְשָׁעִים קְבֻרִים וּבָאוּ, וּמִמָּקוֹם קָדוֹשׁ יְהַלֵּכוּ׳, וְלֹא אָמַר ׳רָאִיתִי רְשָׁעִים גְּמוּרִים׳, שֶׁלְּרָשָׁע גָּמוּר אֵין חֵלֶק בַּקְּדֻשָּׁה וַדַּאי, אֲבָל רָשָׁע שֶׁאֵינוֹ גָּמוּר יֵשׁ לוֹ חֵלֶק בַּקְּדֻשָּׁה, וּכְדֵי לְטַהֲרוֹ מִן הַטֻּמְאָה מוֹרִידִים אוֹתוֹ בְּגִלְגּוּל, וְלָזֶה אֵין שָׁעָה וְעֵת וּזְמַן יָדוּעַ, אֶלָּא יָבוֹא כַּמָּה פְּעָמִים בְּגִלְגּוּל עַד שֶׁיִּטָּהֵר מֵאוֹתוֹ הַזֻּהֲמָה. כְּאֻמָּן שֶׁהָיָה לוֹ כְּלִי כֶּסֶף מְעֹרָב בְּמִין אַחֵר, רָצָה לְבָרְרוֹ וּלְלַבְּנוֹ - מָה עָשָׂה? הָיָה יוֹצֵק אוֹתוֹ בַּכְּלִי כַּמָּה פְּעָמִים, וְזוֹרֵק אוֹתוֹ בָּאֵשׁ עַד שֶׁמִּתְבָּרֵר וּמִתְלַבֵּן. וְסוֹד הַדָּבָר (איוב כ״ב:ט״ז) ׳אֲשֶׁר קֻמְּטוּ וְלֹא עֵת, נָהָר יוּצַק יְסוֹדָם׳. מַהוּ ׳נָהָר׳? זֶה נְהַר דִּינוּר שֶׁשָּׁם יוּצַק הַנְּשָׁמָה עַד שֶׁמִּתְלַבֶּנֶת. וּמַהוּ ׳אֲשֶׁר קֻמְּטוּ בְּלֹא עֵת׳? אֵלֶּה תתקע"ד דּוֹרוֹת שֶׁהִתְקַמְּטוּ בְּלֹא עֵת וְהִסְתַּלְּקוּ בְּלֹא עֵת קֹדֶם זְמַנָּם, וְזוֹרֵק אוֹתָם הקב"ה בְּגִלְגּוּל עַל כָּל דּוֹר וָדוֹר וּמַחֲזִיר אוֹתָם לַיְּסוֹד, וְזֶהוּ ׳נָהָר יוּצַק יְסוֹדָם׳, שֶׁהֵם אַרְבַּעַת הַיְסוֹדוֹת שֶׁל אַרְבַּעַת הַפַּרְצוּפִים, שֶׁהֵם פַּרְצוּף אָדָם וּפַרְצוּף אַרְיֵה וּפַרְצוּף שׁוֹר וּפַרְצוּף נֶשֶׁר, הַמְמֻנִּים עַל מַיִם וָאֵשׁ וְרוּחַ וְעָפָר. אַרְיֵה - מֶרְכָּבָה וְגִלְגּוּלוֹ מַיִם. שׁוֹר - מֶרְכָּבָה וְגִלְגּוּלוֹ אֵשׁ. נֶשֶׁר - מֶרְכָּבָה וְגִלְגּוּלוֹ רוּחַ. אָדָם - מֶרְכָּבָה וְגִלְגּוּלוֹ עָפָר. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב ׳וְאָדָם עַל עָפָר יָשׁוּב׳ (איוב לד, טו). שְׁלֹשׁ הַחַיּוֹת עֲלֵיהֶן נֶאֱמַר ׳הֵן כָּל אֵלֶּה יִפְעַל אֵל פַּעֲמַיִם שָׁלֹשׁ עִם גָּבֶר׳. אָדָם - ׳צִוָּה לְאֶלֶף דּוֹר׳. בָּא רִבִּי שִׁמְעוֹן לְנַשֵּׁק אוֹתוֹ, פָּרַח לְמַעְלָה. אָמַר רִבִּי שִׁמְעוֹן: זָקֵן זָקֵן, עָלֶיךָ נֶאֱמַר ׳הֲלֹא אָב אֶחָד לְכֻלָּנוּ׳ (מלאכי ג) - בְּדִיּוֹקַן שֶׁל מַעְלָה, ׳אָבִינוּ שֶׁבַּשָּׁמַיִם׳, אַשְׁרֵי חֶלְקֵנוּ שֶׁזָּכִינוּ לִהְיוֹת בְּךָ חֵלֶק. פָּתַח רִבִּי שִׁמְעוֹן כְּמִלְּפָנִים. (כמו שנדפס בדח"ו)

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: חזא דלא אצלח, ׳ונתץ את הבית את אבניו ואת עציו׳ וארכיב לה בגופא אחרא, כמאן דארכיב אילן ממין תפוחים במין חבושים, ותמן אשתני אילנא ואיבא דילה. ודא איהו שנוי השם. חזא דלא אצלח אעקר לה מתמן, ושני לה בכל עובדוי מכל מה דהוה בקדמיתא ומכל ציורין דילה. ורזא דמלה (איוב י״ד:כ׳) ׳משנה פניו ותשלחהו׳. ׳הן כל אלה יפעל אל פעמים שלש עם גבר׳. קרקע דנטע לה תמן ואצלח ואתפשט אנפוי ושרשוי עד אלף דור, דא שכינתא. הדא הוא דכתיב ׳דבר צוה לאלף דור׳. ועליהו אתמר (שיר השירים ח׳:י״ב) ׳האלף לך שלמה׳. ואלין אלף עלמין דכסופין דארכיב לה לאדם על כלהו ורזא דמלה (דברים ה׳:י׳) ׳ועשה חסד לאלפים׳. למאן, ׳לאהביו ולשמרי מצותיו לאלף דור׳. כיון דאצלח בכל גלגולא ובכלהו אתדכי ואצלח, אתמר בה ׳ועשה חסד לאלפים׳. אבל לחיבא דלא אצלחין בכל אתמר מה כתיב בהון, ׳יפל מצדך אלף׳, לא אית לון חולקא באלף עלמין אלין. ורזא דמלה (קהלת ח׳:י׳) ׳ובכן ראיתי רשעים קבורים ובאו וממקום קדוש יהלכו׳. מאי ׳וממקום קדוש יהלכו׳, דהא אם אנון רשעים לא הוה לון מאתר דקדשה. אלא ודאי בכן ראיתי רשעים בגין רשעותא דילהון לית לון חולקא בקדוש'. אדהכי הא סבא דסבין קא אזדמן לה, א"ל לאו כל רשיעיא שוין, דאית רשע גמור, ואית רשע שאינו גמור. רשע שאינו גמור אית לה חולקא בקדושא, ואית לה חולקא במסאבו, דאתערבו בה תרויהו. ולהאי אתמר ׳ראיתי רשעים קברים ובאו וממקום קדוש יהלכו׳. ולא אמר ראיתי רשעים גמורים. דרשע גמור לית לה חולקא בקדשה ודאי. אבל רשע דלאו איהו גמור, אית לה חולקא בקדשה. ובגין לאתרכאה ממסאבו נחתין לה בגלגולא. ולהאי לית שעתא ועת וזמן ידיע אלא ייתי כמה זמנין בגלגולא עד דיתדכי מההוא זוהמא. לאומנא דהוה לה מאנא דכספא מערב במינא אחרא. בעא לבררא וללבנא לה. מה עבד הוה יוצק לה במנא כמה זמנין, וארמי לה בנורא עד דאתברר ואתלבן. ורזא דמלה (איוב כ״ב:ט״ז) ׳אשר קמטו ולא עת נהר יוצק יסודם׳. מאי נהר דא נהר דינור דתמן יוצק נשמתא עד דאתלבנא. ומאי אשר קמטו בלא עת. אלין תתקע"ד דרין דאתקמיטו בלא עת ואסתלקו בלא עת קדם זמניהו, וזריק לון קדשא בריך הוא בגלגולא על כל דרא ודרא וחזר לון ליסוד. ודא איהו ׳נהר יוצק יסודם׳. דאנון ד' יסודין דארבע פרצופין, דאנון פרצוף אדם, ופרצוף אריה, ופרצוף שור ופרצוף נשר, דממנן על מיא ואשא ורוחא ועפרא. אריה מרכבה וגלגולא דילה מיא, שור מרכבה וגלגולא דילה אשא. נשר מרכבה וגלגולא דילה רוחא. אדם מרכבה וגלגולא דילה עפרא. הדא הוא דכתיב ׳ואדם על עפר ישוב׳. ג' חיון עליהו אתמר ׳הן כל אלה יפעל אל פעמים שלש עם גבר׳. אדם, ׳צוה לאלף דור׳. אתא רבי שמעון לנשקא לה פרח לעלא. אמר רבי שמעון סבא סבא עליך אתמר ׳הלא אב אחד לכלנו׳ (מלאכי ג). בדיוקנא דלעלא אבינו שבשמים זכאה חולקנא דזכינא למהוי בך חולקא. פתח רבי שמעון כמלקדמין. (כמו שנדפס בדח"ו) (בדק"י ע"ב כשאומר דקרבנא הוה מההוא אחד דאקרו ערוה)

התרגום: ראה שלא הצליח, ׳ונתץ את הבית את אבניו ואת עציו׳ (ויקרא יד, מה), והרכיב אותו בגוף אחר, כמי שמרכיב אילן ממין תפוחים במין חבושים, ושם משתנה האילן ופריו, וזהו שנוי השם. ראה שלא הצליח, עקר אותו משם ושנה אותו בכל מעשיו מכל מה שהיה בתחלה ומכל צורותיו. וסוד הדבר (איוב י״ד:כ׳) ׳משנה פניו ותשלחהו׳. ׳הן כל אלה יפעל אל פעמים שלש עם גבר׳ (איוב לג, כט) - קרקע שנטע אותו שם והצליח ונתפשטו ענפיו ושרשיו עד אלף דור - זו השכינה. זהו שכתוב ׳דבר צוה לאלף דור׳, ועליהם נאמר (שיר השירים ח׳:י״ב) ׳האלף לך שלמה׳. ואלה אלף עולמות של כסופין שהרכיב בהם את האדם על כלם, וסוד הדבר (דברים ה׳:י׳) ׳ועשה חסד לאלפים׳, למי? ׳לאהביו ולשמרי מצותיו לאלף דור׳ (דברים ז, ט). כיון שהצליח בכל גלגול ובכלם נטהר והצליח, נאמר בו ׳ועשה חסד לאלפים׳. אבל לרשע שלא הצליחו בכל אלה, מה כתוב בהם? ׳יפל מצדך אלף׳ - אין להם חלק באלף עולמות אלה. וסוד הדבר (קהלת ח׳:י׳) ׳ובכן ראיתי רשעים קבורים ובאו וממקום קדוש יהלכו׳ (קהלת ח, י). מהו ׳וממקום קדוש יהלכו׳? שהרי אם הם רשעים לא היה להם ממקום של קדשה, אלא ודאי כן, ׳ראיתי רשעים׳ - בגלל רשעותם אין להם חלק בקדוש. בינתים, הנה זקן הזקנים נזדמן לו, אמר לו: לא כל הרשעים שוים, שיש רשע גמור ויש רשע שאינו גמור. לרשע שאינו גמור יש חלק בקדשה, ויש לו חלק בטמאה, שמערבים בו שניהם. ולזה נאמר ׳ראיתי רשעים קברים ובאו, וממקום קדוש יהלכו׳, ולא אמר ׳ראיתי רשעים גמורים׳, שלרשע גמור אין חלק בקדשה ודאי, אבל רשע שאינו גמור יש לו חלק בקדשה, וכדי לטהרו מן הטמאה מורידים אותו בגלגול, ולזה אין שעה ועת וזמן ידוע, אלא יבוא כמה פעמים בגלגול עד שיטהר מאותו הזהמה. כאמן שהיה לו כלי כסף מערב במין אחר, רצה לבררו וללבנו - מה עשה? היה יוצק אותו בכלי כמה פעמים, וזורק אותו באש עד שמתברר ומתלבן. וסוד הדבר (איוב כ״ב:ט״ז) ׳אשר קמטו ולא עת, נהר יוצק יסודם׳. מהו ׳נהר׳? זה נהר דינור ששם יוצק הנשמה עד שמתלבנת. ומהו ׳אשר קמטו בלא עת׳? אלה תתקע"ד דורות שהתקמטו בלא עת והסתלקו בלא עת קדם זמנם, וזורק אותם הקב"ה בגלגול על כל דור ודור ומחזיר אותם ליסוד, וזהו ׳נהר יוצק יסודם׳, שהם ארבעת היסודות של ארבעת הפרצופים, שהם פרצוף אדם ופרצוף אריה ופרצוף שור ופרצוף נשר, הממנים על מים ואש ורוח ועפר. אריה - מרכבה וגלגולו מים. שור - מרכבה וגלגולו אש. נשר - מרכבה וגלגולו רוח. אדם - מרכבה וגלגולו עפר. זהו שכתוב ׳ואדם על עפר ישוב׳ (איוב לד, טו). שלש החיות עליהן נאמר ׳הן כל אלה יפעל אל פעמים שלש עם גבר׳. אדם - ׳צוה לאלף דור׳. בא רבי שמעון לנשק אותו, פרח למעלה. אמר רבי שמעון: זקן זקן, עליך נאמר ׳הלא אב אחד לכלנו׳ (מלאכי ג) - בדיוקן של מעלה, ׳אבינו שבשמים׳, אשרי חלקנו שזכינו להיות בך חלק. פתח רבי שמעון כמלפנים. (כמו שנדפס בדח"ו)

מן המפרשים

ביאור הגר"א: מן המקבילה בתיקוני זוהר מאמר פז, יב (לט.) ורזא דמלה אשר קומטו ולא עת. ר"ל שאין להם עת בגלגול כנ"ל ור"ל בשביל נהר יוצק כו' כמש"ו:

לכל המפרשים על פיסקה זו