׳כי ימכר איש את בתו לאמה׳ - נשמת בת המלך השבויה בגלגול
זוהר חדש · תקונא קדמאה בהמשכו - סוד ׳נעשה אדם׳ בעלת העלות וחתימת הזהר בעשרה זהרים · מאמר 124 · פיסקה 24
לשון הזוהר
תָּא חֲזֵי שְׁכִינְתָּא אִית דְּאִתְקְרִיאַת אַמָּה. וּשְׁכִינְתָּא דְּאִתְקְרִיאַת שִׁפְחָה. וּשְׁכִינְתָּא אִית דְּאִתְקְרִיאַת בְּרַתָּא דְּמַלְכָּא. הָכֵי אִית אִישׁ וְאִית אִישׁ. אִית אִישׁ דְּאִתְּמַר בֵּהּ (שמות ט״ו:ג׳) ׳ה' אִישׁ מִלְחָמָה׳. וְאִית אִישׁ דְּאִתְּמַר בֵּהּ (דניאל ט׳:כ״א) וְהָאִישׁ גַּבְרִיאֵל. וּבְגִין דָּא נִשְׁמְתָא דְּאִיהִי מְחֻיָּבָא בְּגִלְגּוּלָא אִם הִיא בְּרַתָּא דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא. אִי תֵּימָא דְּאִתְזְבַן בְּגוּפָא נוּכְרָאָה דְּתַמָּן שֻׁלְטָנוּתָא דְּיֵצֶר הָרָע דְּאִיהוּ מִסִּטְרָא דְּסַמָּאֵל. ח"ו. הָדָא הוּא דִּכְתִיב (ישעיהו מלכים ב ח׳:י״ח) ׳אֲנִי ה' הוּא שְׁמִי וּכְבוֹדִי לְאַחֵר לֹא אֶתֵּן׳. דְּאִיהוּ יֵצֶר הָרָע. וְהַהוּא גּוּפָא דְּשַׁרְיָא בֵּהּ בְּרַתָּא דְּמַלְכָּא אִתְּמַר דְּאִזְדְּבַן בְּכִתְרִין תַּתָּאִין דִּמְסָאֲבוּ. ח"ו. עָלַהּ אִתְּמַר ׳וְהָאָרֶץ לֹא תִּמָּכֵר לִצְמִיתוּת כִּי לִי׳ כָּל הָאָרֶץ. וּמָאן גּוּפָא דִּבְרַתָּא דְּמַלְכָּא, דָּא מְטַטְרוֹ"ן. וְהַהוּא גּוּפָא אִיהוּ אַמָּה דִּשְׁכִינְתָּא. אַף עַל גַּב דְּאִיהוּ נִשְׁמְתָא דְּאִיהִי בְּרַתָּא דְּמַלְכָּא שְׁבוּיָה תַּמָּן בְּגִלְגּוּלָא דְּאַתְיָן גִּלְגּוּלִין. בְּגִין דְּאָתַת תַּמָּן מַה כְּתִיב בֵּהּ (שמות כ״א:ז׳) כִּי ׳יִמְכֹּר אִישׁ אֶת בִּתּוֹ לְאַמָּה וְגוֹ'׳. וְעוֹד ׳וְכִי יִמְכֹּר אִישׁ אֶת בִּתּוֹ׳, אִישׁ דָּא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא. אֶת בִּתּוֹ אֵלּוּ יִשְׂרָאֵל דְּאִנּוּן מִסִּטְרָא דְּבַת יְחִידָה אִתְקְרִיאוּ בִּתּוֹ. אִי תֵּימָא דְּיִפְקוּן כְּגַוְנָא דְּאִלֵּין מִסִּטְרָא דְּעֶבֶד דְּאִיהוּ מְטַטְרוֹ"ן דְּנָפְקוּ בִּמְנוּסָה מִמִּצְרַיִם. ׳לֹא תֵצֵא כְּצֵאת הָעֲבָדִים׳. הָדָא הוּא דִּכְתִיב (ישעיהו נ״ב:י״ב) ׳כִּי לֹא בְּחִפָּזוֹן תֵּצֵאוּ וּבִמְנוּסָה לֹא תֵּלֵכוּן׳.
תרגום
בֹּא וּרְאֵה, יֵשׁ שְׁכִינָה שֶׁנִּקְרֵאת אָמָה, וּשְׁכִינָה שֶׁנִּקְרֵאת שִׁפְחָה, וְיֵשׁ שְׁכִינָה שֶׁנִּקְרֵאת בַּת הַמֶּלֶךְ. כָּךְ יֵשׁ 'אִישׁ' וְיֵשׁ 'אִישׁ' - יֵשׁ 'אִישׁ' שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ (שמות ט״ו:ג׳) ׳ה' אִישׁ מִלְחָמָה׳, וְיֵשׁ 'אִישׁ' שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ (דניאל ט׳:כ״א) ׳וְהָאִישׁ גַּבְרִיאֵל׳. וּמִשּׁוּם כָּךְ, נְשָׁמָה שֶׁמְּחֻיֶּבֶת בְּגִלְגּוּל - אִם הִיא בַּת הקב"ה, אִם תֹּאמַר שֶׁנִּמְכְּרָה בְּגוּף נָכְרִי שֶׁשָּׁם שִׁלְטוֹן הַיֵּצֶר הָרָע שֶׁהוּא מִצַּד סַמָּאֵל - חַס וְשָׁלוֹם! זֶהוּ שֶׁכָּתוּב (ישעיהו מלכים ב ח׳:י״ח) ׳אֲנִי ה' הוּא שְׁמִי וּכְבוֹדִי לְאַחֵר לֹא אֶתֵּן׳ (ישעיה מב, ח) - שֶׁהוּא יֵצֶר הָרָע. וְאוֹתוֹ הַגּוּף שֶׁשּׁוֹרָה בּוֹ בַּת הַמֶּלֶךְ, נֶאֱמַר שֶׁנִּמְכַּר בְּכִתְרֵי הַטֻּמְאָה הַתַּחְתּוֹנִים - חַס וְשָׁלוֹם! עָלֶיהָ נֶאֱמַר ׳וְהָאָרֶץ לֹא תִּמָּכֵר לִצְמִיתוּת כִּי לִי׳ (ויקרא כה, כג) כָּל הָאָרֶץ. וּמִיהוּ הַגּוּף שֶׁל בַּת הַמֶּלֶךְ? זֶה מטטרו"ן, וְאוֹתוֹ הַגּוּף - הוּא אָמָה שֶׁל הַשְּׁכִינָה. אַף עַל פִּי שֶׁהִיא הַנְּשָׁמָה שֶׁהִיא בַּת הַמֶּלֶךְ, שְׁבוּיָה שָׁם בְּגִלְגּוּל שֶׁבָּאִים בּוֹ גִּלְגּוּלִים, מִשּׁוּם שֶׁבָּאָה שָׁם, מַה כָּתוּב בּוֹ? (שמות כ״א:ז׳) ׳כִּי יִמְכֹּר אִישׁ אֶת בִּתּוֹ לְאַמָּה וְגוֹ'׳ (שמות כא, ז). וְעוֹד ׳וְכִי יִמְכֹּר אִישׁ אֶת בִּתּוֹ׳ - 'אִישׁ' זֶה הקב"ה, 'אֶת בִּתּוֹ' - אֵלֶּה יִשְׂרָאֵל שֶׁהֵם מִצַּד ה'בַּת הַיְּחִידָה' נִקְרָאִים 'בִּתּוֹ'. אִם תֹּאמַר שֶׁיֵּצְאוּ כְּעֵין אֵלֶּה מִצַּד ה'עֶבֶד' שֶׁהוּא מטטרו"ן שֶׁיָּצְאוּ בִּמְנוּסָה מִמִּצְרַיִם - ׳לֹא תֵצֵא כְּצֵאת הָעֲבָדִים׳, זֶהוּ שֶׁכָּתוּב (ישעיהו נ״ב:י״ב) ׳כִּי לֹא בְחִפָּזוֹן תֵּצֵאוּ וּבִמְנוּסָה לֹא תֵלֵכוּן׳.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: תא חזי שכינתא אית דאתקריאת אמה. ושכינתא דאתקריאת שפחה. ושכינתא אית דאתקריאת ברתא דמלכא. הכי אית איש ואית איש. אית איש דאתמר בה (שמות ט״ו:ג׳) ׳ה' איש מלחמה׳. ואית איש דאתמר בה (דניאל ט׳:כ״א) והאיש גבריאל. ובגין דא נשמתא דאיהי מחיבא בגלגולא אם היא ברתא דקודשא בריך הוא. אי תימא דאתזבן בגופא נוכראה דתמן שלטנותא דיצר הרע דאיהו מסטרא דסמאל. ח"ו. הדא הוא דכתיב (ישעיהו מלכים ב ח׳:י״ח) ׳אני ה' הוא שמי וכבודי לאחר לא אתן׳. דאיהו יצר הרע. וההוא גופא דשריא בה ברתא דמלכא אתמר דאזדבן בכתרין תתאין דמסאבו. ח"ו. עלה אתמר ׳והארץ לא תמכר לצמיתות כי לי׳ כל הארץ. ומאן גופא דברתא דמלכא, דא מטטרו"ן. וההוא גופא איהו אמה דשכינתא. אף על גב דאיהו נשמתא דאיהי ברתא דמלכא שבויה תמן בגלגולא דאתין גלגולין. בגין דאתת תמן מה כתיב בה (שמות כ״א:ז׳) כי ׳ימכר איש את בתו לאמה וגו'׳. ועוד ׳וכי ימכר איש את בתו׳, איש דא קודשא בריך הוא. את בתו אלו ישראל דאנון מסטרא דבת יחידה אתקריאו בתו. אי תימא דיפקון כגונא דאלין מסטרא דעבד דאיהו מטטרו"ן דנפקו במנוסה ממצרים. ׳לא תצא כצאת העבדים׳. הדא הוא דכתיב (ישעיהו נ״ב:י״ב) ׳כי לא בחפזון תצאו ובמנוסה לא תלכון׳.
התרגום: בא וראה, יש שכינה שנקראת אמה, ושכינה שנקראת שפחה, ויש שכינה שנקראת בת המלך. כך יש 'איש' ויש 'איש' - יש 'איש' שנאמר בו (שמות ט״ו:ג׳) ׳ה' איש מלחמה׳, ויש 'איש' שנאמר בו (דניאל ט׳:כ״א) ׳והאיש גבריאל׳. ומשום כך, נשמה שמחיבת בגלגול - אם היא בת הקב"ה, אם תאמר שנמכרה בגוף נכרי ששם שלטון היצר הרע שהוא מצד סמאל - חס ושלום! זהו שכתוב (ישעיהו מלכים ב ח׳:י״ח) ׳אני ה' הוא שמי וכבודי לאחר לא אתן׳ (ישעיה מב, ח) - שהוא יצר הרע. ואותו הגוף ששורה בו בת המלך, נאמר שנמכר בכתרי הטמאה התחתונים - חס ושלום! עליה נאמר ׳והארץ לא תמכר לצמיתות כי לי׳ (ויקרא כה, כג) כל הארץ. ומיהו הגוף של בת המלך? זה מטטרו"ן, ואותו הגוף - הוא אמה של השכינה. אף על פי שהיא הנשמה שהיא בת המלך, שבויה שם בגלגול שבאים בו גלגולים, משום שבאה שם, מה כתוב בו? (שמות כ״א:ז׳) ׳כי ימכר איש את בתו לאמה וגו'׳ (שמות כא, ז). ועוד ׳וכי ימכר איש את בתו׳ - 'איש' זה הקב"ה, 'את בתו' - אלה ישראל שהם מצד ה'בת היחידה' נקראים 'בתו'. אם תאמר שיצאו כעין אלה מצד ה'עבד' שהוא מטטרו"ן שיצאו במנוסה ממצרים - ׳לא תצא כצאת העבדים׳, זהו שכתוב (ישעיהו נ״ב:י״ב) ׳כי לא בחפזון תצאו ובמנוסה לא תלכון׳.
מן המפרשים
אור החמה: מן המקבילה במשפטים מאמר ב, ט (צד:) ◆ ועוד כי ימכור איש וגו' את בתו אלו ישראל שהם יורשים נשמה דאצילות מצד המלכות והיא נק' בת לקב"ה לאמה היינו שהם בגלות לא תצא לעת גאולתם כצאתם ממצרים שלא היה ביניהם תורה ולא היו יורשים נשמה אלא…
הסולם: מן המקבילה באחרי מות מאמר יד, ו (סא:) - התאמה חלקית ותאנא כלהו זכאי וכו׳: ולמדנו, כל צדיקי אמת, מטרם שיבואו לעולם, כולם מתתקנים למעלה ונקראים בשמות. ור' שמעון בן יוחאי מיום שברא הקב״ה העולם, היה מוכן לפני הקב״ה ונמצא עמו,…
ביאור הגר"א: מן המקבילה בתיקוני זוהר מאמר פח, טו (מג.) אית דאתקריאת כו'. כמש"ל ע"ד בבי"ע:
כל דברי הזוהר על פסוק זה
פסוקים שהפיסקה מביאה: