ממלכת הזוהר › זוהר › זוהר חדש › מאמר 124: תקונא קדמאה בהמשכו - סוד ׳נעשה אדם׳ בעלת העלות וחתימת הזהר בעשרה זהרים › פיסקה 5

אתרוג הדס וערבה מצד עץ הדעת - והשכינה ׳כלאחר יד׳ שנעשית זנב

זוהר חדש · תקונא קדמאה בהמשכו - סוד ׳נעשה אדם׳ בעלת העלות וחתימת הזהר בעשרה זהרים · מאמר 124 · פיסקה 5

לשון הזוהר

וְכָל דָּא מִסִּטְרָא דְּאִילָנָא דְּחַיֵּי. וּמִסִּטְרָא דְּאִילָנָא דְּטוֹב וְרַע אֶתְרוֹג דָּמֵי לְצַדִּיקַיָּא, וַהֲדַס לַבֵּינוֹנִים, וַעֲרָבָה לָרְשָׁעִים. וּשְׁכִינְתָּא אִתְּמַר בָּהּ ׳וּמַלְכוּתוֹ בְּכָל מָשָׁלָה׳. אַף עַל גַּב דְּאִתְּמַר בָּהּ ׳עֵץ חַיִּים הִיא לַמַּחֲזִיקִים בָּהּ׳. אִיהִי שָׁלְטָא עַל עֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרָע, מִסִּטְרָא דִּילֵהּ הִיא קְרִיבָא לְמַלְכָּא. (נ"א ומסטרין אלין לזמנין איהי נוקבא קריבא למלכא, הדא הוא דכתיב ׳בזאת יבא אהרן אל הקדש׳ מסטרא דימינא לזמנין איהי רחיקא מנה מסטרא דשמאלא ׳ואל יבא בכל עת אל הקדש׳. מסטרא דימינא איהי לא מקבלה טמאה טוב הוא ימינא. אבל אתרהא טוב מקבלא טמאה מרע ומות הוא אתר לית לה קריבו. (נ"א אל הקדש איהי לא מקבלא טמאה אבל אתרהא טוב מקבלא טמאה מרע ומההוא אתר דלית לה קריבו). ותמן צריך לקרבא, קטרת לרחקא רוח טמאה מההוא אתר. ולקרבא זכותא לשמאלא גבירתא ולרחקא שפחה מתמן. ובגין דא כל שמהן אית בה ואתקרי שדרה אחור דאיהי כל עובדוהי כלאחר יד ורזא דמלה כלאחר יד. ורזא דמלה כלאחר יד כל דאיהו צדיק. אחר יד דאיהי שכינתא דא שנוי מעשה. ובזמנא דאיהי כלאחר יד לית תמן סגידו דאתמר בה כל הכורע כורע בברוך. תעלא בעדנה סגיד לה. דבזמנא דאיהי כלאחר יד אתעביד זנב. ועכ"ד דאמר תעלא בעדנה סגיד לה באתרה. אבל חוץ מאתרה הוי זנב לאריות ואל תהי ראש לשועלים. דהא צדיק גמור אף על גב דנחית מדרגה ואתעביד זנב לאריות, עלה אתמר (תהילים ל״ז:כ״ה) לא ׳ראיתי צדיק נעזב׳. מאי זנב דילה, ההוא קוצא דאת ד' מן אחד דאיהו י' זעירא שכינתא תתאה עליה אתמר (משלי כ״ד:ט״ז) ׳כי שבע יפל צדיק וקם׳.

תרגום

וְכָל זֶה מִצַּד ׳עֵץ הַחַיִּים׳. וּמִצַּד עֵץ טוֹב וָרָע - אֶתְרוֹג דּוֹמֶה לַצַּדִּיקִים, הֲדַס לַבֵּינוֹנִים, עֲרָבָה לָרְשָׁעִים. וְהַשְּׁכִינָה נֶאֱמַר בָּהּ ׳וּמַלְכוּתוֹ בַּכֹּל מָשָׁלָה׳, אַף עַל פִּי שֶׁנֶּאֱמַר בָּהּ ׳עֵץ חַיִּים הִיא לַמַּחֲזִיקִים בָּהּ׳ (משלי ג, יח) - הִיא שׁוֹלֶטֶת עַל עֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרָע, וּמִצִּדּוֹ הִיא קְרוֹבָה לַמֶּלֶךְ. (נֻסָּח אַחֵר: וּמִצְּדָדִים אֵלֶּה, לִפְעָמִים הִיא ה'נּוּקְבָא' קְרוֹבָה לַמֶּלֶךְ - זֶהוּ שֶׁכָּתוּב ׳בזאת יבא אהרן אל הקדש׳ (ויקרא טז, ג) - מִצַּד יָמִין, וְלִפְעָמִים הִיא רְחוֹקָה מִמֶּנּוּ - מִצַּד שְׂמֹאל ׳ואל יבא בכל עת אל הקדש׳ (ויקרא טז, ב). מִצַּד יָמִין הִיא אֵינָהּ מְקַבֶּלֶת טֻמְאָה - טוֹב הוּא הַיָּמִין, אֲבָל מְקוֹמָהּ - הַטּוֹב מְקַבֵּל טֻמְאָה מֵרַע וָמָוֶת, מָקוֹם שֶׁאֵין לוֹ קִרְבָה.) (נֻסָּח אַחֵר: אֶל הַקֹּדֶשׁ - הִיא אֵינָהּ מְקַבֶּלֶת טֻמְאָה, אֲבָל מְקוֹמָהּ - הַטּוֹב מְקַבֵּל טֻמְאָה מֵרַע, וּמֵאוֹתוֹ הַמָּקוֹם שֶׁאֵין לוֹ קִרְבָה.) וְשָׁם צָרִיךְ לְהַקְרִיב קְטֹרֶת לְהַרְחִיק רוּחַ טֻמְאָה מֵאוֹתוֹ הַמָּקוֹם, וּלְקָרֵב אֶת הַזְּכוּת לַשְּׂמֹאל - הַגְּבִירָה, וּלְהַרְחִיק אֶת הַשִּׁפְחָה מִשָּׁם. וּמִשּׁוּם כָּךְ כָּל הַשֵּׁמוֹת יֵשׁ בָּהּ, וְנִקְרֵאת ׳שִׁדְרָה אָחוֹר׳. שֶׁכָּל מַעֲשֶׂיהָ - כְּלַאֲחַר יָד, וְסוֹד הַדָּבָר ׳כְּלַאֲחַר יָד׳. וְסוֹד הַדָּבָר: ׳כְּלַאֲחַר יָד׳ - כָּל שֶׁהוּא צַדִּיק, ׳אַחַר יָד׳ שֶׁהִיא הַשְּׁכִינָה - זֶה שִׁנּוּי מַעֲשֶׂה. וּבִזְמַן שֶׁהִיא ׳כְּלַאֲחַר יָד׳ אֵין שָׁם סְגִידָה, שֶׁנֶּאֱמַר בָּהּ ׳כָּל הַכּוֹרֵעַ כּוֹרֵעַ בְּבָרוּךְ׳. ׳שׁוּעָל בְּעִתּוֹ סְגֹד לוֹ׳ - שֶׁבִּזְמַן שֶׁהִיא ׳כְּלַאֲחַר יָד׳ נַעֲשֵׂית זָנָב, וְעִם כָּל זֶה אָמַר: ׳שׁוּעָל בְּעִתּוֹ סְגֹד לוֹ׳ - בִּמְקוֹמוֹ. אֲבָל חוּץ מִמְּקוֹמָהּ - ׳הֱוֵי זָנָב לָאֲרָיוֹת וְאַל תְּהִי רֹאשׁ לַשּׁוּעָלִים׳, שֶׁהֲרֵי צַדִּיק גָּמוּר, אַף עַל פִּי שֶׁיָּרַד מִדַּרְגָּה וְנַעֲשָׂה זָנָב לָאֲרָיוֹת, עָלָיו נֶאֱמַר (תהילים ל״ז:כ״ה) ׳לֹא רָאִיתִי צַדִּיק נֶעֱזָב׳. מַהוּ ׳זְנָבָהּ׳? אוֹתוֹ קוֹצוֹ שֶׁל אוֹת ד' מִן ׳אֶחָד׳ שֶׁהוּא י' זְעֵירָא - הַשְּׁכִינָה הַתַּחְתּוֹנָה - עָלֶיהָ נֶאֱמַר (משלי כ״ד:ט״ז) ׳כי שבע יפל צדיק וקם׳ (משלי כד, טז).

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: וכל דא מסטרא דאילנא דחיי. ומסטרא דאילנא דטוב ורע אתרוג דמי לצדיקיא, והדס לבינונים, וערבה לרשעים. ושכינתא אתמר בה ׳ומלכותו בכל משלה׳. אף על גב דאתמר בה ׳עץ חיים היא למחזיקים בה׳. איהי שלטא על עץ הדעת טוב ורע, מסטרא דילה היא קריבא למלכא. (נ"א ומסטרין אלין לזמנין איהי נוקבא קריבא למלכא, הדא הוא דכתיב ׳בזאת יבא אהרן אל הקדש׳ מסטרא דימינא לזמנין איהי רחיקא מנה מסטרא דשמאלא ׳ואל יבא בכל עת אל הקדש׳. מסטרא דימינא איהי לא מקבלה טמאה טוב הוא ימינא. אבל אתרהא טוב מקבלא טמאה מרע ומות הוא אתר לית לה קריבו. (נ"א אל הקדש איהי לא מקבלא טמאה אבל אתרהא טוב מקבלא טמאה מרע ומההוא אתר דלית לה קריבו). ותמן צריך לקרבא, קטרת לרחקא רוח טמאה מההוא אתר. ולקרבא זכותא לשמאלא גבירתא ולרחקא שפחה מתמן. ובגין דא כל שמהן אית בה ואתקרי שדרה אחור דאיהי כל עובדוהי כלאחר יד ורזא דמלה כלאחר יד. ורזא דמלה כלאחר יד כל דאיהו צדיק. אחר יד דאיהי שכינתא דא שנוי מעשה. ובזמנא דאיהי כלאחר יד לית תמן סגידו דאתמר בה כל הכורע כורע בברוך. תעלא בעדנה סגיד לה. דבזמנא דאיהי כלאחר יד אתעביד זנב. ועכ"ד דאמר תעלא בעדנה סגיד לה באתרה. אבל חוץ מאתרה הוי זנב לאריות ואל תהי ראש לשועלים. דהא צדיק גמור אף על גב דנחית מדרגה ואתעביד זנב לאריות, עלה אתמר (תהילים ל״ז:כ״ה) לא ׳ראיתי צדיק נעזב׳. מאי זנב דילה, ההוא קוצא דאת ד' מן אחד דאיהו י' זעירא שכינתא תתאה עליה אתמר (משלי כ״ד:ט״ז) ׳כי שבע יפל צדיק וקם׳.

התרגום: וכל זה מצד ׳עץ החיים׳. ומצד עץ טוב ורע - אתרוג דומה לצדיקים, הדס לבינונים, ערבה לרשעים. והשכינה נאמר בה ׳ומלכותו בכל משלה׳, אף על פי שנאמר בה ׳עץ חיים היא למחזיקים בה׳ (משלי ג, יח) - היא שולטת על עץ הדעת טוב ורע, ומצדו היא קרובה למלך. (נסח אחר: ומצדדים אלה, לפעמים היא ה'נוקבא' קרובה למלך - זהו שכתוב ׳בזאת יבא אהרן אל הקדש׳ (ויקרא טז, ג) - מצד ימין, ולפעמים היא רחוקה ממנו - מצד שמאל ׳ואל יבא בכל עת אל הקדש׳ (ויקרא טז, ב). מצד ימין היא אינה מקבלת טמאה - טוב הוא הימין, אבל מקומה - הטוב מקבל טמאה מרע ומות, מקום שאין לו קרבה.) (נסח אחר: אל הקדש - היא אינה מקבלת טמאה, אבל מקומה - הטוב מקבל טמאה מרע, ומאותו המקום שאין לו קרבה.) ושם צריך להקריב קטרת להרחיק רוח טמאה מאותו המקום, ולקרב את הזכות לשמאל - הגבירה, ולהרחיק את השפחה משם. ומשום כך כל השמות יש בה, ונקראת ׳שדרה אחור׳. שכל מעשיה - כלאחר יד, וסוד הדבר ׳כלאחר יד׳. וסוד הדבר: ׳כלאחר יד׳ - כל שהוא צדיק, ׳אחר יד׳ שהיא השכינה - זה שנוי מעשה. ובזמן שהיא ׳כלאחר יד׳ אין שם סגידה, שנאמר בה ׳כל הכורע כורע בברוך׳. ׳שועל בעתו סגד לו׳ - שבזמן שהיא ׳כלאחר יד׳ נעשית זנב, ועם כל זה אמר: ׳שועל בעתו סגד לו׳ - במקומו. אבל חוץ ממקומה - ׳הוי זנב לאריות ואל תהי ראש לשועלים׳, שהרי צדיק גמור, אף על פי שירד מדרגה ונעשה זנב לאריות, עליו נאמר (תהילים ל״ז:כ״ה) ׳לא ראיתי צדיק נעזב׳. מהו ׳זנבה׳? אותו קוצו של אות ד' מן ׳אחד׳ שהוא י' זעירא - השכינה התחתונה - עליה נאמר (משלי כ״ד:ט״ז) ׳כי שבע יפל צדיק וקם׳ (משלי כד, טז).

לימוד הפיסקה עם כל המפרשים והכלים

כל דברי הזוהר על פסוק זה

פסוקים שהפיסקה מביאה: