הכרעה באהי"ה וזקיפה ביהו"ה ובמה נעשות הזקיפה וההכרעה השניה
זוהר חדש · תקונא קדמאה בהמשכו - סוד ׳נעשה אדם׳ בעלת העלות וחתימת הזהר בעשרה זהרים · מאמר 124 · פיסקה 14
לשון הזוהר
אָמַר רִבִּי אֶלְעָזָר אַבָּא רָזָא עִלָּאָה אִית יַתִּיר דִּנְחִיתוּ דִּנְבִיעוּ מִלְּגָאו אִיהוּ יַתִּיר. תְּרֵין כְּרִיעוֹת אִנּוּן י'ו לְגַבֵּי מָאן לְגַבֵּי ה'ה. וּתְרֵין זְקִיפוֹת בה'ה לְסָלְקָא ה' בִּי', ה' בּוֹ'. כְּגַוְנָא דְּבַיִת רִאשׁוֹן וְשֵׁנִי דְּאִסְתַּלְּקִין בִּתְרֵין עַמּוּדִין. וְעָלַיְהוּ אִתְּמַר (תהילים קמ״ה:י״ד) ׳סוֹמֵךְ ה' לְכָל הַנּוֹפְלִים וְזוֹקֵף לְכָל הַכְּפוּפִים׳. אָמַר לוֹ וְהָא אִתְּמַר כָּל הַכּוֹרֵעַ כּוֹרֵעַ בִּבְרָכוֹת, דְּאִיהוּ אֵל עֶלְיוֹן דְּאִתְכְּלִילָן בֵּהּ עֶשֶׂר. אֵיךְ אִנּוּן כְּפוּלִים תַּמָּן עֶשֶׂר תִּנְיָנִין לְמֶהֱוֵי תַּמָּן תְּרֵין כְּרִיעוֹת. דְּהָא כְּרִיעוֹת אִנּוּן עֶשֶׂר מֵעֵלָּא לְתַתָּא. זְקִיפוֹת עֶשֶׂר מִתַּתָּא לְעֵלָּא. וְרָזָא דְּמִלָּה אָלֶ"ף הֵ"א יוּ"ד הֵ"א. יוּ"ד הֵ"א. וָא"ו הֵ"א. הַכְּרִיעוֹת בְּעֶשֶׂר מִן אָלֶף דַּאֲדֹנָ"י עַד זְקִיפוֹת מִן י' דאדני עַד אָלֶף מִן אֲדֹנָ"י אִיהוּ אֶהְיֶה. י' מִן אֲדֹנָ"י אִיהוּ יְהוָֹ"ה. וּבְגִין דָּא כָּל הַכּוֹרֵעַ כּוֹרֵעַ בְּבָרוּךְ אָלֶ"ף הֵ"א יוּ"ד הֵ"א. וְכָל הַזּוֹקֵף זוֹקֵף בַּשֵּׁם יוּ"ד הֵ"א וָא"ו הֵ"א. הָא הָכָא זְקִיפָה חַד וְהַכְרָעָה חַד. הַכְרָעָה בְּאֶהְיֶה זְקִיפָה ביהו"ה. וְכֹלָּא בַּאֲדֹנָי. א"כ זְקִיפָה תִּנְיָנָא וְהַכְרָעָה תִּנְיָנָא בְּמַאי.
תרגום
אָמַר רִבִּי אֶלְעָזָר: אַבָּא, סוֹד עֶלְיוֹן יֵשׁ יוֹתֵר - שֶׁיְּרִידַת הַנְּבִיעָה מִבִּפְנִים גְּדוֹלָה יוֹתֵר. שְׁתֵּי הַכְּרִיעוֹת הֵן י'ו כְּלַפֵּי מִי? כְּלַפֵּי ה'ה, וּשְׁתֵּי הַזְּקִיפוֹת בְּה'ה לְהַעֲלוֹת אֶת הַה' בְּי', ה (תהלים קמה, יד) בּוֹ, כְּעֵין בַּיִת רִאשׁוֹן וְשֵׁנִי הַמִּסְתַּלְּקִים בִּשְׁנֵי עַמּוּדִים. וַעֲלֵיהֶם נֶאֱמַר (תהילים קמ״ה:י״ד) ׳סוֹמֵךְ ה' לְכָל הַנּוֹפְלִים וְזוֹקֵף לְכָל הַכְּפוּפִים׳. אָמַר לוֹ: וַהֲרֵי נֶאֱמַר ׳כָּל הַכּוֹרֵעַ כּוֹרֵעַ בִּבְרָכוֹת׳, שֶׁהוּא ׳אֵל עֶלְיוֹן׳ שֶׁכְּלוּלוֹת בּוֹ עֶשֶׂר - אֵיךְ הֵן כְּפוּלוֹת שָׁם עֶשֶׂר פַּעֲמַיִם, שֶׁיִּהְיוּ שָׁם שְׁתֵּי כְּרִיעוֹת? שֶׁהֲרֵי הַכְּרִיעוֹת הֵן עֶשֶׂר מִלְמַעְלָה לְמַטָּה, הַזְּקִיפוֹת עֶשֶׂר מִלְּמַטָּה לְמַעְלָה. וְסוֹד הַדָּבָר: אל"ף ה"א יו"ד ה"א, יו"ד ה"א, וא"ו ה"א - הַכְּרִיעוֹת בְּעֶשֶׂר מִן אָלֶף שֶׁל אדנ"י עַד הַזְּקִיפוֹת, מִן יו"ד שֶׁל אֲדֹנָי עַד אָלֶף שֶׁל אדנ"י הוּא אֶהְיֶה, יו"ד שֶׁל אדנ"י הוּא יהו"ה. וּמִשּׁוּם כָּךְ כָּל הַכּוֹרֵעַ כּוֹרֵעַ בְּ'בָרוּךְ' - אל"ף ה"א יו"ד ה"א, וְכָל הַזּוֹקֵף זוֹקֵף בַּשֵּׁם - יו"ד ה"א וא"ו ה"א. הֲרֵי כָּאן זְקִיפָה אַחַת וְהַכְרָעָה אַחַת: הַכְרָעָה בְּ'אֶהְיֶה', זְקִיפָה ביהו"ה, וְהַכֹּל בַּאֲדֹנָי. אִם כֵּן, זְקִיפָה שְׁנִיָּה וְהַכְרָעָה שְׁנִיָּה בַּמֶּה?
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: אמר רבי אלעזר אבא רזא עלאה אית יתיר דנחיתו דנביעו מלגאו איהו יתיר. תרין כריעות אנון י'ו לגבי מאן לגבי ה'ה. ותרין זקיפות בה'ה לסלקא ה' בי', ה' בו'. כגונא דבית ראשון ושני דאסתלקין בתרין עמודין. ועליהו אתמר (תהילים קמ״ה:י״ד) ׳סומך ה' לכל הנופלים וזוקף לכל הכפופים׳. אמר לו והא אתמר כל הכורע כורע בברכות, דאיהו אל עליון דאתכלילן בה עשר. איך אנון כפולים תמן עשר תנינין למהוי תמן תרין כריעות. דהא כריעות אנון עשר מעלא לתתא. זקיפות עשר מתתא לעלא. ורזא דמלה אל"ף ה"א יו"ד ה"א. יו"ד ה"א. וא"ו ה"א. הכריעות בעשר מן אלף דאדנ"י עד זקיפות מן י' דאדני עד אלף מן אדנ"י איהו אהיה. י' מן אדנ"י איהו יהו"ה. ובגין דא כל הכורע כורע בברוך אל"ף ה"א יו"ד ה"א. וכל הזוקף זוקף בשם יו"ד ה"א וא"ו ה"א. הא הכא זקיפה חד והכרעה חד. הכרעה באהיה זקיפה ביהו"ה. וכלא באדני. א"כ זקיפה תנינא והכרעה תנינא במאי.
התרגום: אמר רבי אלעזר: אבא, סוד עליון יש יותר - שירידת הנביעה מבפנים גדולה יותר. שתי הכריעות הן י'ו כלפי מי? כלפי ה'ה, ושתי הזקיפות בה'ה להעלות את הה' בי', ה (תהלים קמה, יד) בו, כעין בית ראשון ושני המסתלקים בשני עמודים. ועליהם נאמר (תהילים קמ״ה:י״ד) ׳סומך ה' לכל הנופלים וזוקף לכל הכפופים׳. אמר לו: והרי נאמר ׳כל הכורע כורע בברכות׳, שהוא ׳אל עליון׳ שכלולות בו עשר - איך הן כפולות שם עשר פעמים, שיהיו שם שתי כריעות? שהרי הכריעות הן עשר מלמעלה למטה, הזקיפות עשר מלמטה למעלה. וסוד הדבר: אל"ף ה"א יו"ד ה"א, יו"ד ה"א, וא"ו ה"א - הכריעות בעשר מן אלף של אדנ"י עד הזקיפות, מן יו"ד של אדני עד אלף של אדנ"י הוא אהיה, יו"ד של אדנ"י הוא יהו"ה. ומשום כך כל הכורע כורע ב'ברוך' - אל"ף ה"א יו"ד ה"א, וכל הזוקף זוקף בשם - יו"ד ה"א וא"ו ה"א. הרי כאן זקיפה אחת והכרעה אחת: הכרעה ב'אהיה', זקיפה ביהו"ה, והכל באדני. אם כן, זקיפה שניה והכרעה שניה במה?
מן המפרשים
יהל אור: מן המקבילה בכי תצא מאמר ד, ב ◆ ואי תימא דסליקת כו'. ר"ל שיש עוד דרגא שהוא למעלה מעשר ובה אינה רק עשר, אם כן אינה מתייחדת בכלם אמר יו"ד שמא מפרש כו' עשר ר"ל עשר אותיות בשמא מפרש והוא שם היחוד והוא ראיה שאין יותר מעשר. וז"ש…
קרני אור: מן המקבילה בפנחס מאמר צד, א (רמו:) דתרין שמהן דתרין שמהן. ר"ל א"ל דייי"א דס"ג ואח"ד דיאא"א דמ"ה 'סהדין' כו':
הסולם: מן המקבילה בשמות מאמר ז, ו (ד:) פתח ואמר זמנא וכו': כאן מבאר ב' הפעולות שבקו אמצעי, פתח ואמר. ז"א, שהוא קו האמצעי פעם אחת, יוד הא ואו הא, שיוד הא ואו ה"ס ג' הקוין, ימין שמאל אמצע הכלולים בז"א. והא אחרונה, היא הנוקבא המקבלת…