ממלכת הזוהר › זוהר › זוהר חדש › מאמר 124: תקונא קדמאה בהמשכו - סוד ׳נעשה אדם׳ בעלת העלות וחתימת הזהר בעשרה זהרים › פיסקה 6

׳מזל שעה גורם׳ - פגיעת האבות בשכינה בשעתה ועת כל נשמה בגלגול

זוהר חדש · תקונא קדמאה בהמשכו - סוד ׳נעשה אדם׳ בעלת העלות וחתימת הזהר בעשרה זהרים · מאמר 124 · פיסקה 6

לשון הזוהר

תא חזי גלגול דאת ו' איהו. דנפיק בשעתה, דעלה אתמר מזל שעה גורם. כמה דאוקמוה מ"מ אין מזל יום גורם אלא מזל שעה גורם. באברהם מה כתיב בה כד אתיא בגלגולא (בראשית י״ט:כ״ז) ׳וישכם אברהם בבקר אל המקום׳, בגין לאקדמא לה. יצחק מה כתיב בה בגלגולא ׳ויצא יצחק לשוח בשדה לפנות ערב׳ (שם כד). נפק לגבה לחקלא בגין דאתמר בה (ירמיהו ט׳:א׳) ׳מי יתנני במדבר מלון אורחים׳. חד אקדים לפשפשא לה בצפרא. ותנינא לפשפשא בה ברמשא. יעקב מה כתיב בה (בראשית כב) ויפגע במקום (בראשית). פגע בה. זכאה איהו מאן דפגע בה, כגון יעקב דעלה אתמר (שם) וילן שם. וההיא לינה איהו לויה. מיד דאיערע בה ׳ויפגעו בו מלאכי אלהים׳ (שם לב). ועכ"ד דפגע בה, הוה נטיר לה ולא אתאחר יעמד עד דאחד בעלה. ודא איהו ׳וילן שם כי בא השמש׳ (שם כה). דבגינה ׳ויזרח לו השמש׳ (שם לב) דאיהו משה דאתא בה בגלגולא רוחה דמשה. ובגין דא יעקב ומשה הוו קימי בדרגא חדא בעמודא דאמצעיתא. אבל דא בגופא ודא נשמתא לה ובגין דא לית שעתא קימא לכל בר נש דאיהי שכינתא בלא בעלה. ובגין דא כד דחיקת שעתא לרבי פדת ואמר אי בעית דאחרבה לעלמא, ואפשר דנפלת בשעתא דמזוני ואולי דנפלת. מאי ואולי אלא ואולי אי בעי קדשא בריך הוא דנפלת בשעתא דמזוני. דהא אתתה עביד, ואולי אי בעי בעלה דהוי קימא מה דאיהי עבידת בלא רשותא דבעלה. וכגונא דא לית שעתא קימא דאיהי שכינתא חההוא בר נש, אלא אם ייתי בגלגולא בההוא בר נש בעלה דההיא שעתא. ורזא דמלה ׳בזאת יבא אהרן אל הקדש׳. ובלא בעלה אתמר (ויקרא ט״ז:ב׳) ׳ואל יבא בכל עת אל הקדש׳, (שם) ׳והזר הקרב יומת׳. ולית מיתה אלא עניותא. והאי זר לא בזר אחרא דמום זר, אלא זר מבעלה. זכאה מאן דאערא בשעתא דאתברי מששת ימי בראשית. דכל נשמתא אית לה עת וזמן בגלגולא. כמא דאמר קהלת (קהלת ג׳:א׳) ׳לכל זמן ועת לכל חפץ תחת השמים׳. ודא שכינתא תתאה דאיהי זמן ועדן לכל ספירה וספירה ולכל גלגולא וגלגולא. ואיהי ׳עדן ועדנין ופלג עדן׳ דכל עדנין שפי מאי ופלג עדן, אלא כגון פלג המנחה בשמאלא אתפלגת לדינא, ובימינא לרחמי, בעמודא דאמצעיתא אשתלימת. וכד אתפלגת בימינא ושמאלא אתמר בה לאסתר (אסתר ה׳:ו׳) מה ׳בקשתך עד חצי המלכות ותעש׳. ואיהי כח יהו'ה פלגו דילה יד ימין, ופלגו דילה יד שמאל. ולקבל תרויהו אדכיר קהלת כ"ח זמנין עת הדא הוא דכתיב (קהלת ג׳:ב׳) עת ללדת וגו').

תרגום

בֹּא וּרְאֵה, גִּלְגּוּל אוֹת ו"ו הוּא, שֶׁיּוֹצֵא בְּשָׁעָתוֹ, שֶׁעָלֶיהָ נֶאֱמַר ׳מַזָּל שָׁעָה גּוֹרֵם׳, כְּמוֹ שֶׁבֵּאֲרוּהוּ בַּעֲלֵי הַמִּשְׁנָה: אֵין מַזָּל יוֹם גּוֹרֵם, אֶלָּא מַזָּל שָׁעָה גּוֹרֵם. בְּאַבְרָהָם מַה כָּתוּב בְּגִלְגּוּלוֹ? (בראשית י״ט:כ״ז) ׳וַיַּשְׁכֵּם אַבְרָהָם בַּבֹּקֶר אֶל הַמָּקוֹם׳ - כְּדֵי לְהַקְדִּים לָהּ. בְּיִצְחָק מַה כָּתוּב בְּגִלְגּוּלוֹ? ׳וַיֵּצֵא יִצְחָק לָשׂוּחַ בַּשָּׂדֶה לִפְנוֹת עָרֶב׳ (שם כד) - יָצָא אֵלֶיהָ לַשָּׂדֶה, מִשּׁוּם שֶׁנֶּאֱמַר בָּהּ (ירמיהו ט׳:א׳) ׳מִי יִתְּנֵנִי בַמִּדְבָּר מְלוֹן אֹרְחִים׳. אֶחָד הִקְדִּים לְבַקְּרָהּ בַּבֹּקֶר, וְהַשֵּׁנִי לְבַקֵּר בָּהּ בָּעֶרֶב. בְּיַעֲקֹב מַה כָּתוּב? ׳וַיִּפְגַּע בַּמָּקוֹם׳ (בראשית כב) (בראשית) - פָּגַע בָּהּ. אַשְׁרֵי מִי שֶׁפּוֹגֵעַ בָּהּ, כְּגוֹן יַעֲקֹב שֶׁעָלָיו נֶאֱמַר (שם) ׳וַיָּלֶן שָׁם׳, וְאוֹתָהּ הַלִּינָה הִיא לְוָיָה, מִיָּד שֶׁנִּזְדַּמֵּן לוֹ ׳וַיִּפְגְּעוּ בוֹ מַלְאֲכֵי אֱלֹהִים׳ (שם לב). וְעִם כָּל זֶה, שֶׁפָּגַע בָּהּ, שָׁמַר אוֹתָהּ וְלֹא הִתְאַחֵר - יַעֲמֹד עַד שֶׁתִּתְיַחֵד עִם בַּעְלָהּ, וְזֶהוּ ׳וַיָּלֶן שָׁם כִּי בָא הַשֶּׁמֶשׁ׳ (שם כה), שֶׁבִּגְלָלָהּ ׳וַיִּזְרַח לוֹ הַשֶּׁמֶשׁ׳ (שם לב) שֶׁהוּא מֹשֶׁה שֶׁבָּא בָּהּ בְּגִלְגּוּל - רוּחוֹ שֶׁל מֹשֶׁה. וּמִשּׁוּם כָּךְ יַעֲקֹב וּמֹשֶׁה הָיוּ עוֹמְדִים בְּדַרְגָּה אַחַת בְּעַמּוּד הָאֶמְצַע, אֲבָל זֶה בַּגּוּף וְזֶה בַּנְּשָׁמָה שֶׁלָּהּ. וּמִשּׁוּם כָּךְ אֵין שָׁעָה קְבוּעָה לְכָל אָדָם שֶׁהִיא הַשְּׁכִינָה בְּלֹא בַּעְלָהּ. וּמִשּׁוּם כָּךְ, כְּשֶׁדָּחֲקָה הַשָּׁעָה לְרַבִּי פְּדָת, אָמַר: אִם רָצִיתָ שֶׁאַחֲרִיב אֶת הָעוֹלָם - אֶפְשָׁר שֶׁתִּפֹּל בְּשַׁעֲתָא דִּמְזוֹנֵי, וְאוּלַי שֶׁתִּפֹּל. מַהוּ ׳וְאוּלַי׳? אֶלָּא ׳וְאוּלַי׳ - אִם רוֹצֶה הקב"ה שֶׁתִּפֹּל בְּשַׁעֲתָא דִּמְזוֹנֵי, שֶׁהֲרֵי הָאִשָּׁה עוֹשָׂה, וְאוּלַי אִם רוֹצֶה בַּעְלָהּ שֶׁיִּתְקַיֵּם מַה שֶּׁהִיא עוֹשָׂה בְּלֹא רְשׁוּת בַּעְלָהּ. וּכְעֵין זֶה אֵין שָׁעָה קְבוּעָה שֶׁהִיא הַשְּׁכִינָה לְאוֹתוֹ אָדָם, אֶלָּא אִם יָבוֹא בְּגִלְגּוּל בְּאוֹתוֹ אָדָם בַּעְלָהּ שֶׁל אוֹתָהּ שָׁעָה. וְסוֹד הַדָּבָר ׳בְּזֹאת יָבֹא אַהֲרֹן אֶל הַקֹּדֶשׁ׳, וּבְלֹא בַעְלָהּ נֶאֱמַר (ויקרא ט״ז:ב׳) ׳וְאַל יָבֹא בְּכָל עֵת אֶל הַקֹּדֶשׁ׳ (שם) ׳וְהַזָּר הַקָּרֵב יוּמָת׳, וְאֵין מִיתָה אֶלָּא עֲנִיּוּת. וְזֶה ה'זָר' אֵינוֹ כְּזָר אַחֵר שֶׁל 'מוּם זָר', אֶלָּא זָר מִבַּעְלָהּ. אַשְׁרֵי מִי שֶׁפּוֹגֵעַ בַּשָּׁעָה שֶׁנִּבְרְאָה מִשֵּׁשֶׁת יְמֵי בְרֵאשִׁית, שֶׁכָּל נְשָׁמָה יֵשׁ לָהּ עֵת וּזְמַן בְּגִלְגּוּל, כְּמוֹ שֶׁאָמַר קֹהֶלֶת (קהלת ג׳:א׳) ׳לַכֹּל זְמָן וְעֵת לְכָל חֵפֶץ תַּחַת הַשָּׁמָיִם׳, וְזוֹ הַשְּׁכִינָה הַתַּחְתּוֹנָה שֶׁהִיא זְמַן וְעִדָּן לְכָל סְפִירָה וּסְפִירָה וּלְכָל גִּלְגּוּל וְגִלְגּוּל, וְהִיא ׳עִדָּן וְעִדָּנִין וּפְלַג עִדָּן׳ - שֶׁכָּל הָעִדָּנִים בְּרוּרִים. מַהוּ ׳וּפְלַג עִדָּן׳? אֶלָּא כְּעֵין ׳פְּלַג הַמִּנְחָה׳ - בַּשְּׂמֹאל נֶחְלֶקֶת לְדִין, וּבַיָּמִין לְרַחֲמִים, בְּעַמּוּד הָאֶמְצַע הִשְׁתַּלְּמָה. וּכְשֶׁנֶּחְלֶקֶת בְּיָמִין וּשְׂמֹאל, נֶאֱמַר בָּהּ לְאֶסְתֵּר (אסתר ה׳:ו׳) ׳מַה בַּקָּשָׁתֵךְ, עַד חֲצִי הַמַּלְכוּת וְתֵעָשׂ׳. וְהִיא כֹּחַ יהו'ה, חֶצְיָהּ יַד יָמִין וְחֶצְיָהּ יַד שְׂמֹאל, וּכְנֶגֶד שְׁתֵּיהֶן הִזְכִּיר קֹהֶלֶת עֶשְׂרִים וּשְׁמוֹנֶה פְּעָמִים ׳עֵת׳, זֶהוּ שֶׁכָּתוּב (קהלת ג׳:ב׳) ׳עֵת לָלֶדֶת וְגוֹ'׳.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: תא חזי גלגול דאת ו' איהו. דנפיק בשעתה, דעלה אתמר מזל שעה גורם. כמה דאוקמוה מ"מ אין מזל יום גורם אלא מזל שעה גורם. באברהם מה כתיב בה כד אתיא בגלגולא (בראשית י״ט:כ״ז) ׳וישכם אברהם בבקר אל המקום׳, בגין לאקדמא לה. יצחק מה כתיב בה בגלגולא ׳ויצא יצחק לשוח בשדה לפנות ערב׳ (שם כד). נפק לגבה לחקלא בגין דאתמר בה (ירמיהו ט׳:א׳) ׳מי יתנני במדבר מלון אורחים׳. חד אקדים לפשפשא לה בצפרא. ותנינא לפשפשא בה ברמשא. יעקב מה כתיב בה (בראשית כב) ויפגע במקום (בראשית). פגע בה. זכאה איהו מאן דפגע בה, כגון יעקב דעלה אתמר (שם) וילן שם. וההיא לינה איהו לויה. מיד דאיערע בה ׳ויפגעו בו מלאכי אלהים׳ (שם לב). ועכ"ד דפגע בה, הוה נטיר לה ולא אתאחר יעמד עד דאחד בעלה. ודא איהו ׳וילן שם כי בא השמש׳ (שם כה). דבגינה ׳ויזרח לו השמש׳ (שם לב) דאיהו משה דאתא בה בגלגולא רוחה דמשה. ובגין דא יעקב ומשה הוו קימי בדרגא חדא בעמודא דאמצעיתא. אבל דא בגופא ודא נשמתא לה ובגין דא לית שעתא קימא לכל בר נש דאיהי שכינתא בלא בעלה. ובגין דא כד דחיקת שעתא לרבי פדת ואמר אי בעית דאחרבה לעלמא, ואפשר דנפלת בשעתא דמזוני ואולי דנפלת. מאי ואולי אלא ואולי אי בעי קדשא בריך הוא דנפלת בשעתא דמזוני. דהא אתתה עביד, ואולי אי בעי בעלה דהוי קימא מה דאיהי עבידת בלא רשותא דבעלה. וכגונא דא לית שעתא קימא דאיהי שכינתא חההוא בר נש, אלא אם ייתי בגלגולא בההוא בר נש בעלה דההיא שעתא. ורזא דמלה ׳בזאת יבא אהרן אל הקדש׳. ובלא בעלה אתמר (ויקרא ט״ז:ב׳) ׳ואל יבא בכל עת אל הקדש׳, (שם) ׳והזר הקרב יומת׳. ולית מיתה אלא עניותא. והאי זר לא בזר אחרא דמום זר, אלא זר מבעלה. זכאה מאן דאערא בשעתא דאתברי מששת ימי בראשית. דכל נשמתא אית לה עת וזמן בגלגולא. כמא דאמר קהלת (קהלת ג׳:א׳) ׳לכל זמן ועת לכל חפץ תחת השמים׳. ודא שכינתא תתאה דאיהי זמן ועדן לכל ספירה וספירה ולכל גלגולא וגלגולא. ואיהי ׳עדן ועדנין ופלג עדן׳ דכל עדנין שפי מאי ופלג עדן, אלא כגון פלג המנחה בשמאלא אתפלגת לדינא, ובימינא לרחמי, בעמודא דאמצעיתא אשתלימת. וכד אתפלגת בימינא ושמאלא אתמר בה לאסתר (אסתר ה׳:ו׳) מה ׳בקשתך עד חצי המלכות ותעש׳. ואיהי כח יהו'ה פלגו דילה יד ימין, ופלגו דילה יד שמאל. ולקבל תרויהו אדכיר קהלת כ"ח זמנין עת הדא הוא דכתיב (קהלת ג׳:ב׳) עת ללדת וגו').

התרגום: בא וראה, גלגול אות ו"ו הוא, שיוצא בשעתו, שעליה נאמר ׳מזל שעה גורם׳, כמו שבארוהו בעלי המשנה: אין מזל יום גורם, אלא מזל שעה גורם. באברהם מה כתוב בגלגולו? (בראשית י״ט:כ״ז) ׳וישכם אברהם בבקר אל המקום׳ - כדי להקדים לה. ביצחק מה כתוב בגלגולו? ׳ויצא יצחק לשוח בשדה לפנות ערב׳ (שם כד) - יצא אליה לשדה, משום שנאמר בה (ירמיהו ט׳:א׳) ׳מי יתנני במדבר מלון ארחים׳. אחד הקדים לבקרה בבקר, והשני לבקר בה בערב. ביעקב מה כתוב? ׳ויפגע במקום׳ (בראשית כב) (בראשית) - פגע בה. אשרי מי שפוגע בה, כגון יעקב שעליו נאמר (שם) ׳וילן שם׳, ואותה הלינה היא לויה, מיד שנזדמן לו ׳ויפגעו בו מלאכי אלהים׳ (שם לב). ועם כל זה, שפגע בה, שמר אותה ולא התאחר - יעמד עד שתתיחד עם בעלה, וזהו ׳וילן שם כי בא השמש׳ (שם כה), שבגללה ׳ויזרח לו השמש׳ (שם לב) שהוא משה שבא בה בגלגול - רוחו של משה. ומשום כך יעקב ומשה היו עומדים בדרגה אחת בעמוד האמצע, אבל זה בגוף וזה בנשמה שלה. ומשום כך אין שעה קבועה לכל אדם שהיא השכינה בלא בעלה. ומשום כך, כשדחקה השעה לרבי פדת, אמר: אם רצית שאחריב את העולם - אפשר שתפל בשעתא דמזוני, ואולי שתפל. מהו ׳ואולי׳? אלא ׳ואולי׳ - אם רוצה הקב"ה שתפל בשעתא דמזוני, שהרי האשה עושה, ואולי אם רוצה בעלה שיתקים מה שהיא עושה בלא רשות בעלה. וכעין זה אין שעה קבועה שהיא השכינה לאותו אדם, אלא אם יבוא בגלגול באותו אדם בעלה של אותה שעה. וסוד הדבר ׳בזאת יבא אהרן אל הקדש׳, ובלא בעלה נאמר (ויקרא ט״ז:ב׳) ׳ואל יבא בכל עת אל הקדש׳ (שם) ׳והזר הקרב יומת׳, ואין מיתה אלא עניות. וזה ה'זר' אינו כזר אחר של 'מום זר', אלא זר מבעלה. אשרי מי שפוגע בשעה שנבראה מששת ימי בראשית, שכל נשמה יש לה עת וזמן בגלגול, כמו שאמר קהלת (קהלת ג׳:א׳) ׳לכל זמן ועת לכל חפץ תחת השמים׳, וזו השכינה התחתונה שהיא זמן ועדן לכל ספירה וספירה ולכל גלגול וגלגול, והיא ׳עדן ועדנין ופלג עדן׳ - שכל העדנים ברורים. מהו ׳ופלג עדן׳? אלא כעין ׳פלג המנחה׳ - בשמאל נחלקת לדין, ובימין לרחמים, בעמוד האמצע השתלמה. וכשנחלקת בימין ושמאל, נאמר בה לאסתר (אסתר ה׳:ו׳) ׳מה בקשתך, עד חצי המלכות ותעש׳. והיא כח יהו'ה, חציה יד ימין וחציה יד שמאל, וכנגד שתיהן הזכיר קהלת עשרים ושמונה פעמים ׳עת׳, זהו שכתוב (קהלת ג׳:ב׳) ׳עת ללדת וגו'׳.

מן המפרשים

אור החמה: מן המקבילה במקץ מאמר ב, טז (קצד.) ויהי מקץ וגו' ר' חזקיה פתח ואמר לכל זמן וגו' ת"ח כל מה דעבד קב"ה לתתא דוקא במעשה התחתונים שהם הנפעלים מן העשיה כי מה שלמעלה באב"י שהם מדרגות סוד אחדות אמונתם של ישראל אינם תלויים בזמן ח"ו אלא…

מהרח"ו: מן המקבילה במקץ מאמר ב, טז (קצד.) ר' חזקיה פתח ואמר לכל זמן וגו'. הפסוק הזה ביאורו שייך אל פסוק ' ויהי מקץ ', כי לכל הדברים יש קצבה וקץ. וביאור הפסוק הוא כי בכל הדברים והפעולות ההוות בעולם הזה שהוא תחת השמים, הכל הוא נגזר מאת…

נזר ישראל: מן המקבילה במקץ מאמר ב, טז (קצד.) לכל ההוא רעותא כו'. לכן מתחלף 'אני' ל'אין': @

לכל המפרשים על פיסקה זו