ממלכת הזוהר › זוהר › זוהר חדש › מאמר 124: תקונא קדמאה בהמשכו - סוד ׳נעשה אדם׳ בעלת העלות וחתימת הזהר בעשרה זהרים › פיסקה 2

עת של בכיה היא עת הגאלה - ׳עת צרה היא ליעקב׳ וממנה יושע

זוהר חדש · תקונא קדמאה בהמשכו - סוד ׳נעשה אדם׳ בעלת העלות וחתימת הזהר בעשרה זהרים · מאמר 124 · פיסקה 2

לשון הזוהר

צָרִיךְ לְמִנְדַּע מַאי עִתָּהּ דְּעָלַהּ אִתְּמַר (תהילים קי״ט:קכ״ו) ׳עֵת לַעֲשׂוֹת לַה' הֵפֵרוּ תּוֹרָתֶךָ׳. וְהַאי אִית עֵת וְאִית עֵת, הָדָא הוּא דִּכְתִיב (ויקרא ט״ז:ב׳) ׳וְאַל יָבֹא בְּכָל עֵת אֶל הַקֹּדֶשׁ׳. וּבְגִין דָּא אָמַר ׳עֵת לִבְכּוֹת וְעֵת לִשְׂחוֹק׳ (קהלת ה). וְרָזָא דְּמִלָּה מִיָּד דְּיֵיתֵי בְּכִיָּה עֵת דְּדַחֲקוּ לְיִשְׂרָאֵל, מִיָּד יְהֵא לוֹן עֵת פֻּרְקָנָא. הָדָא הוּא דִּכְתִיב (ירמיהו ל׳:ז׳) עֵת ׳צָרָה הִיא לְיַעֲקֹב וּמִמֶּנָּה יִוָּשֵׁעַ׳. דְּהָא סַגִּיאִין הֲווֹ עִתִּין דְּעָאקוּ, הָדָא הוּא דִּכְתִיב (תהלים) ׳מִשְׂגָּב לְעִתּוֹת בַּצָּרָה׳. מָאן יָכִיל לְמִנְדַּע ההא עֵת בֵּינַיְהוּ, אֶלָּא עֵת דִּבְכִיָּה אִיהוּ. וְרָזָא דְּמִלָּה בְּבֶכִי יָבֹאוּ. בְּבֶכִי דְּדַלּוּת דְּכָךְ סָלִיק חֻשְׁבָּן בְּבֶכִי, כְּחֻשְׁבַּן דַּ"ל. וְכֵיוָן דְּחָזָא מֹשֶׁה הַאי דּוֹחֲקָא דְּדַלּוּת לְיִשְׂרָאֵל, אִתְּמַר בֵּהּ ׳וְהִנֵּה נַעַר בֹּכֶה׳. מִיָּד מַה כְּתִיב בָּתַר בְּכִיָּה וַתַּחְמֹל עָלָיו בְּפֻרְקָנָא. וְרָזָא דְּמִלָּה ׳וַיִּתְמַהֲמֵהַּ וַיַּחֲזִיקוּ הָאֲנָשִׁים בְּיָדוֹ וּבְיַד אִשְׁתּוֹ וּבְיַד׳ ב' ׳בְּנוֹתָיו בְּחֶמְלַת ה' עָלָיו׳. דְּהָכֵי עֲתִידִין לְמֶהֱוֵי בְּדָרָא דְּגָלוּתָא בַּתְרָאָה כְּאִנּוּן אַנְשֵׁי סְדוֹם וַעֲמוֹרָה. וּמִיָּד ׳וַיּוֹצִיאוּהוּ וַיַּנִּיחוּהוּ מִחוּץ לָעִיר׳. וַיּוֹצִיאוּהוּ מִן גָּלוּתָא. וַיַּנִּיחוּהוּ מִמַּיָּא דְּטוֹפָנָא. וְעוֹד ׳וְהִנֵּה נַעַר בּוֹכֶה׳ ב'ו כ'ה דְּאִתְּמַר בֵּהּ וַיִּפֶן כֹּ"ה וָכֹ"ה. וְאִיהוּ כְּלִילָא מֵחַמְשִׁין תַּרְעִין דְּבִינָה דְּאִתְמְסָרוּ לְמֹשֶׁה, וּבְהוֹן ׳וַיַּךְ אֶת הַמִּצְרִי׳. וּבְהוֹן מָחָא ם' מְחָאָן בְּמִצְרַיִם, וְעָלַיְהוּ אִתְּמַר ׳מִי יִרְפָּא לָךְ׳. הָדָא הוּא דִּכְתִיב ׳מָחַצְתִּי וַאֲנִי אֶרְפָּא׳. בְּמַאי דְּמָחַצְתִּי לְמִצְרָאֵי אֲנִי אֶרְפָּא לָךְ. וּבְגִין מָה אֲעִידֵךְ. שְׁלִימוּ דִּקְרָא ׳הַבַּת יְרוּשָׁלַיִם, מָה אַשְוֶה לָּךְ וַאֲנַחֲמֵךְ׳. ׳כִּי גָּדוֹל כַּיָּם שִׁבְרֵךְ׳ - מִ"י יִרְפָּא לָךְ. מִיַּד שׁוֹפָר הוֹלֵךְ אֶתְנָח יָתִיב. בְּהַהוּא זִמְנָא אִתְּעַר מָשִׁיחַ דְּאִיהוּ כְּגַוְנָא דְּנֹחַ דְּאִתְּמַר בֵּהּ ׳זֶה יְנַחֲמֶנּוּ מִמַּעֲשֵׂינוּ׳ דְּאִיהוּ כֹּבֶד הַמְּלָאכָה. וּמֵעִצְבוֹן יָדֵינוּ דְּאִתְּמַר בְּהוֹן ׳אֲשֶׁר עָבְדוּ בָּהֶם בְּפָרֶךְ׳. וְדָא אִיהוּ אֶתְנָח ׳אֶת הָאֱלֹהִים הִתְהַלֶּךְ נֹח׳ (בראשית). וַיִתַּמוּ חַטָאִים מִן הָאָרֶץ, וְעֵרֶב רַב מֹ'ץ וְתֶבֶ'ן שְׂאוֹר וְחָמֵץ. וְיִשְׁתָּאֲרוּן יִשְׂרָאֵל סֹלֶת נְקִיָּה, דְּעָלַיְהוּ אִתְּמַר (דברים כ״ה:י״ט) ׳תִּמְחֶה אֶת זֵכֶר עֲמָלֵק מִתַּחַת הַשָּׁמַיִם׳. דְּאִנּוּן דְּאִשְׁתָּאֲרוּ מִמֵּי טופנ' דְּאִתְּמַר בְּהוֹן, ׳וּמָחִיתִי אֶת כָּל הַיְקוּם׳, דְּאִנּוּן הֲווֹ קַיְּמִין עַל יִשְׂרָאֵל בְּחָמֵשׁ בְּגִין דְּאִנּוּן רֵישִׁין עָלַיְהוּ בְּגָלוּתָא. וּמִיָּד דְּאִתְמַחוּן יָתִיב קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא עַל כֻּרְסֵהּ דְּאֻמָּאָה אֻמֵּי דְּלָא יָתִיב עַל כָּרְסֵהּ עַד דְּיִתְמַחוּן מֵעָלְמָא. הָדָא הוּא דִּכְתִיב ׳כִּי יָד עַל כֵּס יָהּ׳ מִלְחָמָה וְגוֹ'. וְדָא אִיהוּ אֶתְנָח יָתִיב. בְּהַהוּא זִמְנָא דְּיָתִיב עַל כֻּרְסֵא יִמְחֹל לְיִשְׂרָאֵל מִכָּל חוֹבִין דְּעָבְדוּ. הָדָא הוּא דִּכְתִיב ׳וְעַתִּיק יוֹמִין יְתִב לְבוּשֵׁהּ כִּתְלַג חִוָּר׳. לְקַיְּמָא ׳אִם יִהְיוּ חַטָאֵיכֶם כַּשָּׁנִים כַּשֶּׁלֶג יַלְבִּינוּ׳.

תרגום

צָרִיךְ לָדַעַת מַהוּ ׳עֵת׳ שֶׁעָלֶיהָ נֶאֱמַר (תהילים קי״ט:קכ״ו) ׳עֵת לַעֲשׂוֹת לַה', הֵפֵרוּ תּוֹרָתֶךָ׳. וְיֵשׁ עֵת וְיֵשׁ עֵת, זֶהוּ שֶׁכָּתוּב (ויקרא ט״ז:ב׳) ׳וְאַל יָבֹא בְּכָל עֵת אֶל הַקֹּדֶשׁ׳. וּמִשּׁוּם כָּךְ אָמַר ׳עֵת לִבְכּוֹת וְעֵת לִשְׂחוֹק׳ (קהלת ה). וְסוֹד הַדָּבָר: מִיָּד שֶׁתָּבוֹא בְּכִיָּה - עֵת שֶׁדּוֹחֲקִים לְיִשְׂרָאֵל - מִיָּד תִּהְיֶה לָהֶם עֵת גְּאֻלָּה, זֶהוּ שֶׁכָּתוּב (ירמיהו ל׳:ז׳) ׳עֵת צָרָה הִיא לְיַעֲקֹב, וּמִמֶּנָּה יִוָּשֵׁעַ׳. שֶׁהֲרֵי הָיוּ הַרְבֵּה עִתּוֹת צָרָה, זֶהוּ שֶׁכָּתוּב (תהלים) ׳מִשְׂגָּב לְעִתּוֹת בַּצָּרָה׳. מִי יָכוֹל לָדַעַת אֵי זוֹ עֵת בֵּינֵיהֶן? אֶלָּא עֵת שֶׁל בְּכִיָּה הִיא. וְסוֹד הַדָּבָר: ׳בִּבְכִי יָבֹאוּ׳ - בְּכִי שֶׁל דַּלּוּת, שֶׁכָּךְ עוֹלֶה בְּחֶשְׁבּוֹן ׳בְּכִי׳ כְּחֶשְׁבּוֹן ׳ד"ל׳. וְכֵיוָן שֶׁרָאָה מֹשֶׁה אֶת הַדֹּחַק וְהַדַּלּוּת שֶׁל יִשְׂרָאֵל, נֶאֱמַר בּוֹ ׳וְהִנֵּה נַעַר בֹּכֶה׳. מִיָּד מַה כָּתוּב אַחַר הַבְּכִיָּה? ׳וַתַּחְמֹל עָלָיו׳ - בִּגְאֻלָּה. וְסוֹד הַדָּבָר: ׳וַיִּתְמַהְמָהּ וַיַּחֲזִיקוּ הָאֲנָשִׁים בְּיָדוֹ וּבְיַד אִשְׁתּוֹ וּבְיַד׳ שְׁתֵּי בְּנוֹתָיו - בְּחֶמְלַת ה' עָלָיו, שֶׁכָּךְ עֲתִידִים לִהְיוֹת בַּדּוֹר הָאַחֲרוֹן שֶׁל הַגָּלוּת כְּאַנְשֵׁי סְדוֹם וַעֲמֹרָה, וּמִיָּד ׳וַיֹּצִיאֻהוּ וַיַּנִּחֻהוּ מִחוּץ לָעִיר׳ - ׳וַיֹּצִיאֻהוּ׳ מִן הַגָּלוּת, ׳וַיַּנִּחֻהוּ׳ מִמֵּי הַמַּבּוּל. וְעוֹד, ׳וְהִנֵּה נַעַר בֹּכֶה׳ - נ'ו כ'ה, שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ ׳וַיִּפֶן כ"ה וכ"ה׳, וְהוּא כָּלוּל מֵחֲמִשִּׁים שַׁעֲרֵי בִינָה שֶׁנִּמְסְרוּ לְמֹשֶׁה, וּבָהֶם ׳וַיַּךְ אֶת הַמִּצְרִי׳, וּבָהֶם הִכָּה חֲמִשִּׁים מַכּוֹת בְּמִצְרַיִם, וַעֲלֵיהֶם נֶאֱמַר ׳מִי יִרְפָּא לָךְ׳ (איכה ב, יג). זֶהוּ שֶׁכָּתוּב ׳מָחַצְתִּי וַאֲנִי אֶרְפָּא׳ - בְּמַה שֶּׁמָּחַצְתִּי אֶת הַמִּצְרִים אֲנִי אֶרְפָּא לָךְ, וּבִשְׁבִיל מָה אֲעִידֵךְ? שְׁלֵמוּת הַכָּתוּב ׳הַבַּת יְרוּשָׁלַיִם, מָה אַשְוֶה לָּךְ וַאֲנַחֲמֵךְ׳: ׳כִּי גָּדוֹל כַּיָּם שִׁבְרֵךְ׳ - מ"י יִרְפָּא לָךְ. מִיָּד ׳שׁוֹפָר הוֹלֵךְ׳, ׳אֶתְנַח׳ - ׳יָתִיב׳. בְּאוֹתוֹ הַזְּמַן יִתְעוֹרֵר מָשִׁיחַ, שֶׁהוּא כְּעֵין נֹחַ שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ ׳זֶה יְנַחֲמֵנוּ מִמַּעֲשֵׂנוּ׳ שֶׁהוּא כֹּבֶד הַמְּלָאכָה, ׳וּמֵעִצְּבוֹן יָדֵינוּ׳ שֶׁנֶּאֱמַר בָּהֶם ׳אֲשֶׁר עָבְדוּ בָּהֶם בְּפָרֶךְ׳ (שמות א, יד), וְזֶהוּ ׳אֶתְנַח׳ ׳אֶת הָאֱלֹהִים הִתְהַלֶּךְ נֹח׳ (בראשית). וְיִתַּמּוּ חַטָּאִים מִן הָאָרֶץ, וְעֵרֶב רַב - מֹץ וְתֶבֶן, שְׂאוֹר וְחָמֵץ, וְיִשָּׁאֲרוּ יִשְׂרָאֵל סֹלֶת נְקִיָּה, שֶׁעֲלֵיהֶם נֶאֱמַר (דברים כ״ה:י״ט) ׳תִּמְחֶה אֶת זֵכֶר עֲמָלֵק מִתַּחַת הַשָּׁמַיִם׳, שֶׁהֵם הַנִּשְׁאָרִים מִמֵּי הַמַּבּוּל שֶׁנֶּאֱמַר בָּהֶם ׳וּמָחִיתִי אֶת כָּל הַיְקוּם׳, שֶׁהָיוּ קַיָּמִים עַל יִשְׂרָאֵל בְּחָמֵשׁ, מִשּׁוּם שֶׁהֵם רָאשִׁים עֲלֵיהֶם בַּגָּלוּת. וּמִיָּד שֶׁיִּמָּחוּ יֵשֵׁב הקב"ה עַל כִּסְאוֹ - אֻמָּה שֶׁלֹּא ׳יֵשֵׁב עַל כִּסְאוֹ׳ עַד שֶׁיִּמָּחוּ מִן הָעוֹלָם. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב ׳כִּי יָד עַל כֵּס יָהּ, מִלְחָמָה וְגוֹ'׳, וְזֶהוּ ׳אֶתְנַח׳, ׳יָתִיב׳. בְּאוֹתוֹ הַזְּמַן שֶׁיֵּשֵׁב עַל הַכִּסֵּא, יִמְחֹל לְיִשְׂרָאֵל עַל כָּל הַחֲטָאִים שֶׁעָשׂוּ. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב ׳וְעַתִּיק יוֹמִין יְתִב לְבוּשֵׁהּ כִּתְלַג חִוָּר׳ (דניאל ז, ט), לְקַיֵּם ׳אִם יִהְיוּ חַטָאֵיכֶם כַּשָּׁנִים כַּשֶּׁלֶג יַלְבִּינוּ׳ (ישעיה א, יח).

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: צריך למנדע מאי עתה דעלה אתמר (תהילים קי״ט:קכ״ו) ׳עת לעשות לה' הפרו תורתך׳. והאי אית עת ואית עת, הדא הוא דכתיב (ויקרא ט״ז:ב׳) ׳ואל יבא בכל עת אל הקדש׳. ובגין דא אמר ׳עת לבכות ועת לשחוק׳ (קהלת ה). ורזא דמלה מיד דייתי בכיה עת דדחקו לישראל, מיד יהא לון עת פרקנא. הדא הוא דכתיב (ירמיהו ל׳:ז׳) עת ׳צרה היא ליעקב וממנה יושע׳. דהא סגיאין הוו עתין דעאקו, הדא הוא דכתיב (תהלים) ׳משגב לעתות בצרה׳. מאן יכיל למנדע ההא עת ביניהו, אלא עת דבכיה איהו. ורזא דמלה בבכי יבאו. בבכי דדלות דכך סליק חשבן בבכי, כחשבן ד"ל. וכיון דחזא משה האי דוחקא דדלות לישראל, אתמר בה ׳והנה נער בכה׳. מיד מה כתיב בתר בכיה ותחמל עליו בפרקנא. ורזא דמלה ׳ויתמהמה ויחזיקו האנשים בידו וביד אשתו וביד׳ ב' ׳בנותיו בחמלת ה' עליו׳. דהכי עתידין למהוי בדרא דגלותא בתראה כאנון אנשי סדום ועמורה. ומיד ׳ויוציאוהו ויניחוהו מחוץ לעיר׳. ויוציאוהו מן גלותא. ויניחוהו ממיא דטופנא. ועוד ׳והנה נער בוכה׳ ב'ו כ'ה דאתמר בה ויפן כ"ה וכ"ה. ואיהו כלילא מחמשין תרעין דבינה דאתמסרו למשה, ובהון ׳ויך את המצרי׳. ובהון מחא ם' מחאן במצרים, ועליהו אתמר ׳מי ירפא לך׳. הדא הוא דכתיב ׳מחצתי ואני ארפא׳. במאי דמחצתי למצראי אני ארפא לך. ובגין מה אעידך. שלימו דקרא ׳הבת ירושלים, מה אשוה לך ואנחמך׳. ׳כי גדול כים שברך׳ - מ"י ירפא לך. מיד שופר הולך אתנח יתיב. בההוא זמנא אתער משיח דאיהו כגונא דנח דאתמר בה ׳זה ינחמנו ממעשינו׳ דאיהו כבד המלאכה. ומעצבון ידינו דאתמר בהון ׳אשר עבדו בהם בפרך׳. ודא איהו אתנח ׳את האלהים התהלך נח׳ (בראשית). ויתמו חטאים מן הארץ, וערב רב מ'ץ ותב'ן שאור וחמץ. וישתארון ישראל סלת נקיה, דעליהו אתמר (דברים כ״ה:י״ט) ׳תמחה את זכר עמלק מתחת השמים׳. דאנון דאשתארו ממי טופנ' דאתמר בהון, ׳ומחיתי את כל היקום׳, דאנון הוו קימין על ישראל בחמש בגין דאנון רישין עליהו בגלותא. ומיד דאתמחון יתיב קדשא בריך הוא על כרסה דאמאה אמי דלא יתיב על כרסה עד דיתמחון מעלמא. הדא הוא דכתיב ׳כי יד על כס יה׳ מלחמה וגו'. ודא איהו אתנח יתיב. בההוא זמנא דיתיב על כרסא ימחל לישראל מכל חובין דעבדו. הדא הוא דכתיב ׳ועתיק יומין יתב לבושה כתלג חור׳. לקימא ׳אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו׳.

התרגום: צריך לדעת מהו ׳עת׳ שעליה נאמר (תהילים קי״ט:קכ״ו) ׳עת לעשות לה', הפרו תורתך׳. ויש עת ויש עת, זהו שכתוב (ויקרא ט״ז:ב׳) ׳ואל יבא בכל עת אל הקדש׳. ומשום כך אמר ׳עת לבכות ועת לשחוק׳ (קהלת ה). וסוד הדבר: מיד שתבוא בכיה - עת שדוחקים לישראל - מיד תהיה להם עת גאלה, זהו שכתוב (ירמיהו ל׳:ז׳) ׳עת צרה היא ליעקב, וממנה יושע׳. שהרי היו הרבה עתות צרה, זהו שכתוב (תהלים) ׳משגב לעתות בצרה׳. מי יכול לדעת אי זו עת ביניהן? אלא עת של בכיה היא. וסוד הדבר: ׳בבכי יבאו׳ - בכי של דלות, שכך עולה בחשבון ׳בכי׳ כחשבון ׳ד"ל׳. וכיון שראה משה את הדחק והדלות של ישראל, נאמר בו ׳והנה נער בכה׳. מיד מה כתוב אחר הבכיה? ׳ותחמל עליו׳ - בגאלה. וסוד הדבר: ׳ויתמהמה ויחזיקו האנשים בידו וביד אשתו וביד׳ שתי בנותיו - בחמלת ה' עליו, שכך עתידים להיות בדור האחרון של הגלות כאנשי סדום ועמרה, ומיד ׳ויציאהו וינחהו מחוץ לעיר׳ - ׳ויציאהו׳ מן הגלות, ׳וינחהו׳ ממי המבול. ועוד, ׳והנה נער בכה׳ - נ'ו כ'ה, שנאמר בו ׳ויפן כ"ה וכ"ה׳, והוא כלול מחמשים שערי בינה שנמסרו למשה, ובהם ׳ויך את המצרי׳, ובהם הכה חמשים מכות במצרים, ועליהם נאמר ׳מי ירפא לך׳ (איכה ב, יג). זהו שכתוב ׳מחצתי ואני ארפא׳ - במה שמחצתי את המצרים אני ארפא לך, ובשביל מה אעידך? שלמות הכתוב ׳הבת ירושלים, מה אשוה לך ואנחמך׳: ׳כי גדול כים שברך׳ - מ"י ירפא לך. מיד ׳שופר הולך׳, ׳אתנח׳ - ׳יתיב׳. באותו הזמן יתעורר משיח, שהוא כעין נח שנאמר בו ׳זה ינחמנו ממעשנו׳ שהוא כבד המלאכה, ׳ומעצבון ידינו׳ שנאמר בהם ׳אשר עבדו בהם בפרך׳ (שמות א, יד), וזהו ׳אתנח׳ ׳את האלהים התהלך נח׳ (בראשית). ויתמו חטאים מן הארץ, וערב רב - מץ ותבן, שאור וחמץ, וישארו ישראל סלת נקיה, שעליהם נאמר (דברים כ״ה:י״ט) ׳תמחה את זכר עמלק מתחת השמים׳, שהם הנשארים ממי המבול שנאמר בהם ׳ומחיתי את כל היקום׳, שהיו קימים על ישראל בחמש, משום שהם ראשים עליהם בגלות. ומיד שימחו ישב הקב"ה על כסאו - אמה שלא ׳ישב על כסאו׳ עד שימחו מן העולם. זהו שכתוב ׳כי יד על כס יה, מלחמה וגו'׳, וזהו ׳אתנח׳, ׳יתיב׳. באותו הזמן שישב על הכסא, ימחל לישראל על כל החטאים שעשו. זהו שכתוב ׳ועתיק יומין יתב לבושה כתלג חור׳ (דניאל ז, ט), לקים ׳אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו׳ (ישעיה א, יח).

מן המפרשים

כתם פז: מן המקבילה בוירא מאמר ל, א (קטז:) - התאמה חלקית רבי יהודה פתח עת לעשות ליי' הפרו תורתך. עת לעשות מהו הנה הכתוב הזה קשה להולמו עד שרבו בו הפי' ועיקרו במסכת ברכות פ' הרואה ושם יתמצא מה שפרש"י ז"ל ומה שפי' הרמב"ם ז"ל כפי הפשט…

אור החמה: מן המקבילה בוירא מאמר ל, א (קטז:) - התאמה חלקית כד"א ואל יבא בכל עת וגו' ומדקאמר. ואל יבא בכל עת משום דאית עת טובה דהיינו אשת חיל עטרת בעלה. ועת רעה דהיינו לשמרך מאשה זרה נמצאת למד דאיהי אתקריאת עת: דאית לה עת וזמן הם כ"ח עתים…

קרני אור: מן המקבילה בפנחס מאמר טו, ד (ריט:) איהו דשוי קשר איהו דשוי קשר. אינו מובן:

לכל המפרשים על פיסקה זו

כל דברי הזוהר על פסוק זה

פסוקים שהפיסקה מביאה:

ועוד 4 פסוקים. אינדקס הפסוקים