כל הכורע כורע בברוך - שתי כריעות כנגד ראש וגוף בי"ח חליות
זוהר חדש · תקונא קדמאה בהמשכו - סוד ׳נעשה אדם׳ בעלת העלות וחתימת הזהר בעשרה זהרים · מאמר 124 · פיסקה 13
לשון הזוהר
׳וְהָאָרֶץ הָיְתָה תֹהוּ וָבֹהוּ׳. וְכָל בִּנְיָנִין הֲווֹ חֲרֵבִין וִיבֵשִׁין בְּלָא נְבִיעוּ, עַד דְּאָתַת שְׁכִינְתָּא. וּבְגִין דָּא (שמות כ׳:כ״א) ׳בְּכָל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אַזְכִּיר אֶת שְׁמִי אָבֹא אֵלֶיךָ וּבֵרַכְתִּיךָ׳. וְתִרְגֵּם אֻנְקְלוֹס בְּכָל אַתְרָא דְּאַשְׁרֵי יָת שְׁכִינָתִי. דְּכָל בִּרְכָּאן בֵּהּ מִתְכַּנְּשִׁין. וּבְגִינֵהּ אִתְּמַר כָּל הַכּוֹרֵעַ כּוֹרֵעַ בְּבָרוּךְ. מַאי בָּרוּךְ כ' כֶּתֶר. ר' רֵאשִׁית חָכְמָה. ב' אִמָּא עִלָּאָה וְאִמָּא תַּתָּאָה. ו' כָּלִיל שִׁית סְפִירָן, הָא עֶשֶׂר כְּלִילָן בָּהּ וְכֻלְּהוּ מִתְכַּנְּשִׁין לְגַבָּהּ. וּבְגִין דָּא אִתְקְרִיאַת בֵּית הַכְּנֶסֶת כניסו דְּכֹלָּא. וְכָל הַזּוֹקֵף זוֹקֵף בַּשֵּׁם וְעַל הַכּוֹרֵעַ כּוֹרֵעַ בְּבָרוּךְ. הַהוּא דְּאִתְּמַר בֵּהּ ׳וּבָרוּךְ אֵל עֶלְיוֹן׳. כָּלִיל עֶשֶׂר סְפִירָן מֵעֵלָּא לְתַתָּא דְּאִיהוּ מְקוֹר כָּל בִּרְכָּאן. וְכָל הַזּוֹקֵף זוֹקֵף בַּשֵּׁם. תְּרֵין זִמְנִין אַמַּאי. הֲוָה לֵהּ לְמֵימַר כָּל מָאן דִּמְצָלֵי כּוֹרֵעַ בְּבָרוּךְ וְזוֹקֵף בַּשֵּׁם. אַמַּאי תְּרֵין כְּרִיעוֹת וּתְרֵין זְקִיפוֹת. אֶלָּא רָזָא דתְּרֵין כְּרִיעוֹת רֵישָׁא וְגוּפָא. עַד חַ"י עָלְמִין דְּאִיהוּ כָּלִיל חַ"י חֻלְיָן. וְדָא אִיהוּ עַד שֶׁיִּתְפַּקְּקוּ כָּל חֻלְיוֹת שֶׁבַּשִּׁדְרָה. וְעָלַהּ אִתְּמַר בְּיַעֲקֹב (בראשית ל״ג:ג׳) ׳וַיִּשְׁתַּחוּ אַרְצָה שֶׁבַע פַּעֲמַיִם׳. וּכְמָא דְּתַקִּין כְּרִיעוֹת אִנּוּן בְּרֵישָׁא וְגוּפָא דְּאִיהוּ בָּרוּךְ. הָכֵי צָרִיךְ תְּרֵין זְקִיפוֹת תַּמָּן.
תרגום
׳וְהָאָרֶץ הָיְתָה תֹהוּ וָבֹהוּ׳ (בראשית א, ב), וְכָל הַבִּנְיָנִים הָיוּ חֲרֵבִים וִיבֵשִׁים בְּלֹא נְבִיעָה, עַד שֶׁבָּאָה הַשְּׁכִינָה. וּמִשּׁוּם כָּךְ (שמות כ׳:כ״א) ׳בְּכָל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אַזְכִּיר אֶת שְׁמִי אָבֹא אֵלֶיךָ וּבֵרַכְתִּיךָ׳ (שמות כ, כא), וְתִרְגֵּם אוּנְקְלוֹס: בְּכָל מָקוֹם שֶׁאַשְׁרֶה אֶת שְׁכִינָתִי - שֶׁכָּל הַבְּרָכוֹת בּוֹ מִתְכַּנְּסוֹת. וּמִשּׁוּם כָּךְ נֶאֱמַר: כָּל הַכּוֹרֵעַ כּוֹרֵעַ בְּ'בָרוּךְ'. מַהוּ 'בָּרוּךְ'? כ' - כֶּתֶר, ר' - רֵאשִׁית חָכְמָה, ב' - אֵם עֶלְיוֹנָה וְאֵם תַּחְתּוֹנָה, ו' - כּוֹלֵל שֵׁשׁ סְפִירוֹת - הֲרֵי עֶשֶׂר כְּלוּלוֹת בָּהּ, וְכֻלָּן מִתְכַּנְּסוֹת אֵלֶיהָ. וּמִשּׁוּם כָּךְ נִקְרֵאת ׳בֵּית הַכְּנֶסֶת׳ - כְּנִיסַת הַכֹּל. וְכָל הַזּוֹקֵף - זוֹקֵף בַּשֵּׁם, וְעַל הַכּוֹרֵעַ - כּוֹרֵעַ בְּ'בָרוּךְ', אוֹתוֹ שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ ׳וּבָרוּךְ אֵל עֶלְיוֹן׳ - כּוֹלֵל עֶשֶׂר סְפִירוֹת מִלְמַעְלָה לְמַטָּה, שֶׁהוּא מְקוֹר כָּל הַבְּרָכוֹת. וְכָל הַזּוֹקֵף - זוֹקֵף בַּשֵּׁם שְׁתֵּי פְּעָמִים - לָמָּה? הָיָה לוֹ לוֹמַר: כָּל מִי שֶׁמִּתְפַּלֵּל כּוֹרֵעַ בְּ'בָרוּךְ' וְזוֹקֵף בַּשֵּׁם - לָמָּה שְׁתֵּי כְּרִיעוֹת וּשְׁתֵּי זְקִיפוֹת? אֶלָּא סוֹד שְׁתֵּי הַכְּרִיעוֹת - רֹאשׁ וָגוּף, עַד שְׁמוֹנֶה עֶשְׂרֵה עוֹלָמוֹת שֶׁהוּא כּוֹלֵל שְׁמוֹנֶה עֶשְׂרֵה חֻלְיוֹת, וְזֶהוּ ׳עַד שֶׁיִּתְפַּקְּקוּ כָּל חֻלְיוֹת שֶׁבַּשִּׁדְרָה׳. וְעָלֶיהָ נֶאֱמַר בְּיַעֲקֹב (בראשית ל״ג:ג׳) ׳וַיִּשְׁתַּחוּ אַרְצָה שֶׁבַע פַּעֲמַיִם׳ (בראשית לג, ג). וּכְמוֹ שֶׁתִּקְּנוּ שֶׁהַכְּרִיעוֹת הֵן בָּרֹאשׁ וּבַגּוּף שֶׁהוּא 'בָּרוּךְ', כָּךְ צָרִיךְ שְׁתֵּי זְקִיפוֹת שָׁם.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: ׳והארץ היתה תהו ובהו׳. וכל בנינין הוו חרבין ויבשין בלא נביעו, עד דאתת שכינתא. ובגין דא (שמות כ׳:כ״א) ׳בכל המקום אשר אזכיר את שמי אבא אליך וברכתיך׳. ותרגם אנקלוס בכל אתרא דאשרי ית שכינתי. דכל ברכאן בה מתכנשין. ובגינה אתמר כל הכורע כורע בברוך. מאי ברוך כ' כתר. ר' ראשית חכמה. ב' אמא עלאה ואמא תתאה. ו' כליל שית ספירן, הא עשר כלילן בה וכלהו מתכנשין לגבה. ובגין דא אתקריאת בית הכנסת כניסו דכלא. וכל הזוקף זוקף בשם ועל הכורע כורע בברוך. ההוא דאתמר בה ׳וברוך אל עליון׳. כליל עשר ספירן מעלא לתתא דאיהו מקור כל ברכאן. וכל הזוקף זוקף בשם. תרין זמנין אמאי. הוה לה למימר כל מאן דמצלי כורע בברוך וזוקף בשם. אמאי תרין כריעות ותרין זקיפות. אלא רזא דתרין כריעות רישא וגופא. עד ח"י עלמין דאיהו כליל ח"י חלין. ודא איהו עד שיתפקקו כל חליות שבשדרה. ועלה אתמר ביעקב (בראשית ל״ג:ג׳) ׳וישתחו ארצה שבע פעמים׳. וכמא דתקין כריעות אנון ברישא וגופא דאיהו ברוך. הכי צריך תרין זקיפות תמן.
התרגום: ׳והארץ היתה תהו ובהו׳ (בראשית א, ב), וכל הבנינים היו חרבים ויבשים בלא נביעה, עד שבאה השכינה. ומשום כך (שמות כ׳:כ״א) ׳בכל המקום אשר אזכיר את שמי אבא אליך וברכתיך׳ (שמות כ, כא), ותרגם אונקלוס: בכל מקום שאשרה את שכינתי - שכל הברכות בו מתכנסות. ומשום כך נאמר: כל הכורע כורע ב'ברוך'. מהו 'ברוך'? כ' - כתר, ר' - ראשית חכמה, ב' - אם עליונה ואם תחתונה, ו' - כולל שש ספירות - הרי עשר כלולות בה, וכלן מתכנסות אליה. ומשום כך נקראת ׳בית הכנסת׳ - כניסת הכל. וכל הזוקף - זוקף בשם, ועל הכורע - כורע ב'ברוך', אותו שנאמר בו ׳וברוך אל עליון׳ - כולל עשר ספירות מלמעלה למטה, שהוא מקור כל הברכות. וכל הזוקף - זוקף בשם שתי פעמים - למה? היה לו לומר: כל מי שמתפלל כורע ב'ברוך' וזוקף בשם - למה שתי כריעות ושתי זקיפות? אלא סוד שתי הכריעות - ראש וגוף, עד שמונה עשרה עולמות שהוא כולל שמונה עשרה חליות, וזהו ׳עד שיתפקקו כל חליות שבשדרה׳. ועליה נאמר ביעקב (בראשית ל״ג:ג׳) ׳וישתחו ארצה שבע פעמים׳ (בראשית לג, ג). וכמו שתקנו שהכריעות הן בראש ובגוף שהוא 'ברוך', כך צריך שתי זקיפות שם.
מן המפרשים
הסולם: מן המקבילה בפנחס מאמר כו, ב (רכא:) ועל דא בכל וכו': וע"כ בכל שאר האברים יש אבעבועות שאת או ספחת, ואבעבועות של צרעת. אבל ללב אין מכל זה כלום, אלא הוא נקי וברור, שאין בו מום כלל, כך הקב"ה לקח לו את ישראל שהוא נקי וברור שאין בו…
ביאור הגר"א: מן המקבילה בתיקוני זוהר מאמר פז, טז (מ.) ואינון אדם שכל שם הוי"ה ע"ס נכללין בו"ק ו' של השם כידוע: