פתיחת התורה בבי"ת של ברכה - ו ׳בחכמה יבנה בית׳ שהוא בת יו"ד
זוהר חדש · תקונא קדמאה בהמשכו - סוד ׳נעשה אדם׳ בעלת העלות וחתימת הזהר בעשרה זהרים · מאמר 124 · פיסקה 23
לשון הזוהר
תִּנְיָנָא בְּרֵאשִׁית, אוֹקְמוּהּ רַבָּנָן אַמַּאי מַתְחִיל אוֹרַיְתָא בְּב'. אֶלָּא הָא אוֹקְמוּהּ בְּגִין דְּחָב אָדָם דְּאָכַל מֵעֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרָע וְלָטֵיהּ לָאָדָם עֶשֶׂר קְלָלוֹת וְאַרְעָא תֵּשַׁע, חָסֵר חַד דְּלָא אִתְלְטַיָּא דָּא אַרְעָא. וּמִיָּד דְּאִתְיְהִיבַת אוֹרַיְתָא פָּתַח בְּבֵי'ת דְּאִיהִי בְּרָכָה לְאַפָּקָא עָלְמָא מִלָּטֵיהּ. וְעַל דָּא מַתְחִיל בְּב' וְעָלֵהּ אִתְּמַר (משלי י׳:כ״ב) ׳בִּרְכַּת ה' הִיא תַּעֲשִׁיר׳. (יחזקאל מ״ד:ל׳) ׳לְהָנִיחַ בְּרָכָה אֶל בֵּיתֶךָ׳. וּמָאן אֲתַר אִתְקְרִיאַת בְּרָכָה. לְמֶלֶךְ דְּבָעָא לְמִבְנֵי פַּלְטְרִין. חָפַר בְּאַרְעָא וְחָפַר לֵהּ מַבּוּעָא דְּמַיָּא. אָמַר בָּתַר דְּאִית לִי נְבִיעוּ דְּמַיָּא אֶבְנֶה בַּיִת. וְהַיְנוּ בְּחָכְמָה יִבְנֶה בַּיִת. וּמָקוֹר דְּהַהוּא נָהָר מַבּוּעָא דְּלֵית לֵהּ סוֹף וְלָא פְּסָק. דָּא כֶּתֶר עֶלְיוֹן. וְהַהוּא בַּיִת כַּד אִתְמְלִיאַת מֵחָכְמָה אִתְקְרִיאַת בַּיִת, בַּת י', וְהַיְנוּ בְּחָכְמָה יִבְנֶה בַּיִת. כָּל אִתְּתָא בַּת לְבַעְלָהּ. וּבֵי"ת זְעֵירָא אִתְמְלִיאַת מִתִּפְאֶרֶת דְּהַיְנוּ תּוֹרָה וּבֵהּ אִתְקְרִיאַת בַּת. אֲבָל אִמָּא עִלָּאָה בְּתוֹסֶפֶת י'. וּשְׁלֹמֹה אָמַר (מלכים ה) ׳וְהַבַּיִת בְּהִבָּנֹתוֹ אֶבֶן שְׁלֵמָה מַסָּע נִבְנָה׳. מַאי אֶבֶן שְׁלֵמָה. דָּא י' עָלַהּ אִתְבְּנֵי בֵּיתָא. וּבְגִין דָּא בְּחָכְמָה יִבְנֶה בַּיִת. וְדָא י' זְעֵירָא עָלַהּ אִתְבְּנֵי בֵּיתָא דִּלְתַתָּא. כְּגַוְנָא דְּאִתְבְּנֵי בְּאָת י' בֵּיתָא עִלָּאָה. וְאִנּוּן בַּיִת רִאשׁוֹן וּבַיִת שֵׁנִי. וְאִנּוּן יְיָ' מִן יְהוָֹ'ה אֲדֹנָ"י, עָלַיְהוּ אִתְּמַר (דברים כו) אֲבָנִים שְׁלֵמוֹת תִּבְנֶה אֶת מִזְבַּח ה'. אֶת לְרַבּוֹת מִזְבֵּחַ תִּנְיָנָא. אָמַר רִבִּי אֶלְעָזָר וּשְׁאָר חַבְרַיָּא דַּהֲווֹ עִמֵּהּ, וַדַּאי אֵלּוּ לָא אתינ' לְעָלְמָא אֶלָּא לְמִשְׁמַע דָּא דּיי. וּכְעָן אִשְׁתְּמוֹדַע בֵּהּ מָאן אִתְבָּרְכַת וְאִתְקְרִיאַת בִּרְכַּת יְהוָֹ'ה. וְהַיְנוּ ׳וּמָלֵא בִּרְכַּת ה' יָם וְדָרוֹם ירשה׳. מִן הַמָּלֵא אִתְבָּרְכַת וּמִתַּמָּן אִשְׁתַּקְּיָן כָּל דְּאִנּוּן צְרִיכִין לְאִשְׁתְּקָאָה. אָמַר מַלְכָּא בָּתַר דְּאִית לִי מַבּוּעָא אַטַע אִילָנָא. וְהַיְנוּ בֵּן, דְּאִיהוּ בֵּן מִלְּשׁוֹן בִּנְיָן כְּמָה דְּאוֹקְמוּהּ רַבָּנָן, אַל תִּקְרִי בָּנַיִךְ אֶלָּא בּוֹנַיִךְ. וְאוֹקְמוּהּ בָּנוֹת בִּכְלַל בָּנִים. וְאַבָּא דְּאִיהוּ מְקוֹר דְּחָכְמָה אִיהוּ כֶּתֶר. מְקוֹר דְּחָכְמָה תִּנְיָנָא מַאי נִיהוּ. אָמַר לֵהּ אִמָּא בְּרִי. אָמַר לֵהּ בְּהַאי קְרָא רָמִיז לֵהּ שְׁלֹמֹה (משלי ה׳:י״ח) יְהִי מְקוֹרְךָ בָּרוּךְ וְדָא צַדִּיק. וּבְגִין דָּא אִתְּמַר בֵּהּ בְּרָכוֹת לְרֹאשׁ צַדִּיק וְדָא שָׁלוֹם. וּשְׁלֹמֹה אִתְקְרֵי עַל שְׁמֵהּ שְׁלֹמֹה. וְאִתְּמַר בֵּהּ וְהַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה בָּרוּךְ. וּבְגִין דָּא אִתְּתָא לָא אִתְבָּרְכַת אֶלָּא מִפְּרִי דְּבַעְלָהּ, דְּאִיהוּ זֶרַע מִבְּרִית חַי עָלְמִין כָּלִיל חַי בִּרְכָּאן דִּצְלוֹתָא. וּבְגִין דָּא מָאן דְּבָעֵי לְאַשְׁקָאָה מִנֵּהּ צָרִיךְ לְמִכְרַע לְגַבֵּהּ. וְיוֹסֵף הַצַּדִּיק כַּד זָכָה לְדַרְגָּא דָּא דְּצַדִּיק חַי עָלְמִין, חָזָא בְּחֶלְמָא דְּכָל דַּרְגִּין הֲווֹ כָּרְעִין לְדַרְגֵּהּ. הָדָא הוּא דִּכְתִיב (בראשית ל״ז:ט׳) וְהִנֵּה הַשֶּׁמֶשׁ וְהַיָּרֵחַ וְגוֹ'. וּבְגִין דָּא כָּל הַכּוֹרֵעַ כּוֹרֵעַ בְּבָרוּךְ. אָמַר לוֹ בְּרִיךְ בְּרִי לְעַתִּיק יוֹמִין. ׳יִשְׂמַח אָבִיךָ וְאִמֶּךָ׳ אָבִיךָ דָּא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא. אִמֶּךָ דָּא שְׁכִינְתָּא. וְתָגֵל יוֹלָדֶתְךָ דָּא אִמֶּךָ דִּלְתַתָּא, דְּוַדַּאי מֵהַהוּא בָּרוּךְ אִתְבָּרְכַת שְׁכִינְתָּא דִּלְתַתָּא. וּבִרְכָּן דִּילֵהּ אַתְיָן מִמֹּחָא דְּאִיהִי חָכְמָה עִלָּאָה עַל יְדֵי עַמּוּדָא דְּאֶמְצָעִיתָא. וּבְגִין דָּא גּוּף וּבְרִית חַשְׁבִינָן חַד. וּכְגַוְנָא דְּצַדִּיק אִיהוּ מְקוֹר דִּשְׁכִינְתָּא תַּתָּאָה, אוּף הָכֵי עַמּוּדָא דְּאֶמְצָעִיתָא אִיהוּ מְקוֹר דְּצַדִּיק. וְחָכְמָה עִלָּאָה מְקוֹר עַמּוּדָא דְּאֶמְצָעִיתָא. וְכֶתֶר מְקוֹר חָכְמָה עִלָּאָה. וּבְכָל אֲתַר בָּרוּךְ דְּכָר, בְּרָכָה נוּקְבָא. וְהַיְנוּ ׳לְהָנִיחַ בְּרָכָה אֶל בֵּיתֶךָ׳.
תרגום
שֵׁנִית, 'בְּרֵאשִׁית' - בֵּאֲרוּ רַבָּנָן: לָמָּה מַתְחִילָה הַתּוֹרָה בְּב'? אֶלָּא הֲרֵי בֵּאֲרוּהוּ, מִשּׁוּם שֶׁחָטָא אָדָם שֶׁאָכַל מֵעֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרָע וְקִלֵּל אֶת הָאָדָם בְּעֶשֶׂר קְלָלוֹת, וְאֶת הָאָרֶץ בְּתֵשַׁע, חָסֵר אַחַת שֶׁלֹּא נִתְקַלְּלָה זוֹ הָאָרֶץ. וּמִיָּד שֶׁנִּתְּנָה הַתּוֹרָה, פָּתְחָה בבי"ת שֶׁהִיא בְּרָכָה, כְּדֵי לְהוֹצִיא אֶת הָעוֹלָם מִקִּלְלָתוֹ, וְעַל כֵּן מַתְחִילָה בְּב', וְעָלֶיהָ נֶאֱמַר (משלי י׳:כ״ב) ׳בִּרְכַּת ה' הִיא תַּעֲשִׁיר׳. (יחזקאל מ״ד:ל׳) ׳לְהָנִיחַ בְּרָכָה אֶל בֵּיתֶךָ׳ (יחזקאל מד, ל). וּבְאֵיזֶה מָקוֹם נִקְרֵאת ׳בְּרָכָה'? מָשָׁל לְמֶלֶךְ שֶׁרָצָה לִבְנוֹת פַּלְטְרִין, חָפַר בָּאָרֶץ וְחָפַר לוֹ מַעְיַן מַיִם, אָמַר: אַחַר שֶׁיֵּשׁ לִי נְבִיעַת מַיִם, אֶבְנֶה בַּיִת, וְהַיְנוּ׳ בְּחָכְמָה יִבָּנֶה בַּיִת. ׳וּמְקוֹר אוֹתוֹ הַנָּהָר מַעְיָן שֶׁאֵין לוֹ סוֹף וְלֹא פּוֹסֵק זֶה כֶּתֶר עֶלְיוֹן. וְאוֹתוֹ הַבַּיִת, כְּשֶׁמִּתְמַלֵּא מֵחָכְמָה, נִקְרָא׳ בַּיִת - ׳'בַּת' י', וְהַיְנוּ׳ בְּחָכְמָה יִבָּנֶה בַּיִת - ׳כָּל אִשָּׁה 'בַּת' לְבַעְלָהּ. ובי"ת הַזְּעִירָה מִתְמַלֵּאת מִתִּפְאֶרֶת שֶׁהוּא תּוֹרָה, וּבוֹ נִקְרֵאת׳ בַּת, ׳אֲבָל הָאֵם הָעֶלְיוֹנָה בְּתוֹסֶפֶת יו"ד. וּשְׁלֹמֹה אָמַר׳ (מלכים ה) וְהַבַּיִת בְּהִבָּנֹתוֹ אֶבֶן שְׁלֵמָה מַסָּע נִבְנָה - ׳מַהוּ׳ אֶבֶן שְׁלֵמָה? ׳זוֹ יו"ד שֶׁעָלֶיהָ נִבְנֶה הַבַּיִת, וּמִשּׁוּם כָּךְ׳ בְּחָכְמָה יִבָּנֶה בַּיִת, ׳וְזוֹ יו"ד זְעֵירָא שֶׁעָלֶיהָ נִבְנֶה הַבַּיִת שֶׁלְּמַטָּה, כְּעֵין שֶׁנִּבְנָה בְּאוֹת יו"ד הַבַּיִת הָעֶלְיוֹן, וְהֵם בַּיִת רִאשׁוֹן וּבַיִת שֵׁנִי, וְהֵם יְיָ' מִן יְהוָֹ'ה אדנ"י, וַעֲלֵיהֶם נֶאֱמַר׳ (דברים כו) אֲבָנִים שְׁלֵמוֹת תִּבְנֶה אֶת מִזְבַּח ה' - אֶת ׳לְרַבּוֹת מִזְבֵּחַ שֵׁנִי. אָמַר רִבִּי אֶלְעָזָר וּשְׁאָר הַחֲבֵרִים שֶׁהָיוּ עִמּוֹ: וַדַּאי, אִלּוּ לֹא בָּאנוּ לָעוֹלָם אֶלָּא לִשְׁמֹעַ דָּבָר זֶה. וְעַתָּה נוֹדַע בּוֹ מִי מִתְבָּרֶכֶת וְנִקְרֵאת׳ בִּרְכַּת ה', ׳וְהַיְנוּ׳ וּמָלֵא בִּרְכַּת ה' יָם וְדָרוֹם יְרָשָׁה - ׳מִן הַמָּלֵא מִתְבָּרֶכֶת, וּמִשָּׁם מֻשְׁקִים כָּל מַה שֶּׁצְּרִיכִים לְהַשְׁקוֹת. אָמַר הַמֶּלֶךְ: אַחַר שֶׁיֵּשׁ לִי מַעְיָן, אֶטַּע אִילָן, וְהַיְנוּ 'בֵּן', שֶׁהוּא מִלְּשׁוֹן בִּנְיָן, כְּמוֹ שֶׁבֵּאֲרוּ רַבָּנָן: אַל תִּקְרֵי 'בָּנַיִךְ' אֶלָּא 'בּוֹנַיִךְ', וּבֵאֲרוּ: 'בָּנוֹת' בִּכְלַל 'בָּנִים'. וְאַבָּא שֶׁהוּא מְקוֹר הַחָכְמָה הוּא כֶּתֶר. מְקוֹר הַחָכְמָה הַשֵּׁנִי מַה הוּא? אָמַר לוֹ: אִמָּא, בְּנִי. אָמַר לוֹ: בַּכָּתוּב הַזֶּה רָמַז לוֹ שְׁלֹמֹה׳ (משלי ה׳:י״ח) יְהִי מְקוֹרְךָ בָרוּךְ - ׳וְזֶה הַצַּדִּיק. וּמִשּׁוּם כָּךְ נֶאֱמַר בּוֹ׳ בְּרָכוֹת לְרֹאשׁ צַדִּיק, ׳וְזֶה שָׁלוֹם, וּשְׁלֹמֹה נִקְרָא עַל שְׁמוֹ׳ שְׁלֹמֹה, ׳וְנֶאֱמַר בּוֹ׳ וְהַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה בָּרוּךְ. ׳וּמִשּׁוּם כָּךְ אֵין הָאִשָּׁה מִתְבָּרֶכֶת אֶלָּא מִפְּרִי בַּעְלָהּ, שֶׁהוּא זֶרַע מִבְּרִית חַי עוֹלָמִים, כּוֹלֵל כָּל בִּרְכוֹת הַתְּפִלָּה. וּמִשּׁוּם כָּךְ מִי שֶׁרוֹצֶה לְהַשְׁקוֹת מִמֶּנּוּ, צָרִיךְ לִכְרֹעַ אֵלָיו. וְיוֹסֵף הַצַּדִּיק, כְּשֶׁזָּכָה לְדַרְגָּה זוֹ שֶׁל צַדִּיק חַי עוֹלָמִים, רָאָה בַּחֲלוֹם שֶׁכָּל הַדַּרְגּוֹת הָיוּ כּוֹרְעוֹת לְדַרְגָּתוֹ, זֶהוּ׳ שֶׁכָּתוּב (בראשית ל״ז:ט׳) וְהִנֵּה הַשֶּׁמֶשׁ וְהַיָּרֵחַ ׳וְגוֹ'. וּמִשּׁוּם כָּךְ׳ כָּל הַכּוֹרֵעַ כּוֹרֵעַ בְּ'בָרוּךְ'. אָמַר לוֹ: בָּרוּךְ בְּנִי לְעַתִּיק יוֹמִין. ׳יִשְׂמַח אָבִיךָ וְאִמֶּךָ׳ - אָבִיךָ זֶה הקב"ה, אִמֶּךָ זוֹ הַשְּׁכִינָה. ׳וְתָגֵל יוֹלַדְתֶּךָ׳ - זוֹ אִמְּךָ שֶׁלְּמַטָּה, שֶׁוַּדַּאי מֵאוֹתוֹ 'בָּרוּךְ' מִתְבָּרֶכֶת הַשְּׁכִינָה שֶׁלְּמַטָּה, וּבְרָכוֹתֶיהָ בָּאוֹת מֵהַמֹּחַ שֶׁהוּא חָכְמָה עֶלְיוֹנָה עַל יְדֵי עַמּוּד הָאֶמְצַע. וּמִשּׁוּם כָּךְ גּוּף וּבְרִית נֶחְשָׁבִים אֶחָד. וּכְעֵין שֶׁהַצַּדִּיק הוּא מְקוֹר הַשְּׁכִינָה הַתַּחְתּוֹנָה, כָּךְ עַמּוּד הָאֶמְצַע הוּא מְקוֹר הַצַּדִּיק, וְחָכְמָה עֶלְיוֹנָה מְקוֹר עַמּוּד הָאֶמְצַע, וְכֶתֶר מְקוֹר חָכְמָה עֶלְיוֹנָה. וּבְכָל מָקוֹם 'בָּרוּךְ' - זָכָר, 'בְּרָכָה' - נְקֵבָה. וְהַיְנוּ ׳לְהָנִיחַ בְּרָכָה אֶל בֵּיתֶךָ׳.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: תנינא בראשית, אוקמוה רבנן אמאי מתחיל אוריתא בב'. אלא הא אוקמוה בגין דחב אדם דאכל מעץ הדעת טוב ורע ולטיה לאדם עשר קללות וארעא תשע, חסר חד דלא אתלטיא דא ארעא. ומיד דאתיהיבת אוריתא פתח בבי'ת דאיהי ברכה לאפקא עלמא מלטיה. ועל דא מתחיל בב' ועלה אתמר (משלי י׳:כ״ב) ׳ברכת ה' היא תעשיר׳. (יחזקאל מ״ד:ל׳) ׳להניח ברכה אל ביתך׳. ומאן אתר אתקריאת ברכה. למלך דבעא למבני פלטרין. חפר בארעא וחפר לה מבועא דמיא. אמר בתר דאית לי נביעו דמיא אבנה בית. והינו בחכמה יבנה בית. ומקור דההוא נהר מבועא דלית לה סוף ולא פסק. דא כתר עליון. וההוא בית כד אתמליאת מחכמה אתקריאת בית, בת י', והינו בחכמה יבנה בית. כל אתתא בת לבעלה. ובי"ת זעירא אתמליאת מתפארת דהינו תורה ובה אתקריאת בת. אבל אמא עלאה בתוספת י'. ושלמה אמר (מלכים ה) ׳והבית בהבנתו אבן שלמה מסע נבנה׳. מאי אבן שלמה. דא י' עלה אתבני ביתא. ובגין דא בחכמה יבנה בית. ודא י' זעירא עלה אתבני ביתא דלתתא. כגונא דאתבני באת י' ביתא עלאה. ואנון בית ראשון ובית שני. ואנון יי' מן יהו'ה אדנ"י, עליהו אתמר (דברים כו) אבנים שלמות תבנה את מזבח ה'. את לרבות מזבח תנינא. אמר רבי אלעזר ושאר חבריא דהוו עמה, ודאי אלו לא אתינ' לעלמא אלא למשמע דא דיי. וכען אשתמודע בה מאן אתברכת ואתקריאת ברכת יהו'ה. והינו ׳ומלא ברכת ה' ים ודרום ירשה׳. מן המלא אתברכת ומתמן אשתקין כל דאנון צריכין לאשתקאה. אמר מלכא בתר דאית לי מבועא אטע אילנא. והינו בן, דאיהו בן מלשון בנין כמה דאוקמוה רבנן, אל תקרי בניך אלא בוניך. ואוקמוה בנות בכלל בנים. ואבא דאיהו מקור דחכמה איהו כתר. מקור דחכמה תנינא מאי ניהו. אמר לה אמא ברי. אמר לה בהאי קרא רמיז לה שלמה (משלי ה׳:י״ח) יהי מקורך ברוך ודא צדיק. ובגין דא אתמר בה ברכות לראש צדיק ודא שלום. ושלמה אתקרי על שמה שלמה. ואתמר בה והמלך שלמה ברוך. ובגין דא אתתא לא אתברכת אלא מפרי דבעלה, דאיהו זרע מברית חי עלמין כליל חי ברכאן דצלותא. ובגין דא מאן דבעי לאשקאה מנה צריך למכרע לגבה. ויוסף הצדיק כד זכה לדרגא דא דצדיק חי עלמין, חזא בחלמא דכל דרגין הוו כרעין לדרגה. הדא הוא דכתיב (בראשית ל״ז:ט׳) והנה השמש והירח וגו'. ובגין דא כל הכורע כורע בברוך. אמר לו בריך ברי לעתיק יומין. ׳ישמח אביך ואמך׳ אביך דא קודשא בריך הוא. אמך דא שכינתא. ותגל יולדתך דא אמך דלתתא, דודאי מההוא ברוך אתברכת שכינתא דלתתא. וברכן דילה אתין ממחא דאיהי חכמה עלאה על ידי עמודא דאמצעיתא. ובגין דא גוף וברית חשבינן חד. וכגונא דצדיק איהו מקור דשכינתא תתאה, אוף הכי עמודא דאמצעיתא איהו מקור דצדיק. וחכמה עלאה מקור עמודא דאמצעיתא. וכתר מקור חכמה עלאה. ובכל אתר ברוך דכר, ברכה נוקבא. והינו ׳להניח ברכה אל ביתך׳.
התרגום: שנית, 'בראשית' - בארו רבנן: למה מתחילה התורה בב'? אלא הרי בארוהו, משום שחטא אדם שאכל מעץ הדעת טוב ורע וקלל את האדם בעשר קללות, ואת הארץ בתשע, חסר אחת שלא נתקללה זו הארץ. ומיד שנתנה התורה, פתחה בבי"ת שהיא ברכה, כדי להוציא את העולם מקללתו, ועל כן מתחילה בב', ועליה נאמר (משלי י׳:כ״ב) ׳ברכת ה' היא תעשיר׳. (יחזקאל מ״ד:ל׳) ׳להניח ברכה אל ביתך׳ (יחזקאל מד, ל). ובאיזה מקום נקראת ׳ברכה'? משל למלך שרצה לבנות פלטרין, חפר בארץ וחפר לו מעין מים, אמר: אחר שיש לי נביעת מים, אבנה בית, והינו׳ בחכמה יבנה בית. ׳ומקור אותו הנהר מעין שאין לו סוף ולא פוסק זה כתר עליון. ואותו הבית, כשמתמלא מחכמה, נקרא׳ בית - ׳'בת' י', והינו׳ בחכמה יבנה בית - ׳כל אשה 'בת' לבעלה. ובי"ת הזעירה מתמלאת מתפארת שהוא תורה, ובו נקראת׳ בת, ׳אבל האם העליונה בתוספת יו"ד. ושלמה אמר׳ (מלכים ה) והבית בהבנתו אבן שלמה מסע נבנה - ׳מהו׳ אבן שלמה? ׳זו יו"ד שעליה נבנה הבית, ומשום כך׳ בחכמה יבנה בית, ׳וזו יו"ד זעירא שעליה נבנה הבית שלמטה, כעין שנבנה באות יו"ד הבית העליון, והם בית ראשון ובית שני, והם יי' מן יהו'ה אדנ"י, ועליהם נאמר׳ (דברים כו) אבנים שלמות תבנה את מזבח ה' - את ׳לרבות מזבח שני. אמר רבי אלעזר ושאר החברים שהיו עמו: ודאי, אלו לא באנו לעולם אלא לשמע דבר זה. ועתה נודע בו מי מתברכת ונקראת׳ ברכת ה', ׳והינו׳ ומלא ברכת ה' ים ודרום ירשה - ׳מן המלא מתברכת, ומשם משקים כל מה שצריכים להשקות. אמר המלך: אחר שיש לי מעין, אטע אילן, והינו 'בן', שהוא מלשון בנין, כמו שבארו רבנן: אל תקרי 'בניך' אלא 'בוניך', ובארו: 'בנות' בכלל 'בנים'. ואבא שהוא מקור החכמה הוא כתר. מקור החכמה השני מה הוא? אמר לו: אמא, בני. אמר לו: בכתוב הזה רמז לו שלמה׳ (משלי ה׳:י״ח) יהי מקורך ברוך - ׳וזה הצדיק. ומשום כך נאמר בו׳ ברכות לראש צדיק, ׳וזה שלום, ושלמה נקרא על שמו׳ שלמה, ׳ונאמר בו׳ והמלך שלמה ברוך. ׳ומשום כך אין האשה מתברכת אלא מפרי בעלה, שהוא זרע מברית חי עולמים, כולל כל ברכות התפלה. ומשום כך מי שרוצה להשקות ממנו, צריך לכרע אליו. ויוסף הצדיק, כשזכה לדרגה זו של צדיק חי עולמים, ראה בחלום שכל הדרגות היו כורעות לדרגתו, זהו׳ שכתוב (בראשית ל״ז:ט׳) והנה השמש והירח ׳וגו'. ומשום כך׳ כל הכורע כורע ב'ברוך'. אמר לו: ברוך בני לעתיק יומין. ׳ישמח אביך ואמך׳ - אביך זה הקב"ה, אמך זו השכינה. ׳ותגל יולדתך׳ - זו אמך שלמטה, שודאי מאותו 'ברוך' מתברכת השכינה שלמטה, וברכותיה באות מהמח שהוא חכמה עליונה על ידי עמוד האמצע. ומשום כך גוף וברית נחשבים אחד. וכעין שהצדיק הוא מקור השכינה התחתונה, כך עמוד האמצע הוא מקור הצדיק, וחכמה עליונה מקור עמוד האמצע, וכתר מקור חכמה עליונה. ובכל מקום 'ברוך' - זכר, 'ברכה' - נקבה. והינו ׳להניח ברכה אל ביתך׳.
מן המפרשים
מקדש מלך: מן המקבילה בבראשית מאמר כא, ה (כה:) לשון אחרו כל עשב השדה וכו' : ש תלת עלין דאינון ש יאהד"ונהי בס' אור ישראל כתב על לשון זה. ר"ל כי הלא ג"פ: אתוון דג' אבות הנרמזים באות ש יעשו מהם ע"ב שמות עכ"ל. ופי' הזוהר לפי זה ש הם חג"ת וכל…
הסולם: מן המקבילה בבראשית מאמר טו, ו (כג.) אבל כד דן עלת על כל העלות, אתמר ביה ואין מידי מציל, אבל כשדן עלת על כל העלות אין היד פשוטה לקבל שבים, אלא להיפך, ואין מידי מציל. פירוש, כל הנ"ל אמור בחשך דאמא, אבל בחשך דצמצום א' דהיינו…
ביאור הגר"א: מן המקבילה בתיקוני זוהר מאמר פח, יג (מב:) מאן אתברכת. ר"ל מחכמה דברכה הוא מימינא בחכמה כמ"ש בתיקונים ברכה חכמה נחית בימינ' והיא כד אתברכת מחכמה נק' ברכת ה' כנ"ל:
כל דברי הזוהר על פסוק זה
פסוקים שהפיסקה מביאה: